בשנת 1863 פרסם עתונאי אחד  V. Popov  שמו, בעתון הספרותי “ורמיה” שהיה יוצא בסנקט-פטרסבורג מאמר בעקבות רפורמות שהונהגו באותם ימים בהליכים הפליליים ברוסיה הצארית וקרא לו:

Crime and Punishment

Sketches from the history of Criminal Law

Dostoevsky and Romantic Realism By DONALD FANGER  p. 190

המוציא לאור של אותו עתון ( Vremia= זמן ) היה פיודור דוסטוייבסקי, ודונלד פגנר, מחברו של הספר ממנו מצוטטת אינפורמציה זו, סבור כי דוסטוייבסקי בחר את השם הזה לספרו בהשפעת אותו מאמר.

שמו של הספר ברוסית הוא : Prestuplenie i Nakazanie ומתרגמו האחרון של הספר לעברית, פטר קריקסונוב מבהיר:

“לנוסח העברי הראשון של הרומאן,  פרי עמלו של י.ח. ברנר , זכה הקורא הארץ-ישראלי עוד בשנת 1924. ברנר הוא שקרא לספר “החטא ועונשו”, והשם הזה קנה לו אחיזה איתנה בתרבות העברית אם כי שמו המקורי של הרומן הוא: “הפשע והעונש“.

[ הקדמת המתרגם : על שפתו של הרומן “החטא-ועונשו” הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד בעמ’ 13 ]

לאה גולדברג, מעירה בענין ההבחנה בין “חטא” לפשע” הערה המתחילה בדיון מעמיק ופילוסופי בשאלת “הרע” ו”הרצון החפשי”, שרבים [ וביניהם פרשנו של דוסטוייבסקי בראידיב] סבורים כי הוא נושאו העיקרי של ספרו של דוסטוייבסקי – וממשיכה לענין שמו הנכון של הספר:

“…כח בלתי אישי איננו יכול להיות אחראי לרע, איננו יכול להיות מקורו הראשון.”

ועוד:

“דרך החופש עוברת לדרך הרצון העצמי הבלעדי ( svoevolie )  , הרצון העצמי הזה מוליך אל הרע, הרע – אל הפשע. בעיית הפשע תופסת מקום מרכזי ביצירת דוסטוייבסקי“.

וכאן היא מוסיפה הערה:

“ואגב, לגבי הקורא העברי יש להעיר שדוסט. מבחין הבחנה גמורה בין חטא לפשע. כל אדם הוא  ח ו ט א  , אך לא כל אדם הוא פושע. לחטא יש רק כפרה, לפשע – עונש וכפרה . שם הספר במקור הוא:

“ה פ ש ע  ו ע נ ש ו “

לאה גולדברג, : “הדראמה של התודעה, פרקי דוסטוייבסקי”, פרק ג’ “ליזאבייטה, גבולות החופש והדין”, עמ’ 92, ספרית הפועלים ]

ועוד לענין שמו של הספר והמשמעות המתבקשת ממנו כותבת לאה גולדברג:

“שסטוב [ הוא המבקר לב שסטוב בספרו “דוסטוייבסקי וניטשה“– ו‘ ] סבור שעיקר ערכו של הרומן “החטא וענשו”, אליו הוא מתייחס כאל המשך ישיר של ה”רשימות מן המרתף”, הינו בכך שהגיבור מבקש  ל ע ב ו ר (את הגבולות ). והמלה הרוסית “לעבור” peretupit שראסקולניקוב נוקט בפירוש : “ביקשתי לעבור מהר ככל האפשר” , משמעותה כפולה: לעבור את הגבולות, וגם לעבור עבירה ( בעצם יותר מאשר עבירה, שכן המילה הרוסית הנגזרת מן הפועל הזה, המלה perestuplenie היא לא עבירה אלא ממש פ ש ע “.

לאה גולדברג, : “הדראמה של התודעה, פרקי דוסטוייבסקי”, פרק ג’ ליזאבייטה, גבולות החופש והדין, עמ’ 97-8 ספרית הפועלים 

ענין זה של ה”מעבר” המשתמע משמו של הספר ברוסית, מוזכר גם אצל פרשן אחר של דוסטוייבסקי,  ריצארד פייס מדגיש:

“לא רק שגשר זה בין החלום ובין המציאות מצביע על כך כי סבידריגיילוב הוא כפילה של אליונה [ הזקנה – ו‘ ] זה משליך גם הערה אירונית על אי יכולתו של רסקולניקוב להידמות להם.

בפעם זו הכפילות הינה לשונית. סבידריגיילוב מופיע לראשונה בפתח הדלת, ואז הוא עובר-פנימה את המפתן ונכנס לחדר. מעשה זה של מעבר-פנימה מודגש כאן על ידי שימוש באותו פועל [ Perestuplit ] אשר רסקולניקוב נזקק לו זמן קצר קודם לכן כדי לתאר בצורה מוחשית את צעדו המובהק של המעבר-פנימה…”

Richard Peace Dostoevsky’ An Examination of the Major novels , Cambridge University Press p.42

פרשן רוסי נוסף עומד על פרשנות כזו של הביטוי  perestuplenie

במאמר שתורגם לאנגלית כ: “המשפט הראשון בחטא ועונשו, המלה “פשע” וענינים אחרים” מאת ואדים קוזינוב הוא כותב:

“המילה הרוסית אשר משמעותה המילולית היא  “overstepping” or “going over , across” מתורגמת בדרך כלל כ”פשע” (crime) מהמקור הרומי של “crimen” , ( שמשמעו פסק-דין, הכרעה שיפוטית זה אשר הוא המושא של פסק דין שכזה) .

בשימוש העכשווי הביטוי “פשע” crime נוטה להיות מיושם בפשטות למעשים שהינם בניגוד לחוקים של המדינה, כלומר, הפירוש הראשוני שלו הוא הפירוש המשפטי. הביטוי האנגלי transgression  מן הלטינית transgresio – מעבר דרך, מעבר, עבירה על החוק, אף ללא שימוש משפטי, מכסה בצורה מלאה את הרעיון של הפרה מוסרית של חוק אנושי או אלוהי.

הביטוי הרוסי prestuplenie מכסה את ההמשמעות התנכית של הפרה מוסרית או “overstepping” של החוק. כאשר בה בעת באותה שעה, כמו “crime” הוא משרת להגדיר פעולות המנוגדות לחוק של המדינה“

The First Sentence in Crime and Punishment, the word “crime” , and Oter Matters  p.21

התרגום לעברית

חיים יוסף ברנר שעסק בתרגום הספר לעברית, בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, בשבתו בנווה צדק , [ כפי שמציינת אניטה שפירא בספרה “ברנר, ספור חיים בעמ’ 208 ] בחר בשם: “החטא וענשו“

תרגומו של ברנר לספרו של דוסטוייבסקי – החטא וענשו

יודעי רוסית יציינו כי המילה הרוסית המתאימה לחטא היא “גראך”  [Grech ] הנושאת בחובה את המטען של פגיעה בערכים דתיים ולא רק בחוקי המדינה.

מה הביא את ברנר בבחירה ששני מתרגמים מובהקים מרוסית לעברית [ לאה גולדברג, מתרגמת “מלחמה ושלום” של לב טולסטוי ופטר קריקסונוב] בוחרים להדגיש כי שמו הנכון של הספר אינו “החטא וענשו” אלא “הפשע וענשו”.

אגב, נוכל להעיר כי תרגום השם המדוייק של הספר אמור להיות “פשע ועונש” או “חטא ועונש” כפי שהשם מופיע ברוסית וכפי שנהוג לתרגמו לאנגלית ואף לשפות נוספות כגון ספרדית:

תרגום לספרדית – פשע ועונש

העברית שעמדה לרשותו של יוסף חיים ברנר היתה עברית משכילית השואבת ישירות מהתנ”ך ומחז”ל , ומענין לבחון האם יש משמעות לבחירתו בחטא דווקא לתרגם את “Prestuplenie ” המשמיע לנו, כפרשנותם של לאה גולדברג וריצארד פייס את האלמנט של לעבור – במובן לעבור את גבול המותר [ “לעבור עבירה”…” לעבור על החוק…”] 

– ובעיקר “לעבור על לאו” או על ציווי דתי או מוסרי אחר…

אנסה להרחיב על כך בפוסט אחר

__________________________________

דוסטוייבסקי – החטא ועונשו – רסקולניקוב – רשימת הפוסטים

_____________________________________________

[1] דוסטויבסקי-החטא ועונשו: ממצוקה ליצירת-מופת

[2] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: צד החטא וצד העונש

[3] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: החטא או הפשע ועונשו 

[4] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: הפתיחה

[5] בעקבות דוסטויבסקי-רסקולניקוב: מהבית אל הגשר

[6] בעקבות דוסטויבסקי: סוסים ואנדרטאות בפטרבורג

[7] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: “חלום חולני”

[__] המשך …יבוא…