קיץ-נורווגי,2016 - ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים

[9] קיץ-נורווגי – ארוחה “מוזיקלית” מסכמת ב Engebret-Cafe, OSLO

16 באוגוסט, 2016

4.8.2016 – Engebret-Cafe, Oslo

את הערב האחרון באוסלו, לפני הטיסה חזרה לארץ, אולי מוטב נכנה ערב זה כ”הסעדה המסכמת” של אוסלו – אותה סעדדנו על שולחן משולחנותיו של בית הקפה הספרותי, רב השנים ורב המוניטין – Engebret-Cafe

השלט המכריז על יסודו של הקפה בשנת 1857

לאחר מפח-הנפש שחשתי לאור הכשלון ב”מסע-הצליינות” הספרותית שלי, בעקבות הנריק איבסן ל Grand-Cafe באוסלו, כפי שפירטתי ברשימתי הקודמת קיץ-נורווגי-2016: [9] בתי-קפה-ספרותיים- Grand-Cafe, Oslo ,

חשתי מעין חובה לעצמי, בכל זאת לטעום טעמו של מוסד-קולינרי ותיק, הפועל עוד מימים עברו, עת הבירה נקראה עדיין Kristiana , ושיושבי בתי הקפה והמסעדות שלה, היו מקפידים להציג עצמם במקומות מכובדים אלה, במיטב מחלצותיהם ובצלינדרים המתגבהים שלהם, כגון שני לקוחות מטורזנים אלה המעבירים את זמן-הבטלה שלהם ברחבה המוצלת שלפני קפה אנגברט:

קפה – אנגברט, 1895

לא היה קשה להחליט על קפה זה, כמקום המיועד ל”סעודת-המסכמת” של מסע-אוסלו, 2016, שכן, כל הנתונים הצביעו עליו:

קפה זה, נחשב לותיק במוסדות הקולינריים של אוסלו הפועל מאז שנוסד בשנת 1857 ועד היום – ונדמה לי שדי בסיבה זו כדי, שאני, “צליין-ספרותי” פאתטי-משהו, וחסר תקנה, אשאיר מעותי במקום ותיק שכזה…

גם עובדות אחדות, שנשתמרו בתצלומי עבר מצהיבים, משכו את הלב דווקא לשם, כגון אותו תצלום של קהל תושבי קריסטיאנה, הנהנים ממזג האויר הקיצי, ויושבים להנאתם ברחבה של בית הקפה, ששכנה באותם ימים ליד “תיאטרון קריסטיאנה” ובחצר הבנק המרכזי של קריסטיאנה.

קפה אנגלברט – הקפה של הבוהמה 1900-1910

הצצה בתצלומים נושנים, של בית הקפה תגלה שלא הרבה השתנה במבנה המקום מאז ועד היום :

קפה אנגלברט – תצלום משנת 1889

גלויה מקריסטיאנה [ היא אוסלו של ימינו ] מסוף המאה ה 19

אכן, כמחווה להיותו של בית הקפה מקום מפגש של הבוהמה של העיר, ביחוד זו שהיתה קשורה ל”תיאטרון-קריסטיאנה” שהקדים את פתיחתו של “התיאטרון-הלאומי”, הוצב בפתח בית הקפה פסל ברונזה מרשים לכבודו של של אחד השחקנים הידועים של התיאטרון הנורווגי בימי הווסדו – השחקן יוהנס ברון

השחקן יוהנס ברון 1832-1890

ופסלו בפתי בית הקפה בו נהג לשבת

פסלו של השחקן יוהנס ברון

באחד הימים הראשונים לשהותי באוסלו, הזדמנתי לרחבה ההמטופחת, שלפני בית הקפה, מול הבנין המשמש כיום כמוזיאון לאומנות מודרנית של אוסלו, ובימים עברו בנין הבנק המרכזי של קריסטיאנה, ועל שמו נקראת הרחבה Bankpassen אולם לאכזבתי הקפה נראה עזוב, ריק וכמו היה נטוש:

וכשם ש…“זה לא כל כך נעים לראות גן סגור” כן מאכזב עד מאוד, ביחוד לאחר מפח הנפש שחוויתי עם ה Grand-Cafe , למצוא קפה-ספרותי עטור תהילה ורב-שנים …סגור, דווקא לעת בואי בשעריו…

קפה אנגלבראט – סגור…

אלא שהסתבר כי הקפה יצא לחופשת הקיץ, ולמזלי הרב יחזור ויפתח שעריו לאחר החופשה עם שובי מהמסע לפיורדים ולברגן, חישבתי ומצאתי כי יוותר בידי חלון זמן “חד-פעמי” לטעום מטעמיו ולהתבשם באוירתו – בערב האחרון לשהותי בנורווגיה על כן, מיד כששבתי ממבע הפיורד ומהביקור בברגן, הזדרזתי להזמין מקום בבית הקפה, כדי להבטיח כי הפעם לא אמצא עצמי מציץ מבעד לחלונות בנרות הדולקים בבית הקפה הישן-נושן ורווי המסורת.

קבלת הפנים בפתח הקפה היתה טיקסית וחגיגית ביותר, נתבקשנו להמתין בחדר ההסבה

חדר ההסבה המהודר

משם, הועברנו ליד חדרי האירוח הפרטיים שבמוסד ותיק זה:

כאן חדר הארוח לסעודות רבות משתתפים – [ אחמי”ם] כשעל הקיר תמונותיהם של כל ה”מי-ומי” שהספיקו לסעוד שם לפנינו…

החדר האחמי”ם

לצידו חדר הסבה אינטימי יותר

חדר לסעודות אינטימיות…

ולאחר “סיור-הכירות” אקראי כביכול זה במוסד הותיק והמהוגן, הובלנו אחר כבוד, דרך שולחנות מחופי מפות צחורות למקומותינו:

אכן שמי נמצא עד מהרה ברשימת המזמינים והולכנו אחר כבוד, בין השולחנות מחופי-המפות הלבנות למקומנו.

עד מהרה הוצת הנר בפמוט הנחושת הכבד שעל שולחננו, להאיר דרכינו בתפריט הכתוב נורווגית [ עם תרגומים לאנגלית ] ובקבוק מים מעוצב לתפארה הוצב על שולחננו:

הפמוט, הנר ובקבוק המים H₂OSLO

הטקס המלווה גינונים דרמטיים, עד להושבתנו ליד השולחן – הזכירו לי את הפתיחה הבלתי נשכחת של הקונצ’רטו לפסנתר של אדוארד גריג – הקומפוזיטור הלאומי של נורווגיה:

הפתיחה לקונצ’רטו לפסנתר – של גריג

Grieg Piano Concerto in A minor Op 16-1

המלצרית האחראית, שתפקדה כ”ראשת-המלצרים” המוציאה והמביאה, השולטת ביד-רמה במתרחש במרחב הנתון לשלטונה הברור, הציגה לפנינו, במחווה תיאטרלית-משהו, את התפריט המעוצב ביד-אמן, הכתוב נורווגית [ עם תרגומים לאנגלית]

ובעוד אנו מגששים דרכנו בסבך היער של התפריט הנורווגי, כמו צליליו אלה של אדוורד גריג מלווים אותנו:

גישושים בהפתיחה לקונצ’רטו לפסנתר – של גריג

Grieg Piano Concerto in A minor Op 16-2

התחלנו מעלעלים ומחפשים אחר המוכר והבטוח, הוא אותו מאכל נורווגי הידוע בעולם כולו – דג הסלומון הנורווגי – המצטיין בכך שהוא זורם כנגד הזרם היורד מן המפלים הרבים המכסים את ארצו של גריג, ומאמץ זהשל משוט כנגד הזרם, מחשל ומעשיר מעשיר את בשרו הורדרד,,, מאכל תאווה ידוע, וקולות פכפוכו במעלה הנחל עולים באפינו…

מלחמתו של דג הסולומון בזרם המפל היורד בהמשך הפתיחה לקונצ’רטו לפסנתר – של גריג

Grieg Piano Concerto in A minor Op 16-3

אך, למרבה אכזבתנו, הדג המוכר והאהוב עלינו, בפועל המזוהה ביותר עם הארץ שהערב אנו מסימים את ביקורנו בה, נעדר מהתפריט.

אלא, שכיוון שאנו ישובים בקפה – שהוא בפועל מסעדה, מתהדרת בתואר “קפה-ספרותי” מבטיחה לנו “ראשת-המלצרים” כי היום בתפריט הצעה מיוחדת והיא מנת דג פורל….

מזכרנו בשוברט, ובשירתו לדג השמך,,,,

קישור ישיר לשיר-דג-השמך של שוברט

וקבלנו את המלצת “ראשת-המלצרים” והזמנו את מנת דג-הפורל:

מנת דג הפורל

ולמולה נתח דג שראוי להתכבד בו – שלא ידענו את שמו ולא שמענו את שמעו, ו”המרנו על כל הקופה”

מנת נתח הדג הלא-מזוהה

נתח דג בלתי מזוהה

סעדנו את ליבנו, היין הלבן שהוגש היה פירותי וטעים, אך שמו נעלם מהזכרון – ורק טעמו ממשיך ללוות את זכרונות אותה ארוחה.

רשימת הקינוחים במסעדה זו – לא היתה מפוארת במיוחד והסתפקנו בקינוח די שיגרתי:

מנת הקינוח – שוקולד עם כדור גלידת וניל…

החשבון שהזמנו לא הפיל אותנו לרצפה, הסכום היה דומה לסכומים המקובלים במסעדות של רשת ברודו בתל-אביב… עם החשבון הוגשה לנו חוברת קטנה המפארת את המסעדה – כמעין מזכרת לסעודה המסכמת את המסע לנורווגיה