1.1  ציריך, שוויץ – 26.4.2024

על אגם ציריך – 26.4.2024  

התוכנית המקורית היתה לערוך מסע לחבל אלזס, Alsace ששלוש מדינות אוחזות בו ואינן מרפות : צרפת, גרמניה וגם שווייץ. 

מצוקת הטיסות, שהיא בין השאר, תוצאת לוואי של מלחמת עזה 2023, הכתיבה כי הדרך היעילה והקלה היא לטוס לציריך שבשוויץ ומכאן יתחיל מסענו זה, שיחל בימיו האחרונים של חודש אפריל 2024.

עננת נבואתו הפסימית של ט.ס. אליוט, ב“ארץ הישימון” [ כאן בתרגומו של מנחם בראון – ובקולו של ט.ס. אליוט עצמו] ריחפה מעל ראשינו:

 

אך למרות תחזית פסימית זו, כנראה בהיותי אופסימיסט חסר תקנה… נטלתי פעם נוספת את “מקל-הטיולים”  [ יש להודות ולהתוודות – שהוא מבחינתי “מקל-טיולים” מטאפורי ווירטואלי ] מעין אותו “מטה-קסם” ספרותי, שליווה את גוסטאב פון-אשנבאך, גיבורו של תומאס מאן במסעו לוונציה בנובלה המפורסמת כאשר:

”בימינו אחז מקל-טיולים בעל חוד של ברזל, שהשעינו במלוכסן על הקרקע, והוא עצמו עמד לו בשיכול רגליים וירכו נתמכת בידית המקל.”  ] [תומאס מאן, מוות בונציה תרגום נילי מירסקי בעמ’ 10 ]  

כידוע מסע: כל מסע, אפילו מסע בן אלף מילין, מתחיל בצעד אחד קטן ! כלומר ב”הכנות למסע”, ואלה החלו במעקב צמוד, במהלך הימים שקדמו לטיסה לציריך, תוך דאגה לענינים שכולם מדברים בהם – אך איש אינו נוקף אצבע של ממש לפתרון : והבעיה מכונה בעיית “מזג האויר” [ או בלשון מודרנית יותר בעיית “התחממות האטמוספירה”].

התחזיות בישרו מזג אויר חורפי: גשמים, מעשה של יום-יום, וטמפרטורות נמוכות הנושקות ל 1-3 מעלות צלסיוס.

אנחנו אמורים לנחות בציריך ב 26.4.2024 בשעות לפני-הצהריים של סוף אפריל. האם בשורתו הפסימית של ט.ס. אליוט תחול גם עלינו ?

הצטיידתי, איפוא, בלבוש הולם, לקדם את פניו של “האכזר בירחים”… ויצאנו למסע זה כשחרדת-חורף מרחפת מעל ראשינו כעננה מעיקה:

 

 

התמקמנו במלון בליבה של ציריך, ולמוד מחכמתו של ארכימדס [ ”תנו לי מנוף מספיק ארוך, ונקודת משען להניחו עליה, ואניף את העולם” ] גם אני ביקשת לעצמי “נקודת משען” שממנה אצא למסע בציריך, וכיוון שביקורי הקודמים בציריך, אליה הגעתי ברכבת, החלו ב”תחנת הרכבת המרכזית” – אך טבעי שאלך אל המוכר והידוע, ולכן תחנת הרכבת הראשית ה – BANHOF נבחרה והיתה ל”נקודת המשען ה’ארכימדית’, למסעי בציריך.

יצאנו איפוא מן המלון שבמרכז ציריך, ועד מהרה מצאתי עצמי ב Bahnhofstraße  הוא “רחוב תחנת הרכבת-הראשית” – ובעודי תוהה לאן אשים פני, נזכרתי באמירתו של פסימיסט אחר שאמר : “מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ” (איוב א’ ז’) וכך מצאתי עצמי מסתופף בפועל נסחף בנהר האדם שזרם  במורד הרחוב … 

בדרכי, הספקתי לחלוף על פני כמה וכמה חלונות ראווה נוצצים, המכוונים לתקוע חיצים חדים [ ורעילים ] [ דוגמת החיצים הנתקעים בבשרו של סנט. סבסטיאן בציורו המפורסם של מתיאס גרינוואלד, איתו ניפגש פנים-אל-פנים, בהמשך מסענו] , באלה –  שנפשותיהן המתמסרות בשקיקה ובהערצה ל’עגל-הזהב’, ומעוורות את עיניהם ונפשותיהם לאמונה כי צבע הזהב – הוא “צבע החיים” ו”טעם-החיים” וכי “הכסף יענה על הכל “…. ודגמתי לקוראי כמה דוגמאות :  

חנויות אופנת עילית בבנהוף-שטראסה

לצד חנויות של שעוני ותכשיטי יוקרה:

ואם חפצת לדעת “מה היא השעה המדוייקת – עד דק  ! ועד דקה ! ” תוכל להציץ בשעון כגון זה:

שעון שוייצרי שנמכר ב 31,190,000 דולר ארה”ב בשנת 2019

שכמותו נמכרים בחנויות היוקרה בבנהוף-שטראסה – וככל שמחירו גבוה יותר – מידת הדיוק שלו גבוהה לעין שיעור מהשעה המוצגת על שעונו של סתם-אדם, בעל שעון רגיל, שנרכש במחיר צנוע, של אדם מיושב בדעתו מן הישוב… 

 

ובעודי מציץ בשעוני [ הפשוט ! ] ומסתבר כי עברה רק כמחצית השעה של שיטוט לאורך הבנהוף-שטראסה, והנה מצאתי עצמי בכיכר המרכזית של העיר היא כיכר תחנת הרכבת המרכזית – שניתן להכתירה “הכיכר ההומה ביותר בציריך המנומסת….”:

 

כיכר תחנת הרכבת המרכזית – בציריך

 

והכיכר אכן הומה ועמוסה עוברים ושבים. רעשי גלגלי המזוודות הנגררות על פני אבני המרצפת מהדהדים ומתחרים בחריקות גלגלי החשמליות המתחכחות בצוויחות חדות בפסי הרכבת שעל הכביש, ביוצאן ובבואן בשערי התחנה העמוסה עד להתפקע ! 

הפסל המרשים והמזרקה שלפניו שהוקמו לכבודו של  Alfred Escher [ 1819-1882  ] – תעשיין ופוליטיקאי, וממייסדי רשת מסילות הברזל המפוארת של שוויץ, אינם עושים, ככל הנראה, רושם רב על הבאים והיוצאים מהתחנה. אלה טרודים בעניני יום-יום שלהם, ולא בדמויות היסטוריות – כך הם חולפים על פני הפסל והמזרקה לכבודו, בקושי מעיפים לעברו מבט, וממהרים, לדרכם, כלא היה… וכאילו לא עמד שם לקדם את פניהם.

יומי הראשון בציריך החל שם: בצומת הסואן והשוקק ביותר של העיר ציריך:

הצומת הסואן והשוקק ביותר – בפתח תחנת הרכבת המרכזית 

מכאן נפרש רחוב ה BANHOFSTRASSE [ רחוב-תחנת-הרכבת-הראשית ]

 

כפי שניתן ללמוד מהתצלום שלעיל: הטמפרטורות עדיין היו נמוכות.

מכאן, מכיכר זו, מתחיל רחוב ה BANHOFSTRASSE  – [ רחוב תחנת-הרכבת-המרכזית” ומוליך דרומה לכיוון אגם ציריך, השוכן כקילומטר וחצי דרומה מתחנת הרכבת. 

במסגרת ‘שיעורי הבית’ שהכנתי לקראת הביקור בציריך, גלשתי אל מעמקי-מחילות האינטרנט, ומה שהעליתי בחכתי, היתה כתבה זאת שיוחדה לרחובה הראשי של העיר:

הכתבה המחמיאה [ שנראית כמוזמנת…  ] ממליצה לקורא הסקרן, כמעט בלשון ציווי:

“ערוך קניות בשדרת הקניות היקרה ביותר: הבנהוף-שטראסה, הרחוב האלגנטי ביותר בליבה של העיר ציריך.

ברחוב זה תמצא את המותגים הבינלאומיים פראדה, דיור, קרטייה, שאנל, זאנגה – השוכנים בבנינים הנחשבים בין הנכסים היקרים ביותר באירופה.

לצד מותגי האופנה שברחוב, תוכלו למצוא בשדרה זו את חנויות היוקרה של השעונים היקרים ביותר, עוגות לצד חנויות שוקולד – וסניפי הבנקים המרכזיים בשוויץ”

 

אכן, העושר ובעיקר היוקר שמשדר הרחוב בולטים לעין. 

 

 

בספר בעל השם הפרובוקטיבי :

“שוויץ העירומה – האומה מאחרי 10 מיתוסים”  

שרכשתי בחנות הספרים במוזיאון הלאומי השוייצרי, הניצב בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית, מנסה המחברת, העיתונאית Clare O’Dea : אירית במקורה, שחיה בשוויץ משנת 2003, ושירתה כתשע שנים כעיתונאית בשירות החדשות הבינלאומי של תאגיד השידור השויצרי, להעמיד במבחן ביקורתי 10 מיתוסים הקשורים ב”מותג” ששמו “שוויץ”

כגון : האם “השויצרים עשירים ?”  ; האם  “השויצרים מבריקים ? ” ;  האם “השויצרים סקסיסטיים ?  ;  “האם השויצרים סייעו לנאצים” ? ; האם השויצרים משעממים? ” ; “האם השויצרים הם בנקאים נוכלים ?” ;  האם הדמוקרטיה בשוויץ היא הדמוקרטיה הטובה בעולם?” 

 

בפרק האם “השויצרים עשירים” : מציגה המחברת טבלה של  עשרת המדינות בעלות העושר הגבוה ביותר לבוגר. [ הנתונים שהיא מציגה מתיחסים לאמצע שנת 2016]  כדלקמן:

 

 

מטבלה זו, [ שהיתה נכונה כאמור, למועד פרסום הספר, 2016 ] עולה כי האזרח השוויצרי מחזיק בהון אישי של 536,600 דולר אמריקאי והוא במקום הראשון מבין עשר המדינות העשירות בעולם ! לעומת האזרח האמריקאי המחזיק הון של 388,600 דולאר ארה”ב בלבד. 

באתר  העוסק בסטטיסטיקה כלכלית עולמית  מצאתי נתונים נכונים לשנת 2022 ואלה מצביעים כי הפער לטובת השווייצרים נותר גם כעבור כ 6 שנים ! :

“בשנת 2022, שוויץ הובילה את דירוג המדינות עם העושר הממוצע הגבוה ביותר למבוגר, עם כ-685,000 דולר אמריקאי לאדם. ארצות הברית דורגה במקום השני עם עושר ממוצע של כ-550,000 דולר ארה”ב למבוגר, ואחריה אוסטרליה.”

 

תחושת העושר ושביעות הרצון, משודרת ממגוון חלונות הראווה לאורך הבנהוף-שטארסה. ואכן: הרחוב שוקק אדם, החנויות ובתי הכל-בו הומים קונים, והחשמליות – רק להן זכות-התנועה לאורכו – חוצות אותו בשקט-שוייצרי מכובד ומנומס, לצפון ולדרום: פולטות וקולטות נוסעים, ובין לבין משתרר ה”שקט” שלפני הסערה שתבוא עוד מעט – כאשר החשמלית הבאה תעשה את דרכה לאורך הפסים שעל הכביש.

את ההפוגה בין חשמלית לחשמלית, מנצלים העוברים ושבים כדי לחצות את פסי המסילה מגדה אחת לשניה של הרחוב – כלומר : מחנות כל-בו לחנות מותגים מעברו השני של רחוב-הקניות והבנקים. מעין “מדרחוב-לדקות” עד בוא החשמלית הבאה…

 

הבנהוף-שטראסה – כמדרחוב בין חשמלית לחשמלית

לזכותה של ציריך, בצהרי היום הראשון לביקורי יאמר, כי ציריך הפתיעה לטובה: מזג האוויר כמו התחלף לקראתנו, והטמפרטורה עלתה, השמש זרחה, והשיטה פארחה וכרטיסי האשראי נשלפו….ורחוב הקניות המהודר של ציריך, קם לעוד יום של “עסקים-כרגיל” אך למרות אלפי האנשים שמילאו אותו, לארכו ולרוחבו, נשאר נקי מצוחצח ומנומס….

נזכרתי בציטטה המיוחסת לסופר הגרמני תומאס מאן, לפיה :

“הבנהוף-שטרסה בציריך כל כך נקי, שאם מרק מיניסטרונה ישמט מידיו של הסועד וישפך על המדרכה… הסועד יוכל לסיים את המנה גם בליקוק שאריות מרק המיניסטרונה  מהמדרכה הנקיה…”

שהרי אין חכם כבעל נסיון: תומאס מאן, אהב לבקר בציריך: בה בחר, באוגוסט שנת 1905, לבלות את ירח הדבש שלו ושל אשתו הטריה : קטיה פרינגסהיים – במלון היוקרתי והמפואר שבעיר:

מלון הפאר Baur au Lac ZURICH 1910

 

לימים יחזור תומאס מאן לציריך פעמים רבות ואף ישהה בה כגולה מאונס עקב עליית הנאצים לשלטון, ואליה ישוב לאחר מלחמת העולם השניה, כדי להמנע מלהגיע לארצו גרמניה.

כשאתה מהלך “לתומך” בבנהוף-שטראסה של ציריך, לא תוכל להתעלם או לעצום עיניך מחנויות היוקרה המקרינות עושר משני גדותיו של הרחוב ומריבויים של מוסדות בנקאיים, הפזורים לאורך הרחוב, והרי הם “הר הזהב” עליה רובצת כלכלת שווייץ מזה עשרות בשנים: 

 

וכך שוטטתי לתומי ברחוב המקרין עושר ושגשוג.

 

 

לא הספקתי לעבור מרחק רב לאורך רחוב “העושר [ והאושר – ?? ] האין-סופי”… ומצאתי עצמי בצומת רחוב הבנהוף-שטראסה עם ה  SCHWEIZER-GASSE – הסימטה השויצרית….:

 

 

במבט ראשון, אין בצומת זה, ענין מיוחד לעובר-אורח מזדמן, להתעכב עליו: את תשומת הלב לוכד בית כלבו מודרני הנושא את השם GLOBUS  המתנשא בגובה של 7 קומות מעל הכיכר הקטנה; 

אך תשומת ליבי נמשכה, תוך כדי השיטוט חסר המטרה המוגדרת, לגן הקטן, הדחוק כמבוייש בין הרחוב הסואן לבין בתי העסק הסוגרים על הגן הצנוע מכל צדדיו,

אך מה עושה שם פסל הברונזה שבחזית בית הכלבו המרשים ?

 

חנות הכלבו  המודרנית GLOBUS 

 

אכן, אהבתי את כר הדשא קטן-המידות, שעוברים ושבים מנצלים אותו להתרווח להנאתם – ממהומת וקדחת הקניות האוחזת במתהלכים הלוך ושוב ברחוב הקניות הנוצץ והיקר !

הגינה וכר הדשא – כמפלט מבולמוס הקניות בו נתונים העוברים ושבים 

ברחוב הקניות ההומה

 

בספר בן סירא למדנו : “במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות” – אלא שיצר הסקרנות גבר עלי וביקשתי את נפשי לדעת: מה לפסל המהלל את השווייצרי ההומניסטן הינריך פxטלוצי – איש החינוך המובהק – ולבית כל בו מודרני הנושא על כתפיו את כדור הארץ כולו – כדמות אותו אטלס הנושא על כתפיו השריריות את כל כדור-הארץ – ה Globus כגון זה שנבחר לקדם את פני הבאים לרוקפלר-סנטר שבשדרה החמישית של ניו-יורק: 

פסל האטלס נושא הגלובוס – בפתח הרוקפלר-סנטר – בשדרה החמישית – בניו-יורק

הדימוי שהעשירים כה אוהבים לפאר בהם את עושרם [ וכוחם …]

 

עשיתי איפוא “צא-ולמד: ומה שגיליתי הנה הוא לפניכם:

הפסל לכבודו של היינריך פסטלוצי, הוא מעשה ידיו של פסל שוויצרי שזכה בתחרות להקמת הפסל כחלק מקומפלקס בית-ספר שהוקם לכבוד המחנך השויצרי המפורסם – היינריך פסטלוצי, יליד העיר ציריך, שנוסד במקום בשנת 1860 [ מקום, שהכרוניקות מלמדות אותנו ששימש, בעבר הרחוק יותר – כמקום ההוצאה להורג של העיר המנומסת ציריך…]. 

בשנת 1899 נערכה תחרות להקמת פסל לכבוד המחנך הדגול כחלק מקומפלקס בית-הספר וזכה בה הפסל השויצרי

  HUGO SIEGWART  [ 1865-1938 ]

הפסל לכבוד היינריך פסטלוצי שהוקם בשנת 1899

ברקע בית הספר שהפסל היה חלק ממנו

בשנת 1961 נהרס בית הספר על שם פסטלוצי, לטובת הקמת בית כל-בו- מניב הכנסות, ועל הקרקע היקרה שנתפנתה, הוקם לתפארה הכלבו המודרני GLOBUS ש”ניכס” לעצמו את דמותו של המחנך ההומניסט – אולי כמקדם מכירות לסחורות העוברות מיד ליד, תמורת מצלצלין, הנמכרות בקומותיו הרבות של בית הכל-בו המודרני.

 

זהו הפסל לכבודו של יוהאן היינריך פסטלוצי ( 1746-1827 )

 

בתי הספר שהקים במקומות שונים בשוויץ, שימשו למופת בכל אירופה. בכתביו קידם את רעיון החינוך היסודי העשוי לשלב בצורה הרמונית את כישורי הראש וכוחותיו (כישורים שכליים) עם כישורי הלב (מוסריים ודתיים) ועם אלו של הידיים (כישורים למלאכות).

בשנת 1808 נבחר פסטלוצי לחבר חוץ של האקדמיה למדעים של בוואריה. פסטלוצי כיהן כיושב ראש “החברה ההלווטית” וכתב בשבילה את שני ספריו האחרונים: “הנאום בלנגנטאל ב-26 באפריל 1826″ ו”מסה על הקווים המנחים של רעיון החינוך היסודי”.

בזמן שהותו באיוורדון-לה-בן, 1824-1804, ייסד פסטלוצי מכון לבנים וגם בתי ספר לבנות, שנועדו ל”חרשים-אילמים” (לקויי שמיעה) ולילדים עניים.

ב-17 בפברואר 1827 עקב מחלה הובהל פסטלוצי לעירה קטנה ושמה ברוג, כדי לקבל עזרה רפואית. אך הוא מת שם כעבור יומיים, בגיל 81.

פסטלוצי הובא לקבורה בבית הספר הישן ביישוב ביר (Birr) בנוכחות הכומר המקומי ומורי בית הספר, בעוד ידידיו וקרוביו לא יכלו לקבל את ההודעה על מותו ולהגיע להלווייה, בגלל מכשולים קשים בתחבורה שנוצרו על ידי השלג הכבד.

בשנת 1846 לרגל מלאות 100 שנה להולדתו הציב הקנטון ארגאו שבצפונה של שוויץ מצבה בחזית הבניין החדש של בית הספר בביר ועליה מבת זכרון לכבודו.

בית הספר ועליו המצבה לזכרו של פסטלוצי בביר

על המצבה נחרתו המלים:

“פה נח היינריך פסטלוצי, נולד בציריך ב-12 בינואר 1746, מת בבריג ב-17 בפברואר 1827.

גואל העניים בנויהוף.

דרשן העם ב”לינהרד וגרטרוד”.

אבי היתומים בשטאן.

מייסד בתי הספר העממיים בבורגדורף ובמינכנבוכזה.

מחנך האנושות באיוורדון (איפרטן):

אדם, נוצרי, אזרח.

הכל בעד אחרים, כלום לעצמו.

יהי שמו מבורך“

 

 

אהבתי את ההפוגה הקלה, בגן הקטן בצל פסלו של  יוהאן היינריך פסטלוצי, שווייצרי שהוא דוגמה להומניסט, שקידם את האנושות מצד החינוך והחמלה האנושית, להבדיל מרוב השוויצרים שזכו לפרסים ולתהילה שעסקו בתחומי הטכנולוגיה והמדעים המדוייקים.

הפוגה קלה זו, במסעי ב ‘לב מאפיליית העושר הקפיטליסטי’ של חנויות היוקרה שבבנהוף-שטראסה – שימשה לי מעין נווה מדבר ירוק ומשב רוח רענן, במדבר הצחיח של ממלכת עגל-הזהב.

 

ואחרי הפוגה זו – המשכתי בשוטטות ברחוב הבנהוף-שטראסה, ועל רשמי מהמשכה של שוטטות זו תוכלו לקרוא בפוסט ההמשך הנמצא בהכנה ויועלה לאתר מילים בזמן קרוב.

 

.

 

.