ג’ורג’ גרוס – ציור של המשורר הגרמני מקס הרמן נייסה

האסון והאשם

זהו סיפורו של אדון פרידמאן הקטן.

ו“קטן” – על שום מה ולמה ?

זה סיפור המעשה:

אין כל ספק. בכל אשמה המינקת. אך, גם אימו של התינוק, אינה יוצאת זכה מעטו של תומאס מאן. רמזי אשם נשלחים גם לפתחן של שלוש אחיותיו הבוגרות: האצבע המאשימה מופנית כלפי האם על שלא טיפלה כראוי בבעיות האלכוהוליזם של המינקת; הבנות מואשמות בכך שיצאו אל מחוץ לבית  – ואז נתאפשר וכך אירע האסון: יוהאנס בן החודש הופל משולחן החיתול.

כל חייו הקצרים תבלוט החֲטוֹטֶרֶת שהביאה עליו נפילתו זו  – מגופו המעוות. הגבנון שבגבו יפצע את נפשו, כאבו השותת ילחך לאורך סיפור חייו. מצד אחד: יוהאנס יכול לנכותו ויצלח את נהר ילדותו יתבגר ויגדל אך, מצד שני: הפגם הגופני, יבדיל אותו מבני גילו ויהפוך אותו לבודד ונדחה.

יוהנס הוא בעל:

 “החזה המחודד והמקומר, בגבו הבולט ובזרועותיו הצנומות והארוכות יתר על המידה…”  

והוא בגר והיה לנער.

בגיל שש-עשרה יחווה חוויית התבגרות מכוננת שתפצע בנפשו בנפשו פצע עמוק ושותת: ליבו הלך אחר נערה, אך יום אחד, בטיילו סמוך לנהר, שמע מאחרי שיח היסמין איזה רחש שמשך את תשומת ליבו. כאשר נתפתה לעקוב אחר הרחש – הפך זה לרעש שירטיט את ליבו:

“הלה [ הנער ] כרך סביבה [ סביב הנערה ]  את זרועו והצמיד את שפתיו בנשיקה על שפתותיה; היא צחקה והשיבה לו נשיקה. כאשר ראה זאת יוהנס פרידמאן, פנה לאחור והתרחק חרש.”

[ תומאס מאן, אדון פרידמאן הקטן, תרגום יצחק הירשברג, הוצאת תרמיל – עמ’ 75 ]

הטראומה תתרחש על שפת הנהר, וראוי לזכור עובדה זו. המסקנות ממראה עיניו תוסקנה באחת: מי שנכווה ברותחין של אכזבה – נזהר בצוננים: פרידמאן הקטן אינו מוכן לעוד כשלון. הוא מחליט לפרוש מעולם מפוקפק זה של החיזורים:

“ראשו העמיק לשקוע בין כפיו, ידיו רעדו, וכאב מעיק ונוקב עלה מחזהו עד לגרונו, אך הוא הבליג על כאבו זקף את קומתו בהחלטיות, במידת יכולתו. טוב, אמר בליבו, הקץ לזה. אינני רוצה עוד להתעניין לעולם בדברים כאלה. לאחרים זה נותן אושר ושמחה, אך לי עשויים דברים אלה לגרום רק צער וסבל. די לי בזה, העניין מחוסל בשבילי. לעולם לא אוסיף. – “

[ עמ’ 76 ]

פרידמאן: הבורגני-הקטן

תעבור עוד שנה, ובגיל שבע-עשרה יחליט אדון פרידמאן הקטן לצאת אל עבר “החיים” – משמע לנהוג כמנהג בורגנים מהוגנים וכך יצא והחל צועד בשבילי המסחר:

“הוא התמסר כולו לכאב וזה, כהתמסר לאיזה אושר גדול”

ראוי לשים כאן לב למידה של מזוכיזם הרמוז כאן : כאב המעניק אושר גדול; חיבת הכאב, כאילו היה זה אושר גדול, מצביעה על דואליות ביחסו של פריד-מאן [ ואולי תומאס-מאן, עצמו ] לנשים.

דואליות-זו הוליכה חוקרים אחדים להעיר כי גם בסיפור זה פיזר תומאס מאן, רמזים לנטיותיו ההומו-ארוטיות, שבאותה תקופה בה נכתב הסיפור, חווה

“התפרצות מאוחרת ואלימה של מיניות מתפרצת”.

לאחר מות אימו, יוהאנס פרידמאן, לומד להבין כי עליו לרכוש השכלה, ו”השכלה” עבורו פירושו רכישת ידע במוזיקה וביקור באולמות הקונצרטים.

ההקשר שקושר תומאס מאן בין המוזיקה לבין המושג הרחב של השכלה – מעורר ענין. כפי שתתפתח הקרירה הספרותית של תומאס מאן נראה הקשרים ברורים בין המוזיקה והתרבות הגבוהה, מסממני ההשכלה והרומנטיקה הגרמנית.

פרידמאן “הקטן” הוא “האדם-השלו-הקטן” ; משמע ה”בורגני הזעיר”   Le petit bourgeois  מצליח להוכיח את חיותו:

“הוא עצמו הגיע, ברבות הימים, לרמה נאה למדי בנגינת הכינור, אף על פי שמראהו היה מוזר למדי בשעת מעשה, והיה נהנה מכל צליל יפה ורך. שהיה מצליח להפיק מהכלי….”

[ עמ’ 77 ]

כך חי לו יוהנס פרידמאן את חיי שיגרתו הבורגניים בזעירותם, והזעירים בבורגנותם, נבדל מהחברה, דחוי וחי ליד החיים, מהלך בצידם ונע בצילם: אינו מזיק ואינו מציק, עוסק במסחרו ונהנה “מכל צליל יפה ורך”.

נקודת השבר של חייו, קו פרשת המים ממנה תחל התדרדרותו, תבוא עליו בהגיע אדון פרידמאן לגיל שלושים.

בעת ההיא יתחלף הקצין במפקדה האזורית, וסגן-אלוף רינגלינגן יגיע לעיר הקרטנית למלא את תפקיד המנהלתי-צבאי. לצידו תגיע אשתו – גרדה;

Woman on a Rocking Horse by Rops, Felicien 1833-98
גרדה פון רינלינגן

“גרדה“ בגרמנית, משמעו “נערי” “ספורטיבי” “אקסטרווגנטי”, השם בנוי על ההברה GER שתרגומה חרב. תומאס מאן בחר להציג דמות נשית זו אך לא חסך ממנה את סממניה הגבריים: גרדה משדרת מיניות אמביוולנטית – “אפשר אפילו לכנותה בשם יפה” אך מצד שני : ” היא משוללת כל חן נשי”. זוהי אשתו של הקצין שהוצב למשרתו בעיר וביתם הפך, תוך זמן קצר, למרכז חברתי ונכבדים מן העיר היו מזדמנים לביתם למפגשים חברתיים.

Felician Ropes 1833-1898

“היא מעשנת, היא רוכבת – ניחא ! אך התנהגותה, לא זו בלבד שהיא חופשית, אלא היא קלה, וגם זאת אינה עדיין המילה הנכונה – רואה היא , הרי האישה הזאת אינה מכוערת כלל וכלל, אפשר אפילו לכנותה בשם יפה: ואף על פי כן היא משוללת כל חן נשי, ובמבטה, בצחוקה, בתנועותיה – חסר כל מה שהגברים מחבבים”

רמזים כגון אלה הנרמזים בשמה של מי שתככב כמעין “אדונית” בעלת תכונות גבריות , הניתזים, כביכול בהינף קולמוס, אל הוויית סיפוריו של תומאס מאן, אינם שמות “מקריים” וסתמיים. כמו גם בשמות רבים אחרים שמעניק תומאס מאן לגיבוריו הספרותיים – גם שם זה נבחר בקפידה ובכוונת מכוון, וראויים, בדרך כלל לחקירה ודרישה.

“גרדה” – היא אחת הדמויות המוזכרות במיתולוגיה הסקנדינבית, היא ביתו של ענק. היא אישה יפה ונחשקת.  פריי [ FREY ] אל השמש, השקיף צפונה וראה את האשה היפה מכל הנשים שראה עד עכשיו. פריי רצה לשאת אותה אך היה בישן, ולכן שקע בדיכאון. ראה זאת סקיניר [ SKYNIR ] והציע כי הוא ילך במקומו ויחזר אחריה, אך בתמורה הוא דורש את חרב-הפלאים שלו. כיוון שהסתנור באהבתו. סקניר נטל את דמותו [ מסכתו ? ] של פריי כדי לחזר אחרי גרדה, שלא הראתה התעניינות. ואז  סקיניר “קלל” אותה ואמר כי אם תעמוד בסרובה תתייבש ותיהפך לאישה זקנה ובלתי מושכת שאיש לא יביט בה. גרדה התרצתה. הם נישאו והחרב אבדה. באגדות הסקנדינביות גרדה היא מקבילתה של ארדה – אלת האדמה במיתוס הניבלונגים, ששימש את וואגנר ביצירתו “הרינג של הניבלונגן”.

כאמור בשם הגרמני Ger-da מסתתר הביטוי GER שתרגומו חרב .

במילים אחרות בחירת השם באה לשמש את האמביוולניות ואולי אף הדו-מיניות שמנסה תומאס מאן לשלב בתיאורה של גרדה הנשית-גברית בעת ובעונה אחת:

פליסיאן רופס

יש פרשנים שראו במפגש שמפגיש תומאס מאן בין אדון פרידמאן הקטן – הגיבן, הנכה, סמל לגבריות המוחלשת – לבין גרדה, הבלתי מוגדרת, האמביוולטית, סימן למשיכה ההומו-אירוטית, שתומאס מאן עצמו התלבט בה בצעירותו, משיכה שנתנה את אותותיה גם בסיפורו “מוות בוונציה”.

Gender trouble in Thomas Mann’s erly novella Der kleiner Herr Friedemann

by ASTRID LANG KIRCHHEIM

אחרים רואים בחולשתו הגופנית, בהיותו יוצא דופן ובעל רגישות גבוה, הנוהה אחר מוזיקה – סמל לדמותו של האמן שאינו מוצא את מקומו הראוי בחברה הבורגנית-המעשית הסובבת אותו.

עודכן בינואר 2019

________________________________________________

רשימת הפוסטים על “אדון פרידמאן הקטן”

________________________________________________

1. אדון פרידמאן הקטן: רקע ביוגראפי

2. אדון פרידמאן הקטן: עלילותיו

3. אדון פרידמאן הקטן: הקשרים המוזיקליים

4. אדון פרידמאן הקטן: הערות והרהורים

5. אדון פרידמאן הקטן: לוהנגרין של ואגנר