[011.3] ג’ויס/יוליסס – סינופסיס קצר לפרק “הסירנות”

7 בנובמבר, 2020

תצלום שצילם בשנת 1915 אוטוקארו וייס, חברו של ג’יימס ג’ויס בציריך – ג’ויס כבן 33

בעיר ציריך, אליה גלה בזמן מלחמת העולם הראשונה, כתב ג’ויס את פרק ה”סירנות”

מטרתו של פוסט זה הוא לשרטט בצורה תמציתית את הסינופסיס – כלומר, “תיאור מרוכז של הארועים המתרחשים” בפרק זה של “יוליסס”. פרק זה כתוב בסגנון מורכב וקשה לקריאה ולפענוח. סינופסיס זה אמור לסייע לעקוב אחר מהלך הענינים בפרק.

מקום ההתרחשות

העלילה בפרק ה”סירנות” מתרחשת בשלושה אתרים: סמוכים במרכזה של דבלין: ברחובות המוליכים למלון “אורמונד”, השוכן על הגדה הצפונית של נהר הליפי במרכזה של דבלין; במלון “אורמונד” עצמו [ פועל בבר של המלון, במסעדה הצמודה אליו וב”סלון” שלו בו מוצב פסנתר והמשמש כאולם בו מתכנסת חבורת דבלינאים לשתות, לנגן ולשיר ] ; והאתר השלישי : הם הרחובות המוליכים ממלון “אורמונד” אל עבר בית הדואר אליו יוצא בלום כדי לשלוח את המכתב הסודי למרתה.

זמן העלילה

כידוע כל עלילת “יוליסס” מתרחשות לאורכו של יום אחד הוא ה 16 ליוני 1904.[ הוא “בלומס-דיי” ]. “יוליסס” מחולק ל 18 פרקים וכל פרק מתרחש לארכה של כשעה. הספר מתחלי בשעה שמונה בבוקר [ ב”מרטלו טואר” שבפרק “טלמכוס” ] ומסתיים בפרק “פנלופה” בסביבות שתיים בלילה ]. פרק המתרחש בחדר השינה של בני הזוג ליאופולד ומולי בלום, במונולוג חסר התקדים של מולי ה”מפטפטת” את זרם התודעה שלה לאורכם של כ 46 עמודים , ללא כל סימני פיסוק.

פרק “הסירנות” מתרחש סמוך לשעה ארבע אחר הצהריים – שהיא שעה קריטית לעלילת “יוליסס” כיוון שזו שעת המפגש שנקבעה בין מריון [ מולי ] בלום, הזמרת שהיא אשתו של ליאופולד בלום עם בלזס [ עזאזאל] בוילן, המשמש כאמרגנה של הזמרת ובנוסף לכך גם כמאהבה.

נושא זה של מפגש אהבהבים זה – העומד להתרחש בשעה ארבע מכתיב רבות מההתרחשויות החיצוניות וכן ההתרחשויות הנפשיות המתחוללות בנפש הגיבורים המעורבים, ובפועל מהשאלות העולות מכך: הנאמנות והבגידה הם הנושאים סביבם נסב הפרק, הן בפן האישי והבין-זוגי והן ביחסי הנאמנות למולדת ולרוח הפטריוטיזם האירי.

הדמויות בפרק

עיקר העלילה מרוכזת במלון אורמונד ושם אנו פוגשים את שתי המוזגות “ארד ליד זהב” – וכן את הנגנים, הזמרים והמאזינים למוזיקה שב”אולם הקונצרטים” ואת ליאופולד בלום ואת “עזאזאל” בוילאן. מולי בלום ומרתה קליפורד מוזכרות בטקסט אך אינן “מופיעות” בפרק ממש.

להלן פירוט הדמויות:

המוזגות בבר:

האחת “ארד” על פי צבע שערה הברונטי היא מיס לידיה דוס [ Miss Lidia Douce ]
והשניה “זהב” על פי צבע שערה הזהוב בלונדיני היא מיס מינה קנדי [ Miss Mina Kennedy ] . תפקידן לשרת את הלקוחות בבר, לפלרטט ולהתבדח עם הלקוחות כדי למכור עוד ועוד בירה ושאר משקאות.

הדמויות העיקריות:

ליאופולד בלום Leopold Bloom הדמות הראשית ב”יוליסס”, סוכן של מודעות לעתון דבלינאי, בעלה של הזמרת מריון [ מולי ] בלום;
מריון (מולי) בלום, זמרת. בת לאב אירי ששירת כחיל בגיברלטר ולאם ממוצא יהודי ספרדי – נולדה בגיברלטר.
בלאזס “עזאזאל” בוילן Boylan (Hugh) Blazes אמרגן ידוע ומפורסם בדבלין, דנדי וגנדרן המרבה לפלרטט עם נשים, משמש כאמרגנה של הזמרת מולי בלום ובמקביל גם כמאהבה.
מרתה קליפורד Martha Cliford אישה איתה מנהל ליאופולד בלום התכתבות סודית בעלת מאפיינים רומנטיים כשהוא מסווה את שמו, מטעמי זהירות, כשהוא חותם על מכתביו בפסיודונים “הנרי פרח”

הנגנים, הזמרים והמאזינים למוזיקה שב”אולם הקונצרטים”

בנוסף לדמויות אלה שחלקן רק מוזכר הפרק מככבים בפרק הסירנות חבורת גברים דבלינאים [ חלקם הוזכרו גם בסיפורי “דבלינאים” של ג’ויס] המגיעים לבר כדי לשתות, לפלרטט, לרכל, לנגן ולשיר במשהו שניתן לכנותו “שירה בציבור” הנהוגה בפאבים של דבלין.

סימון דאדאלוס [Simon Dedalus] שהוא אביו של סטיפן דדאלוס אותו פגשנו בפרק הפותח של יוליסס “טלמכוס” [ שהוא שמו של בנו של אודיסיאוס ] הוא מנגן בפסנתר ובעל קול טנור אך קולו הולך ומתקלקל עקב הרגלי השתיה המופרזת שלו
בן דולארד [ Ben Dollard ] שהוא זמר בעל קול באס מרשים. העסק שלו קרס והוא מעביר זמנו בהשתתפות בקונצרטים מסוג הקונצרט המתרחש ב”מלון אורמונד”.
האב בוב קאולי Father Bob Cowley – כומר קאתולי אוהב מוזיקה המשתתף בנגיגה בקונצרט באורמונד
לנהן Lenehan עורך מדור מרוצי סוסים בעתון דבלינאי, חובב נשים ומרבה לחזר אחריהן ובמהלך הארועים יועץ לבוילן להמר על הסוס “שרביט” – אך סוס זה אינו זוכה בתחרות. מביט על בלום בלעג מסויים.
ריצ’י גולדינג Richi Golding עורך דין, הוא דודו של סטיפן דאדלוס . היה אחיה של מרי, אימו המנוחה – שהיתה אשתו של סיפון דדלוס.
טוס קרנן Tom Kernan דבלינאי המצטרף לחבורת “השירה בציבור”.
פט הקרח – המלצר המשרת את הסועדים במסעדת “אורמונד”

מהלך העלילה

פרק אחד-עשר מתחיל במבוא – בן שני עמודים מנוקדים – המשמש מעין “אוברטורה לאופרה” כפי שיוכלו הקוראים לקרוא בפירוט בפוסט [ הנמצא בהכנה]. מיד לאחד ההקדמה – שבקריאה ראשונה נראית בלתי מובנת לחלוטין – תמונת הפרק נפתחת בבר של מלון אורמונד כאשר אנו מתוודעים לשתי נערות הבר המשרתות את אורחי הבאר, משעשעות אותם ומנסות לעורר אותם ולפתות אותם להרבות בשתיה כדי להגדיל את המכירות.

השתים הן : מיס לידיה דוס המכונה “ברונז” בשל צבע שערותיה השטני ולצידה מיס מינה קנדי שהיא “גולד” בשל שערותיה הזהובות.שתיהן מביטות אל מחוץ לבר וצופות בתהלוכה של שיירת המרכבת של המשנה למלך אנגליה העוברת בסמוך למלון. הן משתובבות, מרכלות ומצחקקות ושותות את התה שלהן. במקביל להתרחשות במלון עצמו מתאר ג’ויס את הדמות הראשית: ליאופולד בלום, משוטט בגדה הדרומית בסמוך לנהר – כשהוא חולף ליד חלונות ראווה של החנויות הנמצאות שם. מן הפרק הקודם “הסלעים הנודדים” אנו יודעים כי בלום הבחין בבוילאן ובולש אחר צעדיו. הוא מסתתר בדוכן של מוכר ספרים שם הוא מחטט בספרים ומחליט לקנות לאשתו ספר של הסופר פאול דה קוק, שהוא מחברם של ספרים אירוטיים האהובים על מולי בלום, הסופר פול דה קוק מוזכר בפרק הרביעי “קאליפסו” שם מעירה מולי בלום שיש לו “שם נחמד” [ כשהרמז הוא לדו המשמעות של הביטוי “קוק” באנגלית שמשמעו גם “תרנגול” וגם כינוי סלנג ל”אבר מין” ] הספר שהוא קונה לאשתו נקרא “מנעמי החטא” והוא נושא אותו בתוך הכיס הפנימי של החליפה שלו “קרוב לליבו”.

בחזרה לבר במלון אורמונד: סיימון דדלוס [ שהוא אביו של סטיפן דדאלוס – הגיבור האחר של “יוליסס ] שהוא זמר והמלווה עצמו בפסנתר שבאולם הקונצרטים שבמלון אורמונד, נכנס לבאר, ואחריו מגיע גם לנהאן [ שהוא עורך מדור מרוצי הסוסים בעתון דבלינאי ] המחפש את בוילאן איתו קבע להפגש במלון. המוזגות בבר מגישות להם משקאות, ומשוחחות על מכוון הפסנתרים העיוור שכיוון את הפסנתר מוקדם יותר באותו יום. סימון דאדאלוס בוחן את הפסנתר, ובמקביל בלום, שעדיין לא הגיע למלון, עסוק בקניית נירות ומעטפות כדי לכתוב למרתה קליפורד, היא גברת איתה הוא מתכתב תוך שהוא מסווה את זהותו כאשר הוא חותם על מכתביו בזהות של “הנרי פרח” . בלום מזהה את הכרכרה בה נוסע בוילאן לעבר מלון אורמונד על גבי הגשר הסמוך הוא גשר אסקס, וממשיך “לעקוב” אחריו. בוילאן מגיע לבר של המלון, ופוצח בחיזורים מגושמים אחר מיס קנדי – וזה תוך כדי התעניינותם של בוילן ולנהן במרוץ סוסים המתרחש באותה שעה על “גביע הזהב”.

לאחר שהבחין בכירכרה של בוילאן חולפת על גשר אסקס, הסמוך למלון. בלום היודע על המפגש הצפוי בשעה ארבע בין אשתו ובין בוילאן האמרגן / המאהב מחליט להמשיך במעקב אחרי בוילאן ופונה לעבר המלון. מחוץ למלון, נתקל בלום בריצ’י גולדינג [ שהוא, שהוא עורך דין ודוד של סטיבן דאדלוס – הוא היה נשוי למרי דאדלוס אשתו של סיימון דאדלוס] בלום וגולדינג מחליטים לסעוד במסעדת מלון אורמונד הצמודה לבר, עמדה שתאפשר לבלום להמשיך במעקב שלו אחרי בוילן מבלי שזה יבחין בו. בלום וגולדינג מתישבים בחדר האוכל והמלצר הקרח פט עומד לשרתם.

השעה ארבע מתקרבת והמתח עולה. בוילן ולנהן, עוזבים את המלון ובוב קאולי ובן דולארד [ הזמר בעל קול הבאס ] נכנסים פנימה. בחדר האוכל פאט המלצר לוקח את הזמנות המשקה של גולדינג ובלום. בלום שומע את צלילי מרכבתו של בוילאן מתרחקת [ צלילים המשויכים לאסוציאציה של “ענבל” ו”התענבלות” של נגזרותיהן המילוליות כאסוציאציה גם למה שעומד להתרחש עוד מעט-קט במפגש בין מולי ובוילאן. במצבו הנפשי המורכב בלום שותק ומהרהר.

באולם הקונצרטים דאדאלוס ובן דולארד נזכרים בקונצרטים ווקאליים קודמים שערכו, ובאנקדוטה שבה דולארד נאלץ לשאול בגדי ערב מחנות בגדי היד השנייה של מולי בלום. זכרון המעביר את נושא השיחה בינהם למולי והם דנים בשאלה האמנם היא אירית, שהרי היא נולדה בגיברלטר לאביה שהיה חייל אירי ששירת בחיל המשמר האנגלי שהחזיק בגיברלטר ולאימה שהיא ממוצא ספרדי [ ויהודי ] – בלום שומע שיחה זו ואיזכורה של מולי מעביר את תודעתו לזכרונות על אשתו מולי, כאשר העומד להתרחש בין מולי ובוילאן טורד את מנוחתו – מחשבותיו של בלום מלוות בהרמזים על אותה “התענבלות” של צלילי כירכרתו של בוילאן העושה דרכה לרחוב אקקלס 7 – הוא מקום מגוריהם של בלום ואשתו – שם עומד להתרחש המפגש בין מולי והאמרגן / המאהב. והכל במהלכה של הארוחה שהמלצר פט מגיש להם.

בינתיים ה”קונצרט” בו ינגנו סימון דדאלוס ובן דולאנד מתחיל ב”אולם הקונצרטים” . בן דולארד שר את השיר “אהבה ומלחמה”, ובלום מזהה אותו מחדר האוכל. הוא נזכר באותו לילה שבן דולארד שאל בגדי ערב מהחנות של מולי כדי להופיע בקונצרט שהיה לו אך לא היו ברשותו בגדים ראויים להופעה.

בעוד בלום חוזר לימים עברו ביחסיו עם מולי, דוחק סימון דדלוס בבן דולאנד לשיר את השיר “M’appari” שהוא השיר המוכר ביותר מהאופרה “מרתה” של פלוטו.

זהו שיר מפתח להבנת התסבוכת הנפשית בה נתון בלום עתה:

מצד אחד – הוא מוטרד מכירכרתו של בוילאן העושה דרכו לביתו של בלום למפגש האהבים [“העתענבלות” ] עם מולי.
מצד שני הוא נזכר במפגש הראשון שלו עם מולי שהתרחש בהר “בן האות'” שליד דבלין. שם הוא ומולי התנשקו לראשונה.
מצד שלישי – בלום מכיר את השיר המושר עתה מפיו של בן דולארד המספר על תחושותיו של “ליונל” [ המקביל ל”אריה” ] גיבור האופרה “מרתה” [ שהוא שם מקביל לשם “ליאופולד” [גם הוא “אריה” ] המקונן על האהבה הרומנטית שהיתה נחלתו ונחלת “מרתה” אך זו עזבה אותו והוא מתרפק בנוסטלגיה על זכרונות אותה פרשיית אהבים.
ומצד רביעי מרתה, כזכור, שמה של האשה איתה מתכתב בלום התכתבות סודית, כשהוא מסווה את שמו תחת הפסוידונים של “הנרי פרח”

בוידאו זה ניתן להאזין לשיר – M’appari בביצוע אנריקו קארוזו מ 1906 – ביצוע שג’ימס ג’ויס הכיר

קישור ישיר לוידאו

קובץ הקול בביצוע קרוזו

M’appari – תרגום לאנגלית – הטקסט באיטלקית

השיר “מ’אפרי” בתרגומו לאנגלית

בלום המוקסם מן המוזיקה הנוסטלגית והמלנכולית, חושב על כשרון השירה של סיימון דאדאלוס והוא מצר על קולו ההולך ונשחק של סיימון דאדלוס, בשל שתיית היתר שלו – “צירוף המקרים” העולה מהשמעת השיר מהאופרה מרתה – הכוללות את ציטוט שמה המפורש “Marta, Marta tu sparisti” , [ “מרתה, מרתה עזבת אותי” ] מוביל את בלום למחשבות על מרתה קליפורד והוא מחליט לכתוב לה את המכתב [ על גבי הניירות שקנה לצורך כך ] “המקריות” שבהשמעת השיר דווקא בזמן שהוא הוגה במרתה מעלה בו זכרונות מהפגישה הגורלית הראשונה שהיתה לו עם מולי על הר בן האות’ – שם בלום ומולי התנשקו לראשונה. עם סיום השיר זוכה הזמר למחיאות כפיים.

תום קרנן [ דבלינאי הבא לשתות בבר ולהאזין למוזיקה ] ובלום נזכר בפרידה אחרת שארעה הבוקר כאשר נפרד מחברו דינגם בעת שליווה אותו בדרכו האחרונה לבית הקברות [ בשעה 11 ]. מחשבותיו נודדות להתפלספות על המתמטיקה העומדת ביסוד המוזיקה ועולה בו צער על כי המוזיקה אינה מדברת ללב ביתו מילי בת ה 15, שהיא כזכור גם ביתה של זמרת.

בלום מתחיל לכתוב את המכתב למרתה, תוך שהוא מסתיר באמצעות עתון שבידו, מעיני גולדינג את תוכן המכתב הנכתב, וטוען באזני גולדינג כאילו המכתב הוא בעניני עבודתו כאוסף מודעות לעתון. בלום שדעתו מבולבלת ונסערת כותב כמה משפטי פטפטת סתמיים למרתה אך חש משועמם מאותה התכתבות.

נשמעות תפיפות צעדיו של מכוון הפסנתרים העיוור שחזר לבר לאסוף את הקולן שהשאיר בטעות בעת שכיוון את הפסנתר בבוקרו של אותו יום.

בלום צופה במיס דוס מפלרטטת על הבר. קאולי [ שהוא הכומר אוהב המוזיקה שאינו מקפיד על איסורי הכנסיה המחייבים את הכמרים ] אצבעותיו של בוב קאולי שוב ניגנו, בליל של קולות מנסר במוחו של בלום :

“ים, רוח עלים, רעם, מים, פרות גועות, שוק הבקר , תרנגולים , תרנגולות לא קוראות קוקוריקו. נחשים לוחשים פססס. בכל מקום יש מוזיקה הדלת של ראטלדג’ חורקת אאי. לא. זה רעש. המינואט של “דון ג’יובאני” הוא מנגן עכשיו” [ עמ’ 329 ]

במקביל למחשבות אלה, כרכרתו של בוילאן מגיעה לביתו של בלום.

“מישהו על הדלת הך דפק. מישהו טרח טרק האם ידפוק פול דה קוק במקוש רועש לא-ייבוש במקור קוק-ריקוקאראקרה קראקרו קוק-ריקו הך” [ עמוד 329].

באורמונד הקונצרט ממשיך. האב קאולי מציע לנגן את הפתיחה לאריה של זרסטרו מ”חליל הקסם” של מוצארט.

תום קרנן מתערב ומציע את “הנער גזוז השיער” ניב מכורתנו” – זוהי בלדה פטריוטית אירית המרגשת כל פטריוט אירי כפי שניתן לשמוע ומומלץ לראות כיצד מבוצעת בלדה פטריוטית זו בלב ליבה של דבלין, ברחובה הראשי של העיר, בסמוך לבית הדואר המרכזי בו החלה המרידה המזויינת נגד האנגלים בשנת 1916 בפיצוץ של עמוד נלסון – סמל השלטון הבריטי.

קישור ישיר לוידאו

הבלדה נקראת The Croppy boy

וכדי להדגיש את הזיקה של האירים לאותו סמל של הנער קצוץ השיער אביא כאן [ קישור לביצוע הבלדה הפטריוטית על קברו של הנער גזוז השיער]

הבלדה מספרת על נער העומד לבצע פעולת חבלה בכוחות הכיבוש האנגליים השולטים באירלנד, אך הנער, אירי קתולי אדוק, מבקש קודם לכן להתוודות בפני כומר.

הוא פוגש מי שנראה לו ככומר הווידוי מתחיל ובמהלכו מספר הצעיר האירי על כוונתו לבצע פעולה מחתרתית כנגד האנגלים.

בלום מתכונן לעזוב את מלון אורמונד – גולדינג מאוכזב. כולם מאזינים לשיר על “הנער גזוז השיער” ושומעים את הנער שר בשיר:

“כולם [ כל חבריו המורדים ] נפלו . במצור על רוס – אביו, בגוריי – כל אחיו נפלו. אל ווקספורד, בניה של ווקפורד אנחנו “

שהוא ציטוט מבלדה פטריוטית אחרת לזכרם של חיילי המליציה של קורק שנלחמו באומץ לב והוא “האחרון לבני משפחתו שנותר בחיים והאחרון לגזעו”. דבר המזכיר לבלום כי הוא עצמו האחרון לגזעו שכן בנו רודי, ממשיך השושלת, מת כשהוא תינוק בן ימים אחדים.

בן דולארד מסיים את שירו ומבקש מהמאזינים ללחוש תפילה ולהזיל דמעה [ על גורלו של “הנער גזוז השיער” . שכן, ה”כומר” חושף את זהותו האמיתית – הוא קצין אנגלי שהתחפש לכומר מוודה, העוצר את הנער ומביא אותו למשפט השלטונות, והנער גזוז השיער מצא להורג . ציטוטים מהבלדה המרגשת כל פטריוט אירי משולבים בתוך זרם התודעה שבטקסט.

בלום מתלונן על הסיידר ששתה במהלך השהות באורמונד ועל הגזים שהוא אוצר בבני-מעיו וסובל מעצירות הלוחצת בו. בלום יוצא מאורמונד בדרכו לבית הדואר לשלוח את המכתב למרתה

בדרכו לבית הדאר מהרהר בלום בנער גזוז השיער וחושב שהיה עליו להבחין בכך ש”הכומר” היה חייל אנגלי בתחפושת. בדרך באה מולו זונה מרושלת שהכיר בעברו. הוא מרגיש בודד. בלום מסתייג ממנה, וממשיך ממשיך בדרכו. הוא עובר ליד חנות העתיקות של ליונל מארקס, בוחן פמוט ורואה אקורדיון ומדמה את פליטת האויר משקי-המפוח שלו והוא מהרהר אולי ירכוש אותו וילמד לנגן עליו.

הלחץ על בני מעיו גובר, בלום ממתין ליד חנות העתיקות עד שהחשמלית תחלוף מול החנות, ובחסות הרעש והשאון שהיא מקימה, הוא משחרר את הגזים שהצטברו בבני מעיו ומהרהר “זה בטח הסיידר או אולי הבורגונדי” [ ששתה בצהריים יחד עם הסנדוויץ עם גבינת הגורגונזולה בבר של דיווי בירנס [ בפרק הלסטריגונים עמ’ 208 ] .

“בלום בחן דיוקן גיבור אביר בחלון הראווה של ליונל מארקס. מילותיו האחרונות של רוברט אמט” – זה הגיבור הלאומי האירי שהוצא להורג בידי הבריטים מובאים בציטוט מדוייק:

” כאשר ארצי תמצא את מקומה בין”

פררפרר

זה בטח הבור-

פפ. אוו.ררפר

“אומות העולם” . אין אף אחד מאחור. היא עברה. עם בוא יום זה רק אז חשמלית קריק קריק קריק הזדמ טובה הנה קריקקלקריק . אני בטוח שזה הבורגונדי. כן. אחד שנים, “על מצבתי כתובת” רקאאאאאא

תירשם. אני את שלי”

פפרפףףררפפףףף

“סיימתי”

במילים אלה מסתיים פרק ה”סירנות”.

♣

על מנת להדגיש את משמעותן של שורות אחרונות אלה והקשרם של הדברים, בחרתי לצטט את דבריה של יעל רנן ז”ל, המתרגמת של “יוליסס” לעברית, שב“הערות מבוא של המתרגמת” שצורפו לפרסום הראשון של תרגום הפרק לעברית [ ראו “סימן קריאה 3.4 רבעון מעורב לספרות [ מאי 1974 בעמוד 117] כתבה:

“בלום מתבונן בינתיים בדיוקן ( המוצג בחלון הראוה) של רוברט אמט, מורד אירי שהוצא להורג בידי הבריטים ב 1803. ליד הדיוקן מובאות מילותיו האחרונות של אמט:

“כאשר ארצי תמצא את מקומה בין אומות העולם , עם בוא יום זה, רק אז על קברי כתובת תירשם. אני את שלי סיימתי”.

מילים אלה מצוטטות בטקסט במקוטע. כשלפניהן מובאות עוד שורות אחרונות של השיר “הנער גזוז השיער” : אנשי אמונים כמוכם אתם, ישיקו אתנו כוסם” (בטקסט כתוב במסולף “כוסכם”); מלים המלוות בהשקת כוסות בבאר ה”ארמונד” במשולב עם מילותיו האחרונות של אמט משוחזרים בסוף הפרק צלילי השתחררות הגאזים במעיו של בלום, תחת חסותו של רעש החשמלית ( “הזדמ [נות ] טובה “) ותוך כדי קריאת הכתובת.

אם נזכור כי משקלם הרגשי של דברי אמט שקול באירלנד למשהו מעין “טוב למות בעד ארצנו” נבין את האפקט של תשלובת זו על הקורא האירי הממוצע”.