.

[20] פרוסט / שחזור: “הכנסיה”

המתקרב לאילייר, הבנויה במישור רחב ידיים, מגלה, כציון ראשון את מגדל הפעמונים של הכנסיה.

“קומברה ממרחקים, עשרה מילין סביב, כפי שנראתה ממסילת הברזל בהגיענו בשבוע האחרון שלפני הפסחא, לא היתה אלא כנסיה המכנסת את העיר, מגלמת אותה, מדברת בה ובעדה למרחוק…”

בעקבות הזמן האבוד. בצד של סוואן חלק ראשון “קומברה”, עמ’ 55 , תרגום הלית ישורון

הכניסה לעיירה שהוסיפה לשמה את כינויה הספרותי,

ובמרכז מגדל הפעמונים של הכנסיה ששמה במקור סאן-ז’אק סנט-הילר ברומן

“..וככל שקרבנו, היתה כמקבצת אל אדרתה הגבוהה, הכהה, מלפני הרוחות, כרועה עם עדריה בשדה הפתוח, את אחוריהם הצמריים והאפורים של בתיה המצונפים, שקטעי חומות מימי הביניים כיתרום פה ושם בעיגול מדוייק כמו עיירה בציור פרימיטיבי”

בצד של סוואן חלק ראשון “קומברה, עמ’ 55

מגדל הפעמונים של כנסיית סאן-ז’אק באילייר-קומברי

ושרידי חומות מימי הביניים

 

 

“מגדל הפעמונים של סנט-הילר נראה למרחוק, מתווה באופק את תבניתו הלא-נשכחת, עוד בטרם התגלתה קומברה – כשמן הרכבת שהביאה אותנו מפריז בשבוע הפסחא, היה אבי מבחין בו, חולף חליפות על פני כל כפלי השמים, מסובב לכל עבר את תרנגול הברזל הקטן שלו, שאז היה אבי אומר לנו: “זהו קחו את השמיכות, הגענו” ובאחד הטיולים הארוכים ביותר שאליהם היינו יוצאים מקומברה, היינו מגיעים למקום שבו הדרך, המצטמצמת והולכת, הגיחה בבת אחת למישור רחב ידיים שנחתם באופק בקו חורש משונן, ורק חודו הדקיק של מגדל הפעמונים של סנט הילר נישא מעליו, אבל כה דק וצנום, כה ורוד היה, שנראה כשריטת ציפורן בשמים ותו לא, ציפורן שביקשה לחתום בנוף הזה, בציור הזה שכולו שייך לטבע, חותם אמנות קטן, סימן אנושי יחיד”.

בצד של סוואן חלק ראשון “קומברה, עמ’ 69

“היה זה מגדל הפעמונים של סנט-הילר

שנתן לכל העיסוקים, לכל השעות,

לכל נקודות התצפית בעיר את דמותם,

את עטרתם, את התקדשותם”

קישור לסרטון וידאו: הכנסיה באלייה-קומברי [ תוספת מיום 2.12.2023]

[02.1] מרסל פרוסט – מגדל הפעמונים | ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים (mymilim.info)

ומתחת לאותו מגדל הפעמונים, מהלכת על מרסל, קסם הכנסיה:

“הכנסיה שלנו! – כמה אהבתי אותה, כמה ברורה אני רואה אותה לנגד עיני.
שער האכסדרה הישן, שבו נכנסנו, שחור מנוקב ככברה, מוטה ומשוקע בזוויותיו

ביקור ראשון בכנסיה באילייה-קומברה, 1982

“(וכמו אגן המים שאליו הוביל) כאילו ריפרופן הקליל של אדרות נשי האיכרים, הנכנסות פנימה וטובלות אצבעות מבויישות במים הקדושים, יכול היה בהשענו שוב ושוב מאות בשנים, לצבור כח הרס, לעקם את האבן ולחרוט בה חריצים כחרוט חישוק הכרכרה באבני הכניסה שבהן יינגף מידי יום”

קומברה, עמ’ 65

“פסעתי בכנסיה, עד שהגענו למקומותינו, כבתוך עמק שפקדוהו הפיות ואיכר משתומם לגלות בסלע, באילן, במקווה מים, את השרטוט הרוטט של שהייתן הפלאית – כל זה הפך בעיני את הכנסיה למשהו שונה לחלוטין משאר העיר: מבנה החולש,
אם אפשר לומר, על חלל בעל ארבעה ממדים – כשהרביעי הנו מימד הזמן -, הצולח בספינתו את מאות השנים, וממיפתח אל מיפתח, מקפלה אל קפלה, נדמה שהוא
מפלס וכובש, לא רק מטרים ספורים, כי אם תקופות רצופות שמהן יצא כמנצח: מגניב את המאה האחת-עשרה העקובה והאכזרית במעבה כתליו, ומופיע בקשתות הכבדות, שנאטמו ונחסמו באבני גוויל גסות רק בשסע העמוק שחרטו ליד שער האכסדרה מדרידותיו של מגדל הפעמונים, ואף שם, מוסווה בקשתות הגותיות החינניות שנחפזו  בגנדרנות להקיפו, להסתירו מעין זר כמו אחיות בכירות הניצבות ושחוק על שפתיהן סביב אחיהן הצעיר, הכפרי, הנרגן והמרושל בלבושו, מרומם אל השמים, מעל לכיכר, את הצריח שצפה בלואי הקדוש ונראה כאילו עודנו מביט בו…”

פנים הכנסיה באלייה-קומברי

קישור לסרטון וידאו: הכנסיה באלייה-קומברי [ תוספת מיום 2.12.2023]

[02.2] מרסל פרוסט – הכנסיה בקומברה | ויקטור, מילים : דפים-בין תחומיים (mymilim.info)

.

.