קישור ל- goto facebook page
היום 21.11.2024, 11:10. באתר "מילים" 672 פוסטים ובהם 857,912 מילים. { לשם השוואה: לפי ה'ויקיפדיה' בתנ"ך כולו יש 306,757 מילים...}
קטגוריות
  • אין קטגוריות


[04] דוסטוייבסקי-רסקולניקוב : הפתיחה

9 באוגוסט, 2012

הבית בפינת סטוליארני פרילואוק וגרזדנסקיה אוליצה – ביתו של רסקולניקוב –

הנה הפיסקה הפותחת את “החטא וענשו” בשלושה תרגומים לעברית ואחד לאנגלית:

בראשית ירח יולי, בעונת-חם תקיפה, לפנות ערב, יצא החוצה איש צעיר לימים ממדורו הקטן, שהיה שכור לו מאת אחד מגרי הסימטה ס.. ובמתינות, כאילו היה תוהה ומפקפק בדבר, כונן צעדיו אל גשר ק. –

תרגום י.ח. ברנר, 1924

בראשת יולי, עונה חמה במיוחד, לפנות ערב, יצא איש צעיר מחדרו הצר ששכר אצל דיירים בסמטת ס. אל הרחוב ופסע אט אט, כמהסס, לעבר גשר ק.”

תרגום מ.ז. וולפובסקי, 1961

בתחילת יולי, בעונה החמה ביותר, לפנות ערב, יצא איש צעיר לרחוב מקיטונו, השכור מאת דיירים בסימטת ס., ושם פעמיו לאט, כמו מתוך הסוס, לעבר גשר ק.

תרגום פטר קריקסונוב, 2007

Early one evening, during an exeptional heat wave in the begining of July, a young man waked out into the streetfrom the little room he rented from tanants on S. Place, and slowly almost irresolutedly, set off in the direction of K.Bridge 

 

פיסקת הפתיחה ל”החטא וענשו”  נקראת לכאורה כ”פתיחה אינפורמטיבית” גרידא.

פתיחה החושפת בפני הקורא פרטים אחדים, שוליים וחסרי חשיבות לכאורה: 

איש צעיר יוצא מחדרו והולך לעבר גשר…

אלא, שזו מראית עין בלבד:

קריאה זהירה ומדוקדקת יותר תחשוף לפנינו רמזים רבים לפרטים בעלי חשיבות להבנת הסיפור שבפתחו אנו עומדים. מעין “מעט המכיל את המרובה”, כמה ממרכיביו החשובים הרומן הדרמטי, רחב הידיים שיפרס לפנינו, נזרעו כאן במילים הפרוזאיות וחסרות החשיבות לכאורה שאנו קוראים בפיסקת הפתיחה:

 

 בתחילת יולי, בעונה החמה ביותר

_______________________________

עוד מעט קט, יסתבר לקורא כי העלילה מתרחשת בעיר סנקט-פטרסבורג, עיר צפונית וקרה במיוחד. בחורף “רגיל” נופלת בה הטמפרטורה לכדי 10 מעלות מתחת לאפס, והיא מכוסה שלג ונהרותיה קופאים.

פסל פרש הנחושת בכיכר הסנט – מכוסה בשלג בחורף הפטרבורגי האופייני

בחירתו של דוסטוייבסקי לפתוח את הרומן בהצהרה על החום היוצא מהכלל השורר באותו לפנות ערב – באה להדגיש כי אנו עומדים בפני התרחשות החורגת מהרגיל: מסיפור המתרחש בעיר צפונית וקפואה ברוב ימות השנה מצופה שזה יהיה מזג האויר גם בסיפור הנפתח זה עתה. אך במילים הראשונות מאותת לנו הסופר כי לא בסיפור שגרתי אנו עומדים לקרוא אלא דווקא בצד החריג ויוצא הדופן, שיכולה עיר שכזו להציע בחום תקיף ומיוחד שכזה…

אם נמשיך לקרוא, יתגלה לנו כי כשם שהעיר עצמה הינה אחד מגיבוריו של הספר, גם החום התקיף, השורר באותם ימים – יקבל, כפי שיסתבר, תפקיד בדרמה שתתחולל.

הנה אחד מתאוריו של דוסטוייבסקי, המופיע מיד בפרק הראשון של הרומן:

“חום נורא שרר בחוץ, וגם היה מחניק בצפיפות ההמון הנדחף, סיד בכל מקום, פיגומים, לבנים, אבק, ואותה צחנה קייצית המיוחדת המוכרת כל-כך לכל תושב פטרבורג שידו אינה משגת לשכור מעון-קיט – כל אלה זיעזעו בבת-אחת את עצביו המתוחים ממילא של הבחור. והסרחון הבלתי נסבל מתוך בתי-היין המצויים לרוב באיזור זה של העיר, ושיכורים שנקרו בדרכו מידי רגע בעיצומו של יום חולין שיגרתי, השלימו את ציביונה הדוחה והעגום של התמונה. הבעה של גועל עמוק עד מאוד הבליחה לרגע בתווי פניו המעודנים של הצעיר”

עמ’ 20

החום, המודגש כבר בפסקה הפותחת את הסיפור יהווה מעין אקורד פתיחה שיקרין על העלילה שתתפתח בעיר מסויימת ומוגדרת מאוד, וברובע מסויים מאוד של העיר ויחשוף בפנינו צעיר מיוחד ולכל הדעות יוצא דופן ביותר שדוסטוייבסקי יעשה אותו לדמות הראשית בסיפור הפטרבורגי שזה עתה התחלנו בקריאתו:

 

 

 יצא

_______________________________

 לכאורה ביטוי סתמי:  איש צעיר יוצא מחדרו – ומה בכך ?

אך כידוע מי שיוצא, גם ממשיך בהליכתו – ושם פעמיו לאט, כמו מתוך הסוס, אך סופו שימשיך ויגיע לאיזה יעד…

יציאה זו תזכיר לנו את הביטוי הרוסי, שבשמו של הספר  Prestuplenie” במובן של “לעבור” ונחזור ונזכיר כאן דברים שכתבה הפרשנית פרופ’ לאה גולדברג:

שסטוב [ הוא המבקר לב שסטוב בספרו “דוסטוייבסקי וניטשהו ] סבור שעיקר ערכו של הרומן “החטא וענשו”, אליו הוא מתייחס כאל המשך ישיר של ה”רשימות מן המרתף”, הינו בכך שהגיבור מבקש  ל ע ב ו ר (את הגבולות ). והמלה הרוסית “לעבור” peretupit שראסקולניקוב נוקט בפירוש : “ביקשתי לעבור מהר ככל האפשר” , משמעותה כפולה: לעבור את הגבולות, וגם לעבור עבירה ( בעצם יותר מאשר עבירה, שכן המילה הרוסית הנגזרת מן הפועל הזה, המלה perestuplenie היא לא עבירה אלא ממש פ ש ע “.

לאה גולדברג, : “הדראמה של התודעה, פרקי דוסטוייבסקי”, פרק ג’ ליזאבייטה, גבולות החופש והדין, עמ’ 97-8 ספרית הפועלים

 אל לקורא לעבור לסדר היום על ביטוי “תמים” לכאורה זה המדבר ביציאתו של הצעיר שכן יציאה זו, [ שלא תהיה היחידה בהמשכו של הרומן ] היא גם סמלית וגם משמעותית ביותר.

כאשר נמשיך לקרוא יסתבר לנו שיציאה זו [ נקרא לה להלן “היציאה הראשונה” ] המתחילה במעין היסוס וחוסר תכלית מוגדרת הופכת עד עד מהרה להליכה לביתה של הזקנה בחינת “חזרה” [ Proba ] לקראת מה שיכונה בשלבים ראשוניים אלה של הרומן כ “ענין כזה“…ו”לעשות את זה“. [ עמ’ 20 ] ו”המבצע” [ עמ’ 21] ועד ל“חלומו “הנתעב” למפעל ראוי לשמו “-

לגבי הצעיר, שעוד מעט נקרא עליו כי הוא מן המתבודדים:

“…אלא שזה זמן-מה היה שרוי במצב עצבני ומתוח, מעין מרה שחורה. הוא שקע בתוך עצמו והתבודד מן הבריות עד כדי שפחד מפגישה כלשהי..”

לכן, כשם שהחום הרב השורר בעיר הקרה, מרמז על התרחשות יוצאת דופן העומדת להתרגש על הקורא, גם יציאתו של המתבודד והמסתגר מד’ אמותיו החונקות והלוחצות מבשרת משהו חריג ויוצא דופן העומד להתרחש.

אך בנוסף לכך יש ביציאה זו מעין עימות בינו ובין המציאות העוטפת אותו – מציאות ממנה הוא מנסה לבדל עצמו, אך המציאות, המציגה את חלקיה העניים והירודים של העיר סנקט פטרסבורג, טופחת על פניו:

“לבושו היה כה עלוב, עד שגם מי שנוהג להתלבש כך היה מתבייש אפילו לצאת לרחוב בבלואים שכאלה לאור היום. אלא שהרובע היה אמנם כזה שלא היה קל להפתיע בו מישהו בבגדים. קירבתה של כיכר סנאיה, ריבוי מקומות הידועים לשמצה ואוכלוסיה שמרביתה פועלים ובעלי-מלאכה, המצטופפים בסמטאות וברחובות פנימיים אלה של פטרבורג, גיוונו לעיתים את הנוף הכללי בטיפוסים כל כך ססגוניים, עד שכל דמות, ותהא מוזרה בנפשו של הצעיר היו כה עזים, עד שלמרות רגישותו הנערית התבייש בבלואיו פחות מכל שווקא ברחובות העיר…”

עמ’ 21

אך גם אם חשב הצעיר כי יציאה זו באה לו מאחר ש :

“הרגיש איזה צימאון לבני אדם. הוא היה מותש כל כך מחודש שלם של מועקתו המרוכזת והתרגשותו הקודרת, עד שרצה לפחות במשך דקה אחת לשאוף אויר בעולם שונה כלשהו, יהיה אשר יהיה, ולכן, למרות כל כל הלכלוך שמסביב, נשאר עתה במסבאה ברצון רב”

עמ’ 27

מסתבר לו שהעולם שמחוץ לחדרו – עולם שכה נמנע ממגע עימו, אינו טוב יותר, מעולמו הפנימי.

גם “בחוץ” שוררת האכזריות והצביעות הניצול וההשפלה – כי המפגש באותה מסבאה שבאופן סמלי מאוד כדי להכנס אליה:

“יורדים אליה במדרגות המוליכות מן המדרכה אל קומת המרתף. בדיוק באותו רגע יצאו מן הדלת שני שיכורים שתמכו איש ברעהו וקיללו זה את זה בטפסם למעלה , אל הרחוב. בלי לחשוב הרבה ירד רסקולניקוב מיד באותן המדרגות המובילות למטה”

עמ’ 26

יציאה ראשונה זו מוליכה אותו לעימות ישיר עם בעיית השכרות על כל מכוערותה ועל האומללות שהיא גורמת לנפגעיה.

למחרת, יוצא רסקולניקוב למה שנכנה להלן “יציאתו השניה”, שעליה ידווח לנו דוסטוייבסקי:

“ליבו פעם בחוזקה וסערה עזה פקדה את מחשבותיו. לבסוף חש שמחניק וצפוף לו מידי בין הקירות הצהובים של חדרו הצר, שדמה לארון בגדים או לתיבה. המבט והמחשבה ביקשו מרחב. הוא תפס את כובעו ויצא, הפעם בלי לחשוש שיתקל במישהו במדרגות – הדבר פשוט נשכח מליבו. הוא עשה את דרכו לכיוון האי ואסילבסקי, צעד במהירות בשדרת ו’ [ שהיא שדרות ווז'נסנסקי ##בבית מספר 8 בשדרות ווזנז'נסקי נעצר דוסטוייבסקי בלילה של ה 23 באפריל 1849 בגין פעילות מחתרתית ונשלח לסיביר בה שהה כ 10 שנים   ] כאילו יש לו איזה ענין לסדר שם , אבל למעשה הלך כהרגלו מבלי להבחין בסביבה , לוחש משהו לעצמו ואפילו מדבר אל עצמו בקול, מה שהפתיע מאוד את העוברים ושבים. רבים חשבו אותו לשיכור”

עמ’ 57-8

 הפעם דוסטוייבסקי מדוייק יותר בתיאוריו את הגיאוגרפיה של העיר.

יודעים אנו כבר כי העלילה מתרחשת בסביבות כיכר סנאיה – שברחובותיה הפנימיים של סנקט-פטרסבורג. הפעם יוצא רסקולניקוב להליכה המובילה אותו לאי ואסילבסקי – איזור “טוב” יותר בסנקט-פטרסבורג . יתרה מזו באיזור זה נמצאה האוניברסיטה בה למד רסקולניקוב, ובא אינו יכול להמשיך וללמוד בשל מצוקה כספית.

להדגשת המיקום הגיאוגרפי של אותה “יציאה שניה” נצרף להלן מפה משנת 1900 [ כ 34 שנה בלבד לאחר מועד כתיבת הספר המתרחש לדעת המבקרים בקיץ 1865 והגיאוגרפיה הבסיסית של העיר לא השתנתה מאז ]

 


נתיבו של רסקולניקוב ביציאתו השניה

 מצאתי להדגיש מסע זה ואת עובדת התרחקותו זו של רסקולניקוב מדירתו [ ודירתה של הזקנה ] ומהעולם של כיכר סנאיה המייצגת עבור רסקולניקוב את עולם התחתית של החלכאים והנדכאים שכן, כפי שיסתבר, גם כשהוא “בורח” כביכול משאול התחתיות של כיכר סנאיה ומרחיק עצמו לאיזור טוב יותר, אין הוא נרפא מסיוטיו – ודווקא שם כאשר “המבט והמחשבה ביקשו מרחב” תוקף אותו חלום זוועה ובלהה : מוז’יקים גסים [ להבדיל ממנו “איש המעלה” ] מתאכזרים התאכזרות חסרת רסן וללא כל סיבה לסוסה אומללה, ההמון הנבער והגס מכה אותה במכשירים כהים אך היא עדיין מחזיקה מעמד :

“היא [ הסוסה – ו’ ] עוד מחזיקה מעמד ! – צועקים מסביב.

עכשיו היא בטח תיפול, אחים, זה הסוף שלה ! – צועק מן הקהל אחד האוהדים.

בגרזן אותה, מה יש ! לגמור אותה במכה אחת, צעק אחר...”

עמ’ 78

כאן, לראשונה יופיע הגרזן !

 

למחרת, ביציאה השלישית של רסקולניקוב את דירתו – ידאג לגנוב גרזן וימדוד פעם נוספת את 730 הצעדים שבין ביתו לבית הזקנה ויטיח את הגרזן בראשה.

– וכך יהפוך את

“חלומו “הנתעב” למפעל ראוי לשמו “-

 

 חשוב לציין כי יציאתו הראשונה של רסקולניקוב מחדרו הצר אל מרחבי העיר, היא גם צעד חשוב לקראת הפיכת העיר כ”גיבורה” העומדת בפני עצמה במסכת הרומאן הזה, כמבשר רומנים “עירוניים” נוספים שיכתבו בהמ,שך [ כגון “יוליסס” של ג’ימס ג’ויס – בה הגיבורה היא העיר דבלין, “ברלין אלכסנדרפלאץ, של אלפרד דובלין בה מככבת ברלין ובעיקר רובע “אלכסנדרפלאץ” כגיבורה של הספר ועד ל”פטרבורג” של אנדרי ביילי שנכתב בתחילת המאה העשרים וגם בו הגיבורה היא אותה עיר – במבט שונה…

 

  “איש צעיר

_______________________________

 

הגיבור, כפי שנלמד בהמשך הוא סטודנט צעיר, שהודח מלימודי המשפטים שלו  באוניברסיטה, עקב חסרון כיס. אין הסבר מובהק לבחירה של דוסטוייבסקי ב”איש צעיר” דווקא לשמש גיבור לעלילתו – יתכן כי הדמות שנבחרה מוצגת כ”צעיר” שתווי פניו “מעודנים”

“ואגב הוא היה יפה מאוד, עיניו כהות יפהפיות, שערו חום כהה, וקומתו גבוהה מן הממוצע, דקה ותמירה”

עמ’ 20

כדי להעצים את הסתירה שבין דמותו זו – שובת הלב לכאורה, של מי שעדיין לא ספג את סחי החיים לבין המעשה הברוטאלי שזמם לבצע ובפועל ביצע.

דמותו יוצאת הדופן [ ולטעמי האישי – הבלתי אפשרית – ו’ ] הציתה את דמיונם של אמנים רבים [ במאים, צירים ומאיירים ] אשר ביקשו ל”ממש את דמותו” הספרותית והמופשטת לדמות ריאלית נתפסת על ידי חוש הראיה – הנה אחת הדוגמאות לכך.

 

רסקולניקוב – בחדרו הצר

 

 

 

 

  “מקיטונו, השכור מאת דיירים”

_______________________________

 

כאן מוסיף לנו דוסטוייבסקי אינפורמציה חשובה לענין תוכנו של הספר:

הביטוי “מקיטונו” בתרגומו של קריקסונוב, [ “ממדורו הקטן” בתרגומו של ברנר ו“מחדרו הצר” בתרגומו של וולפובסקי ],

חדרו של רסקולניקוב בציורו של ירמיה המפרייס

 

משמיע לנו משהו על עוניו הרב והדלות בה שרוי הצעיר. אין זו רק דלות שבחסרון כיס וחוסר יכולת לשכור חדר ראוי יותר. חשובה מכך היא העובדה כי הוא שוכר את החדר העלוב שלו כ”דייר משנה” מדיירים.  כלומר מעמדו הוא מעמד רעוע ביותר: דייר משנה של דייר ששוכר את החדר ממישהו אחר. אלה באו להצביע על התלישות וחוסר היציבות בחייו של הצעיר, שכבר הופסקו לימודיו באוניברסיטה בשל אי תשלום, והוא כולו תלוי על בלי-מה. בפרק השני של הספר המספר את סיפורה של משפחת מרמלאדוב – תחזור ותהדהד באוזנינו אמירתו של אותו אבי המשפחה מרמלאדוב, שיכור כרוני המלהג  בהיותו בגילופין:

“… והרי צריך להיות כך שכל אדם יוכל לפחות ללכת לאיזה מקום. כי על כן קורה שיש לך שעה כזאת, שאתה מוכרח ללכת למקום כלשהו ! ..” [ עמ’ 31 ]

צריך אדם שיהיה לו מקום ללכת אליו, אך אותו מקום אליו יכול הצעיר ללכת או לחזור הוא משענת קנה רצוץ, הוא תלוי לא רק בבעל בית אחד אלא בו ובדייר שלו, דבר המדגיש את מעמדו הנחות ואת תלישותו הרבה

 

 

 

 בסמטת ס’ “

_______________________________

שימושו של דוסטוייבסקי באותיות לסמן שמות של רחובות וגשרים בסנקט פטרסבורג – מעוררת כמה שאלות.

ראשית נשים לב כי אין הוא עקבי במנהגו זה. יש מקומות בספר אותם יזכיר בשמם המלא והמפורש :

ככר סנאיה

 גני יוסיפוב

האי ואסילבסקי

האי פטרובסקי

הניבה

הניבה הקטנה

– כולם מקומות מוגדרים וידועים לכל מי שביקר אי פעם בסנקט פטרסבורג.

ומצד שני הוא מכנה רחובות הקשורים לחייו ולמעשיו של רסקולניקוב באותיות בלבד – כגון בפיסקה הפותחת את הספר : הסימטה מכונה ס’ והגשר מכונה ק’.

ענין הזיהוי המדוייק של כתובות אותן מציין דוסטוייבסקי באות בלבד עמד לנגד עיניהם של פרשנים לא מעטים של דוסטוייבסקי.

בתרגום של פטר קריקסונוב ל”חטא-וענשו” מובאת הערה זו :

ב”החטא ועונשו” מגלה דוסטוייבסקי נטיה לדה-קונסטרוקציה של הטופוגרפיה הממשית של העיר פטרבורג, ומטשטש אותה בכוונה תחילה. דמותה של פטרבורג ברומן היא יחודית: מצד אחד מדובר באחד מאזורי העיר שאפשר לזהותו באופן ברור, ומצד שני זוהי עיר-כפילה, המשתקפת בראי העקום של הרומן, שבו הרחובות והמרחקים אינם תואמים את המציאות, ואילו מיקומם של בתי הגיבורים ניתן לשינוי וכאילו לא קבוע.

לכן נסיונם של חוקרים לקבוע את המיקום המדוייק של בתי הגיבורים המרכזיים העלה בכל מקרה שתי אפשרויות המעוגנות בטקסט הרומן ומשתקפות בתרשים המובא כאן.”

לעומתם יש המשוכנעים כי הם זיהו במדויק את אותה סמטת ס’ ואותו גשר ק’ ועוד מקומות המסומנים על ידי דוסטוייבסקי באות אחת.

נביא את דבריו של החוקר הסובייטי ואדים קוז’ינוב הכותב:

מן הקטעים הבאים [ משפט הפתיחה של הרומן – ו’ ] למד הקורא כי המעשה התרחש בפטרבורג. סמוך לכיכר סנאיה. ואילו היה תושב פטרבורג, יכול היה לנחש ללא יגיעה יתרה, כי אותו איש צעיר הולך בסמטת סטוליארנאיה, לאורך התעלה (או “הביב” כפי שקראו לה אז), בכיוון לגשר קוקושקין. וכאשר סופר להלן, כי לאחר שצעד “שבע מאות ושלושים פסיעות” הגיע לבית עצום מאוד, שקיר אחד שלו פנה לעבר התעלה והקיר האחר לרחוב ס’…” יכול היה הקורא להבין כי מדובר ברחוב סאדובאיה.

ובהערה הוא מוסיף :

“דוסטויבסקי, ככל הנראה, בכוונה תחילה רשם שמות מסויימים בצופן, ליצירת תחושה מלאה, ככל האפשר של “אמינות”, של ריאליות המתרחש. (לא נוח, כביכול, לגלות הכל עד הסוף, שהרי מדובר באירוע מציאותי.)

ואדים קוז’ינוב : שתי הפנים ב”החטא ועונשו” מתוף החטא ועונשו ודוסטוייבסקי, יצירה ויוצרהֿ מבחר מאמרים הוצאת כתר, בעמ’ 111

אכן, כאשר משוטטים באיזור כיכר סנאיה – למרות 160 השנים שחלפו מאז – עדיין ניכרים בסביבה אותן פגמים ואותם תחלואים עליהם דיבר דוסטוייבסקי – איזור רוחש ערב רב של אנשים, ובינהם קבצנים, ושיכורים ושאר חלכאים ונידכאים – על כן אין פלא שיש שחיפשו ואיתרו כתובות “מדויקות” למקומות אותם מתאר דוסטוייבסקי ברומן שלו.

כך, סימטה ס’  זוהתה על ידי פרשנים רבים כסימטת סטוליארני – סמטת הנגרים

 

 

 

 

 

  ושם פעמיו לאט, כמו מתוך היסוס”

_______________________________

ביטוי זה שתורגם על ידי ברנר כ: ובמתינות, כאילו היה תוהה ומפקפק בדבר, כונן צעדיו מדגיש את התהייה והפקפוק הפועלים על נפשו של הצעיר, שזה עתה הכרנו.

ההיסוס התהיה והפקפוק המובלטים כבר בפיסקת הפתיחה – יסתברו לקורא כקו חשוב בדמותו של רסקולניקוב – אשר מצד אחד מוצג כנחוש להפוך את “חלומו הנתעב” ל”מפעל ראוי לשמו ” ומצד שני הוא אכול ספקות, פחדים וצעידות לאחור.

בדומה להמלט של שיקספיר הפוסח על שני הסעיפים “להיות או לא להיות”  גם גיבורו של דוסטוייבסקי, מהסס ומתלבט ביחס למשימה שהטיל על עצמו או שהנסיבות עמסו על גבוהמשימה שתוכנה מרומז בשמו של הספר: משימת הפשע או החטא ותוצאתו העונש או הגמול שסופג מי שעובר את המפתן וחורג מהגבול בכלל ומגבולותיו שלו בפרט.

המלחמה העיקרית המתחוללת בנפשו של הצעיר היא המלחמה של “לעשות או לא לעשות” “להחליט או לא להחליט” להוציא את התוכנית מן הכח אל הפועל או לחדול [ תרתי משמע ].

את המעשה שיעשה – מעשה הרצח – יבצע הצעיר לאחר שיעבור כמה נסיונות חיצוניים, שיתרמו, כל אחד במידה זו או אחרת להתגבשות ההחלטה הנפשעת.

ואם נשים ליבנו למילים הבאות בפסוק הפתיחה – תחזור התמונה ותתבהר:

 

 

 לעבר גשר ק. “

_______________________________

 

ההליכה לעבר הגשר היא, כמסתבר לא הליכה סתמית, אלא הליכה רבת משמעות. במהלך הרומאן יעמוד רסקולניקוב פעמים רבות על גשר זה או אחר [ ונזכור כי סנקט פטרסבורג  שנבנתה על נהרות ותעלות רבות החוצות אותה – משופעת בגשרים רבים כ 530 במספר ! ] ולא פעם מדגיש דוסטוייבסקי את הלבטים הפוקדים את רסקולניקוב לפני שהוא מחליט “לעבור את הגשר” שמשמעו – בסימבוליקה של הרומאן “לעבור את הרוביקון”, לעשות את הצעד המכריע, מעין הצעד ממנו אין-לחזור, בהשגת מטרתו.

כל שנאמר לנו בפיסקת הפתיחה הוא שהצעיר צועד מתוך היסוס לעבר גשק ק’

גשר ק’ זוהה על ידי פרשני רבים כגשר קוקושקין – בפועל זה הגשר דרכו עובר רסקולניקוב את התעלה ומגיע הן לכיכר סנאיה, והן לרחוב ס’ הוא רחוב “סאדובאיה” שיוליך אותו לביתה של הזקנה – מקום הפשע:

“לא היה עליו לעבור דרך ארוכה; הוא אפילו ידע את המספר המדוייק של צעדים מפתח ביתו: בדיוק שבע מאות ושלושים. פעם ספר אותם. כאשר הפליג בחלומותיו יתר על המידה. באותה עת עדיין לא האמין בחלומות האלה, ורק גירה את עצמו בנועזותם שהיתה נתעבת ומפתה כאחד. ואילו עתה, חודש ימים לאחר מכן, התחיל לשנות את דעתו, ולמרות כל שיחותיו המקנטרות עם עצמו על חוסר-אוניו והססנותו התרגל איכשהו אפילו בעל-כרחו לחשוב את חלומו ה”נתעב” למפעל ראוי לשמו….”

עמ’ 21

 

 

__________________________________

דוסטוייבסקי – החטא ועונשו – רסקולניקוב – רשימת הפוסטים

_____________________________________________

[1] דוסטויבסקי-החטא ועונשו: ממצוקה ליצירת-מופת

[2] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: צד החטא וצד העונש

[3] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: החטא או הפשע ועונשו 

[4] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: הפתיחה

[5] בעקבות דוסטויבסקי-רסקולניקוב: מהבית אל הגשר

[6] בעקבות דוסטויבסקי: סוסים ואנדרטאות בפטרבורג

[7] דוסטויבסקי-רסקולניקוב: “חלום חולני”

[__] המשך …יבוא…

 

 

 

 

Google Translator
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....