• אנשים שונים, העוסקים בדרך זו או אחרת בדברים שכתב פרידריך ניטשה, נוטים, כמעט כלאחר-יד, וכדבר שבשיגרה, או במעין “בון-טון”, לקשור את שמו של הפילוסוף הגרמני,  לסופר הרוסי פיודור דוסטוייבסקי.

בעיקר דבקים יוצרי הקשר זה ב”תיזה” לפיה את אמירתו המפורסמת של ניטשה בדבר מות האלוהים, שאב ניטשה ממורו ורבו פיודור מיכאלוביץ דוסטוייבסקי ; ועוד מחדדים הם ומצטטים קטעים מתוך “האחים קרמזוב” של דוסטוייבסקי בהם מתבטא אחד האחים : איוון קראמזוב,  בצורה גלויה כנגד קיומו של אלוהים, ומצביעים על מקור זה כמקור השראה לניטשה שהוציא את אלוהים להורג, בפומבי ובלא כחל ושרק, בחיבורו “המדע העליז”, בספר השלישי – קטע מס’ 125 – קטע שכה מרבים לצטטו, בהקשר זה.

♦

לאחרונה פרסם חיים שפירא ספרון גדוש ציטוטים מציטוטים שונים וקרא לו “מחשבות לעת לילה – קירקגור שופנהאואר ניטשה – פילוסופיה קיומית מסע אישי”. על עטיפת הספר, תחת ציורו המפורסם “הסערה” של הצייר הגרמני, דויד פרידריך, מאבות האסכולה הרומנטית, מופיעים שמות שלושת הפילוססופים עליהם נסב הספר [ קירקגור, הדני ושופנאואר וניטשה, הגרמניים ] – זכה הסופר הרוסי רב התהילה, פיודור מיכאלוביץ דוסטוייבסקי, לכמות נכבדה מאוד של ציטוטים והפניות והתייחסויות המפוזרות ביד נדיבה בין דפי הספרון.

.

כדי להדגים את האהבה הרבה שמרעיף הכותב על דוסטוייבסקי צילמתי את עמ’ 224 מהספר בו מופיע איור המזכיר במשהו את דמותו הידועה של דוסטוייבסקי – מעשה ידיו של המאייר דני קרמן ,לו מודה חיים שפירא במילים החמות הבאות:

“תודה גדולה לידיד הטוב דני קרמן על ציור הפורטרטים הנפלאים של גיבורי הספר הראשיים בדרך שהוא ראה אותם” [ עמק 291 ].

אם יורשה לי להעיר, מדובר כאן בהעתקה פשטנית במובהק, ממהפורטרט המפורסם של דוסטויבסקי, מעשה ידיו של הצייר הרוסי ואסילי פרוב, לו הקדיש הבמאי הרוסי ניקיטה מיכאילוב,[“עיניים שחורות” ] סרטון שלם, “מסע סנטימנטלי בעקבות…” כחלק מפרוייקט הציירים הרוסיים רחב ההיקף שלו:

קישור ישיר לסרטו של ניקיטה מיכאלקוב על הצייר ואסילי פרוב וציור הפורטריט של דוסטוייבסקי

.

מתחת לדיוקן של דוסטוייבסקי מצוטט קטע קצר מ”האחים קרמזוב” ובעמוד שלידו מפורט:

על עמדתו הברורה של חיים שפירא בדבר הזיקה בין ניטשה לבין האחים קרמזוב של דוסטוייבסקי – בסוגיית האלוהים מסכם חיים שפירא  בעמ’ 232 כך:

♦

עד כאן ציטוטים אחדים הבאים להדגים עד כמה חדים וחלקים ההקשרים בין ניטשה לבין דוסטוייבסקי כפי שמציגם חיים שפירא. כאמור הוא אינו היחיד ההולך בדרך זו [ פחות או יותר].

♦

בפוסט הראשון בסידרה זו תחת הכותרת : [1] ניטשה ודוסטוייבסקי, מקורות והשראות   ניסיתי להביא את מירב החומר הגולמי שהצלחתי ללקט, ממנו ניתן ללמוד, כי למרות הדמיון לכאורה בחלק מהציטוטים המובאים על ידי מצטטים אלה ואחרים – הרי ספק רב הוא האם התקיימה אכן השפעה ישירה של דוסטוייבסקי על ניטשה.

– די לעקוב אחר ציר הזמן בפעילותם של שני כותבים אלה כדי להבחין כי השפעות כאלה פשוט בלתי אפשריות.

♦

נקודת המוצא לדיוננו זה היא מכתבו של ניטשה לידידו אוברבאק שנשלח מניצה  ביום 23.2.1887 . אין כל סיבה לחשוד כי מכתב זה או תאריכו אינם אמינים. לא מצאתי מישהו שכתב טענה כזו ולכן אתיחס אליו כאל מסמך אמיתי שאכן נכתב בחודש פברואר 1887.

מכתב זה היה מוכר לי זה זמן רב, אלא שהוא נזנח בפינתו, ולא מצאתי לייחס לו תשומת לב מיוחדת. הגעתי אליו באותה דרך מקרה, שהביאה את ניטשה אל דוסטוייבסקי: הוא נתגלה לי ו”עלה” אלי מן המרתף [ או בנוסח אחר “מן המחתרת”] באחד ממרתפי חניות הספרים המשומשים בהם הייתי “מחפש את עצמי” מפעם לפעם. 

באחד מהשיטוטים בהם הייתי מקושש ספרים, שקוראים שלפני כבר נואשו מהם, ועודי חופר באבק ואדי הריח והעָבֵשׁ המְעֻפָּשׁ של אחד המרתפים הדחוסים האלה, בימים שעוד לפני היות האינטרנט, מצאתי אי אז אי שם באחת הפינות של רחוב אלנבי שבתל-אביב, שבבניניו הטיח לא הפסיק אף פעם להתקלף, את הספר:

Friedriech Nietzsche Selected Letters שיצא בהוצאת אוניברסיטת שיקגו בשנת 1969.

מבחר מכתבי פרידריך ניטשה משנת 1969 – הספר מחנות הספרים המשומשים

כפי שניתן לראות מדף הכותרת שלו, עמד ספר שכוח-אל זה, על המדף זמן רב והציע עצמו למכירה אלא שלא נמצאו, ככל הנראה קופצים רבים עליו;  עד שבעל החנות, נאלץ היה להוריד ממחירו פעמיים ואף שלוש:  המחיר ההתחלתי שנדרש עבור הספר, היה 290 לירות ואחר כך הורד ל 190 לירות ואחר כך עד ל 140 לירות ולבסוף כאשר עמד על 35 לירות אני רכשתי אותו.

לפי גלויה של האגודה למען החייל שנשתמרה דחופה בין דפיו המצהיבים, אני משער שנטלתי אותו עימי לאחת מהקריאות שנקראתי לשירות מילואים ויתכן אף כי הספר הזה, בו פרוסים חיי האומללות והבדידות הנוראה בה העביר ניטשה את ימיו, ליווה אותי באחת המלחמות.

כך היה מונח לו הספר בספרייתי. מידי פעם היתי מחפש בו הקשר זה או אחר בחייו של ניטשה באספקלריה של מכתביו, וכך היה חוזר הספר לשכון אחר כבוד במקומו עד אשר — יתגשם בו מה שאוספי הספרים ומקושישהם, משכנעים עצמם בהצדיקם את מחלת הקוששות שאינה מרפה מהם – כי “עת לכל ספר” ו”כל ספר – יבוא יומו” אף שירחק אותו היום – בוא יבוא …. ואף פעם אין להתייאש וכו’ וכו’…

ואכן, גם יומו של ספר ישן נושן זה בספרייתי, הגיע וכאשר יצא בשנת 2011 הספר “פרידריך ניטשה – הנה האיש: מכתבים”  בתרגום יפתח הלרמן-כרמל, לפי מבחר שליקט ערך והקדים יעקב גולומב – מיהרתי לרכוש אותו ורצתי על המכתבים, שכה קל לקרוא בהם בעברית, והם חושפים את הצדדים האישיים של הפילוסוף הנחרץ הזה במלוא אומללותם – וכך גם הגעתי לאותו מכתב המסומן בעברית כמכתב 160 מיום רביעי 23 בפברואר 1887 – ובו הסיפור שמספר ניטשה כיצד, בדרך מקרה, בעת שחיטט בחנות ספרים ושלח יד מקרית וכך התגלגל לידיו התרגום לצרפתית של ספרו של דוסטוייבסקי – ל”כתבים מן המרתף”:

 והנה תרגום הדברים לעברית כמופיע בספר החדש:

“עד לפני שבועות ספורים לא הכרתי את השם דוסטוייבסקי – אדם לא משכיל שכמוני שאינו קורא “מגזינים” !

שליחת יד מקרית בחנות ספרים הביאה לידי תרגום צרפתי חדש שנקרא L’esprit souterrain, 1864 – 

[ הכוונה לספר שיצא בעברית בשני תרגומים:

“כתבים מן המרתף”  בתרגום  מ.ז. ולפובסקי תל-אביב, הקיבוץ המאוחד,

והשני: “כתבים מן המחתרת”,  בתרגום גרשון חזנוב הוצאת כרמל ירושלים. ]

 “( בדיוק באותה מקריות גיליתי את שופנאואר בגיל 21 ואת סטנדל בגיל 35 ). יצר הקירבה ( או איך עלי לקרוא לו ) דיבר מיד , שמחתי היתה עצומה. הפעם האחרונה שאני זוכר שחוויתי שמחה כה גדולה היתה כשהכרתי את Rouge et Noir ] האדום והשחור של סטנדל . (מדובר בשתי נובלות, הראשונה היא למעשה יצירה מוזיקלית, מוזיקה זרה מאוד, לא-גרמנית מאוד; השניה יצירה אמנות פסיכולוגית, מעין לעג עצמי [ …] דרך אגב, היוונים הללו אשמים בדברים רבים: הזיוף היה אומנותם המעשית, כל הפסיכולוגיה האירופאית חולה בשטחיות היוונית, ובלי טיפת יהדות, וכן הלאה וכן הלאה”.

[ פרידריך ניטשה: הנה האיש : מכתבים תרגום יפתח הלרמן כרמל, בעמ’ 353 ]

 

בהערת המתרגם למכתב המצוטט לידידו אברבאק מופיעה האינפורמציה הנוספת הבאה:

 “באיגרת שלו לקוזליץ ב 7 במרס, ניטשה מזכיר כמה פרטים מחייו של דוסטוייבסקי ואומר כי “בית המתים” [ הכוונה לספר “רשימות מבית המוות” בתרגום וולפובסקי, בו מתאר דוסטוייבסקי את חוויותיו של אסיר בסיביר ואת הווי ואופי חבריו למחנה המאסר והנידונים השונים השוכנים שם ] אותו קרא בצרפתית הוא “אחד מן הספרים האנושיים שנכתבו מעולם”

 [  פרידריך ניטשה : הנה האיש: מכתבים תרגום יפתח הלרמן-כרמל הוצאת כרמל ירושלים בעמ’ 353 ]

♦

 אין לי שום סיבה להניח כי האינפורמציה אותה מוסר ניטשה במכתבו זה אינה נכונה  או כי יש איזה יסוד לפקפק באמינותה.

מן הדברים במכתב עולה בבירור כי עד לשנת 1887 לא הגיע אל ניטשה שימעו של דוסטוייבסקי, לא בצורת ספר אותו קרא ניטשה, ולא בצורה עקיפה, ב”תיווכו” של איזה מגזין שכתב על הסופר הרוסי.

באותן שנים דוסטוייבסקי עדיין לא היה כה מפורסם באירופה המערבית כפי שהוא מוכר בה כיום. מספר התרגומים מספריו לא היה גדול.

שני הספרים של דוסטוייבסקי שניטשה קורא להם בשמותיהם כספרים שקרא תורגמו לצרפתית בשנים כדלקמן:

“כתבים מן המחתרת” L’esprit souterrain  תורגם לצרפתית בשנת 1884

ו”רשימות מבית המוות” Souvenirs de la maison des morts תורגם לצרפתית בשנת 1886

התרגום הראשון של “החטא ועונשו” לצרפתית – היא השפה בה קרא ניטשה את ה”כתבים מן המרתף” יצא בפאריז בשנת 1884 ;

התרגום הראשון לגרמנית של “החטא ועונשו” יצא בלייפציג בשנת 1882 תחת השם “רסקולניקוב ” . בשנת 1888 יצא תרגום נוסף תחת השם : Raskolnikow’s Schuld und Sühne ובשנת 1921 יצא תרגום חדש ובו שונה שם הספר ל   Verbrechen und Strafe

במילים אחרות אף שספרו המפורסם ביותר של דוסטוייבסקי – “החטא ועונשו” היה זמין משנת 1882 בגרמנית ומשנת 1884 בצרפתית – שמעו של הספר לא הגיע לידיעתו של ניטשה.

כיוון שיש המקשרים את ניטשה לספרו של דוסטוייבסקי “האחים קרמזוב” נעיר כי למיטב ידיעתנו התרגום הראשון של האחים קרמזוב לגרמנית יצא רק בשנת 1905 .

 הספר “האחים קרמזוב” פורסם בהמשכים על ידי דוסטוייבסקי בבטאונו “המבשר הרוסי” החל מחודש ינואר 1879 ועד נובמבר 1880 – והתרגום הראשון לצרפתית של

Les Frères Karamazov, traduction Halpérine-Kaminsky et Morice יצא בצרפת בשנת 1888 

 לכן כאשר אנו קוראים במכתבו הראשון של ניטשה מיום 23 בפברואר 1887 והשני ממרץ 1887 על כי קרא שני ספרים אלה של דוסטוייבסקי – וביחוד לאור ההערה המוקדמת כי קודם לכן לא היה מודע כלל לקיומו – הדברים בהחלט אפשריים. הספרים תורגמו לצרפתית רק זמן קצר לפני כן ולגרמנית אף מאוחר יותר -ומכאן שהדברים שכותב ניטשה במכתבו כי לא הכיר קודם לכן את דוסטוייבסקי מתאימים לתמונת תפוצתו של דוסטוייבסקי באותה תקופה. הוא היה עדיין דמות מינורית בתודעה הספרותית ולא הכל דיברו בו.

מהעובדה כי פחות מחודש לאחר המכתב הרשון בו מספר ניטשה על המפגש הראשון עם “כתבים מן המחתרת” – במרץ 1887 הוא כבר מגיב על ספר נוסף של דוסטוייבסקי – “רשימות מבית המוות” שהרשים אותו אף הוא.

 תמציתם של הדברים היא כי האמירות הכוללניות שמצאנו בספרו של חיים שפירא על כי “ניטשה קרא את דוסטוייבסקי” הם נכונים אך בערבון מאוד מוגבל ! וביחוד ההקשרים הנעשים בין רעיונות המופיעים ב”האחים קרמזוב” לבין דברים שכתב ניטשה ב”מדע העליז”, מעוררים כמה וכמה תהיות.

 שלושת החלקים הראשונים של  “המדע העליז” הושלמו על ידי ניטשה בשנת 1882 . כעבור זמן [ בינואר 1883  ] יתחיל ניטשה את כתיבת “כה אמר זרתוסטרה”, [ העבודה על החלק השני של הספר תימשך בינואר 1884. וביולי 1884 ישקוד על זרתוסטרה חלק ג’.

אם נשווה לנגד עיננו את תאריכי פרסום “האחים קרמזוב” ברוסיה וברוסית – בה לא שלט ניטשה – [ פרסום שהתרחש בין ינואר 1879 לנובמבר 1880 ] – לבין מועדי הפרסום של “המדע העליז” ו”כה אמר זרתוסטרה” [ תחילת 1882 והמשך ב 1883 וב 1884  ] יסתבר לנו כי הזיקה עליה מנסים אלה ואחרים להצביע כעל השפעה אפשרית של דוסטייבסקי על ניטשה אינה אפשרית:

דבר אחד נראה ברור – לא ניתן לדבר על השפעה של “האחים קרמזוב” על ניטשה בכלל וודאי לא על מות האלוהים המופיע לראשונה ב”המדע העליז” בשנת 1882 !

 ואם נחוץ לי עוד תנא-דמסייע לדברים אלה אתכבד ואצטט את הדברים המופיעים בספרו של ואלטר קאופמן שכתבב הערה שחשוב לצטט בהקשר להשפעות דוסטוייבסקי על ניטשה. אפנה להערה בספרו של ואלטר קאופמן “ניטשה – פילוסוף – פסיכולוג – אנטיכריטסט”  – שם מבקר קאופמן את תומאס מאן שסבר בטעות כי ניטשה הושפע מהדיאלוג בין השטן ואיבן ב”אחים קרמזוב”.

הנה ההערה:

“כשהעלה תומאס מאן את הרעיון, שתורת השיבה של ניטשה, יתכן והיא בהשפעת הדיאלוג של השטן עם איוון קרמזוב Neue Studiien 89 נתעלם ממנו, שכתבי דוסטוייבסקי לא הגיעו לידיו של ניטשה עד תחילת 1887 ( ר’ מכתבו לאוברבק מ 23 בפברואר 1887 ) : “עד לפני שבועות אחדים אף שמו של דוסטוייבסקי לא היה ידוע לי…רק מקרה מוצלח בחנות ספרים הביאו לידי…” יתרה מזו: נראה שניטשה מעולם אף לא הגיע לקריאת האחים קרמזוב”

[ ואלטר קופמן “ניטשה – פילוסוף – פסיכולוג – אנטיכריטסט”, תרגום ישראל אלדד, הוצאת שוקן,  הערה 9 בעמ’ 291 ]

 

כל פרשני דוסטוייבסקי אוחזים בדעה נחרצת: דוסטוייבסקי לא שמע בימי חייו של ניטשה – והיכרותו של ניטשה את דוסטוייבסקי מוגבלת בעיקרו של דבר לאותם שני ספרים שקרא.

על כן אם מבקשים לבחון את מידת ההשפעה של דוסטוייבסקי על ניטשה יש למצמם את הדיון לבחינת התכנים והרעיונות אותם העלה דוסטוייבסקי בשני ספרים אלו – כדי לבחון איזה מהם ועד כמה אלה השפיעו על ניטשה בתקופה שלאחר גילויו את דוסטוייבסקי בראשית שנת 1887 ועד אשר נדם קולו ב 3 בינואר 1889 .

– כלומר יש לבחון איזה יצירות כתב ניטשה בתקופה זו – [ בפועל השנתיים האחרונות לשנות יצירתו ] והאם ובאיזו מידה רעיונות שהעלה דוסטוייבסקי באחד משני הספרים פרי עטו שניטשה קרא:” כתבים מן המחתרת” ו-“רשימות מבית המוות” – חילחלו בצורה זו או אחרת ליצירתו של ניטשה.