---

NACHT UND NEBEL

---

בהאזנה רגילה ל”ריינגולד” של ריכארד ואגנר [ החלק הראשון מתוך הטטרלוגיה “הטבעת של הניבלונג” Der ring des Neibelungen  ] אולי לא נבחין בשימוש שעושה  ריכארד ואגנר בביטוי Nacht und Nebel .

אך האזנה קשובה וערנית יותר יחשפו בפנינו את הדרך בה השתמש מחבר המילים והמוזיקה בביטוי, שכפי שראינו עד כה, הינו ביטוי נדיר ביצירה הכתובה בשפה הגרמנית בתקופה הרומנטית. כפי שציינו בפוסט הקודם חיפושי העלו מופעים מועטים ביותר של הביטוי.

ואגנר הוא זה שחיבר את הטקסט ליצירתו “הטבעת של הניבלונג” בהתבססו על מקורות קודמים ששימשו אותו כחומר גלם לתוכו יצק את רעיונותיו והפילוסופיה שלו ובפועל: תפיסתו את העולם והמשל שלו על השוכנים ופועלים בו.

הטקסטים שחיבר ואגנר נכתבו בשפה גרמנית גבוהה ושירית,  ויש להתייחס לחלקים העיקריים שבהם כאל שירה במלוא מובן המילה.

צמד המילים  Nacht und Nabel מופיע בתמונה השלישית ב”זהב הריין” Das Rheingold

ראוי להדקים את תמצית סיפור המעשה עד לתמונה השלישית בה נפגוש בצמד המילים מושא מחקרנו הזעיר כאן:

“זהב הריין”  Das Rheingold

 

Synopsis – סיפור המעשה

לאחר פתיחה תזמורתית, המבוססת על אקורד אחד מי במול מאז’ור, המבקש לתאר את מעמקי הריין, המסך יעלה על מעמקי הריין, מקום התרחשותה של התמונה הראשונה.

תמונה ראשונה

במעמקי הריין שלוש נערות-הריין שומרות על אוצר הזהב שלהן.

מן המעמקים, מממלכת ה Niebelheim  [ “ארץ-הערפילים” ] מגיח ומופיע לפתע אלבריך, הגמד הדוחה, מלכם של הניבלונגים, עם-עבדים הכורה זהב במערות תת קרקעיות בתחתיות נהר הריין.

כשאלברייך מבחין בנערות המשתובבות במים הוא מתחיל לחזר אחריהן במחוות גסות ודוחות.

בתחילה הן נענות לכאורה לחיזוריו אך עד מהרה החיזור הופך לדחיה והן אף משטות בו, דבר המגביר את תסכולו. במהלך אותו משחק משיכה/דחיה המלווים בהשתובבות הן פולטות את סודן: מי שיצוק טבעת [ מכאן השם Ring  לארבע האופרות של ואגגנר הנקראות “הטבעת של הניבלונג”] מן הזהב עליו הן שומרות – יזכה בשלטון בלא-מיצרים בעולם.

אלברייך מתלהב מן הרעיון.

בנות הריין מזהירות אותו ומפרטות ומוסיפות תנאי-בל-יעבור נוסף:  כדי לזכות באותו שלטון על הזוכה בזהב להכחיש ואף לנאץ את האהבה.

 

 

הלייט-מוטיב של “ניאוץ האהבה” [ “love-renauciation“] נשמע כך בפי נערות הריין:

[audio:https://mymilim.info/wp-content/uploads/2010/11/001-7-love-renauciation.mp3|titles=001-7-love-renauciation]

אלברייך ממהר וגונב את הזהב, וללא קושי מנאץ במו פיו את האהבה, בשמה לכאורה בא אל הנערות:

[audio:https://mymilim.info/wp-content/uploads/2010/11/001-8-albrich-renanciation.mp3|titles=001-8-albrich-renanciation]

עתה כשהזהב הגנוב ברשותו, וכבר ניאץ והכחיש את האהבה, כלומר הסכים לותר עליה תמורת הזהב והתקוה לשלטון על העולם, הוא מסתלק למעמקי הריין והתמונה עוברת, בליוו תזמורתי נמרץ, לתמונה הבאה.

תמונה שניה

על הבמה נראה ווטאן, אבי האלים, במצב תרדמה. פריקה, אשתו, פונה אליו במילים:

Wotan, Gemahl ! Erwache !

ווטאן, אלופי ! קום התנערה !

[ ביטוי שראוי לשים ליבנו אליו ]

עד מהרה נלמד כי לזהב, אף שנגנב, יש ביקוש, והוא מטבע עובר לסוחר. ווטאן, אבי האלים, הזמין משני אחים ענקים [לא נחטא לאמת הדימויית אם נכנה אותם ה”קבלנים” ] כי יבנו עבורו טירה נישאת, רבת עוצמה ורושם היא : “וואלהאלה” [ מקום למשכנם של האלים ].

אך אבי האלים, ווטאן, מגלה לפתע שיש לו קושי נפשי או אחר לעמוד בדיבורו ולשלם את התמורה שהוסכמה בשעתו בעבור בניית הטירה. הוא מחפש דרך להפר את התחייבותו.

התמורה כפי שסוכמה בעת כריתת החוזה היתה : “פראיה“, היא אלת הנעורים, שתימסר לשני האחים פאפנאר ופאסולט כדמי בניית הוואלהאלה.

אך ווטאן משתהה בביצוע התשלום, לאחר שהטירה כבר עומדת על תילה. ליבו של אבי האלים נכרך אחרי אלת הנעורים ואין הוא נכון עתה לוותר עליה [בשלב זה ווטאן אינו “בשל” ל”הכחיש” מצידו את האהבה ].

אל-האש לוגה, הפיקח והערמומי, מנסה לתווך ולהוליך בכחש ובלשון חלקלקות, את שני הענקים-הקבלנים … והוא מעורר את תאבונם בספרו כי אוצר הזהב נגנב על ידי אלבריך, וכי מי שישיגו – ישלוט בעולם.

הענקים נופלים ברשת שטמנו להם ווטאן ולוגה,  והם מוכנים להשהות את גביית החוב – כלומר מוכנים לדחות את קבלתה של אלת הנעורים, [ ובפועל “להכחיש” את האהבה ] כדי שווטאן ולוגה ינסו לשלם במקום האלה בזהב הגנוב.

תמונה שלישית

ווטאן מתקשה להתעלם מהאהבה ואילו האחים הענקים שציפו לקבל את פרייה אלת הנעורים מתפתים להחליפה ללא קושי בזהב שיעניק להם שליטה בעולם.

בתמונה השלישית אנו יורדים למעמקי הניבלהיים ופוגשים שם את שני אחים אחרים: הניבלונג אלברייך, [ שכבר פגשנו בו בתמונה הראשונה, בה גנב את הזהב ] ואחיו הניבלונג מימה שהוא חרש-אמן העסוק בעיצובה והכנתה של של ה – Tarenhelm שהיא קסדת [או מסכת] פלאים שסודות הכנתה נמסרו על ידי אלבריך למימה אחיו.  אך מימה שהכין אותה לפי תרשימיו של אלבריך, מתחמק מאחיו.

ולשם מה נחוצה לאלברייך קסדה זו ?

אלברייך מודע לכך כי יש ביקוש לזהב שגנב והוא חושש שיחמסו אותו מידיו, לשם הגנה על הזהב ועליו עצמו נחוצה לו הקסדה וזאת כדי להעלים את עצמו כך שיהיה רואה ואינו נראה. ברגע שיבחין באוייב מתקרב יחבוש את הקסדה ילחש לחש-נחש ויעלם באחת מן העין.

מתנהל מרדף בין האחים, ואלבריך מנצל את ההזדמנות שהקסדה נשמטה מידיו של אחיו מימה, וגוזל אותה מידיו. וכשמימה מנסה להשיב לעצמו את הקסדה פרי עמלו – מפעיל אלבריך את הקסם : הוא חובש את הקסדה לוחש את מילות הסוד והקסם – את הלחש-נחש ונעלם באחת. הוא הופך בלתי נראה, וכך מימה אינו מצליח להוציא את הקסדה חזרה מידיו.

בפועל מילות הקסם האלה – הן הניסוי הראשון שמנסה אלבריך את כוחה של הקסדה: להעלים את עצמו מבלי שיתגלו עקבותיו.

ומה הן מילות הקסם  ?

! NACHT UND NEBLE – NIEMAND GLEICH

ובתרגום : “לילה וערפל – ומיד נעלם”

 

ובמוזיקה זה נשמע כך:

[audio:https://mymilim.info/wp-content/uploads/2010/11/003-2-1-nacht-und-nabel-1.mp3|titles=003-2-1-nacht-und-nabel-1]

נניח עתה את המשך סיפור המעשה של ה”ריינגולד” ונחזור לענינינו אותו צמד מילים “לילה וערפל” הכלולות בלחש-נחש

ואגנר נטל את צמד המילים ששימשו את המשוררים הרומנטיים, ביצירת האווירה האפלולית המלווה את שירתם, צמד נדיר ומועט-שימוש, הופך אותן לביטוי בעל עוצמה מאגית.

בעברית נהוג לכנות ביטוי מפתח שכזה : “לחש-נחש”, המעלה באוב הזכרון, ניחוח של עתיקות, טעם של קדמוניות ומימד של ראשוניות – המצמיד אותו לכוונותיו הבסיסיות של ריכארד ואגנר המבקש לייצר בלב המאזין-הצופה, תחושה של השתתפות בארוע קדמון, בראשיתי, ארוע שהוא מעבר ומעל לזמן הריאלי, וכולו נטוע בעולם המיתוס, משל וסמל שלא מכאן ולא מעכשיו ולא מעלמא הדין.

בשפתנו העברית “לחש-נחש” הם דברי השבעה על נחש, או על פגע רע, על מנת להכהות עוקצו ופגיעתו:

“הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם לָחַשׁ, וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם”

(ירמיה ח יז).

“וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ”

(ישעיה ג ג).

“הַהֲבָלִים מֵאִצְטַגְנִינוּת וּלְחָשִׁים וּקְמֵעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת רְחוֹקִים מֵהַטֶּבַע”

(כוזרי ד כג).

“לילה וערפל” הינו “לחש-נחש” המאפשר לאלברייך, מי שגנב את הזהב ומתכנן לכבוש באמצעותו את העולם, לחמוק ממי שינסה לחמוס מידיו את מה שהוא חמס מבנות-הריין התמות-לכאורה, אלו שהחזיקו בו בראשונה, בראשית היות העולם.

בקונטקסט של האופרה אלברייך נוקט בלחש-נחש Nacht und Nabel –

ומכוחו של ביטוי מאגי זה הוא נעלם באופן מידי, כאילו בלעו הלילה והערפל מכסה עליו ואין לראותו !

_____________________________________________________________________________

NACHT UND NEBEL

ֹ__________________________________________________

1. מילה ועוד מילה;

2.  בערפילי הרומנטיקה;

3.  ואגנר, הלחש-נחש;

4.  היטלר, פקודת-יום;

5.  אלאן ראנה, זכרון צורב.