יוהן וולפגנג גיתה בשנת 1765 – כבן 16

 1. בית הוריו

יוהן וולפגנג גיתה נולד ביום 28.8.1749 בעיר בפרנקפורט שעל נהר המיין להוריו יוהאן קאספר גיתה ולאמו קתרינה אליזבט טקסטור. פרנקפורט של אותם ימים היתה עיר מסחר משגשגת בעלת מעמד עצמאי במסגרת הקיסרות הרומית הקדושה. אביו שהיה יועץ משפטי ובעל הכנסה טובה ויכול היה להרשות לעצמו לתת לבנו השכלה רחבה ולטפח את ידיעותיו בתחומים שונים.

בית המידות שבו גרו בא למשפחה בירושה מצד הורי אימו.

בית הולדתו של גיתה בפרנקפורט

בית הולדתו של גיתה בפרנקפורט – תצלום

הבית משמשכיום  כמוזיאון ומבקרים רבים עולים אליו לרגל:

בית הולדתו של גיתה – פרנקפורט יוני 2009

ראשית חינוכו של גיתה היה בבית הוריו ואביו דאג ללמדו שפות : לטינית, יוונית, אנגלית וצרפתית. החינוך והקניית הידע היתה משימה ראשונה במעלה שנטל על עצמו אביו אשר חש בימי חייו כמי שלא למד בנעוריו מספיק וחש כי השכלתו הכללית לא רחבה מספיק ולכן הרביץ תורות רבות בבנו, בין בעצמו ובין בעזרת מורים ומדריכים פרטיים. לבד מלימודים כלליים אלה, נמשך יוהאן וולפגנג הצעיר לציור ונחשף לתיאטרון, בעיקר לתאטרון בובות שהיה מוצג בביתו. כך גם הגיע להתעניינות בספרות.

 2. גרטכן מפרנקפורט

בספרו האוטוביוגרפי “מחיי: פיוט ומציאות” מספר גיתה על התאהבות נעורים ראשונה שהתרחשה בימי בחרותו בעודו בפרנקפורט.

גיתה מספר כי הילך עם חברו – אותו הוא מכנה פילדס, ובעודם מטילים בשדרות שבין השער החיצוני והפנימי של סנט-גלן, פגשו הם בחבר נוסף אשר העלה ספק בדבר כשרונו של גיתה לחבר חרוזים.

ואז הועמד גיתה בפני אתגר לחבר מכתב אהבה מלבב בחרוזים הנכתב בידי עלמה ביישנית המבקשת לגלות את ליבה בפני עלם אהוב. גיתה נענה לאתגר תוך שהוא מעיר:

“ושיערתי מה נאה היה מזלי אילו אמנם היתה נערה נחמדה אחת מתאהבת בי ומבקשת לגלות את ליבה לפני”…

וכך חיבר גיתה מעין מכתב מחורז שכזה, ומסרו לידיד אשר עשה בו מעשה קונדס והעתיקו בכתב ידו ומסר אותו לחבר שאכן היה מאוהב וציפה לתשובתה האוהבת של אותה נערה. עתה ביקשו החברים מגיתה לחבר – כביכול בשם הנער – מכתב תשובה למכתבה של הנערה [ כלומר למה שגיתה עצמו כתב].

ואז הגיע אל גיתה הזמנה להשתתף במסיבת רעים שהיתה בביתו של אותו חבר מאוהב – שלא ידע על כי ידו של גיתה הצעיר היתה במעל.

כאשר המסיבה היתה בעיצומה ובקבוקי היין נגמעו עד תום נקראה המלצרית להוסיף יין למדורת המסיבה העליזה:

“אלא שזו לא באה ובמקומה נכנסה נערה שיופיה היה בלתי רגיל, עדין וענוג, ולעומת כל הסובב אותה היה בו אף משהו שלא יאומן”

((י.ו. גיתה מחיי: פיוט ומציאות תרגום יצחק כפכפי הוצאת הקיבוץ המאוחד עמוד 118))

היתה זו גרטכן והתאהבותו של גיתה היתה מיידית. והוא מתאר אותה :

“דמותה מאחור אף הוסיפה על קסמה. הכומתית הלמה מאוד את ראשה הקטן, שנישא בחן רב מעל לצווארה התמיר. כל כולה נראתה מקסימה, ועתה, משלא הייתי נתון עוד בשבי עיניה הטהורות והשלוות ופיה הנלבב, יכולתי לחזות בה ביתר רוגע….

[…]

“דמותה של נערה זו רדפה אחרי מאותו רגע בכלאשר הלכתי: היתה זאת הפעם הראשונה שדמות של אשה טבעה בי את חותמה לאורך ימים: וכיון שלא נמצאה בידי שום תואנה לשוב ולראותה בביתה, ביקרתי בשלה בכנסיה, ועד מהרה גיליתי היכן היא יושבת; וכך יכולתי להשביע את עיני בה במשך כל התפילה הפרוטסטנטית הארוכה באין מפריע. בשעת היציאה לא העזתי לפנות אליה , ודאי שלא ללוותה; שמחתי דיי שהבחינה בי ודומה שאף הניעה ראשה כנגדי כברכת שלום…”

לאחר שהתאהב שמח להמשיך בתפקיד של כותב שירי החיזור של החבר המאוהב באותה גרטכן. אך בין לבין מסגיר לנו גיתה את רגשותיו האמיתיים:

“מדמה הייתי לעצמי עד מה היה מענג אותי הדבר אילו כרטכן כתבה לי זאת. כמו שואב הייתי את מילותי מתוך דמותה, מתוך ישותה מתוך הליכותיה ומתוך ליבה . שוב לא יכולתי להימנע מלשאת את נפשי כי אמנם כן יהיה. מתמוגג הייתי מרוב התפעלות רק מעצם המחשבה כי ייתכן שאיגרת דומה תישלח ממנה אלי. כך השלייתי את עצמי, בעוד שנטלתי עלי לשטות בזולתי, ואמנם אמור הייתי גם לזכות בהנאה מרובה וגם לסבול מצרות בשל כך”.

לבסוף הוזמן גיתה לביתה של אותה גרכטן לטקס בו אמור היה המאהב להקריא לה את האיגרת. אך נמצאו כמה פרטים באיגרת שגיתה כתב, שלא התאימו לגרטכן זו והוא נתבקש לתקנם. כך נותר גיתה עם גרטכן זו והיא הפצירה בו שיחדל מן המשחק וכדי לרמוז לו על מחשבתה לקחה את המכתב שחיבר בשמה של הנערה לידיה וחתמה עליו את שמה ומסרה אותו לגיתה:

מלא התרגשות הוא מספר:

“היא חייכה, שקלה רגע בדעתה, לקחה את העט בידה, וחתמה את שמה. אני יצאתי מכלימרוב התרגשות, זינקתי אליה וביקשתי לחבקה – “בלי נשיקות”!” – אמרה – “כה שגורות הן; אבל יאהבני-נא אם הדבר אפשרי.” אני לקחתי את הדף אלי ושמתי אותו בכיסי.. – “איש לא יקבל אותו עוד”, אמרתי, “הענין גמור! את שהצלת אותי.” – “ובכן השלם נא את הצלתך, ” קראה, “ולך מכאן מהר, בטרם יבואו האחרים, ושוב תהיה נתון במצוקה ובמבוכה. “אני לא יכולתי לקרוע עצמי ממנה, אך היא ביקשה ממני זאת בחביבותיתרה, תוך שהיא לוקחת את יד ימיני בשתי ידיה ולוחצת אותה באהבה. דמעות עמדו בעיני, ודומה כי אף עיניה היו לחות; כבשתי את פני בידיה והסתלקתי משם במהירות. מעודי לא הייתי שרוי במבוכה שכזו”

((עמוד 120 ))

אך השכלה כללית ורוחב ידיעות ככל שהיו חשובות לאביו, הוא דאג גם להשכלה מעשית שפרנסה מובטחת בצידה.

בהגיע הבן לגיל 16 שלח אותו האב לאוניברסיטה בעיר לייפציג כדי שירכוש את מקצוע המשפטים.

♦

גיתה נולד בעיר פרנקפורט וחי בה בתקופת נעוריו – הנה העיר, שהיא כיום מרכז הבנקאות והפיננסים של גרמניה – זוכרת לבכיר בניה, חסדנעוריו ומנציחה את המשורר באנדרטה נישאת לתפארה בגן הציבורי המרכזי שבעיר, השוכן בצילם של גורדי השחקים – הלב הפיננסי של גרמניה:

אנדרטת גיתה – בלב פרנקפורט – יוני 2009

[ המשך יבוא ]