ורתר הצעיר תפוס הרהורי-תוגה בחדרו

  המשפטן שהיה לסופר

לאחר שהות קצרה בפרנפורט עבר גיתה לעיר ווצלר כדי לשמש כעובד במקצוע המשפטנות של בית המשפט העליון של “האימפריה הרומית הקדושה”. לצד עבודתו המשפטית לא הניח את עט הסופרים. על יחסו הדואלי למקצוע המשפטים ניתן למצוא הד סרקסטי ששם גיתה בפי מפיסטופלס לתלמיד הבא לבקר את פאוסט בחדר עבודתו:

  הרקע לכתיבת “יסורי ורתר הצעיר”

במהלך עבודתו וחייו בעיר ווצלר עסק גיתה לא רק במשפטים אלא גם בספרות. כאן, בווצלר, פירסם גיתה את מחזהו הראשון “גץ איש ברליכינגן” המתאר את דמותו של אציל גרמני הרותם את מרצו וכוחו לשם הגנה על החלשים ורדיפת צדק.

אך פרסומו הגדול בא לו מספרון קטן ממדים שחיבר באותה תקופה ושמו “ייסורי ורתר הצעיר”.

יסורי ורתר הצעיר – מהדורה בעברית

ביום 9 ביוני 1772 נזדמן גתה יחד עם חברו לעבודה לנשף שנערך בווצלר. עיניו נפלו על צעירה ששבתה את ליבו “ממראה ראשון”. שמה היה: שארלוטה בוף

Charlotte Buff

גיתה הצעיר ניגש אל הצעירה בת התשע עשרה, והציע את שהציע. היא לא נענתה שכן אותה עת היתה כבר מאורסת ליוהאן קריסטיאן קסטנר.

על קשר זה יכותב גיתה, בן השישים, ברבות הימים בספר זכרונותיו:

” מחיי: פיוט ומציאות” Dictung Und Warheit  :

” הארוסה [היא שרלוטה בוף – ו’ ] נמנית היתה עם אותן נשים, שאף אם אין בהן כדי לעורר תשוקות לוהטות, יש בהן כדי לשאת חן בעיני כל אדם…”

(( י.ו.גיתה מחיי: פיוט ומציאות -תרגום יצחק כפכפי, בעמוד 382))

אך סירובה לא ייאש אותו והוא הכניס עצמו לקשר עימה בלא לאיים על אירוסיה עם קסטנר:

“לוטה – לו יהי זה שמה כאן – היתה נטולת יומרות, וזאת במשמעות כפולה: ראשית על פי מיזגה, שהיה ערוך לדאגה לצרכי זולתה יותר מאשר לסיפוק משאלותיה שלה; והשנית, משום שמימלא כבר יעדה עצמה לגבר כערכה, והרי כבר הצהיר זה קבל-עם כי מוכן הוא לקשור את חייו עימה…

האורח החדש [ הוא גתה עצמו – ו] חפשי לחלוטין מכל קשרים שהם, חש עצמו נטול-דאגה בנוכחותה של נערה זו, שבהיותה כבר יעודה לאחר, לא יכלה לפרש אף את גילויי החיבה האדיב ביותר כחיזור אחריה; אלא שהלה נסתבך עד מהרה ונלכד עד כדי כך ששוב לא ידע את נפשו, וזאת תוך שהזוג הצעיר מוסיף לנהוג בו במלוא הרעות והאמון. בטל מעבודה היה שקוע בחלומות. כיוון שמימיו לא הסתפק בהווה, מצא בידידתו את החסר לו. בעוד שמעניניה נתונים לכל ימות השנה, דומה שהיא יודעת לחיות את הרגע. היא מצאה בו איש-פמליה נעים, ואילו הוא שוב לא יכול היה לוותר על קירבתה…”

(( י.ו.גיתה מחיי: פיוט ומציאות -תרגום יצחק כפכפי בעמוד  383))

באותה עת הכיר גיתה גם צעיר אחד: קארל וילהלם ירוזאלם שמו וכך הוא מתאר אותו ממרחק השנים:

“יפה תואר, חסון, ממוצע בקומתו; פניו היו עגולות יותר משהיו מוארכות; קוי-הפנים רכים ושלוים, וכל שעוד ניתן להוסיף לגבי עלם חמוד בהיר-שיער; עיני תכלת שניתן לומר עליהן כ שובות-לב הן יותר משהן עשירות ביטוי. בגדיו היו על-פי האופנה המקובלת בין תושבי גרמניה התחתית, מתוך חיקוי לאופנה האנגלית: פרק כחול, אפודת-עור ומכנסי עור צהובים, ומגפים שחומי חפתים… הבריות היו מרננים אחריו כי הוא אחוז תשוקה לוהטת אל אשת אחד מידידיו. אולם בחברה לא נראו מעולם יחד. “

((  י.ו.גיתה מחיי: פיוט ומציאות – תרגום יצחק כפכפי בעמוד 384 ))

קארל וילהלם ירוזאלם

“לפתע הגיע לאזני שמע מותו של ירוזלם, ובעקבות השמועה הסתמית נמסר עד מהרה גם התיאור המדויק והמפורט של מהלך האירועים:

באותה שעה ממש עלתה במוחי התכנית של ורתר:

הכל התלכד מכל עבר למשהו שלם ונהפך למקשה אחת…. מותו של ירוזלם, שנגרם בשל אהבתו האומללה לאשת ידידו, ניער אותי מן החלום. כיוון ששקלתי בבהירות לא רק את אשר נקרה לי בקשר עימו, אלא מזועזע הייתי במלוא הלהיטות מכל הדומה לכך שהתרחש אותה שעה בחיי שלי עצמי, הרי לא יפלא שהפכתי באותה יצירה שנטלתי עלי אז את מלוא היקוד שיקד בנפשי, בלא לשים פדות בין הפיוט לבין המציאות.

אני בודדתי את עצמי לחלוטין ואפילו אסרתי על ידיד לבקרני, ובדרך זו הרחקתי עצמי גם בתוך נפשי פנימה כל דבר שלא היה קשור היישר לענין זה. לעומת זאת מיציתי כל אשר היה לו יחס כלשהו אל יעדי, ושבתי והעליתי כל אשר התנסיתי בו לאחרונה בחיי, ואשר טרם עשיתי בו שימוש ספרותי עד כה. בנסיבות אלה, לאחר הכנות כה ארוכות ומרובות שעשיתי בסתר כתבתי את ורתר במשך ארבעה שבועות [ בחודש פברואר-מרץ 1774 – ו’ ], בלא שערכתי לי לפני כן שום תוואי של המכלול, ואף לא העליתי על הנייר שום פירוט של חלק כל שהוא”

בשנת 1774 הופיע הספר: יסורי ורתר הצעיר:

המהדורה הראשונה של “יסורי וורתר הצעיר” – לייפציג 1774

זהו רומאן-יומן הנפתח ברשימה ביום 4 במאי 1771 – במהלכו מתאר גיתה את התאהבותו של הסטודנט הצעיר – ורתר – ב”לוטה” [ קיצור של שארלוטה ]. כולו נסער ומרוגש הוא משטח בפניה את אהבתו הרבה אליה – אך היא לא נענית.

את תחושותיו לאחר סירובה מתאר גיתה [ מפיו של “המהדיר” – האוסף בשקדנות את רשימותיו של הצעיר] :

הנה דבריו בתרגומו המיוחד של מרדכי אבי שאול

“הריפיון והדכדוך הלכו והשתרשו והעמיקו לחדור בנפשו של ורתר יותר ויותר, השתלבו זה בזה וכבשו לאט לאט את כל עצמותו. הרמוניית רוחו נהרסה כליל, ריגוז וליהוט פנימי, שסכסכו את כל סגולותיו, הביאו לידי תוצאות מאוסות ביותר, ולא הניחו לו לבסוף אלא מין ליאות, שמתוכה הוא שאף להיחלץ עוד ביתר חרדה משהיה נאבק עד-עתה עם שאר פגעיו. ביעותי לבבו כילו את שארית כוחות רוחו, את עירנותו, את חריפות דעתו, הוא נעשה איש -רעים עצוב, הולך הלוך ואומלל, וככל-אשר נעשה אומלל, כן נעשה בלתי צודק יותר…”

(( יסורי ורתר הצעיר – מתוך : י.ו.גיתה – פרוזה, ספריית הפועלים 1962 תרגום מרדכי אבי-שאול בעמוד  71))

כעבור ימים אחדים, ויאושו גובר,  הוא מבקש מידידו, הוא בעלה של לוטה את אקדחיו לצורך “נסיעה” אותה הוא מתכנן.י דידו מבקש מאשתו שתמסור לנערו של ורתר את האקדחים. היא מורידה אותם מהקיר, מנגבת מהם את האבק וביד רוטטת מוסרת אותם לנער השליח. ליבה מנבא לה את העומד להתרחש.

ורתר אכן ישתמש באחד האקדחים. אקדח אחד הספיק. הנה דבריו האחרונים לפני שהפעיל את האקדח

“הנה לוטה ! עצמותי לא ירחפו באחזי את הכוס הקרה, האיומה שממנה אשתה את שיקוי המוות ! את הושטת אותה לי ובליבי אין מורך. הכל ! הכל ! וכן יתמלאו כל משאלות חיי ותקוותיהם ! להתדפק בשער הברזל של המות, קר וקופא. לו היתה מנת חלקי באושר – למות בעבורך ! לוטה, להקריב את עצמי למענך ! כי אז אמותה באומץ-לב. בשמחה, לו יכולתי להשיב לך את השלווה, את חדוות חייך. אבל אהה ! רק נדיבי-לב מועטים זכו לשפוך את דמם למען אהוביהם, וללבות במותם חיים חדשים ומאליפים לידיהם.

וכך בבוא השעה והשעון מצלצל שתים-עשרה ! הוא נפרד ממנה בארבע מילים:

“לוטה לוטה שלום שלום”.

וכך בדיוק קרה גם לקארל וילהלם ירוזאלם – ביום 30.10.1772 כאשר ירה בראשו והתאבד.

ורתר הצעיר יורה בראשו

“שכן אחד ראה את ברק אבק-השריפה ושמע את קול הירי; אך כיוון שהכל נשאר שקט, לא נתן עוד את דעתו על הדבר”

((יסורי ורתר הצעיר – מתוך : י.ו.גיתה-  פרוזה ספריית הפועלים 1962 תרגום מרדכי אבי-שאול בעמוד  93 ))

השכנים מגלים את גופתו של וורתר

 הצלחת הספר “יסורי ורתר הצעיר”

הספר “ייסורי ורתר הצעיר” הינו אחד הביטויים המובהקים ביותר של מה שמוכר כתנועת “הסער והפרץ” Sturm und Drang, שפרצה בגרמניה בשנות השבעים של המאה השמונה עשרה. לספר נודעה השפעה עצומה על צעירי התקופה. התכונה האופינית לתנועה אומנותית זו הינה מתן ביטוי חופשי ומשוחרר לרגשות מתפרצים המבטאים קונפליקטים אישיים ורגשות קיצוניים של היחיד. זוהי תנועה אנטי-רציונליסטית בה מודרך האדם על ידי רגשותיו ויצריו יותר מאשר על פי אמות המידה של ההגיון.

ואלה הן תכונותיו המובהקות של הספר שחיבר גיתה בשנת 1774.

הספר הביא לפרסומו המיידי רחב הידיים של גיתה בכל רחבי גרמניה. עם פרסום הספר ותפוצתו הרבה, התעורר בעקבותיו גל של התאבדויות צעירים נואשים ברוח ובסגנון “ורתר הצעיר”.

יש המעריכים את מספר “מתאבדי ורתר” או “החולים במחלת ורתר” בכ 2,000 צעירים, שהיו לובשים את החזיה הצהובה, אותה לבש ורתר בספר, ויורים בעצמם – מתוך אהבה נכזבת או מתוך הזדהות עם הגיבור מחולל ההשפעה העצומה.

מקרה ירוזלם/וורתר הינו המחשה לכוחם הרב של מאורעות החיים הממשיים על הספרות – ולהשפעתה של הספרות על החיים הממשיים :

Georg Melchior Krause 1775-6 גיתה בדמות ורתר מביט בערגה בציור של לוטה – צולם בבית גיתה בפרנקפורט

♦

סיפור המפגש בין גיתה הצעיר עם שרלוטה שרלוטה בוף [ לימים קסטנר ] יולידו לאחר שנים ספר נוסף העוסק במערכת יחסים זו . זהו ספרו של תומאס מאן : לוטה בויימאר”

כריכת לוטה בויימאר בעברית

[ המשך יבוא ]

__