המונומנט לאוטו פון ביסמארק      .vs        האנדרטה להיינריך היינה 

 

 

 

 

האנדרטה להיינריך היינה שבכיכר העיר  – ה – Rathaus המרשים, היתה האתר הראשון בו ביקרתי בבוקר הראשון של מסעי להמבורג, בראשית אפריל, 2018;

מה שמשך אותי לביקור בעיר זו, ובאנדרטה לזכרו,  היתה העובדה כי היינריך היינה חיי כ 6 שנים משמעותיות מ 56 שנותיו בעיר זו. כאן התאהב וכאן נדחה, כאן החל לפרסם את שיריו וכאן החל להתפרסם; 

ברשימה קודמת שפרסמתי בחודש ינואר 2014,  תחת הכותרת : ” [1.1] בעקבות היינה ועוללות לורליי – מדיסלדורף ואילך ” , ניסיתי להתחקות אחר עקבותיו של המשורר האהוב עלי בעיר הולדתו: דיסלדורף, בה חי  עד גיל 17 והמסע להמבורג, היה מבחינות רבות, המשכו של המסע הקודם [ כפי שאף נרמז בכותרת הרשימה “…ואילך…” ]

ברשימה על היינריך היינה בדיסלדורף, התעכבתי גם על המאבקים וההתנגדויות להצבת אנדרטה לזכרו של המשורר הגרמני, בעיר הולדתו. כתבתי שם בין השאר על :

“לוח ברונזה, המכבד את זכרו של היינריך היינה, [ שהוצב על חזית ביתו בדיסלדורף – ו’ ]  שהוסר בגסות בשנת 1940 והותך לטובת “המאמץ המלחמתי שבו נתונה גרמניה” – וכך הועלה זכרו של מקלס הלאומנות הגרמנית, קורבן בידי בריוני המפלגה הנאצית, שניסו למחות את זכרו של היינריך היינה מבית הולדתו ומעירו.

ברוח נאצית דומה נהגו פרנסי העיר המבורג, כאשר הורו להסיר ולהתיך, לטובת המאמץ המלחמתי, גם את פסל הזכרון שהוצב לכבודו בגן העיר המבורג – עיר בה חי ופעל שנים אחדות. 

היתה זו, לדאבון הלב, “ירידת מדרגה” בנסיונות להעלים את דמותו של המשורר מהמרחב הציבורי ולנסות לטשטש את מקורותיו בעיר דיסלדורף, שבין השאר התבטאו בהתנגדות עזה  בסוף המאה ה-19 שהביאה למניעת הצבתה של האנדרטה שהוזמנה על ידי אליזבט (“סיסי”) קיסרית אוסטריה לכבודו של היינה, ומשסרבו ערים נוספות בגרמניה להצבתה בשטחן נשלחה זו לארה”ב ומוצבת כיום בברונקס שבניו יורק“.

 

במסע להמבורג, נחשפתי, ביתר שאת ובעוצמה חריפה יותר, לפן נוסף באשיותו של נסיך השירה:  לא רק המשורר הלירי, שזכה עוד בימי-חייו לפופולריות עצומה כמשורר, ששיריו הליריים, רוויי הגעגועים והכאב, על האהבה שאינה מתממשת, [ בעיקר בספרו “Buch der Leider = “ספר השירים” ] הפכו לפופולריים מאוד בין קוראי הגרמנית, וחלקם אף הולחנו על ידי מיטב הקומפוזיטורים של התקופה הרומנטית במוזיקה הגרמנית [ ובינהם פראנץ שוברט, רוברט שומאן, קלארה שומאן, פליקס מנדלסון-ברטולדי, פראנץ ליסט, יוהאנס ברהמס ואחרים ];

 נחשפתי להיינריך היינה כותב הפרוזה הפורה והנחרץ, מי שהעטה על עצמו את גלימת המבקר והמוכיח בשער, שתקף בלשון חריפה וסרקסטית את גילויי הלאומנות הגרמנית וההתחסדות של המוסדות הדתיים. היינריך היינה נתגלה לי כאיש הקידמה, תומך נלהב של רעיונות המהפכה הצרפתית הגדולה, המטיף לשיוויון אחווה ולחרות – ססמאותיה של המהפכה הצרפתית הגדולה שהתחוללה כשמונה שנים לפני שנולד. 

היינה נתן לדעותיו הביקורתיות כנגד מולדתו – “גרמניה” דרור !

בשירו “גרמניה, אגדת חורף” [  Deutscland Ein Wintermarchen ] משנת 1844 על 27 פרקיו בא חשבון נוקב סארקסטי ואף ציני עם גרמניה;

במחקר מעמיק אותו הכתיר בכותרת “לתולדות הדת והפילוסופיה באשכנז” [ כך בחר המתרגם לכנות את “גרמניה” בתרגומו ] הזהיר אזהרה חמורה מפני כוחות ההרס החבויים באומה הגרמנית, כאשר קוראים את מה שנראה סיכום ומסקנות מחקרו – הדברים נקראים כהתנבאות מדוייקת שנכתבה בשנת 1834 – כ 80 שנה לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה !  וכ 105 שנים לפני שגרמניה פלשה לפולין, ופתחה במלחמת העולם השניה עם כשישים מיליון קורבנותיה ושואת היהודים בה ! 

קטע מדבריו ב”לתולדות הדת והפילוסופיה באשכנז” ידגים את חריפות דעתו הנחרצת של היינה על גרמניה, אותה גרמניה בה נולד, בשפתה חיבר את היפים בשיריו, עד שנאלץ בגיל 34, לנטוש אותה  לטובת פאריז – בה ראה את בירת החירות האחווה והשוויון ובה בחר לחיות את חייו,  עד לפטירתו בהיותו כבן 59 ושם, בבית הקברות מונפרנס שבפאריז, נקבר, כשהוא אוסר על הבאת עצמותיו לגרמניה : 

“וכשמתעורר בו [ בגרמני – זה “שהוא יכול לקסום ולהעלות את הכוחות הדימוניים של הפנטאיזם הגרמני-הקדום ] יצר-הרס זה, שאנו מוצאים אצל האשכנזים [ = הגרמנים ] הקדמונים, יצר-קרב לא לשם הרס ולא לשם ניצחון, אלא לשם קרב בלבד.

הנצרות – זוהי זכותה הנאה ביותר – רככה במעט אותה תשוקת-קרב בהמית גרמנית, אך לא יכלה לכלותה; ובהשבר באחד הימים הקמיע הבולם, הצלב, שוב תעלה ותסאן פראות הלוחמים הקדמונים, השתוללות חמת-הברסקים האווילית [ = באגדה הסקנדינבית גבורי חייל בני-ברסרק שהיו מתחפשים בעור דובים להלחם ברב-כח, בעבור אותם חמת-קרב משתוללת בלא כל סבה ונמוק – הערת המתרגם ] אשר משוררי הצפון כה הרבו לרננה. הקמיע ההוא [ הצלב – ו’ ] היה למק [ רקב – ו’ ] ויום יבוא והוכת למעצבה [ לשעמום -ו’  ] אז יקומו אלוהי-האבן הישנים מערמות הנשיה וינערו את אבק שנות האלף מעל עיניהם, וטור [ = דונר, איל הרעם באגדה הגרמניתההעתיקה – אדום זקן, אוחז בפטיש – הערת המתרגם ]  עם פטיש-הענק יזנק לאחרונה ונתץ את הדומים הגותיים [ הקתדקלות הגוטיות – ו’ ] .

כשתשמעו אותה שעה קול הלמות והמולה, השמרו לכם, אתם ילדי-שכנות, פן יבולע לכם. השמרו לכם מלבות את האש, השמרו לכם מכבות אותה; פן תכווינה אצבעותיכם עד מהרה בלהבות.

אל נא תחייכו לעצתי, לעצת בעל-החלומות, המזהיר אתכם מפני קנטיאנים, [ הההולכים בדרכו של הפילוסוף עמנואל קנט- ו’ ] פיכטיאנים [ ההולכים בדרכו של הפילוסוף יוהאן גוטליב פיכטה – ו’ ] ולפילוסופי-הטבע, אל נא תחייכו לבעל ההזיה, הצופה במלכות התופעות אותה מהפכה עצמה, שבאה ונהייתה בתחום הרוח.

הרעיון קודם למעשה כברק לרעם. אמנם הרעם האשכנזי אף הוא אשכנזי – ואינו מזורז ביותר, והוא מתגלגל ובא לאטו; אך בוא יבוא. וכי תשמעו באחד הימים קול אדיר מתפוצץ, כאשר עוד לא נשמע כמוהו בדברי ימי עולם, וידעתם: הרעם האשכנזי הנה הגיע למחוז חפצו, לקול הרעש הזה יפלו הנשרים מתים ממרום ארצה, והאריות שבקצה מדבר-אפריקה יאספו זנבותיהם ויבואו להטמן במאורות מלכותם . מחזה יוצג באשכנז, אשר לעומתו תראה המהפכה הצרפתית כאידיליה תמימה…”¹ 

גם מהמבורג העיר לא חסך היינה שבט לשונו הסרקסטית וכינה אותה: “המבורג המקוללה” וכן “חור עלוב, המאוכלס על ידי נשמות אנוכיות ומקוללות” ואף כתב כי “המבורג היתה משרד רואי חשבון גדול ביום ובית זונות גדול בלילה”…(( Matthew Jefferies – Hamburg – A Cultural History page 83))

על כן – הצבת מצבה למשורר – שכאלה הן מילותיו, של מי שעזב את ארצו ומולדתו ועבר, “ערק”  לשכנתה העויינת אינה דבר של מה בכך.

הגו בנפשכם, קוראים ישראלים מן השורה, יוזמה להצבת מצבת זיכרון לכבודו של המשורר הפלסטיני מחמוד דארוויש בכיכר רבין בתל-אביב ….!

 

 

 

האנדרטה הראשונה להיינריך היינה בהמבורג

לאחר שהמאמצים להקים בדיסלדורף אנדרטה להיינריך היינה נכשלו בשל התנגדות עזה שהתעוררה ליוזמה זו, נמצאו בהמבורג מי שביקשו להקים את המצבה בעירם, היו אלה בעיקר חוגים המקורבים לבית ההוצאה  Hoffmann and Kampe, ההוצאה שעמדה לצידו של היינה מראשית דרכו וסייעה בידיו להתגבר על נסיונות ההשתקה של קולו על ידי הצנזורים השונים :

וכך הוחלט על הקמת ועדה שתזמין הצעות להקמת אנדרטה להיינריך היינה בהמבורג. ומי שזכה בתחרות היה הפסל הברלינאי הוגו לדרר [Hugo Lederer [1871-1940  – שקודם לכן זכה כבר בתחרות להקמת המונומנט לביסמארק, בהמבורג, מונומנט עליו ארחיב את הדיבור בהמשך. 

 

הפסל הוגו לדרר – לצד פסלו “הקומפוזיטור ריכארד שטראוס” – 1908

ואכן בשנת 1926 הוקמה האנדרטה להיינריך היינה שעוצבה על ידי הוגו לדרר והוצבה בגן העיר בהמבורג:

 

פסל היינריך היינה – ב Stadtpark [ גן-העיר] של המבורג 1930

בתצלום מקרוב של הפסל, ניתן להבחין בקוים המעודנים של דמותו הצעירה של המשורר, יד שמאל שלו תומכת בסנטרו ונשענת על יד ימין המונחת קלות על מותניו. עמידתו עמידת שיכול רגליים והוא לבוש מעיל כנגד הקור השורר בהמבורג רוב ימות השנה.

פסל היינריך היינה – ב Stadtpark [ גן-העיר] של המבורג

 

עיצוב מעודן ואלגנטי זה את דמותו של היינה, על ידי הפסל הוגו לדרר, בולט באנושיותו לעומת המונומנט לביסמארק שעיצב אותו פסל שנים אחדות קודם – מונומנט עליו ארחיב את הדיבור להלן.

 

 פסלו של הוגו לדרר לכבוד היינריך היינה

 אלא שפסל זה לא עמד זמן רב בגן העיר של המבורג ובשנת 1933 משעלו הנאצים לשלטון ציוו על הסרתו של הפסל של המשורר היהודי השנוא עליהם, הן בשל יהדותו והן בשל ביקורתו החריפה כנגד הלאומנות הגרמנית שחזה, כפי שציטטתי לעיל,  את הקטסטרופה שיביאו הלאומנים הגרמניים, על העולם ועל ארצם שנים רבות לפני שהתרחשה.

בשנת 1941 הורו הנאצים להתיך את הפסל העשוי ברונזה, כדי להשתמש בחומר הגלם לטובת המאמץ המלחמתי שיזמו.

מה שנותר מפסלו של הוגו לדרר הם צילומים אחדים, מהתקופה שטרם הסרתו והתכתו וכן דגם שלו שהיה שמור בידיו של אחד מתושבי המבורג, שרכש אותו והחביא אותו בתקופה הנאצית מאימת השלטונות.

מן הדגם האמור, שכאן תצלומו:

הדגם של פסלו של הוגו לדרר ששרד את התקופה הנאצית

יצקו שלטונות אוניברסיטת דיסלדורף, הנקראת כיום על שמו של היינריך היינה, פסל בגודל המקורי והציבו אותו כאות וכזכרון לפני הכניסה לספריית האוניברסיטה בדיסלדורף:

 

 

שחזור פסלו של הוגו לדרר – אוניברסיטת היינריך היינה – דיסלדורף

את האנדרטה השניה לכבודו של היינריך היינה הציבו בשנת 1982 בכיכר העיר  הוא הרטהאוס -בהמבורג, אך לפני שנבוא לספר את סיפורה, נקדים מילים מספר על ה Rathause של המבורג ועל אנדרטה אחרת ושונה שהוצבה לפניו.

 

 

 

ה Rathaus [ בית-העיריה ] של המבורג

 

ליבה הגיאוגרפי, השלטוני והסימבולי של העיר המבורג, נטוע בכיכר העיר, מקום משכנו של ה Rathaus  רב-הרושם :

 

המבורג – כיכר העיר ובית העריה

 

המבנה, בסגנון ניאו-רנסאנסי, שנבנה בשנים 1886-1897. החליף את המבנים ההסטוריים הקודמים ששימשו את המרכז השלטוני של העיר החופשית המבורג. כאשר נבנה מבנה זה בשלהי המאה התשע עשרה ביקשו מקימיו לא רק לשכן בו את שני מוסדות השלטון העליונים של העיר החופשית [ שדמתה במידה מסויימת ל”עיר-מדינה” דוגמת הפוליס היוונית ] : ה Bürgerschaft  [ “מועצת התושבים” ] וה Senat [ “הסנט” ] של העיר – וכדי להדגיש את האיזון הפוליטי וחלוקת הכח בינהם, הקצו לכל אחד מהם מחצית הבנין ל”מועצת התושבים” את האגף שמשמאל למגדל ול”סנט” את האגף שמימין למגדל.

בוניו של הבנין המרשים ביקשו להפכו לסמלה ההסטורי של העיר – ואת הכניסה הראשית למבנה עיצבו כשהם מרכזים, לעיני הבא בשערי ה Rathaus  מעל לכניסה את הסמלים העיקריים של העיר:

את ה“coat of arms”  “שלט-האצולה” שהפך והיה “סמל העיר המבורג” מתחתיו נקבעה באותיות של זהב “ססמת העיר” בלטינית וזה לשונה:

LIBERTATEM QUAM PEPERE MAIORES DIGNE STUDEAT SEVERE POSTATES

ובתרגום :

“תישמר החירות עליה נאבקו קדמונינו – להבטחת ההצלחה”

מתחתיו נקבעה דמותה של Hammonia היא האלה השומרת על המבורג, ומשני צידיה, שני המלכים רבי ההשפעה ביותר על ההסטוריה של גרמניה :

מימין : המלך פרידריך-ברברוסה [אדום-הזקן] ומשמאל  המלך קארל הגדול :

 

 

 הכניסה לבית העריה – במרכז “המוניה” משמאל המלך קארל-הגדול ומימין המלך פרידירך-ברברוסה.

נדמה כי כל כובד משקלם של ההסטוריה הגרמנית, ונתחים משמעותיים מהמיתוסים הגרמניים, הועמסו על המבנה המרשים ועתיר הקישוטים.

 

 

 

האנדרטה לכבוד הקיסר וילהלם הראשון בכיכר Rathaus של המבורג

  

הקיסר הגרמני וילהלם השני ביקר בבית העריה של המבורג ביום 19 ליוני 1895 [ כשלוש שנים לפני 28.10.1898 – הוא מועד המפגש המפורסם עם תיאודור הרצל במקווה ישראל] ולקראת יום ההולדת המאה של סבו’ הקיסר וילהלם הראשון’ הוזמנה אנדרטה לפיאורו של הקיסר הראשון כאשר נכדו מעוניין להכתירו בתואר “וילהלם הגדול” ! 

בעקבות הביקור הקיסרי בהמבורג,  הומלץ  על הצבת מונומנט זכרון לכבוד הקיסר וילהלם הראשון, ונקבע כי המונומנט יוצב ברחבת כיכר העיריה. מלאכת עיצוב האנדרטה הוטלה על הפסל Johannes Schiling . העבודות על הכנת האנדרטה נמשכו עד שנת 1903 וביום 20.6.1903 הוסר הלוט מעל אנדרטת הקיסר וילהלם הראשון בנוכחות נכדו – הוד רוממותו הקיסר וילהלם השני:

 

טקס הסרת הלוט מהאנדרטה לקיסר וילהלם הראשון -20.6.1903

 

התצלום להלן, מציג את האנדרטה לקיסר וילהלם הראשון כשפניו מופנות כלפי בית העריה ה Rathaus בהמבורג:

האנדרטה לכבוד הקיסר וילהלם הראשון בכיכר העריה של המבורג – 1903

 

המימון לאנדרטה  זו בא, כמובן, מקופת המדינה. באותה תקופה הוקמו ברחבי גרמניה כ 400 ! אנדרטאות לכבודו של הקיסר וילהלם הראשון. אלא שלאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הדחת הקיסר וילהלם השני מכס שלטונו ויסודה של הרפובליקה – היא רפובליקת וימאר, ולאחר שבמהפכה הקומוניסטית שהתרחשה בהמבורג בחודש נובמבר 1918 ובהתקוממויות אזרחיות, שהיו בהמבורג בשנת 1923 – פגעו המפגינים  בסמל הקיסרות – היא האנדרטה לקיסר וילהלם הראשון , ובעקבות כך, וירידת קרנה של הקיסרות בכלל, לטובת הרעיונות הדמוקרטיים והרפובליקאיים שהנחו את קברניטי המבורג, הוחלט להסיר את אנדרטת הקיסר מהכן הגבוה מעליו התנשאה:

 

 ולהעבירה לפינה פחות בולטת, ופחות מחייבת, ומעט נידחת בעיר המבורג – בכיכר  Sievekingplatz, שם היא שוכנת עד היום, בשכנות לביניני משרדים אפורים ושגרתיים…. 

 

  האנדרטה לקיסר וילהלם הראשון בהמבורג Sievekingplatz

 

העברת האנדרטה של הקיסר וילהלם הראשון, מכיכר הRathause  למקומה החדש, פינתה בפועל את במת הכיכר המרכזית בעירפינתה הנידחת, מעשה שבפועל “פינה” את הבמה המכובדת לכיכר המרכזית בעיר, ואיפשרה,  בסופו של תהליך ארוך ורצוף מאבקים, להקים בשנת 1982 את האנדרטה השניה לכבודו של המשורר היינריך היינה

ותלמידי חכמים יאמרו הספרא [ של היינריך היינה ] הכה בסייפא , של ירום הודו, הקיסר וילהלם הראשון !

 

 

 

 

האנדרטה השניה להיינריך היינה בהמבורג

 

האנדרטה לכבוד היינריך הינה לנוכח בית העריה בהמבורג 

היוזמה להקמת האנדרטה השניה להיינריך היינה בהמבורג, יצאה מאגודת היינה שהוקמה בשנת 1977. היא החלה אוספת כספים לצורך הקמת אנדרטה למשורר ששמו קשור בעיר המבורג, ואף החתימה כ 3,000 תושבים על עצומה להקמת האנדרטה בכיכר העיר – ה Rathaus

האנדרטה הוזמנה מהפסל Waldemar Otto [יליד 1929] אשר עיצב פסל המתכתב בכמה היבטים עם פסלו של הוגו לדרר – ביחוד בצורת עמידתו ובתנוחת ידיה של הדמות המופשטת – השפופה מעט שפניה אומרים תעלומה ומסתורין:

 

 

 

את הדמות הבודדת העמיד ואלדמאר אוטו על פודיום מעוגל המוצב במרכזו של כן  מרובע, ואת  ארבע דפנותיו ניצל לקביעת  שני תבליטים ושתי כתובות – ארבעת אלה הינם בפועל חלק בלתי נפרד מאנדרטה עצמה.

 

ראשית נפנה את תשומת הלב לכיתוב הבא: 

 

כתובת ההסבר על דופן האנדרטה להיינה –

 

ועליה הכתובת בגרמנית ואנגלית:

“הדמות והפנלים מנציחים את ההרס של האנדרטה הקודמת להיינה על ידי הוגו לדרר שהוצבה בפרק העיר 1926-1933 ואת שריפת הספרים על ידי הנאצים”

כתובת זו מופיעה בצמוד לתבליט הברונזה הפונה לעבר הכיכר – ובו תיאור דרמטי מתומצת של ארוע שריפת הספרים בחודש מאי 1933′ כתובת המופיעה בצמוד לתביט הברונזה הפונה אל עבר כיכר העריה. בתבליט זה תיאור דרמטי מתומצת שך אירוע שריפת הספרים, סמוך לעליית הנאצים לשלטון…

 

תבליט שריפת הספרים

 

מצידו האחר של הכן עליו הוצב הפסל מופיע תבליט ברונזה אחר המתאר בתמציתיות את התעמרותם של שני קלגסים בקורבן חסר ישע : האחד דורך על פניו והשני מצליף במקל בידיו.

 

 

תבליט הקלגסים

 

שני צדידיו הנוספים של כן-האנדרטה מכוסים לוחות ברונזה כתובים.

האחד מספר את סיפור האנדרטה הראשונה להיינריך היינה

 

 

ולהלן תרגום הכתובת לעברית:

 

 “היינריך היינה 1797-1856
האנדרטה לזכרו נחנכה ב -1926 בפארק העיר שנהרס על ידי המשטר הנאציונל-סוציאליסטי ב – 1933, שהותך אחר כך למטרות צבאיות, ספריו נשרפו. ב -1982 הקימו האזרחים והסנאט את האנדרטה החדשה שתוכננה כתזכורת לאנושות שעליה לחם במשך חייו”

 

 והשני מצטט שיר של היינריך היינה

 

 

ובו מצהיר היינה כי :

“…הייתי חייל אמיץ
במלחמות השחרור
של האנושות

1829″.

 

♦

ונדמה כי מותר להתייחס להצבתה של האנדרטה המיוחדת והחד משמעית הזו לזכרו של היינריך היינה, בכיכר העיר המרכזית של המבורג, לא רק כתיקון עוול הסטורי שנעשה לזכרו ולפעלו של המשורר הגדול –

האנדרטה אינה רק מתן הכבוד הראוי למשורר אלא אזכור מפורש של חטאי העבר הנאצי – והכל בלב ליבה של המבורג. האנדרטה היא קריאת תיגר מתריסה כנגד רוחות הלאומנות הגרמנית והכללית, רוחות רעות שלא פסו מן העולם, והן ממשיכות לנשב והתגברו לאחרונה בארצנו. 

  

 

 

ביסמארק והמבורג :

 

בשנת 1862 מינה של המלך וילהלם הראשון, [ לימים הקיסר וילהלם הראשון – בעל האנדרטה שסיפורה הובא לעיל ] את אוטו פון ביסמארק [1815-1898] להיות הקנצלר של פרוסיה – המינוי נעשה כדי לעקוף את ההתנגדות שהתעוררה בפרלמנט הפרוסי לנסיונו של הקיסר להפוך את הצבא הפרוסי מצבא עממי לצבא מקצועי. הקיסר האמין, כי איש האצולה והקצונה הגבוהה בצבא הפרוסי, שרכש כבר מוניטין כפוליטיקאי ערמומי, מתוחכם תקיף ונחרץ, יצליח לבצע את המשימה שהיתה חשובה לקיסר;

ואכן, הדיפלומט לשעבר הפך והיה ל”קנצלר הברזל” של פרוסיה. ביסמרק סבר כי השלטון הוא שצריך להפעיל ולהניע את התנועה הלאומית ולא לאפשר לכוחות העממיים להובילה. הוא התנגד למהפכות העממיות כפי שפרצו ברחבי אירופה בשנת 1845 – הן  “אביב העמים” – ולמולן הציב ביסמרק בשורה אחרת, לה נתן ביטוי בנאום ההכתרה שלו כקנצלר ביום 30.9.1862 :

 

“גרמניה אינה נושאת את עיניה אל הליברליזם של פרוסיה. אלא אל העוצמה שלה. בוואריה, וירטמברג ובאדן יכולות להשתעשע בליברליזם, אך לא יימצא אדם שמסיבה זו יהא נכון להפקיד את השלטון במקומות אלה בידי פרוסיה. פרוסיה מצווה לצבור את כוחותיה ולשמור אותם תוך כוננות לשעת הכושר, שכבר חמקה ועברה כמה פעמים ולא נוצלה. מימי חתימת האמנה בווינה לא היו גבולותיה של פרוסיה מותאמים לצורכי חיים מדיניים בריאים. לא בנאומים פרלמנטריים ובהצבעות רוב מוכרעות שאלות היום הגדולות, זאת הייתה הטעות הגדולה של השנים 1848–1849, הן מוכרעות בברזל ובדם.”((מצוטט מויקיפדיה בערך אוטו פון ביסמרק)) 

אוטו פון ביסמארק היה לאדריכל ולמוציא לפועל של איחודה של גרמניה והפיכתה למעצמה, בין השאר ביזומן של 3 מלחמות. במסגרת פעילותו הכוחנית ליצוב שלטונה של פרוסיה פתח בחודש פברואר 1864 במלחמה “קצרה”, נגד דנמרק שכנתה מצפון של פרוסיה – בכוונה להביא לסיפוחם לגרמניה של שטחי המדינות של שלזוויג והולשטיין, שבצפון גרמניה, עליהן היתה נטושה זמן רב מחלוקת בין פרוסיה ודנמרק. ואכן, המלחמה, שכונתה “מלחמת הולשטיין השניה”, הסתיימה תוך זמן קצר ובחודש אוקטובר 1864 נחתם בין פרוסיה ודנמרק, הסכם שלום שבעקבותיו חבלי שלזוויג והולשטיין סופחו והיו לחלק בלתי נפרד מפרוסיה [ולימים מגרמניה]. צירופן של שלזוויג והולשטיין לגרמניה השפיעה באופן מידי גם על העיר השכנה להמבורג – “אלטונה” שעד לסיפוח היתה תחת שלטון דנמרק, והפכה והיתה לחלק בלתי נפרד מהמבורג, עד ששתי הערים השכנות – “חוברו להן יחדיו” וכיום אלטונה היא רובע אחד מרובעי המבורג.

לאחר פטירת הקיסר וילהלם הראשון בשנת 1988, ומשעלה נכדו וילהלם השני לכס המלוכה – והיה לקיסר וליהלם השני, הורעו היחסים בינו לבין ביסמרק [ שבנעוריו היה דווקא ממעריציו של הקדנצלר המבוגר ורב הנסיון].

 

כאן תצלום של הקיסר [ מימין] בביקור באחוזתו של ביסמרק [ משמאל], כאשר אחד מכלביו המאיימים של ביסמארק עומד על המשמר….  

הקיסר בביקור באחוזתו של אוטו פון ביסמרק – באווירת “כבדהו וחשדהו”…

 

בשנת 1890, כאשר הקיסר חשש מהתערבות יתר של הקנצלר ומהשפעתו הרבה, אילץ הקיסר את ביסמק להתפטר – והקנצלר בן ה 75 – פרש לאחזתו המרוחקת כ 20 ק”מ מזרחה מהמבורג והחל כותב את זכרונותיו.

 

 ביסמרק באחוזתו ב Friedrichsruh  עם שני הכלבים שלו.

 

בשנת 1898 נפטר ביסמרק ונקבר במוזוליאום בסמוך לאחוזתו.

 

כבר באותה שנה,  הוצבה אנדרטה לכבודו של ביסמארק, בגן העיר אלטונה השכנה להמבורג. דמותו של ביסמארק, מוצגת בצורה ריאליסטית ובמימדים טבעיים פחות או יותר:

 

 פסל ביסמרק באלטונה – המבורג – 1898

 

 

 

הנצחת אוטו פון ביסמארק

 

לאחר פטירתו של הקנצלר והסרת האיום ממנו כנגד הקיסר, החל, ברוח הגל הלאמני שפרח אז בגרמניה, מסע להצבתן של אנדרטאות לרוב של “קנצלר הברזל”בכל רחבי גרמניה.

 

בשנת 1901 הוקמה אנדרטה רבת רושם לכבודו של אוטו פון ביסמרק בכיכר שלפני הרייכסטאג בברלין  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בכיכר זו שלפני הרייכסטאג שכנה אנדרטת ביסמארק עד עד לשנת 1938 – שאז הועברה על ידי משטרו של היטלר, לטיר-גרטן שבברלין, כדי לאפשר להיטלר לעצב מחדש את חזותה של הבירה של “גרמאניה” הגדולה לאחר שגרמניה תנצח את כל אוייביה. בטיר-גארטן היא נמצאת עד היום. 

 

האנדרטה לביסמרק בטיר-גארטן – ברלין

 

בגל ההערצה לביסמרק ששטף באותן שנים את גרמניה, גל שנישא על כנפי הלאומנות הגרמנית, הוקמו ברחבי גרמניה כ 250 אנדרטאות לפיאורו של מאחד גרמניה ומי שהפך אותה למעצמה אירופאית.

 

♦

 

אציג כאן עוד דוגמאות אחדות לאנדרטאות, לכבודו של אוטו פון ביסמארק, שצצו באותן שנים, בכל רחבי גרמניה:

 

פרנקפורט – 1899

 

 

קייל 

ליבק – 1900 

 

אם יגדיל הקורא כל אחד מהתצלומים המוקטנים לעיל, יגלה, כי חרף המרחק הגיאוגרפי, בין אנדרטה לאנדרטה והפרשי השנים בהצבתן, רובן ככולן חוזרות על אותה תבנית:

כל האנדרטאות מעוצבות תוך שמירה על הסגנון הריאליסטי ומציגות אדם גדול, עטור שפם מרשים, מבטו הבוטה מזרה אימה. בכל האנדרטאות ביסמארק לבוש מעיל, שהפסלים ניסו להוסיף לו התנופפות מסויימת, כדי להעניק מעין תנופה ותנועה לדמות הקפואה בברונזה.

ועיקר העיקרים חרבו של “קנצלר הברזל”  לעולם לצידו, אחוזה בידו [ השמאלית ] ! 

נראה כאילו אותה סכימה הדריכה את הפסלים השונים שיצרו את האנדרטאות השונות בערים השונות.

 

 

 

 

העיר המבורג מנציחה את ביסמרק.

 

פרנסיה של המבורג לא שכחו לקנצלר ביסמרק את פעולו, ואולי זכרו לו חסד הרחבת גבולותיה גופא לעבר שטחי שלזוויג-הולשטיין, שנכבשו מידי דניה, והציבו ב Rathaus – את פסל דמותו של ביסמארק עשוי שיש לבן.

 

פסל ביסמרק שבתוך בנין ה Rathaus בהמבורג

זה פסל צנוע שאינו בולט במיוחד ואינו נושא עימו בשורה או מסר מיוחדים מלבד עצם הצבתו בבנין העריה.

 

אלא שהחוגים הלאומניים שפעלו בהמבורג בתחילת המאה העשרים – דרשו כי במקביל לאנדרטה שתוצב לכבודו של הקיסר וילהלם הראשון, יוקם גם מונומנט לכבודו של “קנצלר הברזל”, והחלו לפעול לגיוס כספים להקמתו, שכן את האנדרטה לקיסר מימנה קופת המדינה – ואילו המונומנט לביסמארק נחשב כיוזמה עממית, והתרומות שנאספו נחשבו כביטוי לפאטריוטיזם הגרמני, וכהבעת תמיכה בעמדות הלאומניות כפי שיוצגו על ידי מדיניותו התקיפה של ביסמארק.

 ואכן, תוך תקופה קצרה של כ 8 שבועות הצליחו המארגנים לאסוף סכום נכבד של כ 400,000 מארק כאשר תורמים גרמניים שולחים כסף לא רק מהמבורג העיר ולא רק מגרמניה גופה, אלא אף המהגרים הגרמניים שהתיישבו בדרום אמריקה, אסיה ואפריקה, העלו תרומות למטרה זו של מתן כבוד לאומי לפטריוט הגרמני הדגול…

בשנת 1901 נערכה תחרות לעיצובה של האנדרטה לכבודו של ביסמארק ואחד המשתתפים בתחרות היה הוגו לדרר, שלימים יקים את האנדרטה הראשונה להיינריך היינה בגן העיר בהמבורג.

הפסל הוגו לדרר, בנה בשנת 1900, אנדרטה לזכרו של ביסמארק בוואפרטאל. 

  

האנדרטה של הוגו לדרר לזכרו של ביסמארק – וורפטאל – 1900

 

 ראוי לציין כי באנדרטה זו, שגם בה מוצגת דמותו של ביסמארק בצורה ריאליסטית, נעדרת החרב המככבת בשאר האנדרטאות – אך את כובע הפלדה לא שכח האמן לחבוש לראשו של קנצלר הברזל…

 

לתחרות בהמבורג, הציג האמן, הוגו לדרר שהיה מזוהה עם אמני האר-נובו, של ברלין, ביחד עם הארכיטקט אמיל שודט [ Emil Schudt 1871-1957 ] סקיצה לאנדרטה מונומנטאלית כאשר דמותו של ביסמארק מתנשאת גבוה מעל לכן עגול ובו 8 דמויות מן המיתולוגיה הגרמנית :

 

הסקיצה של הפסל אוטו לדרר למונומנט הזכרון לביסמארק

 

הצעה זו היתה ההצעה שזכתה בתחרות, והוטל על הוגו לדרר ואמיל שודט להקים את המונומנט בגן שברובע סנט.פאולי בהמבורג:

הסקיצה שתצלומה לעיל, מגמדת את האנשים הצופים במונומנט הרם והמתנשא לגובה רב. לא קשה לנחש את המניעים שהניעו את חברי הועדה שבחרו בסקיצה זו כזוכה : הגיגאנטיות של מונומנט הזכרון לביסמארק בכלל והבולטות של פסלו של “קנצלר הברזל” בפרט מעל סביבתו, החמיאו לטעמם של חברי הועדה, והחניפו לנטיות הלאומניות של חבר השופטים ובמיוחד תאמו את ההשקפות שרווחו בציבור התורמים – שראה בתרומתם “מעשה פאטריוטי” ממעלה ראשונה, משהו מ“גרמניה, גרמניה מעל כולם”.

 

“המונומנט ייצג נסיון למצוא שפה חדשה למונומנט פיסולי. התוצאה היא עירוב לא קל בין העתיק והמודרני, הפיגורטיבי והאבסטרקטי. הגירסה המסוגננת של שפמו של הקנצלר בארשת המופנית אל עבר האלבה, כאילו היה בתפקיד של שומר לילה. הוא עטוי בשריון, וידיו לופטות בגולת הידית של חרב עצומה. הדמות מוצגת בדמות המסורת הגרמנית של פסלי  “Roland” , שהוקמו בערים כמו ברמן וברנדנבורג כמגיניה הסימבוליים של החרות האזרחית, אשר שאבו את שמם מהאבירים הנאמנים למלך קארל הגדול Hrouland. בבחירה בביסמארק ביצוג שכזה, המונומנט לא רק בא להודות לקאנצלר על הישגי שנות 1890 [ הנצחון במלחמה על צרפת – ו’ ] אלא נסיון להפכו כסוג של פאטרון-קדוש או טוטם מיסטי, אשר יגן על העיר מפני אוייביה מבית ומחוץ”² 

 

תהליך הקמתו של המונומנט נמשך עד שנת 1906 – ושלוש שנים לאחר הסרת הלוט מהאנדרטה לקיסר וילהלם הראשון הוסר, ביום גשום במיוחד – ב 20.6.1906 הלוט מעל המונומנט לכבודו של “קנצל-הברזל” אוטו פון ביסמרק :

 

 

טקס הסרת הלוט מעל המונומנט לאוטו פון ביסמרק – 20-6-1906

 

 

משהוסר הלוט החל המונומנט להוות אטרקציה למבקרים. כאן תצלום של המונומנט המתנשא מעל סביבתו משנת 1915. בוני המונומנט שימרו את היחס כפי שהוצע בסקיצה שזכתה בתחרות: המונומנט המתנשא לגובה של כ 35 מטר – ומגמד את המבקרים: 

 

 

המונומנט, שהוא אחד הגדולים בגרמניה בכלל והגדול ביותר להנצחתו של אוטו פון ביסמארק, היווה מקור גאווה לתעמולה הלאומנית שהתפשטה בגרמניה של טרם מלחמת העולם הראשונה.

גלויות של המונומנט עם כיתובים לאומניים נשלחו מקצה אחד של גרמניה לקציה.

כאן דוגמא לאחת שכזו:

Wir Deutschen furchten Gott
sonst nicht auf der Welt

ובתרגום:

 “אנו הגרמנים פוחדים מהאל בלבד – ולא משום דבר אחר בעולם”

 

ולצידן גלויות שנשלחו לרומם את הגאווה הלאומית בהשגיה של גרמניה – ביסמארק והצפלין...

.

 ביסמארק והצפלין…

דמותו, או אולי תדמיתו של ביסמארק, “קנצלר הברזל” תככב בהמבורג גם בימי היטלר.

ביום 14.2.1939 השיק היטלר בנמל המבורג את אניית הקרב הגרמנית הגדולה ביותר. עד לרגע האחרון לא גילו, להמון הצונל,  את השם שניתן לה. בת משפחתו של ביסמארק הוסמנה להטיל על גוף האניה את בקבוק השמפניה ולשלח אותה לצמימי נהר האלבה – רק אז נחשף השם שלהאנית-הקרב “ביסמארק” והיטלר נשא את נאומו ובו אמר בין השאר:

 בבחינת “לאומן ללאומן יביע אומר….”

 

השקת אניית הקרב “ביסמרק” נמל המבורג – 14.2.1939

 

 

אניית הקרב “ביסמרק” טובעה על ידי הצי הבריטי ביום 27.5.1943 [ ופרטים על כך והשפעת הארוע על הסופר תומאס מאן יוכל הקורא למצוא בפוסט זה ]: 

 

 ♦

 

וכך, נותרה העיר המבורג עם מונומנט עצום מימדים החולש על סביבתו – לכבודו של הקנצלר אוטו פון ביסמארק, שלפחות בהמבורג הדעות עליו ועל פעחו נותרו חלוקות:

 

 המונומנט לביסמרק על רקע העיר המבורג

 

מבט מקרוב על פסלו של אוטו פון ביסמרק ידגיש את הדמות ה”גדולה מהחיים” שעיצב הפסל הוגו לדרר – לפי הזמנת יוזמי האנדרטה ל”קנצלר הברזל” – 

מבטו המאיים של ביסמארק – הלבוש מדי שריון של אביר ימי-ביניימי… אוחז בידיו הגדולות בחרב 

שארכה כאורך שני שלישים מגובהו !

 

 המונומנט לכבודו של אוטו פון ביסמרק 

 

דמות המתכתבת עם ROLAND הדמות מהמיתולוגיה הגרמנית שפסלו מוצב בכיכר העיר ברמן 

 

דמותו של Roland והחרב המיתית Durendal בידו

 

המונומנט עצום המימדים לביסצארק, הפך והיה למקום מוזנח, ולואקום שנוצר, פלשו כותבי מציירי גראפיטי, שיתכן וביטאו את ההסתייגות הרבה מ”קאנצלר הברזל” כפי שהיו מקובלות על חוגי הפועלים שהשפעתם בהמבורג, המשופעת במפעלי התעשיה הרבים: הנמל, המספנות והמפעלים התעשייתיים שמסביבם – שגילו כלפי ביסמארק עוינות בשל החוקים האנטי סוציאליים שהנהיג ושהמשיכו להשפיע לרעה על זכויותיהם, גם לאחר מותו, וכך החלו להכתים את המונומנט בכתובות גרפיטי : 

 

יש שניסו להזקק לאנדרטה כבמה חפרסום למוצרי הבריאות שהציעו והלכו ותלו, באישון לילה,צעיף אדום לצווארו… 

 

עד שבאה קבוצת אמנים והחליטה לעטר את ראשו של ביסמארק [ שבאנדרטה זו לא הולבש בכובע הפלדה ] … איל :

 

המונומנט של ביסמארק ובראשו האייל

  

במלאת למונומנט 85 שנה, כינה במאי האופרה רולף ליברמאן את המונומנט “נתעב” וקרא להרסו. מה גם שנתגלה כרי במרתפי המונומנט, ששימשו בימי מלחמת העולם השניה, כמקלטים מפני הפצצות כוחות הברית, היו כאלה שצבען על הקירות צלבי קרס וסיסמאות נאציות, והפכו את האתר המוזנח בגן הציבורי לאבן שואבת לאנשי הימין הקיצוני ולניאו נאצים גלוחי ראש….:

 

 ♦

כך נראה קו הרקיע של המבורג עם המונומנט של ביסמארק והאיל מתנוסס על ראשו …כשמאחריו מזדקר מבנה האלב-פילהרמוני, המבנה המרשים בנמל המבורג, שנפתח בשנת 2017 והוא כיום מקור גאוותה של העיר:

 

המונומנט של ביסמארק עם האייל וברקע – אולם האלב-פילהרמוני – 

♦ 

כששבתי בחודש אפריל 2018, מהביקור בהמבורג, וישבתי להעלות על הכתב את רשמי והרהורי מהביקור לנוכח האנדרטה שהוקמה בשנת 1982 בככר העיר ה Rathaus של המבורג, לכבודו של המשורר הדגול היינריך היינה, חשבתי כי ביקור זה ומה שלמדתי בעקבותיו חידד בעיני את משפטו של “שר-ההסטוריה” – שבחשבון ארוך יותר שהוא עורך, הוא יודע לשמר ולהעלות על נס את דמותם ופעלם של אנשי הרוח והמשוררים, המורדים במוסכמות, ואותם, את ה“חיילים האמיצים במלחמת השחרור של האנושות” הוא שופט לקו-זכות, על פני קיסרים וקנצלרים המנופפים בחרבם, מציתים את אש השנאה והלאומנות, פותחים במלחמות המביאות הרג והרס, וסופם שההסטוריה שופטת אותם לחומרה.

 

ועד כמה יפים הדברים כעת חייה,

לנו

ולמקומותינו…

 

מאי, 2018

 

__________________________

אנדרטה להיינריך היינה

__________________________

 

 

[01] 2.4.2018 לנוכח פסל היינה בכיכר העיר בהמבורג 

[02] 2.4.2018 מבזקים בטעם המבורג [ר…] בעקבות היינריך היינה בהמבורג

[03] המבורג, 2018 – אנדרטאות : היינה vs. ביסמארק

[00] היינריך היינה : אלוהים הזקן הוא המכין עצמו לקראת מוות

[04] ח.נ.ביאליק :מ”זכרו את היינה” ועד ה”מצבה המטולטלת” למשורר

 

 

 

 

 

_______________________

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

1. תרגום שמואל פרלמן – הוצאת לגבולם בהשתתפות מוסד ביאליק בעמודים 282-283 [↩]
2. Matthew Jefferies – Hamburg – A Cultural History page 46 [↩]