דברי-מבוא

 

 

בפוסט זה אנסה לשתף את קוראי בהרהורים ומחשבות [ יש שיאמרו “מחשבות-בלתי-מסורקות” ] בשאלה שהציב ג’וליאן יאנג, Julian Yaung,  הביוגרף של ניטשה שתהה ואף התריס:

 

“העובדה ש”אנטיכריסט” העתידי, כפי שכינה את עצמו, ייוולד בעריסת הפרוטסטנטיות יוצרת פרדוקס שנצטרך לנסות לפתור.

כיצד, נצטרך לשאול, הפרוטסטנטיות הגרמנית טיפחה צפע כזה בחיקה? ” 

 

ובשפת המקור באנגלית :

 

“That the future self-styled ‘Antichrist’ should be born into the cradle of Protestantism creates a paradox we shall have to try to resolve.

How was it, we will need to ask, that German Protestantism nursed such a viper in its bosom?” 

 

 [   4 .FRIEDRICH NIETZSCH  : A Philosophical Biography : Julian Young P ]

 

 

 

שלבים בהתבגרותו של התלמיד פרידריך ניטשה

1.  המעבר למוסד החינוכי ב PFORTA

כשפרידריך ניטשה, בן ה 13 – היה תלמיד בבית הספר ב Domgymnasium Naumburg  ( שהיה בית ספר המסונף לקתדרלה המפוארת של העיר נאומבורג  – ו’ ) הוא כתב טקסט בו העלה את זכרונותיו מטקס האשכבה שנערך לאביו שמת כשמונה שנים קודם לכן, כשניטשה היה כבן 5 ! 

בית הספר, שליד הקתדרלה של נאומברג,  בו למד ניטשה הצעיר, חינך את תלמידיו ברוח הנצרות הפרוטסטנטית, רוח שהיתה מקובלת על אימו של ניטשה, שביקשה לשמר את המסורת המשפחתית, וציפתה כי גם בנה, ימשיך את מסורת אבותיו ויהיה לפסטור [ כהן דת פרוטסטנטי ]  כאביו המנוח וכסבו, אביה של אימו. 

בבית ספר זה, החל ניטשה מפגין, את יכולותיו ואת כשרונותיו כתלמיד שקדן ומוכשר הראוי לתשומת לב מוריו.

אנו מביאים כאן, תרגום של אותו טקסט, בו העלה על הכתב את הזכרון שנצרב בו מטקס האשכבה לאביו [ שמת ב 27 בביולי 1849 ] כאשר ניטשה היה כבן 5 שנים.

כאשר נקרא את החיבור שכתב, נוכל לחוש, מצד אחד את הרוח הנוצרית הפרוטסטנטית המלווה את זכרונותיו העגומים של ניטשה על מות אביו – ומצד שני, את ההשלמה הנוצרית ו”קבלת הדין” כשל מאמין נוצרי הדבק באלוהיו:

הנה דבריו של התלמיד פרידריך ניטשה בן ה 13 :

 

“עד כה זרחו עלינו אושר ושמחה תמיד: חיינו זרמו ללא הפרעה, כמו יום קיץ בהיר. אך כעת עננים שחורים נערמו מעלינו, ברקים הבזיקו, ומכות פטיש נשלחו מהשמיים כדי לפגוע בנו.

בספטמבר 1848 אבי האהוב חלה לפתע בנפשו. ניחמנו את עצמנו ואותו, וזאת בתקווה שיתאושש במהרה. בכל פעם שיום טוב יותר הגיע, הוא היה נושא דרשה ומעביר את שיעורי הקונפירמציה שלו, שכן רוחו הפעילה לא הייתה מסוגלת לעצלנות.

מספר רופאים ניסו לגלות את אופי מחלתו אך לשווא. לאחר מכן שלחנו לקרוא לד”ר אופולצר המפורסם, שהיה באותה עת בלייפציג, והוא הגיע לרוֹקן. האיש המצוין הזה זיהה מיד את מקור המחלה. לחרדת כולנו, הוא אבחן זאת כהתרככות של המוח, שעדיין לא הייתה מתקדמת בצורה חסרת תקווה, אך כבר מסוכנת ביותר.

אבי סבל נורא, אך המחלה לא פחתה, להיפך, היא החמירה מיום ליום. לבסוף, כוח הראייה כבה, והוא נאלץ לסבול את סבלו בחושך נצחי. הוא היה מרותק למיטה עד יולי 1849; ואז התקרב יום גאולתו.

ב-26 ביולי 1849 הוא שקע בשינה עמוקה שממנה התעורר רק בהפרעות. דבריו האחרונים היו: ‘אח פרנצכן – אח פרנצכן [ שם החיבה לפרנצ’סקה ו’ ]  – בואי – אמא הקשבי – אלוהים!’  ואז הוא מת, בשקט ובברכה ב-27 ביולי 1849  [בגיל 35].

כשהתעוררתי למחרת בבוקר סביבי שמעתי בכי וצעקות רמות. אמי היקרה הגיעה עם דמעות בעיניה וצעקה ‘אלוהים!’ לודוויג הטוב שלי מת!’. למרות שהייתי צעיר מאוד וחסר ניסיון, עדיין היה לי איזשהו מושג על המוות: המחשבה שאפרד לנצח מאבי היקר אחזה בי ובכיתי מרה. הימים הבאים חלפו בין דמעות והכנות להלוויה.

אלוהים! אני הפכתי ליתום חסר אב, אמי היקרה לאלמנה!

ב 2 באוגוסט, [ 1849 ] שרידיו הארציים של אבי האהוב הוטמנו ברחם האדמה. הקהילה הכינה עבורו קבר מרופד באבנים. בשעה אחת אחר הצהריים החל הטקס, עם צלצולי הפעמונים.

הו, לעולם לא ייעלם צלילם העמוק והגרוני של אותם פעמונים מאוזני; לעולם לא אשכח את המנגינה הקודרת והגועשת של ההמנון:

‘ישוע יקר, תשוקתי !  Liebster Jesu, mein Verlangen

וצליל העוגב שהדהד בחללי הכנסייה הריקים.” 

[ מצוטט מספרו של ג’וליאן יאנג [ עמוד 9]:

 

נציג כאן, סרטון וידאו של הקנטטה מס’ 32 של יוהאן סבסטיאן באך, על מילות הקינה Jesu, mein Verlangen [ ” ישוע יקר, תשוקתי ! ” ].  ניטשה אינו מפנה ברשימה שציטטנו, לקנטטה זו של באך, אך נדמה לי כי האזנה ליצירתו המרגשת של יוהאן סבסטיאן באך, תשקף נאמנה את רגשות האבל והחמלה, של הבן בן ה 5 על אבדן אביו – כשהוא חוזר לארוע זה בהיותו כבן 13 !

 

 

 

ולהלן הטקסט של הקנטטה

,ישוע יקר, תשוקתי
?אמור לי, היכן אמצאך
הכה מהר אאבדך
?ולא עוד אחוש בקרבתך
,אה! מפלטי, שמחני

.תחובק בשמחה עילאית

 

Liebster Jesu, mein Verlangen,
Sage mir, wo find ich dich?
Soll ich dich so bald verlieren
Und nicht ferner bei mir spüren?
Ach! mein Hort, erfreue mich,
Laß dich höchst vergnügt umfangen.

 

♦

 

לקראת תחילת סמסטר הלימוד שעמד להפתח בספטמבר 1858, קיבלה אימו של פרידריך ניטשה מכתב,  מאת מנהל המוסד החינוכי שב Pforta  שליד העיר נאומבורג, המזמין אותה לרשום את בנה פרידריך כתלמיד למוסד החינוכי היוקרתי  – במילגה מלאה בלא שתהיה צריכה לשלם על לימודי בנה.

פרנצ’סקה ניטשה, קיבלה בשמחה הצעה זו, ראשית בשל האוריינטציה הפרו-דתית ששררה, לפי התרשמותה, במוסד החינוכי רב התהילה, שפעל בין כתליו המקוריים של מה שהיה פעם מנזר נוצרי קאתולי של מסדר ה-  CISTERCIANS ] שיסודותיו עוד במאה ה 12 ]. המבנה הפך לימים לפרוטסטנטי, ומאז המאה ה 16 הוסב והיה למוסד חינוכי, שזכה למוניטין רב וליוקרה רבה.

האכיטקטורה ההסטורית של המוסד שידרה יחס של כבוד לערכי הדת, שהיו כה חשובים לאימו של ניטשה, שכביתו של פסטור פרוטסטנטי, ולא פחות מכך כאלמנתו של פסטור פרוטסטנטי, שמת בגיל כה צעיר והותיר אותה אלמנה צעירה מטופלת בשלושת יתומיו של הפסטור:  קרל לודוויג ניטשה : שאפה לחנך את ילדיה הילדים פרידריך, אליזבט ויוזף – במסורת המשפחתית הפרוטסטנטית, וקיוותה לייעד את בנה פרידריך, לשליחות של “פסטור” [ מדריך רוחני וכומר בכנסיה הפרוטסטנטית ]  – כמסורת המשפחה.

 

♦♦

את דיוננו בסוגיית – המהפך האמוני שעבר פרידיריך ניטשה – מבנו של פסטור פרוטסטנטי דרך ההתרסה כנגד האל וההכרזה כי “אלוהים מת” [ כפי שהכריז בשנת 1882 בספרו ” המדע העליז” Die fröhliche Wissenschaft בו העלה לראשונה את הגיגיו על “מות האלוהים” – ועד לחיבור כתב האשמה החריף נגד הנצרות בספרו “אנטיכריסט”, (כפי שציטטנו בפוסט הקודם), 

נקדיש לתקופת חניכותו, ולשלבים בהתפתחותו הרוחנית והאינטלקטואלית, של התלמיד והחניך פרידריך ניטשה, שהחל את דרכו במוסד החינוכי Pforta – בו התחנך ולמד בשנים 1858 ועד 1864  [ מגיל 14 עד הגיעו לגיל 20 ] כפי שמצויין בלוח הזכרון לכבודו של הפילוסוף בעל השם העולמי, כמוצג בין כותלי אותו מוסד חינוכי:

 

 

 

המוסד החינוכי Schulpforta שליד העיר נאומברג

 

 

הבנין המרכזי של המוסד החינוכי Schulpforta

 

בביקור במקום יכלה אימו של ניטשה, להתרשם מהמבנים ההסטוריים, בהם שכן המוסד החינוכי אליו הוזמן בנה להצטרף: 

החצרות – שאיפינו מנזרים, שהיו מרכזי לימוד בימי הביניים, הקרינו סביבה לימודית טובה ומושכת:

חצר דמויית CLOISTER – מינזר לימודי מימי הביניים בפורטה

 

ומה שהוסיף לדימוי הנוצרי-מסורתי של המוסד החינוכי היו’ ודאי המסדרונות האפלוליים, בהם יכלו התלמידים להתרועע, ולהחליף דעות והגיגים על המהפכה הפרוטסטנטית שחולל מרתין לותר, שיצא חוצץ כנגד השמרנות הקאתולית של הכנסיה: 

מסדרונות העמודים מסביב לחצר המרכזית במנזר לשעבר שהפך למוסד חינוכי בעיר נאומברג – במאה ה 19

 

גם המוניטין שיצאו למוסד שבין בוגריו היו כמה דמויות מופת בתרבות ובמסורת הגרמנית, הוסיפו לגאווה שמילאה את ליבה האם, על היחס המיוחד שהוענק לבנה, שהוכיח בלימודיו הקודמים יכולות וחריצות, והתבלט בחלק ממקצועות הלימוד.

את המילגה קיבלה אימו של פרידריך ניטשה, כמחווה לנער, עקב התייתמותו מאביו הפסטור – וכתמיכה של הקהילה הפרוטסטנטית של העיר נאומבורג, בבנו של הפסטור שהלך לעולמו והוא כבן 35 שנה וכדי לעודד את בנו ולתמוך בו ברוח האחווה הפרוטסטנטית.

בין המפורסמים שהיו תלמידיו של המוסד החינוכי, היו המשורר פרידריך גוטליב קלופשטוק – בן דורם של גיתה ושילר:

מצבה בחצר בית הספר לכבוד המשורר פרידריך גוטליב קלופשטוק 

תלמיד בפורטה בשנים 1739-1745

וכן המשורר ליאופולד ריינקה :

מצבה בחצר בית הספר לכבוד המשורר ליאופולד פון ריינקה

תלמיד בפורטה בשנים 1809-1814

 

ולא נפקדו, בחצרות המוסד רב התהילה, גם לוחות זיכרון לתלמידים לשעבר של המוסד שהתפרסמו כפילוסופים גרמניים רבי השפעה…

יוהאן גוטליב פיכטה שהיה תלמיד בפורטה בשנים 1774-1788 

ו…פרידריך ניטשה שהיה תלמיד בפורטה בשנים 1858-1864

♦

מתקופת לימודיו הראשונה של פרידריך ניטשה במוסד החינוכי בפורטה נותר תצלום של ניטשה בכניסה לכנסיה שבמקום לצד אחד מחבריו לספסל הלימודים:

 

פרידריך ניטשה  כבן 15 [ מצד שמאל ]

פרידריך ניטשה כבן 15  [ מצד שמאל ]

 

מסריו החינוכיים של המוסד החינוכי של פפורטה.

חרף הארכיטקטורה של מבני המוסד החינוכי פפורטה, ששכן במנזר שיסודותיו בימי הביניים –  בין כתליו, חצרותיו מסדרונותיו וכיתותיו, ששידרו בניה מימי הביניים, שררה רוח של קידמה ונאורות בהשראת רעיונותיהם של האחים:  וילהלם פון הומבולט [ 1767-1835, הפילוסוף ] ואלכסנדר פון הומבולט  [ 1769-1859, חוקר הטבע ] – שעל שמם קרויה האוניברסיטה המפורסמת של ברלין ] , הם שביססו את “המודל ההומבולדטי להשכלה” (בגרמנית: Humboldtsches Bildungsideal) או “האידיאל של הומבולדט” [  וראו הרחבה בויקיפדיה ]. “דגם הומבולדט להשכלה”  או  “האידיאל של הומבולדט”, שמתיחס אל החינוך האקדמי – מאז ראשית המאה ה 19 – עיקרו שילוב הוליסטי בין מחקר ובין השכלה גבוהה: בין מדעי הרוח ומדעי הטבע והמחקר המדעי מרחיב האופקים.

מטרת המוסד החינוכי היתה להשיג למידה כללית מקיפה והבנה תרבותית מעמיקה, וממודל זה התפתחה האוניברסיטה המחקרית כפי שהיא מוכרת לנו היום. 

המורים במוסד היו גם מורים לתלמידים וגם חוקרים בתחומם, ניתן לחוקרים חופש אקדמי בלא התערבות של גורמים פוליטיים או דתיים. הבסיס להשכלה היתה ההשכלה ההומניסטית הרחבה, שנשענת על לימודי ההשגים של התרבויות של יוון הקלאסית ושל רומי : לצורך כך הושם דגש על לימודי השפות העתיקות: יוונית, רומית ואף עברית.

מורי בית הספר בפורטה היו אנשים נאורים ומשכילים, מתחומי ענין מגוונים, והם חשפו את תלמידיהם, בדרך כלל תלמידים מצטיינים וצמאי דעת, לתכנים הומניסטיים כלל אנושיים:

 

צוות מורי בית הספר בפורטה – בינהם מוריו של פרידריך ניטשה

 

במאמר : NIETZSCHE’S FIRAT FOUR YEARS AT SCHULPFORTA 

מאת המלומד THOMAS H. BROBERNMT

מצאנו מעין “אני מאמין בית סיפרי” של בית הספר בפפורטה מהשנים בהן למד שם ניטשה

הנה תרגומו:

 

“זהו מוסד חינוכי, שבו מספר מסוים של תלמידים, במהלך פרק זמן מוגדר, מוכנים לחיי לימוד גבוהים או לתפקידים אקדמיים.

מה שמייחד את פורטה הוא שהוא מהווה מדינה אקדמית עצמאית, שבה חיי הפרט נטמעים במלואם, בכל מערכות היחסים שלה. הוא הופך לאלמה מאטר [ מלטינית : האם המזינה = המוסד החינוכי בו גדל התלמיד ועוצבה אישיותו – ו’ ]  לא רק מבחינת ההוראה, כפי שקורה בגימנסיה עירונית, אלא גם מבחינת עיצוב, המוסר והאופי שלהם, עבור הוריהם, או האפוטרופוסים, שעוברים לבית הספר באמון, עם כל זכויות ההורים, כך שהתלמידים כאן, במלואם של, גידולם וחינוכם, במובנים מסוימים, מוצאים יותר מבית שני, שבו הם מבלים את שנות ההתפתחות החשובות ביותר,

“מילדות בוגרת, ועד למעבר לאוניברסיטה”.

 

מסיבה זו, הכלל הוא שכל תלמידי פורטה מראים סימנים של יכולת פנימית מסוימת, הנובעת לא בגלל מטרה מכוונת של החינוך, אלא כאילו מעצמה, מתוך צורך פנימי, עקב רוח המשמעת הגברית, הקפדנית והכוחנית, ומחיי הקהילה הבריאים של התלמידים בעלי מטרה אצילית, ומאופי רציני, הנפרד לחלוטין מכל בילויים עירוניים, הנובע מלימודים קלאסיים וקרובים ומשיטות לימודים כאלה: אופי שהם בצדק גאים בו, שכן הוא מושג באמצעות מאבק ומאמץ פנימיים. לפיכך, שקר לשפוט את ערכו של פורטה באופן בסיסי רק לפי הצד המלומד שלו. שתלמידיה יהפכו לבני אדם שלמים, שיתנהגו כצייתנים ל חוק ולרצון הממונים עליהם, שיתרגלו למילוי דייקן ו קפדני של חובותיהם, לשליטה עצמית, לעבודה רצינית, לקיחת יוזמה במקוריות, בהשראת אהבה אמיתית לעבודתם, ליסודיות ושיטתית בלימודיהם, לארגון שיטתי של הזמן העומד לרשותם, לנימוס בטוח בעצמו ואמינות מצפונית ב התנהלותם עם שווים, זהו פרי המשמעת והחינוך שלה.

 

 

פרידריך ניטשה כבן 17

 

פרידריך ניטשה בן ה 17 כתלמיד בבית הספר פורטה

 

נשמרה רשימה  [ משנת 1861 ] שחיבר ניטשה בן ה 17, על חייו בבית הספר בפורטה. עיון בדברים שכתב ילמד עד כמה הפנים התלמיד את מסריו של בית הספר ועד כמה החינוך ההומניסטי הכללי שספג ממוריו – קידם אותו בהתפתחותו הנפשית והרוחנית:

 

“עם הזמן, פיתחתי סלידה מהנדוד חסר המטרה הזה בין כל תחומי הידע; רציתי לאלץ את עצמי להגביל את עצמי כדי להתמקד ולהשיג הבנה עמוקה יותר של נושאים מסוימים. הצלחתי להשיג מטרה זו בנוחות על ידי הקמת מועדון מדעי קטן לטיפוח השכלתנו, עם שני חברים בעלי דעות דומות. הגשת המאמרים והקומפוזיציה החודשית שלנו והביקורת עליהם, כמו גם הפגישות הרבעוניות שלנו, מצד אחד, אילצו את מחשבותינו להתמקד בנושאים ספציפיים יותר, אך מעוררי השראה, בעוד שמצד שני פעלו נגד ההשפעה המשטחת של “הפנטזיות” על ידי לימוד יסודי של תורת הקומפוזיציה.

במקביל, נטייתי ללימודים קלאסיים גדלה בהתמדה; בהנאה רבה, אני זוכר את רשמי הראשונים מסופוקלס, אייסכילוס ואפלטון, במיוחד ביצירתו האהובה עליי, הסימפוזיון, ולאחר מכן את הפואטיקאים היוונים הקדמונים. כשהגעתי לפורטה, כבר התבוננתי ברוב המדעים והאמנויות והרגשתי שיש לי עניין בכולם, מלבד המתמטיקה.” 

 

 

פרידריך ניטשה כבן 20

 

בשנת לימודיו האחרונה בפפורטה העלה פרידריך ניטשה על הכתב את הגיגיו ביחס לתקופת לימודיו.

הנה מה שכתב :

 

פרידריך ניטשה בשנת 1864 – כבן 20

 

“חיי (1864)

המטרות לכתיבת תיאור חיים הן רבות, ובשל כך, דורשות גם אמצעי ביצוע שונים. במקרה שלפנינו, מטרתי היא להעניק ולהותיר מאחור עבור מוסד החינוך שלי – אשר להשפעתו עליי אני חייב את המרכיבים העיקריים והאופייניים ביותר של חינוכי – תיאור של מהלך חינוכי שקיבלתי בו, שנכתב באותו זמן בו אני עומד – על ידי השארת תחושת סדר ישנה שאני רגיל אליה – להתחיל לצמוח לתחומים חינוכיים מתקדמים וגבוהים יותר כדי לסלול שבילים חדשים להתפתחות תודעתי, ובעזרתה, להתחיל התפתחות חדשה.

מבין נקודות המפנה שחילקו עד כה את חיי לחלקים שונים, אזכיר במיוחד שתיים:

מות אבי, כומר הכפר ברוקן ליד לוצן, ומעבר משפחתנו לנאומבורג שנגרם עקב כך, אירוע שסיים את חמש השנים הראשונות לחיי, ולאחר מכן את המעבר שלי מגימנסיה נאומבורג לגימנסיה של פורטה, אשר חלה על שנתי הארבע עשרה.

על התקופה המוקדמת ביותר של ילדותי אני יודע מעט; מה שסיפרו לי עליה, איני אוהב לחזור עליו. היו לי בהחלט הורים מצוינים, ואני משוכנע שדווקא מותו של אב כה מצוין, מצד אחד, מנע ממני עזרה אבהית להתפתחותי המאוחרת, בעוד שמצד שני, נטע בנשמתי את זרעי הרטרוספקטיבה הרצינית.

אולי היה זה חיסרון שמאותו רגע ואילך, כל התפתחותי לא הייתה בפיקוח בן משפחה זכר, אלא שסקרנותי ולהיטותי ללמוד הובילו אותי לרכוש ידע במגוון רחב של תחומי ידע באי-סדר גדול ככל האפשר, שכולם ככל הנראה היו מתאימים לבלבל נפש צעירה שבקושי עזבה את קינה כגוזל, ולסכן את בניית בסיס לידע מוצק.

כך, התקופה משנתי התשיעית ועד שנתי החמש עשרה מאופיינת בכמיהה אמיתית ל”ידע אוניברסלי”, כפי שנהגתי לקרוא לזה, בעוד שמצד שני, משחק הולם לילדים לא הוזנח, אלא נמשך במסירות נלהבת, כך שכתבתי חוברות קטנות על כל סוג של משחק ששיחקתי והצגתי אותן לחבריי. התעוררתי לכך בצירוף מקרים מסוים, בשנה התשיעית שלי, התחלתי לעסוק במוזיקה, וזאת מיד בקומפוזיציה, אם אפשר לכנותה ניסיונות של ילד נרגש להעלות על הנייר רצפים של תווים וצלילים ולשיר טקסטים תנ”כיים על ידי…:

 

 

התערערות אמונתו של פרידריך ניטשה באלוהים

דיון

 

ננסה להתמודד עם האתגר שהציב הביוגרף של ניטשה – כפי שציטטנו בראש פוסט זה:

 

“העובדה ש”אנטיכריסט” העתידי, כפי שכינה את עצמו, ייוולד בעריסת הפרוטסטנטיות

יוצרת פרדוקס שנצטרך לנסות לפתור. כיצד, נצטרך לשאול, הפרוטסטנטיות הגרמנית טיפחה

צפע כזה בחיקה? ” 

 

גם אם נתעלם או נסתייג מהביטוי הבוטה – “צפע” [ viper ]  שג’וליאן יאנג “הדביק” לפרידריך ניטשה – עדיין השאלה נשאלת:

כיצד להסביר את המהפך הנפשי העמוק שעבר על ניטשה – שהחל את מסלול חייו כתינוק בן יומו כבנו של הפסטור של כפר קטן, בעריסתה של הכנסיה הלותרנית ברוקן, עד שהכריז כי “אלוהים מת” וכתב כתב-אישום חריף כנגד הפרוטסטנטיות בספרו “אניטכריסט “ ?

ניטשה בן ה 38 בשנת 1882, כשהעלה על הכתב את האפוריזמים המאכלסים את ספרו “המדע העליז”, לא עשה זאת כלאחר יד ולא כהתפרצות רגשית נזעמת עקב מאורע ספציפי שהוציא אותו משיווי משקלו.

 

לפי מכתב מיום 4 ביולי 1887 שכתב ניטשה לאיפוליט טן [ TAINE ], ההיסטוריון ומבקר הספרות הצרפתי, ברור כי ספרו “המדע העליז” [ בו העלה לראשונה את הרעיון הדרמטי של “מות האלוהים” נכתב “במודעות עצמית ובשלום עם עצמי” : 

 

 “שני הספרים הללו יקרים לי. את הראשון, דמדומי שחר, כתבתי בגנואה, בבדידות ומחסור נוראים, כשאני סוכל ממחלה קשה מלווה בכאבים נוראיים ; הרופאים הרימו ידיים לנוכח המוות. אבל אני לא רציתי לשנות את המצב באותו הזמן, וחייתי במודעות עצמית ובשלום עם עצמי.

את הספר האחר, המדע העליז , אני חב לקרני השמש הראשונות של בריאותי המחודשת. הוא נוצר שנה לאחר- מכן (1882), גם כן בגנואה, במהלך שבועות ספורים של בהירות עילאית ושמיים שמשיים בחודש ינואר.

הבעיות שבהן עוסקים הספרים האלה, הופכות את האדם לבודד.

האם יותר לי לבקש ממך, לקבלם מידי ברצון טוב? אני נפרד ממך ברחשי כבוד והערכה מעומקי לבי.“

מצוטט מתוך : פרידריך ניטשה : הנה האיש : מכתבים , ליקט ערך והקדים יעקב גולומב הוצאת כרמל בעמ’ 365

 

♦♦

מתי חל המהפך התודעתי באמונתו הדתית של ניטשה ?

 

במאמרו של המלומד Heinz Bluhm מאוניברסיטת אילינוי בארה”ב [ פורסם בחודש אוקטובר 1942 ] תחת הכותרת :

Nietzsche’s Religious Development as a Student at the University of Leipzig

כותב  המלומד:

 

“לסיכום בקצרה ככל האפשר, ניתן לומר שניטשה התנתק מדת אבותיו בגיל שבע עשרה בערך, בעודו תלמיד בשולפורטה. ניתוק זה היה כואב ביותר משום שהנצרות כמעט התמזגה עם כל נימי טבעו הרגיש.

סכסוכים דתיים קשים נבעו מניסיונותיו החוזרים ונשנים לאמץ מחדש את אמונת ילדותו. אך כבר בימיו המאוחרים שלפני האוניברסיטה הוא יצא כמנצח ממאבקו העז למען כנות אינטלקטואלית, וביטא את שאיפותיו העמוקות ביותר בהמנון שיש למנותו בין התכשיטים היקרים ביותר של שירת הדת בהשראת ימי הנעורים, פחות הכמיהה לערכים רוחניים חיוניים: “Dem unbekannten Gotte” [ ובעברית: “אל האל הלא נודע” , שיר חיפוש האל הלא נודע… . בקישור זה ניתן להאזין  להקראת השיר בגרמנית,  בצירוף תרגום לאנגלית של מילות השיר שחיבר ניטשה בן העשרים] .

כשם ששיר יפהפה זה ביטא את מחשבותיו הכמוסות ביותר של תלמיד בית הספר ניטשה, המכתב לאחותו שנכתב ביוני 1865, מכיל את ‘וידוי האמונה’ של סטודנט שנה א’ באוניברסיטה:

הוא הרגיש שהאנושות מחולקת לשני פלגים בלתי ניתנים לגישור:

בעוד שאחד בחר להאמין מסיבות של שלוות נפש ואושר אישי, השני העדיף לחקור בגלל חוק פנימי, נוכח תמיד ובלתי נמנע בהתעקשותו על כל מה שנראה כאמת בכל זמן נתון !

מכתב משמעותי זה מצדיק את הטענה כי ניטשה, כתלמיד בבון, לא עזב את הפסגות הנעלות אך המסוכנות של הדת הלא מסורתית האינדיבידואלית שהשיג במאמץ כה רב כתלמיד בשולפפורטה….”

♦

כפי שהראינו לעיל, הלימודים במוסד החינוכי בפפורטה שחשפו את ניטשה לתרבות הכללית, ולעולם של יוון הקלאסית, חוללו מהפך בנפשו: נפשו נפתחה לעולם, החינוך הנספג עם הלימודים ההומניסטיים, מעורר את מידת הביקורת של התלמיד, ומחשבה ביקורתית ברוח הנאורות וההשכלה – הינם שני שני מרכיבים שאינם “מסתדרים” טוב עם הדוגמות הדתיות.    

אחותו של ניטשה אליזבט היתה שמרנית יותר בהליכוליה ובאמונותיה – היא לא נחשפה ללימודים הומניסטיים, ובקיעים ראשונים בשינוי עמדותיו של ניטשה כלפי האמונה הדתית, מתגלים לנו, מתוך המכתב לאחותו אליזבט  מיום 11 ביוני 1865 [ כאשר ניטשה היה כבן 21 ואחותו כבת 19 ] ובהן הדהודים למחלוקות בדרכי האמונה, שניתגלעו בין האח והאחות:

להלן נוסח החלקים הרלונטיים מהמכתב של ניטשה לאחותו

“… אבל לפני־כן, אני רוצה להתייחס למקום מסוים במכתבך, הצבוע בצבעים פסטורליים וכתוב בלבביות ‘צמרית’ .  הסירי דאגה מלבך, ליזבת היקרה, כשהרצון טוב והחלטי כל־כך. כפי שאת כותבת, לדודינו היקרים לא יהיה קושי רב. בנוגע לעיקרון שלך, שהאמת תמיד נמצאת בצד הקשה יותר, הרי שאני מוכן להודות בכך במידה חלקית.

נכון הוא שקשה לתפוס ש־2 כפול 2 הם לא 4; אך האם בשל כך זה אמיתי יותר? מצד שני, האם זה באמת קשה כל־כך לקבל את כל מה שעליו גדלנו; את כל מה שהשתרש עמוק בתוכנו לאורך השנים;

את כל מה שנחשב כאמיתי בחוג קרובינו ובקרב עוד הרבה אנשים טובים אחרים; את מה שבאמת ובתמים מנחם את האנשים ומרומם את רוחם? האם זה קשה יותר מאשר לפנות לדרך המאבק נגד ההרגל, לאמץ את חוסר הוודאות של צעידה עצמאית תחת תנודות תכופות של הלב, של המצפון, לעתים קרובות ללא נחמה, אבל תמיד לעבר המטרה הנצחית של ההליכה בנתיב החדש האמיתי, היפה, הטוב?

האם, כאשר העיקר הוא לזכות בהתבוננות הנוחה ביותר על האלוהים, העולם והמחילה, האין הדבר דומה לחוקר אמין שתוצאות מחקריו כמעט חסרות משמעות בעיניו? האם אנחנו מחפשים תמיד בחקירותינו את הרוגע, השלום, האושר? לא, אלא רק את האמת, גם אם היא מחרידה ומכוערת ביותר.

שאלה אחרונה: אילו האמנו מגיל צעיר שגאולת הנפש שלנו מקורה במישהו אחר ולא בישוע, במוחמד למשל, האם אין זה ודאי שהיינו זוכים באותן הברכות? בוודאי, האמונה לבדה מביאה ברכה. ולא המטרה שעומדת מאחורי האמונה.

אני כותב לך זאת, ליזבת היקרה, רק כדי להתייחם לדרכי ההוכחה הרווחות ביותר בקרב המאמינים, שנשענים על חוויותיהם הפנימיות כדי להסיק מתוכן אח הוודאות המוחלטת של אמונתם. כל אמונה אמיתית איננה ניתנת להפרכה, היא מעניקה למאמין את מה שהוא מקווה למצוא בה, אבל היא אינה מספקת ולו את האחיזה הקלושה ביותר לביסוס אמת אובייקטיבית.’

כאן נפרדות דרכי האנשים. אם שקט נפשי את מבקשת, אז האמיני כך, אם להיות בין חסידי האמת את רוצה, או חקרי.

 

מצוטט מתוך : פרידריך ניטשה : הנה האיש : מכתבים , ליקט ערך והקדים יעקב גולומב הוצאת כרמל בעמ’ 69:

 

ניטשה, כפי שמסתבר מהמשך חייו – בחר בשאיפה להגיע אל האמת כפי שהוא הבין אותה, והעדיף את החתירה לאמת על פני הנוחיות של האמונה העיוורת !

 

♦♦

לפני סיכום ברצוני להעלות כאן היבט נוסף למשבר האמונה שחווה ניטשה:

מות האב

 

• נראה כי הבקיעים הראשונים באמונתו הפרוטסטנטית האדוקה – ובעקבותיהם “משבר-האמונה” באו כתוצאה מהרהוריו של ניטשה על גורלו של אביו, אותו זכר והזכיר בחיבה וגעגוע ובאהבה: 

 

• קרל לודוויג ניטשה, אביו של ניטשה, הפסטור המאמין ועובד האל והמסור לאמונתו ולתפקידו כ”פסטור” – רועה לבני עדתו, הדבק באמונתו באל ובישו שליחו, נתפס אצל פרידריך הצעיר, כדמות של “צדיק” ישר דרך – שהקדיש את חייו לעבודת האלוהים, והנה גם אדם מדרגתו של אביו, – גם “צדיק” כזה לא זכה לברכתו החומלת של האל והוא נקטף מן החיים בגיל של 35 והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים קטנים.

 

• שאלות שכאלה נרמזות בכמה מכתבים של ניטשה – ואף נמצא להם הד באפוריזם פילוסופי המופיע בספרו : “אנושי, אנושי מידי” [ משנת 1878 ] ונביא אותו כלשונו:
•  

 

מצוטט מתוך : פרידריך ניטשה : אנושי, אנושי מדי , ספר לחופשיים ברוח” אפוריזם 72תרגמו מגרמנית יעקב גוטשלק ואדם טננבאום הוצאת מגנס עמ’ 79

 

המשקע של אבדן האב בגיל צעיר והתמודדותו עם החיים ללא דמות אב שתלווה אותו בהתפתחותו, יכולה היתה להעיר בנפשו את השאלה המוכרת של “צדיק ורע לו” ואבדן האמונה באל שלא הושיע מקום שהיתה ציפיה לישועתו.

 

♦♦♦

 

• ככל הידוע מהמשך חייו והתפתחותו הרוחנית של ניטשה, הלימודים בפורטה תחת הנהגתם של חבר המורים ההומניסטיים רחבי הדעת שהנהיגו את מוסד החינוך היוקרתי, החשפותו לשפה היוונית ולתרבות ייון הקלאסית , הביאה לשינוי בכיוון התפתחותו, ולמרות הציפיה מבני משפחתו הקרובה, כולם בני משפחתם של פסטורים וחניכי החינוך הכנסייתי השמרני הנוקשה, וביחוד מגמתה של אימו : פרנצסקה, שציפתה שבנה ימשיך את “המסורת-המשפחתית” ויהפך גם הוא ל”פאסטור” בשרות הכנסיה הפוטסטנטית – למרות כל אלה, בחר פרידריך ניטשה בן ה 17 לעזוב את אמונתו הדתית – אותה ינק בבית אביו ואמו – והחל עובר לעולם התרבות של יוון הקלאסית – עד שיכתוב את יצירתו המשמעותית הראשונה : “הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה” בשנת 1872 [ שהוא כבן 28 ! ].

 

• נוסיף על כך את אופיו ואשיותו המיוחדת של פרידריך ניטשה, השינויים התכופים בעמדותיו, דרכי ההבטאות הפרובוקטיבית בהצהרות רבות שלו, ניסוחיו הקיצוניים, היוצרים קושי לאפיין את אישיותו ולרדת לסוף דעתו, ומציבים בפני המבקש לפענח את צפונותיו של ניטשה – אתגר קשה לפיצוח.

 

• ניטשה הרבה לשנות דעותיו ועמדותיו, נזקק בכתיבתו לרמזים, למשלים לאסוציאיות וכדי למצות בעושר לשוני וטקסטואלי זה – מסקנות סדורות וברורות הינה משימה קשה ביותר.

 

• אין להתעלם מההחשפות של ניטשה לעולם התרבות הקלאסית של יוון, עולם שבפועל יהפוך למקצועו כפילולוג בתרבות יוון – נושא עליו הרצה תקופה של כעשר שנים באוניברסיאת באזל [ כפי שפירטנו בפוסט “בעקבות ניטשה בבאזל “ ]

 

 

על כן, מה שהוביל, לדעתי לעמדותיו האנטי פרוטסטניות, כפי שיבואו לביטוי כאשר יעסוק בשני ספריו : “המדע העליז” [ משנת 1882 ו “כה אמר זרתוסטרא “ [ משנת 1883 ] – ב“מותו של אלוהים” הוא החינוך שקיבל במוסד החינוכי – PFORTA ההומניסטי ברוח “המודל ההומבולדטי להשכלה” בשנות החניכות המכריעות בחייו – בין גיל 14 עד גיל 20 

 

ומה בעצם כתב ניטשה על “מות האלוהים” ?

 

---

בפוסט ההמשך לשני פוסטים אלה, הקוראים מוזמנים לפוסט השלישי בסידרת פוסטים זו – במסגרתו נקרא בעין בוחנת וביקורתית מה כתב, וכיצד כתב  פרידריך ניטשה על “מות האלוהים” בשתי יצירותיו :

“המדע העליז” [ משנת 1882 ו

“כה אמר זרתוסטרא “ [ משנת 1883 ]

 

 

---

..

 

 

_____________________________________

פוסטים בנושא ” ניטשה .Vs אלוהים” 

_____________________________________

01.   ניטשה .Vs אלוהים : 01. ילדות פרוטסטנטית בצל כנפי-הכנסיה ; 

0.2  ניטשה .Vs אלוהים : הרהורי כפירה באלוהים ב”פורטה” המוסד החינוכי ברוח ההומניזם

03.1 ניטשה .Vs אלוהים  “האיש המטורף”: “אלוהים מת: אנחנו הרגנוהו ! אתם ואני ! כולנו רוצחיו !!!” – מבוא ורקע

 

.