[10] לורקה “בחמש…” תרגום רמי סערי/ מוזיקה לוסיין פוסטיגו
24 בספטמבר, 2010
ביצוע מוזיקלי דרמטי מאוד של האמן לוסייאן פוסטיגו
- עטיפת הספר “המשורר אומר את האמת” – תרגום רמי סערי 2002
הנגיחה והמוות
תרומתכם תתקבל בתודה ובהערכהתרומה צנועה שלכם, תהא עבורנו אות וסימן, כי ה"מילים" שלנו שיצאו מן הלב והושקעו בהבאתם מאמצים רבים, ושעות עבודה רבות הגיעו ונגעו לליבכם - וכי עמלנו ומאמצינו נשאו פרי ולא היו לשווא ועל כך תבואו על הברכה.
גלן גולד אומר באחד הסרטים שלו שפרש מהופעות, משום שהיה משהו באווירה בקונצרט, בקהל שבא לבחון את האמן, שהזכיר לו את הברבריות של מלחמות שוורים. אני מאוד אוהבת את לורקה אבל פה אני לחלוטין עם גולד ועם השור. ראיתי לא מזמן סרטון ביו טיוב של שור שהצליח לברוח מהזירה, אחוז אימה הוא רץ בין הקהל הצורח מפחד והתרגשות וגועה וגועה בקול שנשמע כיבבות נוראות. היה ניגוד גדול בין העדינות של הקול, יבבות כשל כלב, ובין הגוף הגדול, שניסה לשווא להימלט מרודפים שהוא לא מבין מדוע הם רודפים אחריו ומה הם רוצים ממנו. המלחמה שמנהלים פה ביצור חסר ישע, שלא ביקש ולא רצה להיות שם מדגימה בעיני את אחת התכונות המכוערות ביותר של המין האנושי.
ארשה לעצמי להפנות אותך לפוסט אחר באותה סדרה [ מס’ 5 ] בו הבאתי דברים שכתב לורקה על אותו פולחן עתיק המכונה באנדלוסיה ובספרד כולה “מלחמת-שוורים”.
https://mymilim.info/?cat=86&paged=5
דבריו מענינים וראויים לקריאה
תודה
ויקטור
לפני כ30 שנה, הייתי בקורידה בסיביליה, שלא מרצוני. רוב הזמן ידי מכסות על עיני ופני. כשהטוראדור התעלל בשור, צרחתי, וביקשתי את מותו. הוא אכן נפצע, והייתה לי בכך מעין נקמה על הסבל הנגרם לבהמה האומללה. טקס הסיום של חגיגת הטבח הזו הוא מצמרר. גם אם זו נחשבת כמסורת או פרק ב”תרבות”, הספרדית, הפולחן הזה מעורר פלצות
תודה לנורית לימור על תגובתך הרגישה ומתחשבת – אך, ניתן אולי, לקרוא את שירו של לורקה – כקינה אנושית בכלל ?
אני מכירה ויקטור. חסרה שם לחלוטין נקודת המבט של השור. בנוסף לזה יש אצל לורקה נטייה לרומנטיזציה (שבהיתוסף לה תפישת עולם אוטירטרית נהפכת לפשיזם, אבל אצלו זה היה מלווה בהומניות ורגישות בדרך כלל ועדינות נפש), כל מיני “דם אנדלוסי” וקריאות עתיקות שהדם קורא לך וכאלה שלדעתי מוטב להיזהר בהם ולפקפק בהם. אני אוהבת את השירים שלו ואת האיש, אבל אני לא מתפעלת מההגות שלו