[06.4.4] בצל-התרזה – התרזה כמקום…
16 בנובמבר, 2013
עץ-הטיליה [ התרזה] 1580
•
צל עץ הטיליה, אחריו אני מנסה לתהות בסדרת פוסטים זו, הוליך אותי לחקור במופעיו השונים בשנים שעברו – ולנסות לאתר את עקבותיו ביצירתם של קדומים ואף קודמים.
בפוסט זה אציג כמה ממצאי – שהם מעט ממופעיו הרבים ביצירה התרבותית שנוצרה בגרמניה.
•
עץ הטיליה [ התרזה ] – כמקום להתכנסויות חגיגיות
התחריט הצבעוני שבראש פוסט זה הוא תחריט-עץ צבוע מעשה ידיו של האומן David Kandel. אם נביט היטב בחלקו התחתון הימני של התחריט נוכל להבחין בראשי התיבות של שמו של האומן D.K.
תחריט זה לקוח מתוך ספר בוטניקה פרי מחקריו של הבוטניקאי הגרמני – הירונימוס בוק 1498–1554 [ להבדיל מהצייר הידוע הירונימוס בוש ! ] שתיאר באמצע המאה ה 16 את הצמחיה שגילה במחקריו החלוציים בגרמניה של ימיו.
הציור הצבעוני שלעיל, מבוסס על תחריט עץ זה שהוזמן על ידי הירונימוס בוק לעטר את ספרו.
דף הספר של הירונימוס בוק’ סטרסבורג, 1580 המוקדש ל Lindenbaum
בספרו רחב ההיקף, ניסה הבוטניקאי הירונימוס בוק לערוך רשימה ממויינת ומקוטלגת של הצמחיה בתחומי גרמניה כפי שהכיר וחקר. בספרו כ 550 עמודים של איורים – מעשה ידיו של המאייר דוד קנדל. האיורים בטכניקה של חיתוכי-עץ, מצטיינים בדיקנותם הרבה ונאמנותם למקור.
אותו דוד קנדל – לא צמצם את כשרונו לתיאור מדוקדק של התכונות הבוטניות של הצמחיה שתיאר – אלא הוסיף עליהם פריטים רבים מן הסובב את האובייקט הבוטני אותו צייר.
בציור של עץ הטיליה [ התירזה ] כפי שגם מופיע בכיתוב LINDENBAUM הרחיב המאייר את נקודת המבט והוסיף ליד העץ שצייר גם פרטים המאפשרים לנו היום, ממרחק כחמש מאות שנה , להבחין בעובדה כי בצילו של עץ הטיליה מתקיימת חגיגה:
מתחת לעליו הירוקים של העץ והפריחה הצהובה האופיינית לו בקיץ, נראים חוגגים אחדים רוקדים וצוהלים.
בצד ימין נראה קנקן – [יין או בירה ] המרמז כי החבורה העליזה שותה לרגל הארוע. לצידה עומד מנגן המשמיע מוזיקה בחמת-חלילים. לצידו כלב-רועים. שלושה חוגגים רוקדים במרץ רב סביב גזע העץ, ומן הצד השני – מצטרף לרוקדים אחד הלבוש מצנפת של ליצן.
הבוטניקאי בן המאה ה 16 הותיר בידנו עדות על השימוש שנעשה בעץ-הטיליה כמקום בו מתקיימת חגיגה עממית.
2
פאוסט של י.ו. גיתה
3
הרמן ודורותיה – י.ו גיתה – הטיליה והאהבה.
בפואמה הקצרה “הרמן ודורותיאה” שהוא סיפור אהבה שחובר בשנים 1796-7 מספר גיתה על הרמן הצעיר, בנו של בעל פונדק המתאהב בדורותיה – נערה צעירה שהיא פליטה הנאלצת לעזוב את מקום מגוריה עקב הבוקה והמבולקה שהביאו מלחמות נפוליון על גרמניה בכלל ועל איזור הריין בפרט. היצירה כתובה בתשעה פרקי שיר – כשכל פרק נושא כותרת.
פרקי הפואמה קרויים על שמותיהן של מוזות מהמיתולוגיה היוונית. בפרק החמישי ששמו ” פוליהימניה” – [ “פולי=רב, הרבה ; הימניה = המנון. “פולימניה = המוזה רבת ההמנונים ] המוזה החולשת על הפרק הזה הן המוזה של שירי ההלל או שירת הקודש.
האם מכאן שאב תומאס מאן את השם “פוליהימניה“ כפי שכינה את הגרמופון ששימש את שוכני ההסנטוריום לחולי שחפת, ש”בהר הקסמים” להעביר את זמנם ולשבור את שיגרת חייהם המונוטוניים בהאזנה למוזיקה? ( ראו גם בקישור זה).
הגיבור הנס קאסטורפ הוא הממונה על מכונת פלאים זו המשמיעה מקרבה את הצלילים כאילו היתה Deus ex machinaדאוס אקס מכינה (Deus ex machina) בתרגום -האל מתוך המכונה- הכוונה להזקקות לגורם חיצוני - בלתי צפוי - האמור לפתור את הבעיה או התסבוכת כבמטה קסם . כאשר תומאס מאן דן ביצירות המנוגנות בהר-הקסמים, הוא בוחר, מבין מבחר גדול של יצירות המוזכרות שם, דווקא את השיר Der Lundenbaum כהתגלמות האומנות הגרמנית.
האם מקרה הוא ?
אם נחזור לפואמה של גיתה על התאהבותו של הרמן בדורותיאה – נלמד כי בפרק החמישי – “פולימניה” – מגיע הרמן אל עצי הטיליה התמירים, ברקע מוזכרים גם “המעיין המפכפך” ו”החומה הנמוכה”:
הרמן ודורותיאה ליד הבאר – בצל עצי הטיליה
האוביקטים שיופיעו לימים בשירו של וילהלם מולר שהולחן על ידי שוברט – Der Linderbaum מופיעים כבר כאן, בפואמה זו של גיתה:
הנה הקטע בפואמה של גיתה – הקושרת את עצי התיליה להתאהבותו של הרמן המבקש את ידה של דורותיאה.
Unter der Linde –
מאת המשורר Whalter von der Wogelweide
המשורר Whalter von der Wogelide
בחיפושי אחרי מופעים של עץ-הטיליה בטקסטים מוקדמים מצאתי שיר של המשורר Whalter von der Wogelweide – שחי בין השנים 1170-1230.
את שמו של המשורר פגשנו באופרה “המייסטרזינגר מנירנברג” של ואגנר. במערכה הראשונה [ תמונה שלישית ] שם ואגנר בפיו של ולטר פון שטולצינג את האמירה כאילו כי השיר שבחר לשיר בפני חברי גילדת המייסטרזינגרים – שיר המקדמו לקראת כיבוש ליבה והשגת ידה של אווה – מקורו אצל אותו משורר – Whalter von der Wogelweide כפי שניתן לקרוא בקישור זה
עדכון מינואר 2014:
לאחר שפוסט זה עלה לאויר בחודש נובמבר 2013 בשיטוטי ובחיפושי בענים אחרים נתקלתי בדרך מקרה בספר הנקרא “אהבה” אנטולוגיה משירת העולם ערוכה בידי פנחס שדה בהוצאת “שוקן”. בעמ’ 66 גיליתי תרגום עברי לשירו של ואלטר פון דר פוגוויידה “תחת עץ התרזה” שתורגם לעברית בידי אברהם בירמן שאני מביאו בזאת:
ולהלו גם תרגומו של השיר לאנגלית
UNTER DER LINDEN
Under the lime-tree
On the heath
My love and I reclined an hour.
If someone looks, he
May find beneath
Remains of broken grass and flower.
Near the forest, in a vale,
Tandaradei,
Merrily sang the nightingale.
He had waited
Till I came.
What he called me at our meeting!
I felt elated
“Noble lady” was his greeting.
Did he kiss me? Many a time!
Tandaradei,
See how red these lips of mine.
My love prepared
A lavish bed
With flowers scattered all around.
If someone cared
To turn his head
That way, he’d smile at what he found.
By the roses he well may
Tandaradei,
Notice where my bonnet lay.
That we lay together,
If any knew
(Now God forbid!) I’d die of shame!
Be it forever
Just we two
Who share our secret love’s acclaim.
And that little nightingale,
Tandaradei,
Her discretion will not fail!
מתוך השיר בן למעלה מ 1000 השנה למדים אנו כי המשורר בוחר את צילם של עצי הטיליה כמקום להתרחשותה של סצינת אהבה בינו ובין גבירתו. נציין כי סצינת האהבה לפי תיאורו של המשורר מותירה את הדשא והפרחים שלרגלי גזע הטיליה רמוסים …רמז לסצינת האהבה שהתרחשה שם, בצל עצי הטיליה…
כפי שנראה בהמשך, מאז המאה העשירית לא פסקה הטיליה להיות מקומם של האוהבים…
היינריך היינה
The Old Dream Comes Again To Me
The old dream comes again to me:
With May-night stars above,
We two sat under the linden-tree
And swore eternal love.Again and again we plighted troth,
We chattered, and laughed, and kissed;
To make me well remember my oath
You gave me a bite on the wrist.O darling with the eyes serene,
And with the teeth so white!
The vows were proper to the scene,
Superfluous was the bite.Heinrich Heine
גם בשיר הפתיחה למהדורה השלישית של ספר שיריו “אינטרמצו לירי” לא יכול היה היינריך היינה, שלא להזכיר את פריחת התרזות [ כך בחר שלמה תנאי לתרגם את שמו של העץ]
נסתפק בשני שירים אלה – אך המחפש ימצא שירים נוספים בהם התירזה משמשת מקום וכן לאוהבים.
י. ו. גיתה – יסורי ורתר הצעיר
עטיפת הספר יסורי ורתר הצעיר – ורתר ולוטה תחת עץ התירזה
סיפור האהבה המרגש והמרוגש ביותר והביטוי הבולט ביותר של תנועת “הסער-והפרץ”, שבישרה את התקופה הרומנטית באומנות הוא סיפרו של יוהאן וולפגנג גיתה – “יסורי ורתר הצעיר”. הספר חובר בשנת 1774 וזכה להצלחה מיידית והפיץ את שמו של גיתה בכל רחבי גרמניה.
בספר מובא סיפורו של סטודנט צעיר המתאהב בנערה המאורסת לאחר. ורתר מודע לאירוסיה אך אין זה מונע את תהליך התאהבותו. גם כאשר הנערה – לוטה נישאת לבעלה – האהבה שרוחש ורתר אליה אינה נרגעת. ורתר נסחף למערכת רגשנית כאשר הטבע הסובב אותו משמש מטאפורה לרגשותיו המתעצמים כלפי האהובה הבלתי מושגת. ביאושו כי רב ורתר מבקש מבעלה של לוטה את אקדוחיו באמתלה כל שהיא והוא יורה בעצמו באקדחו של הבעל. [ הרחבה על “יסורי ורתר הצעיר” ניתן לקרוא בקישור זה ].
ורתר, הנפש הסעורה והמתייסרת, מבקש לעצמו מקום בו יוכל להרהר את הרהורי אהבתו כלפי לוטה – מזמן גיתה את ורתר אצל עצי התירזה:
“26 במאי.
ידעת את דרכי מאז, את מנהגי לתקוע יתד, להקים לעצמי סוכה במקום מוצנע ולשכון שם בפרישות גמורה. גם פה מצאתי קרן זוית, שמשכה את ליבי.
מהלך שעה בערך מן העיר נמצא מקום ולהיים1 שמו נקרא . מושבו מענין מאוד על גבעה אחת; ולמעלה, בצאתך בשביל שלעומת הכפר, הנך משקיף במבט אחד על פני הגיא כולו. פונדקית טובה, מסבירה פנים יפות ועירניות שלא כפי גילה, מוזגת יין, שיכר, קפה ועל הכל – מצויים כאן שני עצי תרזה, חופפים בענפיהם הפרושים על כל הרחבה שלפני הכנסיה המוקפת סביב סביב בתי-איכרים, אסמים וחצרות. קרן-זווית מופרשת כה, מוצנעת כה, לא עוד על נקלה אמצא, ושמה אזמין את שולחני הקטן מן הפונדק, ואת כסאי, פה אשתה את הקפה ואקרא הומרוס שלי. בתחילה כשהגעתי דרך מקרה אל מתחת לתרזות בשעה יפה שלאחר-הצהריים, נראה לי המקום נעזב כל-כך. הכל היו בשדה; רק נער קטון כבן ארבע ישב על הארץ והחזיק בזרועותיו תינוק כבן חצי-שנה שישב לפניו בין רגליו, אותו הוא אימץ אל חזהו כמו שמשמש לו כעין כיסא…”((“יסורי ורתר הצעיר” י.ו. גיתה פרוזה בעמ’ 14))
במקום זה מוצא הכותב מקום ראוי להרהוריו – הטבע שסביבו – מפעים את רגשותיו ומגבירן והוא כותב:
“דבר זה חיזק את החלטתי לשמור אמונים להבא רק לטבע. הוא בלבד ניחן בעשירות אין-סוף, הוא בלבד מחנך את האמן הגדול”
אך לא רק הקשר אל הטבע נולד בצל עצי התרזה. הכותב, דמות הרומנטיקן חסר התקנה השבוי ברגשותיו, מפתח מכאן משל:
“ידיד הטוב, האמשול לך משל ? דומה הדבר לאהבה, לב-עלומים דבק כולו בנערה, מבלה אצלה את כל שעותיו, מפזר אונו והונו כדי להביע בכל רגע ורגע שמסור הוא לה בכל מאודו. ומעתה, אילו בא אחד קרתן, אדם התופש משרה ציבורית, וכה יאמר: בחור נדיב ! אהבה מידה אנושית היא, אלא שחייב אתה לאהוב אנושית ! חלק את שעותיך, אלה לעבודה ואלה, שעות-הנופש, הקדישה לנערתך…”
אך הכותב דוחה את עצת אותו קרתן המציע לו לאהוב במידה ובמשורה – שכן אם כך ינהג :
“יקיץ הקץ , ואם אמן הוא, הקץ לאמנותו. הא ידידי ! מדוע יתפרץ זרם הגאון לעיתים כה רחוקות, מדוע לעיתים כה רחוקות יתגעשו-יתנשאו גליו, להחריד את נפשכם המשתאה ? הוי רעים אהובים, הנה יושבים בשתי גדות הנהר האדונים השאננים, אשר גינות-הביתן, ערוגות-הצבעונים ושדות-הכרובים שלהם עלולים להשחת, אלא שיודעים הם היאך להתגונן, ובעוד מועד יבנו סכרים כנגד הסכנה הצפויה להם”((עמ 14-15))
ורתר מייצר בדמיונו קשר אסוציאטיבי-נפשי חזק בין דמותה של האהובה הבלתי מושגת לבין עץ התירזה:
“היא עמדה ממקומה, ואני, נרגש ונרעש, נשארתי על מושבי והחזקתי את ידה. –
“עלינו ללכת”, אמרה “הגיעה השעה.” – היא ביקשה לחלץ את ידה, ואני אחזתי אותה ביתר חוזקה.
“נשוב ונתראה”, קראתי, “נמצא איש את רעהו, ובקרב כל הדמויות נכיר זה את זה. אני הולך”, הוספתי, “אני הולך מרצוני, ובכל-זאת, לוא היה עלי לומר: “לנצח, לא יכולתי שאת. ההי שלום, לוטה ! היה שלום אלברט ! נשוב ונתראה.”.
“מחר, כסבורה אני”, החזירה לי כמתבדחת.
אני הרגשתי, מהו מחר זה ! הה, היא לא ידעה, בשעה שחילצה את ידה מידי. – הם יצאו דרך השדרות, אני עמדתי, הבטתי אחריהם לאור הירח, השתתחתי על הארץ ובכיתי עד תום, וקפצתי ורצתי אל מעלה המרפסת וראיתי עוד שם, למטה, בצל התרזות, את שמלתה הלבנה המבהיקה נוכח פתח הגן. פירשתי זרועותי, והיא נעלמה”.((עמ’ 45-6)).
•
עם תמונה זו – מלנכולית ועגמומית לנגד עיננו – נוכל לעבור לשירו של וילהלם מולר ולמוזיקה שחיבר פרנץ שוברט לשיר “עץ התרזה”.
_____________________________
פוסטים בנושא “עץ-התרזה”
____________________________
-
[06.4.1] מוזיקה – במרומי הר הקסמים
-
[06.4.2] בצל התרזה – על הר-הקסמים
-
[06.4.3] בצל-התרזה – המיתוס מתחיל במיתוס…
-
[06.4.4] בצל-התרזה – התרזה כמקום…
-
[06.4.5] בצל-התרזה : מילים: וילהלם מולר – מוזיקה: פרנץ שוברט
-
[06.4.6] בצל-התִּרְזָה: העיבוד העממי לשיר
[ המשך …..יבוא ]
- אל יטריח הקורא את עצמו לחקור אחרי המקומות הנזכרים פה ; שכן ראינו צורך בשינויי השמות שהוזכרו במקור [↩]