גאווה-משפחתית: עם הנכדים עדו [2] ומיכאלה [3.5] במוזיאונים
25 באוקטובר, 2022
♥ ♥
בפוסט זה אשתף את הקוראים ב’פרוייקט’ שיזם סבא אוהב אמנות ואוהב הנכדים שלו – [ הוא החתום מטה ] בנסיון לחשוף אותם, מגיל צעיר ביותר, ליופיין של יצירות אמנות – שהן מאבני היסוד של תרבות המערב – מתוך אמונה ותקווה כי השתילים שהוא טומן בנפשם הצעירה והרעננה – יכו שורשים, יתפתחו ויהיו לעצי-עד עבותים, וילוו את עולמם לכשיתבגרו כחובבי ואוהבי האומנויות היפות ומעוררות ההתפעלות וההשראה.
את הנסיון הראשון ברוח הדברים ערכתי בעת שביקרנו – יחד עם ביתנו אפרת ובעלה גיא ובנם היחיד באותה עת – עדו [אז כבן שנתיים ] בפירנצה – בחודש ספטמבר 2017 – [ בינתיים הם הגדילו את המשפחה והוסיפו לנו את הנכדה העליזה אלונה שהיא כיום כבת שנתיים ותשעה חודשים].
והמשכו של הניסוי – בחודש אוקטובר 2022 כאשר התלווינו לביתנו השניה: ענבל ולבעלה חיים ולשתי בנותיהם מיכאלה בת ה 3.5 ולאחותה הצעירה אמי Emi בת השנה ושלושה חודשים לחופשה באתונה.
הרעיון להעלות על הכתב את חוויותי מהנסיונות הללו עלה בעקבות התגובות האוהדות והחמות שנתקבלו לדיווחים שדיווחתי בעמוד הפייסבוק שלי – על הסיור שערכתי עם נכדתי מיכאלה במוזיאון הארכיאולוגי באתונה ביום 13.10.2022 –
פירנצה, ספטמבר 2017
בחודש ספטמבר 2017 נסענו לטוסקנה שבאיטליה לאירוע משפחתי. ולאחר מכן המשכנו לפירנצה לביקור קצר. בתוכניתנו היה לבקר בגלריה המפורסמת ה”אופיצ’י”, וגם ב”אקדמיה” – מקום משכנו של “דוד” של מיכאלאנג’לו.
‘אורח הכבוד’ במסע זה היה עדו – בן השנתיים, שרכב על עגלתו, מצוייד במוצץ שלא מש מפיו ובחברו הטוב והנאמן שליווה אותו לכל מקום : הוא הדובון החביב אותו החזיק בגאווה ובחיבה.
גלריה “אופיצ’י”
וכך, כשהוא רכוב על עגלתו, נכנסנו לגלריה בה מוצגים ציוריו הגדולים של סנדרו בוטיצ’לי – “לידתה של ונוס” ו”האביב” :
גלריה אופיצ’י – פירנצה 12.9.2017
ניסיתי לעניין אותו בציור – המוכר המתאר את ונוס [ אלת האהבה במיתולוגיה הרומית – בת דמותה של אפרודיטה מהמיתולוגיה היוונית ] הנולדת מקצף הגלים ויוצאת מתוך הצדפה כאשר המלאכים נושפים להפיח בה רוח – על רקע נוף חלומי של ים ויער ירוק-עד לצידו.
עדו מקבל הסברים על הפרחים המתעופפים לצידה של ונוס
בציורו המפורסם של בוטיצ’לי
הפרחים המתעופפים לצידה של ונוס הנולדת מקצף הגלים
עדו שיתף פעולה לדקה-שתיים ואז סבלנותו פקעה והמשכנו לציור הבא:
עדו מקבל הסברים על “האביב” ציורו של סנדו בוטיצ’לי
גם כאן ניסיתי למשוך את תשומת ליבו ולענין אותו בציור רב הפרטים על ידי נסיון להפנות אותו לדברים המוכרים לו, דרכם, כך קיוויתי, יכול היה להתחבר לציור והצבעתי לו על התפוחים על העצים:
התפוחים על העצים בציורו של בוטיצ’לי – “האביב”
גם הפעם הקשב של עדו החזיק מעמד כדקה-שתיים, והחלטתי להחזיר אותו לעגלתו הבטוחה, למוצץ המנחם והבטוח ולדובי הידידותי והמוכר.
ה’אקדמיה’ ודוד של מיכאלאנג’לו
לאחר הביקור – המתיש משהו באופיצ’י – המשכנו בדרכנו לאקדמיה – להתרשם מ”דוד” של מיכאלאנג’לו.
יחסו של עדו לפסלו של דוד – עבר תהליך מסויים של הסתגלות ו’קבלה’ :
זה החל במעין הסתייגות וחוסר נכונות להביט אליו ישירות:
עדו מפנה גב ל”דוד”
ככל שהשתהינו ליד הפסל החל עדו לגלות ענין בפסל והחל מביט בו, מגלה בו ענין, ואפילו מצביע עליו:
עדו ‘מתרצה’ ומביט בפסל ואף מצביע עליו
לאחר שכבר התרגל לגוש האבן הגדול והמרשים – נתרצה ואפילו העניק לסבא שלו נשיקה:
עדו המרוצה מעניק ל’מדריך’ שלו – נשיקת תודה !
כשיצאנו מה”אקדמיה” , עיפים אך מרוצים והיינו בדרכנו למסעדה פלורנטינית סמוכה, שאלתי את עדו את מי ראינו עכשיו: הוא ענה לי :
“את דוד – דוד בן גוריון . אבל בעצם, את פלפל-אדום” …
והחל לצחוק…
מאז פסלו של דוד כונה על ידינו “בעצם פלפל אדום”.
בתום הביקור מיהרנו למסעדה פלורנטינית ושם עדו הרגיש ממש בבית מול צלחת הציפס האהובה עליו:
לאחר “דוד” של מיכאלאנג’לו ו“בעצם פלפל אדום” –
עדו חוגג על צלחת צ’יפס…
מסקנות ולקחים:
ביקור זה ונסיון ראשון זה לקרב את הנכד הצעיר שלי למכמני אמנות הרנסנס לימד אותי כמה דברים:
- הטעות הראשונה שלי היתה שלא הכנתי את ה’תלמיד’ הכנה ויזואלית לקראת מה אנו הולכים.
- הבנתי שצריך הייתי להציג לו לפני הביקור תצלומים של מה שיראה במוזיאון – וכך להכין אותו לקראת הביקור;
- אנחמו הכנסנו אותו להמולת המוזיאון ובין ההמונים שצבאו על התמונות המפורסמות והמבוקשות נדחקנו כדי להתקרב לציורים של בוטיצ’לי – כשמסביב המולה ותנועה מתמדת של אנשים – ואין פלא שלא הצלחתי להשיג מעדו [ בן השנתיים ! ] את הקשב לו ציפיתי.
- המפגש של עדו עם “דוד” של מיכאלאנג’לו – הפסל גדול המימדים בגובה של למעלה מ 5 מטרים וכשהוא ניצב על הכַּן המוגבה שלו הוא רב מימדים יותר – הצליח לתפוס את תשומת ליבו – יתכן שבגלל נוכחותו המרשימה – ויתכן בהיותו גוף בעל 3 מימדים ובעל תנועה ועוצמה מעצם נוכחותו במרחב. הפעם היענותו של עדו היתה גדולה יותר, למרות שגם כאן שררה המולה של מבקרים רבים המצטופפים לפני הפסל וגם במקרה זה לא הכנתי עם ה’תלמיד’ הצעיר שלי בשיעור ויזואלי מקדים – שנראה לי כחיוני להשגת קשב ותשומת לב ראויה.
מטעויות לומדים ולקראת הביקור באתונה, עליו אפרט להלן, ניסיתי ליישם כמה מהלקחים:
אתונה, אוקטובר 2022
ימים אחדים לאחר שחזרנו מאיטליה – ונפרדנו ממילנו [ ב 17 בספטמבר 2022 ], מיכאלה, נכדתנו המקסימה, שהיא בת שלוש וחצי, סיפרה לסבא ויקטור כי “מחר” [שהוא ביטוי שהיא משתמשת בו לציין אירוע עתידי בזמן לא מוגדר ] היא תיסע עם אמי ( Emi ) [ אחותה בת השנה ושלושה חודשים ] וגם עם אמא ועם אבא:
“לטיול למקום שקוראים לו יוון ונגור במקום יפה שקוראים לו “מלון”
“ואתה” – כך היא אוהבת להזכיר לי – “תיקח אותי למטוס כמו שלקחת אותי שנסענו לטורקיה…”
ו”מה תעשו שם ? ” – שאלתי את הנכדה – והיא ענתה בבטחון עצמי ובחיוך רחב על שפתיה :
“נעשה חיים ויהיה כיף”…
“כן ” , הערתי, ” וגם אני רוצה …”
והיא פסקה מיד וללא ללא היסוס ובלא שום פקפוק:
” אז אתה וסבתא תבואו איתנו ויהיה לכולנו המון כיף…”
ההערות שהערתי היו ברוח של בדיחות-הדעת [ שלי ], אך כפי שהסתבר לי, מיכאלה לקחה את דברי ברצינות גמורה – וכעבור יום או יומיים, הגיע טלפון מביתנו, ענבל, ששאלה כמגששת –
“מדוע בעצם לא תצטרפו אלינו לחופשה באתונה ? “
“רעיון מעולה” עניתי בציניות-מהולה בהומור:
“מדוע בעצם ? “
– ראשית כי לא תיכננו נסיעה נוספת. זה עתה חזרנו ממסע כבן שבועיים לצפון איטליה, ועדיין לא הספקנו לעכל את החוויות הרבות שחווינו שם – ובכלל: לא הזמנו מקום ולא הזמנו טיסה וימי חגי תשרי בפתח והמוני בית ישראל, שהקורונה ‘גזלה’ מהם את החופשות בחו”ל, מציפים את חברות הטיסות והמלונות בהזמנות – ולא נראה שיש סיכוי שנצליח למצוא לא טיסה ולא מקום במלון – בתאריכים התואמים את שלכם.
והזמן קצר, המלאכה מרובה – והפועלים, כידוע, עייפים….
ענבל, ענתה בפסקנות [ האופיינית לה ובטון נחרץ ] :
“עזוב אבוש, אני אסדיר את הכל… ”
וכך מצאנו עצמנו עם זימון לאותו מלון ולתאריכים חופפים, פחות או יותר לנסיעת, מיכאלה ואמי – הנכדות המקסימות שלנו, לאתונה שביוון.
ניסיתי לחשב, מתוך הזכרון, מתי הייתי באתונה ? עבר מאז זמן רב !
זכרתי קטלוג שרכשתי במוזיאון הארכיאולוגי באתונה ופישפשתי ומצאתי אותו במדף עליון, שכוח-אל, ומעלה אבק בספריה שלי. מתוך תאריך הדפסת המדריך, שיחזרתי כי הביקור שלי באתונה היה בקיץ 1969:
הייתי אז סטודנט צעיר כבן 25, כאשר נחשפתי לראשונה לעתיקות יוון – וכפי שהסתבר לי מהצצה באותו קטלוג – מראות השתיה ששתיתי אז – נחקקו עמוק בתודעתי – והזכרון מהלם המפגש עם פסל הברונזה המרשים במוזיאון – הוא הפסל המכונה POSEIDON OF ARTEMISION – נותר חקוק עמוק בתודעתי !
פוסידון או זאוס מארטמיסיון משנת 460 לפני הספירה
ואז נצנץ במוחי רעיון: [ ואולי איישם את הלקחים מהביקור עם הנכד עדו ב 2017 בפירנצה ] ואנצל את הטיול המשותף לאתונה – להציג בפני מיכאלה הסקרנית בת השלוש-וחצי, דוגמאות של פסלים – בגודלם הטבעי – באותו מוזיאון בו ביקרתי לפני למעלה מ 50 ! שנה
ובהזדמנות זו… ‘אפצה את עצמי’… על אכזבה שהיתה לי בשנת 2000, כשנקלעתי לכמה שעות פנויות באתונה, ומיהרתי במונית משדה התעופה למוזיאון הארכיאולוגי כדי לבקר בו – אך באותו יום שעריו היו סגורים – וכל שנותר לי היה לרכוש באחת החנויות שבסביבותיו שני פסלונים של דמויות נשים – אחת מהן נושאת ידיה בתפילה – תפילה המלווה אותי מאז, כשאני מביט בפסלונים המקשטים את המדף בביתי – כי יבוא יום ואשוב לביקור באותו מוזיאון…
פסלוני שתי הנשים מהתרבות המיקנית – על המדף…
מיכאלה, כמו שאר נכדינו, המבקרים בביתינו כמעט כל שבוע, מכירים כמובן את התצוגה הזו – ומידי פעם אף שואלים שאלות ומבקשים הסברים וסיפורים על על היצורים המוזרים שסבא שלהם מחזיק בסלון ביתו:
מזכרות ממסעות קודמים – פסלים מזכירי טיולים מהעבר….
וכך ניצלתי את ארוחת הצהריים המשפחתית והתחלתי לעניין את מיכאלה בפסלים שאני רוצה להראות לה בטיול באתונה.
כשהראתי לה כמה דוגמאות של תצלומי פסלים מתוך ספרים שבספרייתי – ראיתי שהיא מתעניינת – והחלטתי להכין לה “מחברת-טיול” ולכלול בה תצלומים של דוגמאות אחדות [ כדי לא להעמיס יתר על המידה ] של פסלים, שיצאתי מהנחה שגודלם וחזותם תשאיר עליה רושם.
הצגתי בפניה את תצלום הפסל “זאוס / פוסידון” והבחנתי שהוא עושה עליה רושם… החלטתי להכות בברזל בעודו חם, והצעתי לה שנצטלם ליד הפסלים שעל המדף שבסלון.
היא קפצה על ההצעה בשמחה והחלה לדגמן לפני כאילו היתה דוגמנית מנוסה… [בלא צורך לצעוד על המסלול…].
אציג כאן תצלומים אחדים של מיכאלה כפי שצילמתי בסלון ביתי – כולם ביום 8.10.2022 – ימים אחדים לפני שנסעה ליוון:
מיכאלה ליד פסל אפרודיטה
מיכאלה ליד פסל היגיה – היא אלת הבריאות והנקיון
מיכאלה אוחזת בפסל אפרודיטה מקפריסין
שם נרכש הפסלון – שהרי על פי המיתוס מקום הולדתה של אפרודיאה
היה מן הים בקפריסין
מיכאלה בין פסלו של אלכסנדר מוקדון ובין אפרודיטה
לפני הנסיעה הכנתי למיכאלה את “מחברת-הטיול”, וכדי לחבב עליה את המחברת ולקשור אותה אליה הצבתי על העטיפה את תמונת משפחתה – דבר שמשך מיד את תשומת ליבה וחיבב עליה את החוברת:
הנה דפים אחדים ממחברת הטיול ליוון:
מיכאלה ענבל אמי וחיים
וכדי ל’משוך אותה פנימה’ לתוך המחברת, הצבתי בדף הראשון את התצלום הזה:
כשראתה את תמונתה יחד עם אחותה אמי ועם בת דודתה הקרובה –
אלונה – אחותו של עדו בת השנתיים ותשעה חדשים
החלה לדפדף במחברת.
לאחר הקדמה זו – כללתי במחברת כמה תצלמים מאתונה [ תצלום הפרתנון, וחילופי המשמר ליד בית הפרלמנט ] – ומיד לאחר מכן חשפתי בפניה תצלומים אחדים של מוצגים מפורסמים במוזיאון. היא התענינה ושאלה שאלות אחדות וחזרה למשחקיה…
הביקור במוזיאון הארכיאולוגי 13.10.2022
עם מחברת זו – הגענו ביום 13 לאוקטובר 2022 למוזיאון הארכיאולוגי של אתונה.
המוזיאון הארכיאולוגי של אתונה
בכניסה לתצוגה במוזיאון – המוצגים הראשונים בהם נתקל הנכנס הם המוצגים של מסכות הזהב מקברי המלכים המיקניים – במחברת הטיול : הצבתי את התצלום הזה:
דף “מסכת הזהב של אגממנון” במחברת הטיול של מיכאלה [ 8.10.2022 ]
והסתבר לי שמיכאלה זכרה את המסכה כיוון שמיד בכניסה היא הבחינה באחת המסכות העשויות זהב – והצביעה עליה ואמרה ף
“יש לנו כזאת במחברת”.
היא נעמדה לפני התצוגה – מוכנה להצטלם ליד המסכה :
מיכאלה בכניסה לתצוגה במוזיאון ליד “מסכת הזהב של אגממנון” 8.10.2022
וליד ארון התצוגה הסמוך כבר ביקשה שאצלם גם את אחותה אמי ליד התצוגה…
מיכאלה ואמי במוזיאון הארכיאולוגי באתונה
כשהגענו לאולם ובו מוצג פסל הברונזה המרשים של זאוס / פוסידון, מיכאלה ציינה במפורש:
“הנה הפסל שיש לי במחברת”
– והצטלמה איתי בגאווה רבה ליד הפסל. [ קטע מתצלום זה מופיע בכותרת פוסט זה ]
אכן, היא זכרה את תצלום הפסל – שבמחברת הטיול שלה:
הפסל זאוס / פוסידון ב”מחברת הטיול” של מיכאלה – 8.10.2022
ועד מהרה החלה לחקות את העמידה המיוחדת של הדמות המתנשאת לגובה 209 ס”מ ואפילו החלה לחקות את הצורה בה הוא מוצג… היא לא התעקשה לדעת, בסופו של דבר, מי היא הדמות : האם זה זאוס מלך אלי האולימפוס או רק פוסידון אל הים במיתולוגיה היוונית
מיכאלה מתרגלת את ה”פוזה” של הפסל – 13.10.2022
בתרגולת השניה היא כבר השתפרה…13.10.2022
בהמשך הסיור במוזיאון – היא הבחינה בפסל השייך לתקופת האמנות הקיקלדית Cycladic Art .
להפתעתי היא זיהתה אותו מיד והצביעה לי עליו ואמרה :
“יש לנו כזה בבית”
– היא כמובן זכרה את התצלומים שצילמתי אותה ליד שני פסלים מהתקופה הקיקלידית [ מהשנים 3300 ועד 1100 לפני הספירה ]
הנה תצלומיה -בבית
מיכאלה אוחזת בפסל מן התקופה הקיקלידית 8.10.2022
פסל מן התקופה הקיקלידית על המדף
וכאן היא מצולמת ליד הפסל עליו הצביעה לי במוזיאון באתונה:
פסל מן התקופה הקיקלידית במוזיאון 13.10.2022
תגובה דומה הגיבה כשגילתה במוזיאון שני פיסלוני הנשים המיקניות
פסלוני שתי הנשיםמהתרבות המיקנית – על במוזיאון [ צולם ביום 13.10.2022]
וציינה בפני:
“יש לנו כזה בבית”
פסלוני שתי הנשים מהתרבות המיקנית – על המדף… [ צולם ביום 8.10.2022 ]
המזכרות מן המוזיאון
לאחר הסיור במוזיאון, ירדנו לקפה בקומת הקרקע –
בקפה בחצר המוזיאון – מנוחה בתוספת קלוריות..
ובסמוך לקפה שוכנת חנות הספרים והמזכרות של המוזיאון – וכל סיור במוזיאון מסתיים, באופן מסורתי, בחנות שכזאת : והפעם המזכרת שרכשנו היתה פסלון של הומרוס –
עליו הספקתי לדווח בפוסט נפרד .
אך גם העשרתי את הספריה שלי בשני ספרים שיוסיפו לידע שלי על יוון העתיקה:
חוברת הקטלוג של תערוכה על נושא האודיסיאה
שנערכה במוזיאון הארכיאולוגי באתונה
ספר של קובץ מאמרים – האוחז 508 עמודים ששמו הוא
GLORIUS VICTORIIES
BETWWEN MYTH AND HISTORY
לאחר שחזרנו לביתנו, בשבת 22 לאוקטובר, עדו ומשפחתו הגיעו לביתנו לביקור שיגרתי של שבת. כשעדו הבחין בפסלו החדש של הומרוס על המדף מיד ניגש והחל לסדר אותו ליד הפסלים השכנים, הציב לכבודו שני נרות לבנים שנותרו לאחר ארוחת ראש בשנה החגיגית, – וביקש להצטלם עם הפסל – יחד עם הספר על הומרוס – כשהבחין שהתצלום על עטיפת הספר דומה לפסל:
עדו מצטלם ליד הפסל החדש של הומרוס על המדף 22.10.2022
מיד לאחר התצלום החל עדו להתעניין מי הן הדמויות שבפסלים.כשהתחלתי להסביר לו ולהכיר לו את גיבורי הפסלים – עדו – תלמיד בכיתה ב’ – מיהר להביא פתקי ניר והחל רושם עליהם בכתב ידו את שמות הדמויות שבפסלים והחל להדביק את הפתקים ליד הפסלים – כמקובל בכל מוזיאון המכבד את עצמו…
כאן תצלום של הסלון בביתינו עם הפתקיות שעדו צירף לפסלים:
המדף – ועליו הפסלים עם הפתקיות בכתב ידו של עדו
אחתום במסקנה המאוד לא אובייקטיבית:
בנכדים שכאלה – ראוי להתגאות !
ויקטור הרצברג
25.10.2022
.
