טולסטוי וביתו טאטיאנה ליד הפסנתר 

“קול באשה ערוה שנא’ (שיר השירים ב) כי קולך ערב ומראך נאוה.

אמר רב ששת: שער באשה ערוה שנא’ (שיר השירים ד) שערך כעדר העזים

( תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד )

וקול במובן של שירת האישה [ להבדיל מקולה בדיבור ] , שכן יש בקולה משום החשיפה חושפנית של רגשות ואלה – הנחשפים בפני הגבר, עלולים להשפיע עליו ולעורר בו מחשבות “רעות” והרהורי זימה, ולכן כדי למנוע זאת – נאסרה שירת הנשים כאילו היו התועבה – [ “ערווה” ] בהתגלמותה [ רחמנא ליצלן…]

מה שהובא בתלמוד הבבלי במאה השישית מפיו של רבי שמואל, עובר אצל טולסטוי עיבוד ופיתוח והוא מציע למוזיקה – במקרה זה בחר את הפרסטו הסוער בסונת קריצר – תפקיד משבש מערכי נפש, מדרדר ומוריד את האדם מן הפסים, ואף מפסי הרכבת, שבין כה וכה ראה בה טולסטוי סמל ההתדרדרות המוסרית.

טעמו המוזיקלי של טולסטוי

מה הביא את טולסטוי לבחור בסונטת קרויצר את התפקיד שהעמיס עליה בנובלה שכתב ?

יתכן והיתה זו השפעת הרושם שהשאיר עליו הביצוע של הסונטה בביתו, כפי שרשמה אשתו ביומנה, וכפי שהדברים באו לביטוי בביאוגרפיה הנרחבת על חייו של הביאוגראף שלו, אנרי טרואיה, אך יתכן גם כי טולסטוי, רב הפנים, הנפש הרוסית העולה על גדותיה, רב הסתירות הפנימיות, נזקק כאן לביטוי סיפרותי, של דעותיו העוינות והמסתייגות מבטהובן, כפי שיבטא בספר מאוחר שיוציא, “האומנות מהי ?”  משנת 1896  שם הביע דעות ביקורתיות ואף עוינות לבטהובן כקומפוזיטור.

שהרי אם קוראים את סונטת קרויצר בעיון וזהירות ראויה ניתן לגלות עוד כמה יצירות שטולסטוי מזכיר, כלאחר יד, כמשהו זניח כביכול, אך האזנה אליהן, תגלה משהו מטעמו האישי של טולסטוי ששם אותן כניגוד [ זניח לכאורה ] ליצירה העיקרית שיחס לה כה משפיע רע :

שתי יצירות כאלה, מוזכרות עם היכרותנו הראשונה עם הכנר טרוחצ’בסקי, שבא לנגן יחד עם אשתו של פוזדנישב:  שם כותב טולסטוי:

 “בערב [ טרוחצ’בסקי -ו’ ] בא עם הכינור והם ניגנו. שעה ארוכה לא עלתה הנגינה שלהם יפה. לא נמצאו התווים הדרושים, ואילו לפי אלה שהיו לא יכלה אשתי לנגן ללא הכנה. אהבתי מאוד את המוזיקה ועודדתי את נגינתם. סידרתי לו את כן התווים . העברתי את העמודים. סוף סוף ניגנו משהו, איזה

שירים ללא מילים  

 וסונטינה של מוצארט

נגינתו היתה מעולה, והיה  לו צליל יפה יוצא דופן. נגינתו גם הצטינה בטעם מעודן ואצילי, שכלל לא תאם את אופיו”

שירים ללא מילים 

טולסטוי אמנם לא מפנה לקומפוזיטור של ה”שירים ללא מילים” – אך לפי שם היצירה לא קשה לזהות יצירה זו עם יצירותיו לפסנתר סולו של פליקס מנדלסון ברטולדי המוכרות בשם: “שירים ללא מילים”.

אם יש קושי בזיהוי זה, הוא מתעורר לנוכח העובדה כי מנדלסון חיבר את ה”שירים-ללא-מילים” שלו לפנתר סולו – ואילו טולסטוי מדבר על כך כי שניהם: טרוחצ’בסקי ואשתו “ניגנו”. את ה”קושי” הזה נקל לפתור בעובדה שחלק מ”השירים ללא מילים” עובדו להרכב של כינור ופסנתר על ידי הכנר פרידריך הרמאן, שהיה גם תלמידו של מנדלסון, על כן, כאשר טולסטוי כותב כי הכנר והפסנתרים ניגנו “שירים ללא מילים” הוא ידע על מה הוא כותב והתכוון ככל הנראה לעיבוד שערך פרידמאן הרמאן, ליצירות של בטהובן.

האזנה לקטע שבחרתי תדגים את האופי המלנכולי, השירי, העצוב, והרוח הרומנטית המובהקת שעולה מיצירתו זו של מנדלסון, ובמובן זה מהווה ניגוד בולט למוזיקה הסוערת והייצרית שנשמעת בפרק הראשון של סונטת קרויצר.

גם היצירה השניה המוזכרת על ידי טולסטוי ה”סונטינה של מוצארט” שאני מזהה אותה כסונטינה [ סונטה ] לכינור ופסנתר, קייכל 547,

הינה  .  יצירה רגועה ומלודית ועומדת בניגוד בולט לסונטת קרויצר הסוערת. גם יצירה זו כתובה ל”מתחילים” וכוונה על ידי מוצרט לנגינה על ידי נגנים לא מקצועיים.

אלה היצירות שנוגנו לפני הקונצרט, אך טולסטוי לא מסתפק בכך אלא מוסיף גם מוזיקה לאחר ביצועה של סונטת קרויצר. הוא כותב:

אחר כך הוסיפו וניגנו אלגיה של ארנסט ופכים קטנים. הכול יפה היה, אלא שכל זה לא הניח בי אפילו חלק ה- 0.01 של הרושם שטבע בי הפרק הראשון. הרגשתי כל הערב קלות, עליצות. ואילו את אשתי לא ראיתי מעולם בדמותה בערב הזה. עיניים מבריקות אלו,חומרה זו, החשיבות שבהבעה בעודה מנגנת, והתמוססות הגמורה”.

יצירתו זו של ארנסט, ה”אלגיה” – [ “קינה” ]  גם היא יצירה לכינור ופסנתר בעלת אופי נוגה ופיוטי ומלאת רגש ושונה תכלית שינוי מ”סונטת קרויצר” הסוערת והייצרית.

בחירתו של טולסטוי שהעלה את שמן או רמזים המאפשרים לזהותן, בסיפורו, יכולה אולי ל”להסגיר” יצירות שטולסטוי שמע והכיר מהרפרטואר שנגנים חובבים היו מבצעים בביתו הכפרי ביסניה פוליאנה או בביתו במוסקוה.

אם מבקשים אנו לעמוד על טעמו המוזיקלי של טולסטוי, יכולים אנו להסתמך על כמה מקורות: האחד, עדויות של ילדיו שכתבו על טעמו המוזיקלי, ניתן להזדקק להערות שהותיר טולסטוי בנושא  מוזיקה כמו בספרו “האומנות מהי ?” או מעדויות אחרות על טעמו המוזיקלי.

עדות אחת, היכולה ללמד משהו על טעמו המוזיקלי של טולסטוי, היא עדותו של פטר איליץ צ’ייקובסקי. הוא העלה על הכתב זכרון ממפגש עם טולסטוי. היה זה בעת ביקור שערכו צ’ייקובסקי ונ. רובינשטיין בביתו של טולסטוי במוסקוה, באותו ערב נערך גם קונצרט שהותיר בלב טולסטוי רשמים שצ’ייקובקי מספר עליהם כך:

“יתכן שמעולם בחיי לא הרגשתי כה מוחמא, כאשר שטולסטוי שישב לצידי, האזין לאנדנטה מתוך הרבעיה שלי,  פרץ בדמעות בכי. אחרי שטולסטוי חזר ליאסניה פוליאנה, הוא שלח לצ’ייקובסקי אוסף של שירי-עם, וביקש ממני לעבד אותם בסגנון מוצארט-היידן, ולא בסגנון המלאכותי של בטהובן-שומאן-ברליוז, סגנון המכוון אל הבלתי צפוי”.

  האנדנטה מהרבעיה של צ’ייקובסקי

האזנה לקטעים המוזיקליים שהבאנו כאן, יכולה ללמד על מכנה משותף: בכול הקטעים המוזיקה היא רגשנית, סנטימנטלית, עצובה, רומנטית ופיוטית – ואם זה טעמו המוזיקלי האישי של טולסטוי, מתגנבת ללב המסקנה כי השימוש שעשה בפרק הראשון של “סונטת קרויצר” של בטהובן, לעצב את סיפורו – נעשה כהמשך ישיר לדעתו המסוייגת של טולסטוי מהמוזיקה של בטהובן  – ולא רק מהסימפוניה התשיעית שלו; ויתכן וזה הטעם כי נזק לה כסממן שלילי, כשם שנזקק לרכבת כסמל הטומאה וההשחתה, ובאור כזה – ראוי לחזור ולקרוא את דברי התרסתו של טולסטוי על כוחה המשחית של המוזיקה:

 “הו !…הסונטה הזאת היא דבר נורא. ביחוד החלק ההוא. ובכלל, מוזיקה היא דבר נורא. מה היא בכלל? אינני מבין.מה זה מוזיקה ? מה היא עושה? ולמה היא עושה מה שהיא עושה ? אומרים שהמוזיקה מרוממת את הנפש – הבלים, אין בכך אמת ! היא משפיעה, משפיעה מאוד, ואני מדבר על עצמי, אבל בכלל לא השפעה מרוממת. היא לא משפיעה לא השפעה מרוממת ולא משפילה, אלא מגרה את הנפש. איך לאמר זאת ? המוזיקה משכיחה ממני את עצמי, את מצבי האמיתי, היא מעבירה אותי לאיזה מצב אחר, לא שלי: בהשפעת המוזיקה נדמה לי שאני מרגיש דבר-מה שלמעשה אינני מרגיש אותו, שאני מבין משהו שאינני מבין, שאני מסוגל לדברים שאינני מסוגל להם. אני מסביר זאת בכך שהמוזיקה פועלת כמו פיהוק או כמו צחוק: אין לי חשק לישון, אבל אני מפהק למראה אדם מפהק ; ואין לי על מה לצחוק, אבל אני צוחק  כשאני שומע אדם צוחק”

(סונטת קרויצר, תרגום פטר קריקסנוב פרק 23, עמ’ 102-3 )

________________________________________________

פרוייקט סונטת קרויצר – רשימת הפוסטים

_____________________________________________________________

 I – II – III   פרוייקט “סונטת קרויצר” – מבוא

♠

I . לודויג ואן בטהובן 

 I/1 הסונטה המכונה “קרויצר”

I/2 הפרק הראשון – אדג’יו סוסטנוטו – פרסטו

I/3 הפרק השני  – אנדנטה

I/4 הפרק השלישי – פינאלה – פרסטו

♠

II.  לב ניקולייביץ טולסטוי

II/1  טולסטוי – סופר מספר סיפור

II/2  השם שבחר טולסטוי לסיפורו “סונטת קרויצר” 

II/3  טולסטוי, סונטת קרויצר – הרכבת כמקור החטא 

II/4  טולסטוי- הרכבת כסמל לגורל

II/5  טולסטוי סונטת קרויצר – המוזיקה כעונש 

II/6  על טעמיו המוזיקליים של טולסטוי 

II/7  טולסטוי  ויחסו לבטהובן והתשיעית

II/8  טעותו המוזיקלית של טולסטוי 

II/9  שני אפיגרפים המוסר וההשכל 

II/10  דבורקין- קריאה פמיניסטית ב”סונטת קרויצר”

♠

III . לאיוש יאנאצ’אק – רבעיית “סונטת קרויצר” – בהכנה

___________________________________________________________