.

פדריקו גרסיה לורקה “מדגמן” בפני ידידו סלבדור דאלי את “מותו” – 

היתה זו נבואה – שהתגשמה מוקדם משניתן היה לצפות

וזו יצירתו של סלבדור דאלי – על “מותו של לורקה”

 

על מותו של ידידו לוחם השוורים והמשורר איש הרוח איגנסיו סאנצ’ס מחיאס צוטט לורקה כאומר:

“משוררים הם מדיומים, ואיגנסיו, שהיה משורר, עשה כל שבכוחו כדי להימלט ממותו, אבל כל מה שעשה רק הידק את הרשת סביבו.

מותו של איגנסיו הוא כמו מותי שלי; חזרה כללית על מותי שלי. אני חש שלווה שמפליאה אותי. אולי מפני שהיתה לי נבואת לב שזה יקרה”.

{ ציטוט מתוך סיפרה של מרסל אוקלייר “ילדותו ומותו של גארסיה לורקה”, 1968 מצוטט מ”חלום וברונזה” עמ’  412}

אם נכונים הדברים, לפנינו התנבאות מדהימה של אדם צעיר שבמהלך חייו עד כאן, מרבה להתעסק בפחד-המות, שלו עצמו, מפני המוות.
והנה, כאשר הוא נזקק למותו של ידידו הנערץ, הוא מקבל אותו כאילו היה חזרה כללית על מותו שלו.

אך, מותו שלו, יבוא עליו, לפתע, בחטף ובלא-שהיה סיפק בידו להתכונן אליו, לכך שיירצח על ידי הםשיסטים של פרנקו: 

ביום 19 באוגוסט 1936 נרצח המשורר פדריקו גארסיה לורקה על ידי יחידות חיסול פשיסטיות שפשטו על ביתו בגרנדה.

“על מותו של לורקה” ראו הרחבה בקישור זה:

---

 

בחמש אחר הצהריים

לזכרו אני מעלה כאן חמישה ביצועים של שירו המצמרר – “בחמש אחד הצהריים” קינה על מותו של ידידו איגנסיו סאנצ’ס מחיאס, שהיתה קינת התנבאות על מותו שלו:

 

1.  Berta Singerman ביצוע המלווה וידאו

קישור ישיר לוידאו 

 

2.    Germaine Montero

 

 

 

 

 

3.    Laucian Postigo

ביצוע מוזיקלי דרמטי מאוד של האמן לוסייאן פוסטיגו

 

 

 

 

4.    Vincente Pradal 

 

ביצוע מוזיקלי המתחיל כמקובל בשירת ה”קונטה חונדו” ב”זעקה”

זוהי אורטוריה שחיבר וינצנט פראדאל למילות שירו של לורקה

 

 

 

5.    קריין דרמטי     [ לא זוהה ]

הקראה דרמטית של השיר על ידי שחקן / קריין [ לא הצלחתי לזהות את שמו ]

ויש תקלות קלות בפס-הקול – ועמכם הסליחה

 

 

 

תרגומי השיר לעברית:

תרגום רפאל אליעז – 1963 – מתוך “רומנסרו צועני” 

המגח והמוות

(1935)

A mi querida amiga Encarnación López Júlvez.

1 – La cogida y la muerte

___________________________________________

A las cinco de la tarde

Eran las cinco en punto de la tarde.

Un niño trajo la blanca sábana

a las cinco de la tarde.

Una espuerta de cal ya prevenida

a las cinco de la tarde.

Lo demás era muerte y sólo muerte

a las cinco de la tarde.

El viento se llevó los algodones

a las cinco de la tarde.

Y el óxido sembró cristal y níquel

a las cinco de la tarde

Ya luchan la paloma y el leopardo

a las cinco de la tarde.

Y un muslo con un asta desolada

a las cinco de la tarde.

Comenzaron los sones de bordón

a las cinco de la tarde.

Las campanas de arsénico y el humo

a las cinco de la tarde.

En las esquinas grupos de silencio

a las cinco de la tarde.

¡Y el toro solo corazón arriba!

a las cinco de la tarde.

Cuando el sudor de nieve fue llegando

a las cinco de la tarde,

cuando la plaza se cubrió de yodo

a las cinco de la tarde,

la muerte puso huevos en la herida

a las cinco de la tarde.

A las cinco de la tarde.

A las cinco en punto de la tarde.

Un ataúd con ruedas es la cama

a las cinco de la tarde.

Huesos y flautas suenan en su oído

a las cinco de la tarde.

El toro ya mugía por su frente

a las cinco de la tarde.

El cuarto se irisaba de agonía

a las cinco de la tarde.

A lo lejos ya viene la gangrena

a las cinco de la tarde.

Trompa de lirio por las verdes ingles

a las cinco de la tarde.

Las heridas quemaban como soles

a las cinco de la tarde,

y el gentío rompía las ventanas

a las cinco de la tarde.

A las cinco de la tarde.

¡Ay, qué terribles cinco de la tarde!

¡Eran las cinco en todos los relojes!

¡Eran las cinco en sombra de la tarde!

---

 תרגום רמי סערי, 2002, מתוך הספר “המשורר אומר את האמת” 

הנגיחה והמוות

 

 

 

 

.