[11] לורקה “בחמש…” / וידאו – גרניקה / מלחמת האזרחים בספרד
18 בספטמבר, 2010
הקינה על מותו של איגנציו סנצ’אז מחיאס, הפכה מכח עוצמת הביטוי שבה, עד מהרה לקינה רחבה יותר: לא רק כקינה אישית של המשורר על ידידו, ולא רק כקינה על מותו של לוחם-שוורים, אהוד, אלא – כפי שהתנבא לוקה עצמו גם קינה על מותו שלו: מותו שבא עליו כרצח שנרצח על ידי חוליית מחסלים מטעם הפאלאנחיסטים הסרים למרותו של פראנקו שהיה באותם ימים בסערת השתלטותו על ספרד והכנעת הרפובליקה שלה והפיכתה לדיקטטורה ארוכת שנים שתסתיים רק עם מותו של הרודן הפשיסטי.
אחד מהפשעים המפורסמים שבוצעו באותה מלחמת אזרחים, בה חברו הכוחות הפשיסטיים בספרד בהנהגתו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו עם היטלר וגרמניה הנאצית – הוא שיתוף הפעולה הפאשיסטי שהביא את הזוועה של הפגזת העיירה הבאסקית גרניקה ביום 26 באפריל 1937 על ידי מטוסי חיל האויר הגרמני “הלופט-ואפה”.
עבור מתכנני ה”מבצע” היה זה אך “ניסוי” לבחינת אפשרויות חיל האויר לבצע מתקפה מאורגנת והפצצה מן האויר של אוכלוסיה אזרחית – ובחינת השפעותיה על המלחמה – וואיזה “אפט” תיצור מהלומה שכזו על דעת הקהל ועל המעורבים בשדה הקרב.
מבחינת תושביה השלווים של העיירה גרניקה ה”ניסוי” הסתכם בכ 2000 קורבנות בנפש שנהרגו באחר צהריים אחד, ובמאות ואלפי פצועים שנותרו לאחר אותה הפצצה ובעירה שנחרבה באותו אחר צהריים עד היסוד:
תגובתו של הצייר הספרדי – אנדלוסי פאבלו פיקסו לרצח שהתרחש בגוארניקה היה ציורו המפורסם “גרניקה” [ המוצג בראש דף זה ] המבטא את זוועות המלחמה.
לא לפלא הוא בעני כי נמצא מי שחיבר בין כל האלמנטים הללו: שיר קינתו של לורקה – וגוארניקה לסרטון קצר – ואני מביאו בזאת – והקול המקריא הוא קולה של גרמני מונטרו שאת הקראתה את השיר במלואו ניתן לשמוע בקישור זה.
אולם גם בלא קשר לציורו של פיקאסו – היו מי שקשרו את שירו של לורקה – שהחל כאמור כקינה אישית של לורקה ו”גייסו” אותו להיות קינה ציבורית, כללית וזעקה כנגד זוועות המלחמה כמו בוידאו זה [ יש להפעיל את הקישור או הקישור הישיר ]:
אותו שיר הפך גם כנושא-מוביל בסרט שהרקע שלו הוא השתלטותו של פרנקו על ספרד הרפובליקאית והפיכתה לדיקטטורה פאשיסטית.
————————————————–
ולהלן , למעונינים בדבר, גם התרגום לאנגלית של שירו של לורקה
Lament for Ignacio Sanchez Mejias
1. Cogida and death
At five in the afternoon.
It was exactly five in the afternoon.
A boy brought the white sheet
at five in the afternoon.
A frail of lime ready prepared
at five in the afternoon.
The rest was death, and death alone.
The wind carried away the cottonwool
at five in the afternoon.
And the oxide scattered crystal and nickel
at five in the afternoon.
Now the dove and the leopard wrestle
at five in the afternoon.
And a thigh with a desolated horn
at five in the afternoon.
The bass-string struck up
at five in the afternoon.
Arsenic bells and smoke
at five in the afternoon.
Groups of silence in the corners
at five in the afternoon.
And the bull alone with a high heart!
At five in the afternoon.
When the sweat of snow was coming
at five in the afternoon,
when the bull ring was covered with iodine
at five in the afternoon.
Death laid eggs in the wound
at five in the afternoon.
At five in the afternoon.
At five o’clock in the afternoon.
A coffin on wheels is his bed
at five in the afternoon.
Bones and flutes resound in his ears
at five in the afternoon.
Now the bull was bellowing through his forehead
at five in the afternoon.
The room was iridiscent with agony
at five in the afternoon.
In the distance the gangrene now comes
at five in the afternoon.
Horn of the lily through green groins
at five in the afternoon.
The wounds were burning like suns
at five in the afternoon.
At five in the afternoon.
Ah, that fatal five in the afternoon!
It was five by all the clocks!
It was five in the shade of the afternoon!
.