עמוד השער של הגרפיקאי Sergey Solomko משנת 1906

[ בעתון Jugend Magazin [ המציגה את היינה “משפד” בנוצת-הסופרים

שלו את הלאומנות והבורגנות הגרמנית ]

 

 

פוסט זה יוקדש לפן המהפכני בחייו ובכתיבתו של היינריך היינה. שהחל דרכו כמשורר לירי

והפך והיה למהפכן ! 

נתמקד כאן באזהרתו, שהסתברה כנבואית ממש, כאשר התריס בפני הצרפתים מפני

הסכנה שבלאומנות הגרמנית שגאתה באותה תקופה. 

♥

וראוי שהקוראים ימצאו בדברי נבואה אלה יותר מרמז לכאן ולעכשיו !

ואולי יצטרפו לקריאה לחיפוש דרכים לפיוס ושלום במקום שפיכות הדמים והקורבנות

♥

 

 

על היינריך היינה

הארי היינה נולד ביום 13.12.1793 בעיר דיסלדורף שעל נהר הריין כבן להורים יהודיים. ימי נעוריו עברו עליו בעיר הולדתו – שהיתה אותה עת כבושה על ידי צבאות נפוליאון; שפת האם שלו היתה גרמנית – ובשפה זו היטיב לכתוב.

היינה החל לכתוב שירה בגיל צעיר – ואת שיריו הראשונים החל לכתוב בגיל 17 ובגיל 24 החלו שיריו להתפרסם בדפוס.

ביום 26 למרץ 1824 פורסמה אסופה משיריו בביטאון  Der Gesellschafter [ ‘השותף’ ] ובינהם שירו המפורסם והפופולרי מכולם “לורליי”.

על חשיבותו הרבה [ ובכלל זה לקוראי העברית ] יעידו לא פחות מ 15 ! התרגומים לשפה העברית שבקישור זה שבאתר “מילים” .

פרסום Buch der Lieder הוא “ספר השירים”, בשנת 1827 הפך את הארי היינה למוכר והפופולרי במשוררי גרמניה שלאחר יוהאן וולפגנג פון גיתה .

 

Buch der Lieder

התרגום לעברית של “ספר השירים”

פרי עטו של שלמה טנאי 

 

בשנת 1925 סיים היינה את לימודיו במקצוע המשפטים באוניברסיטת גוטינגן – אך התקשה למצוא לעצמו מישרה כעורך דין – שכן רק מי שנחשבו נוצרים יכולים היו לאייש משרות שכאלה.

הפתרון עליו חשב היינה היה מהלך של “התנצרות” 

עמוס אילון בספרו “רקווים גרמני”:

[ הוצאת “כרמל, זמורה-ביתן, דביר , 2004 ] 

כותב בעמ’ 128-9 

“הוא התכונן להמרת בעזרתו של גוטליב גרים, כומר כפרי שגילה אהדה למצוקתו והבטיח לנהל את הטקס במינימום של מאמץ. ב 28 ביוני 1825, בהלך רוח מעורב של ציניות ואומץ כלל לא הרואי, חצה היינה בסופת גשמים את גבול האנובר-פרוסיה להיילינגנשטאט, שבה איש מלבד הכומר לא ידע מי הוא ( בגבול נשאל, כמו תמיד, “מה יש לך להצהיר?” והוא ענה, “מאומה מלבד מחשבות וחובות! “). בהיילינגשטאט, עיר מחוז פרוסית קטנה, הטביל אותו גרים “בסודיות גמורה”.

עמוס איילון מוסיף בסמוך לאחר מכן:

“התנצרותו של היינה, בדומה לזו של רבים אחרים, היתה תועלתנית לחלוטין. כל שמץ של שכנוע פנימי לא נלוה למעשה. הוא עבר את הטקס מתוך סלידה עצמית עמוקה. דאגות אחרות העכירו את רוחו עוד יותר. האם התנצרותו תאפשר לו למצוא משרה כפרקליט או מרצה למשפטים בהמבורג, מינכן או כל מקום אחר ? היוכל להשיג מידה כלשהי של עצמאות כלכלית ממשפחתו ? הוא שנא לבקש מדודו העשיר, הבנקאי שלמה היינה שמימן את לימודיו”

 

מעתה – עם התנצרותו בחר לעצמו את שמו ה’נוצרי’ : “כריסטריאן יוהאן היינריך היינה ” – וכך הפך מ “הרי היינה” למשורר היינריך היינה.

אך היינה לא צמצם עצמו לחרוזי השירה: הוא החל כותב גם פרוזה, החל מרישומים ממסעותיו בגרמניה ובארצות שכנות, ועד להתיחסויות, שנונות וביקורתיות, על הוויות אותם ימים – היינה לא חסך שבט ביקורתו – מתופעות שלא היו מקובלות עליו –  

יגאל לוסין בספרו

יגאל לוסין : “היינה – החיים הכפולים”

מדגיש :

“היינה הצליף ללא-רחמים בלאומנות הגרמנית, “אותו טבטוניזם מצומצם, שהרבה לייבב על אהבה ואמונה, אבל אהבתו לא היתה אלא שנאת זרים ואמונתו לא-בינה, ובבערותו לא ידע המצאה יפה יותר משריפת ספרים” [ ברנה 30 ] הוא הציע לגרמנים ליטול דוגמה מן הפטריוטיזם הצרפתי, אשר “בכח החום הוא מתרחב, מתפשט, עד לחבוק באהבתו לא רק את קרובי המשפחה בלבד, כי אם את כל צרפת. את כל ארץ התרבות כולה…” לעומת זאת “טען, הפטריוטיות של הגרמני ניכרת בזה שלבו הולך וצר, שהוא מתכווץ כגלד בקרה, שהוא שונא את הנכר, שאינו רוצה עוד להיות אזרח העולם, לא עוד אירופי, אלא רק גרמני מצומצם” [ עמ’ 208 ] 

 

כתיבתו השנונה העוקצנית והביקורתית – כוונה בעיקר כנגד ההתעצמות המיליטריסטית של פרוסיה, הן כנגד ההשפעה הדתית של הכנסיה וביחוד כנגד ההתעצמות הלאומנות הפרוסית !

כתיבה שהובילה אותו לקונפליקטים מתמשכים עם הצנזורים שפעלו בארצו.

אציג כאן תצלום של עמוד 44 מספרו של ה. היינה “ספר ל-גראן” משנת 1926 –  עמוד המדבר בעד עצמו….

 

דף המציג בסארקרזם כיצד נראה דף מספר שעבר צנזורה של הצנזורים שבו כל הטקסט צונזר –

פרט למסר שהיינה ביקש להעביר: לאמור שהצנזורים “טפשים” !

 

 

 

    “לתולדות הדת והפילוסופיה באשכנז“, פאריז 1834

 

בפרק “הרהורים על המהפכה” [ עמ’ 75 ] בספרו של יעקב הסינג

“החלום והמוות – על יצירתו של היינריך היינה”

 

אנו קוראים:

“בשנות השלושים המוקדמות חל מפנה בחייו של היינה בקיץ 1930 פרצה [ בפאריז – ו’ ] מהפכת יולי, וב 19 במאי 1831 היגיע היינה לפאריז “

מכאן ואילך יהפך היינריך היינה, שבמחצית הראשונה מחייו הבוגרים חי בגרמניה ובמחצית השניה של חייו חי ופעל בפאריז, בירת המהפיכה וסמל החירות – הפך והיה למהפכן – עד למותו בפאריז ביום 17.2.1856.

וממשיך יעקב הסינג וכותב:

“1831 היא שנת מפנה בחיי היינה, והסיבות לכך רבות. אחדות עיצבו במידה רבה את תוכן יצירותיו. מיום שעבר לפריז, רכש לו הסופר הגרמני גם קהל קוראים צרפתי והפך למשרתם של שני אדונים: הוא לא רק דיווח מארץ המהפכה, אלא גם השתדל לסקר את הצד שכנגד, וצייר עבור הצרפתים תמונה של מולדתו שאמורה הייתה לקדם את ההבנה כין שני העמים השכנים.

זמן קצר לאחר שהגיע לפריז החל בכתיבת שני טקסטים המבקשים – להנהיר לצרפתים את מהות הרוח הגרמנית

 Zur Geschichie der Religion und Philosophie in Deutschland

לתולדות הדת והפילוסופיה בגרמניה

ו- Die Romamische Schule’ ( האסכולה הרומנטית) .

היינה ראה בהם מעין פרויקט תיווך בין־תרבותי, אך אנו נתבונן בתמונה של גרמניה אשר מתגלה כאן במישור אחר. לא כהיסטוריון אובייקטיבי מציג היינה את הרוח הגרמנית. הוא מאמץ לעצמו את המתכונת של הצרפתים שלאחר מפלת נפוליון התעמקו בתולדות המהפכה שכשלה, ובדומה להם, גם הוא מופיע כגיבור סמוי על במת ההיסטוריה שיצר.

[…] 
 הטקסט אמור להבהיר לצרפתים שגם הגרמנים, לכל הפחות ברוחם, היו תמיד מהפכנים, וכיצד
בסופו של התהליך בגדו הרומנטיקנים ברוח המהפכנית.”

[ יעקב הסינג החלום נוהמוות – על יצירתו של היינריך היינה עמ’ 84-85 ]

 

 

 

 אשכנז – פרוסיה – גרמניה

מן הראוי להבהיר כאן שלושה מושגים המשמשים בערבוביה מסוימת בענין ספרו הנ”ל של היינה.

שני ספריו של היינה שמתרגמם לעברית הד”ר ש. פרלמן תרגמם כ:

• “כנסת הרומנטיקה” כשמקור בגרמנית הוא  : Die Romamische Schule [ והכוונה היא ל”האסכולה הרומנטית” ]
•  “דת ופילוסופיה באשכנז“  כשהמקור בגרמנית הוא:   Zur Geschichie der Religion und Philosophie in Deutschland  והכוונה היא : “לתולדות הדת והפילוסופיה בדוישלנד” 

 

– מצריכה הבהרה ו”האחדת מושגים” גיאו-פוליטיים.

 “אשכנז” הוא במקורו ביטוי הנזכר בתנ”ך 3 פעמים :

1.   אַשְׁכְּנַז, הוא שמה של דמות מקראית, הוא היה היה בנו הראשון של גומר בן יפת ונינו של נֹחַ (בראשית י’ 2–3).

   “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל. ב בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס. ג וּבְנֵי        גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה. ד וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים

2   השם אשכנז חוזר ונזכר בספר דברי הימים א’ פרק א פסוק ו’ – בהקשר דומה

3.  בספר ירמיהו נזכרת ממלכה בשם אשכנז כעם הקרוב למני ואררט, אבל אין לדעת מי הוא “עם אשכנז” ובאיזה אזור           ישב:

“שְׂאוּ-נֵס בָּאָרֶץ, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם–הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט, מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז; פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר, הַעֲלוּ-סוּס כְּיֶלֶק סָמָר. 

— ספר ירמיהו, פרק נ”א, פסוק כ”ז

החל מהמאה ה-9 הופיעו קהילות יהודיות מרחב שבין נהרות הלואר שבצרפת של היום והריין, [ שבגרמניה של היום ]   חבל ארץ אשר מכונה בשם “אשכנז” בספרות הרבנית. כבר במאות ה-11 וה-12 ויתכן כי הבחירה של המתרגם בביטוי “אשכנז” כדי לתרגם את הביטוי “דוישטלנד” שבשם ספרו הגרמני של היינה הושפעה מזיהוי זה.

 

פרוסיה

פרוסיה היא במקורה שמם של המחוזות הצפוניים של מדינת גרמניה של היום. משנת 1814 – בהיותו כבן 17 עבר היינה מדיסלדורף להמבורג שבצפון ועד שעזב את גרמניה ב1831 חי בפועל במה שניתן לכנות פרוסיה. 

אנו מדגישים עובדה זו כיוון שבפועל המושג הפוליטי “דוטשלנד” היא גרמניה בא לעולם רק בעקבות מלחמת פרוסיה-צרפת משנת 1871 – כאשר הצליח ביסמרק “קנצלר הברזל” לאחד את מדינות גרמניה השונות תחת שלטון מרכזי אחד – והפך את “פרוסיה, על חלקיה השונים ל “דוטשלנד”. 

בשנת  1841 חיבר August Heinrich Hoffmann von Fallersleben את מילות השיר “Deutschland, Deutschland über alles” – “גרמניה גרמניה מעל הכל ” – כשכוונתו היתה להדגיש את הצורך לאחד את כל המדינות בפרוסיה תחת שלטון מרכזי אחד – היא “גרמניה”. שאיפה זו לאיחודה של גרמניה תחת שלטון מרכזי אחד התגשמה רק בשנת 1871 – לאחר שפרוסיה ניצחה במלחמתה נגד צרפת – היה זה היה זה כ 15 שנה לאחר שהיינריך היינה מת בפאריז. ראוי להדגיש כאן כי השיר “גרמניה גרמניה מעל הכל הפך להמנונה של גרמניה – בתקופת רפובליקת וימאר והפרשנות הפרשנות הגזענית לביטוי “גרמניה גרמניה מעל הכל” – במובן שגרמניה נעלה על שאר האומות – ניתן לה רק בתקופה הנאצית.

 

Deutschland – גרמניה

משמעות הביטוי בשפה הגרמנית הוא “שייך לעם” וזה מקור השם של המדינה המוכרת כגרמניה. הוא השם ששימש את היוuנים והרומים העתיקים לתאר את השבטים שישבו ממזרח לריין. ומשמעו היה “הקרובים” בשל קירבתם לגבול שליטתם של הרומים.

 

 

 

מטעמי נוחיות – נכנה את שלושת הביטויים הללו בביטוי ‘מאחד’ אחד : “הגרמנים” או “גרמניה” לפי ההקשר ועליהם דיבר היינה בשני ספריו אלה – כאשר, כפי שהדגיש יעקב הסינג, כוונתו הבסיסית היתה לנסות ולקרב את שני העמים שמתחים רבים שררו בינהם והיינריך היינה – איש הרוח בעל האבחנות המעמיקות והראיה המדויקת, עשה ניסיון להכיר לשני העמים האחד את השני.

 

היינריך היינה – בפאריז בשנת 1837

 

בספרים שחיבר ניסה לנתח את הזרמים האינטלקטואלים, האמנותיים והרוחניים שפעלו על דעת הקהל בשתי הארצות השכנות – אך העוינות.

לא נתעכב כאן על כל אבחנותיו ועל תיאוריו וניתוחיו – ולמען הקיצור אנו מדלגים היישר אל המסקנות של ספרו :

 

הנה דברי הסיכום של היינה : 

---

“..נוראים מכולם יהיו פילוסופי-הטבע, שיתנו יד למהפכה אשכנזית [ = גרמנית – ו’ ] ויזהו עצמם עם מעשה ההריסה. כי חזקה יד הקניטאני [ ההולך בדרכו של הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט – ו’ ] ומכתה בלתי סרה, [ המכה שלה לא חולפת – ו’ ]  באין ליבו נרגש מכל יראת-כבוד מסורתית; אם יעוז הפיכטיאני [ ההולך בדרכו של הפילוסוף הגרמני יוהאן גוטליב פיכטה – ו’] לכל סכנה, מפני שבשבילו אינה במציאות כלל; הלא בזאת יורא [ חושש – ו’ ] פילוסוף-הטבע, שהוא בא בברית עם האיתנים מוסדי-הטבע, שהוא יכול לקסום ולהעלות את הכוחות הדימוניים של הפנתאיזם  הגרמני-הקדום, [ האמונה כי האל מצוי בכל ההויה – ו’ ] וכשמתעורר בו יצר-קרב זה, שאנו מוצאים אצל האשכנזים הקדמונים [ הגרמנים הקדמונים – ו’]  ויצר-קרב לא לשם הרס ולא לשם נצחון , אלא לשם קרב בלבד.

הנצרות – וזו זכותה הנאה ביותר – ריככה במעט אותה תשוקת-קרב בהמית גרמנית, אך לא יכלה לכלותה.”

---

 

אנו עוצרים לרגע את רצף הרצאת דבריו של היינה – כדי להקדים ולהרחיב מעט על שני מושגים שיצטט היינה מיד בהמשך דבריו.

כדי להעצים את תחושת הסכנה והחרדה מפניהם הוא בא להתריע ולהזהיר : כדי לעורר בלב קוראיו את חומרת הסכנה מפניה הוא בא להתריע : הוא מגייס שני גיבורים מן המיתולוגיה הנורדית – שתי דמויות מיתיות המסמלים עוצמה, וכח בלתי מרוסן, אכזריות “פראות הלוחמים הקדמונים” – והוא נזקק לדמויותיהם של שנים:

1.  חמת הבברסקים 

2. אל הרעם עם הפטיש הגדול הוא טור Thor – ובשמו האחר דונר Donner 

 

1.  חמת הבברסקים 

“באגדה הסקנדינבית, היו אלה גיבורי-חיל בני ברסק שהיו מתחפשים בעור דובים להלחם ברוב-כח, בעבור אותה חמת-קרב משתוללת בלא כל סיבה או נימוק” – אלה הן הערות שהוסיף המתרגם ד”ר ש. פרלמן להבהרת המושג בו השתמש היינה במאמרו. 

בנורדית העתיקה, berserkers הם לוחמים עזי נפש שנלחמו ללא רחם ובחמת זעם ובלהט של מעין טרנס. אגדות אלה הולידו את המילה האנגלית המודרנית  berserk (שפירושה “אלים בזעם או חסר שליטה”

להלן תצוגות של דמויות מיתולוגיות אלה כפי שאותרו באתרים ארכיאולוגיים בשטחה של שוודיה 

TORSLUNDA PLATES  בשוודיה

המציגות דמויות מהסאגות הנורדיות הקדומות

המאות ה 6-8 לספירה 

 

לוחם ברסקי – עוטה פרוות-דוב מונחה על ידי אודין בצאתו לקרב

דמותו של לוחם ברסקי

 

 

2. אל הרעם עם הפטיש הגדול הוא טור Thor – ובשמו האחר דונר Donner 

טור Thor – ובשמו האחר דונר Donner 

אל הרעם

 

טור Thor – ובשמו האחר דונר Donner 

אל הרעם

תור הוא אל בולט בפגאניזם הגרמני שמקורו במיתולוגיה הנורדית, הוא אל המניף פטיש גדול ומקושר לברק, רעם, סערות, וכוח;

כדי להדגיש את כוחו הרב ואת האימה שהוא משפיע על הסובבים אותו נביא להלן קטע מתוך האופרה “ריינגולד” האופרה הראשונה ברינג של ריכארד ואגנר המציגה אותו ואת אימת פטישו:

קישור ישיר לוידאו

 

נדמה כי הזקקותו של היינה לאיזכורים של דמויות מיתולוגיות אלה מן המיתוסים הגרמניים הקדמונים באה להצביע על דעתו כי שורשיה של הלאומנות נטועים בתחושות השבטיות הפרימיטיביות המאחדות את היחידים לקבוצה [ משפחה-שבט-גזע-עם ] כאשר ה”יחד” מעניק לבודדים המרכיבים את ה”כלל” הן הגנה והן תחושת כח ביחוד הכח להתגבר על אויבים מבחוץ.

 

 

נחזור עכשיו להמשך דבריו של היינה בנקודה בה עצרנו:

---

“ובהשבר באחד הימים הקמיע הבולם, הצלב, שוב תעלה ותסאן [ תקים רעש ומהומה – ו’ ] פראות הלוחמים הקדמונים, השתוללות חמת הבברסרקים האוילית [ אשר משוררי הצפון כה הרבו לרננה הקמיע ההוא היה למק. [למַק  [ ריקבון, רקב – ו’ ] ויום יבוא והוכת למעצבה.

אזי יקומו אלוהי האבן הישנים מערמות הנשיה וינערו אבק שנות האלף מעל עיניהם וטור [ : דונר , אל הרעם באגדה הגרמנית העתיקה אדום-זקן אוחז פטיש – הערת המתרגם – ו ] עם פטיש הענק יזנק לאחרונה ונתץ את הדומים הגותיים [ הקתדרלות הגותיות – ו’ ] 

כשתשמעו אותה שעה קול הלמות והמולה, השמרו לכם, אתם ילדי-שכנות, אתם הצרפתים, ואל תערבו בעסקים שאנו עושים בבתינו באשכנז [ גרמניה – ו’ ] ; פן יבולע לכם. השמרו לכם מלבות את האש, השמרו לכם מכבות אותה פן תכווינה אצבעותיכם עד-מהרה בלהבות.”

[לתולדות הדת והפילוסופיה באשכנז,עמ’ 282-3 ] 

 

---

 

בשל חשיבות הדברים, שבדיעבד התגלו כמעין נבואה על מה שיתרחש שנים רבות לאחר שכתב אותם ואף שנים רבות לאחר שמת – כפי שהתנבא בעצמו כשכתב כי התנהלותו של “הרעם האשכנזי” היא איטית – אך בוא יבוא והתנבאותו הגשימה עצמה פעמיים:

במלחמת העולם הראשונה – כאשר גרמניה פתחה במתקפה על צרפת דרך לוקסנבורג ובלגיה כדי לאגף את כוחותיה של צרפת ;

ובמלחמת העולם השניה : כאשר בפועל חזרה על אותו תרגיל צבאי עצמו –  בשנת 1940 כאשר איגפה שוב את כוחות צרפת במלחמת העולם השניה במתקפה על בלגיה לשם איגוף הצבא הצרפתי אשר עד מהרה הוכרע על ידי כוחותיו של היטלר.

כיוון שרואים אנו חשיבות מיוחדת לדברים שכתב היינריך היינה בשנת 1834 נציג להלן – בהמשך ישיר לציטוט שהבאנו לעיל [ על רקע צהוב ] תצלום של עמודים 283-284 בתרגום לעברית בספר ” כנסת הרומנטיקה / דת ופילוסופיה באשכנז” 

פיצלתי את הטקסט ל 7 קטעים – ובהם הדגשתי את הקטעים החשובים והראויים לתשומת לב:

 

---

 

 

 

בקטע זה מתנבא היינריך היינה להתחוללותה של המהפכה גם בגרמניה.

תחילתה של המהפכה – במהפכה הרוחנית –

אמנם הרוח הגרמנית היא כבדה ואיטית –

אך למרות זאת – וכשם שהברק מקדים את הרעם –

גם רעם המהפכה בוא יבוא גם לגרמניה 

 

 

 

 

בקטע מס’ 2 מתאר היינה את המהפכה כארוע בעל מימדים אפוקליפטיים

כאשר יגיע הרעם הגרמני – יהיה זה בקול אדיר מתפוצץ –

כזה שעדיין לא נשמע מעולם ! – בהשמע הרעם – יפלו הנשרים מתים 

והאריות שבמדבריות אפריקה יאספו להקבר במאורותיהם

היינה מתנבא כאן מעין חזיון אפוקליפטי של חורבן הציויליזציה –

חזיון של אחרית הימים !

 

 

 

 

יהיה זה מחזה – כה סוער ומסעיר – עד כי המהפכה הצרפתית

תיראה כאידיליה תמימה.

ואף אם בינתיים הכל נראה שוקט – לא כך יראו פני הדברים בהתרחש הארועים:

שכן בהגיע השעה תבוא להקת הלודרים – כלומר הגלדיאטורים !

ומלחמתם תהיה תהיה לחיים ולמוות !

 

 

 

 

 

והשעה תגיע :  וכמו באמפיתיאטרון יתאספו העמים סביב גרמניה

 לצפות במאבק שיתחולל – והיינה מייעץ לצרפתים, שלא ימחאו כף למתגוששים,

כיוון שהגרמנים עלולים לטעות בכוונות הצרפתים ולצוות לכם את השקט –

לא בנימוס אלא בקצת גסות רוח.

 

 

 

 

ראשית: כי הגרמנים לא כל כך אוהבים אתכם, שהרי בעת שהותכם בגרמניה

[ בתקופת מלחמות נפוליון ] עשיתם מאמצים למצוא חן בעיני הגרמנים,

ואולם את אכן המחצית הזו של הגרמנים אהבה אתכם –

הרי מחצית זו אינה המחצית הנושאת נשק- ולכן ידידותה לא תוסיף לכם הרבה

מעולם לא הצליח היינה להבין מה היא בעצם התרעומת הגרמנית על הצרפתים !

 

 

 

 

ואף אם במרתף הבירה של גטינגן היה גרמני אחד, קרא לנקום בצרפתים,

אם יתעורר בגרמנים החשק להתגרות בצרפתים – לא יחסרו להם נמוקים לכך,

לכן מציע היינה לצרפתים להיות עירניים ולעמוד על המשמר ;

ויקרה אשר יקרה בגרמניה – על הצרפתים להיות במצב הכן תמיד – כלי הנשק בידיכם

לטובתכם מציע זאת היינה – וכמעט שהוא נבהל כששמע כי

נשמעו מבין השרים שלכם הקולות לפרוק את הנשק מצרפת !

 

 

 

 

 

 

ולקראת סיום דבריו הופך היינה להיות סארקאסטי ואומר:

כיוון שהצרפתים הם הם קלסיקונים מלידה, ולמרות נטיותיהם הרומנטיות בעת הזו,

הרי יודעים הם את האולימפוס – משכן האלים והאלות – המתעלסים בנקטר

[ ביין ואמברוסיה – משקה האלים ] –

אתם הצרפתים רואים אלה אחת שכתר השמחה והשעשועים לראשה –

 

דמותה הציורית של “גרמניה” – השומרת על נהר הריין !

 

היא נושאת צינה תמיד

והקובע [ הוא כובע הפלדה בראשה ] והרומח בידה

 

דמותה הציורית של “גרמניה” – השומרת על נהר הריין !

והיא אלת החכמה

---

 

 

פרידריך ניטשה על גרמניה

 

 

דעתו הנחרצת של היינה על גרמניה  אינה רק דעתו של היינריך היינה זכתה לתמיכה מעטו של גרמני אחר – שאיבחן את הסכנה שבגרמניה – ויצא חוצץ כנגד הנטיות הלאומניות והמילטריסטית שהרימו בה ראש.

בספרו האחרון “הנה האיש” [ משנת 1888] בו סיכם את חייו – סמוך לפני התמוטטותו – ואבדן שפיותו העלה על הכתב את הרהוריו הבאים:

ראשית נצטט את דברי הערכתו הרבים להיינריך היינה :

“המושג העילאי של משורר לירי ניתן לי בהיינריך היינה, לשווא אני מחפש במרחבי אלפי שנים עור מוזיקה שכזאת, מתוקה ושוקקת. הוא ניחן באותה זדוניות אלוהית אשר בלעדיה המושלם לא ידמה אצלי – ערכם של בני-אדם, של גזעים. נמדד אצלי לפי מידת ההכרח אצלם להבין את האל אך ורק במחובר אל הסטיר,

ואיך שלט בשפה הגרמנית! יבוא יום ויאמר שהיינה ואנוכי היינו ממש אמניה הראשונים של הלשון הגרמנית – הרחק-הרחק לאיןצ שיעור מכל מה שסתם גרמנים עשו בה …”

[ פרידריך ניטשה : הנה האיש בעמ’ 168-169 – תרגום ד”ר ישראל אלדד – הוצאת שוקן]

 

 

 

ובעיקר נפנה לקטע הבא מתוך סיפרו הנה האיש עמוד 233 – בפרק “פרשת ואגנר בעיה של מוזיקאי” שם כתב את הדברים הבאים על הגרמנים:

 

“אולם כאן אין דבר אשר יעצור בעדי להגיס לשון ולהטיח בפני הגרמנים מספר אמיתות קשות: מי זולתי יעשה זאת ואני מדבר על פריצותם בענינים היסטוריים.

לא זו בלבד שלהיסטוריונים הגרמניים אבדה לחלוטין כל גדלות המבט לגבי מהלכה וערכיה של התרבות, לא זו בלבד שהפכו להיות מוקיוניה של הפוליטיקה (או של הכנסייה), הם עצמם הטילו חרם על גדלות מבט זאת. תחילה חייב אתה להיות “גרמני”, “גזע“, ורק לאחר מכן אתה רשאי להכריע בדבר הערכים או העדר ־הערכים שבעניינים היסטוריים, אתה קובע אותם… “גרמניות” היא בגדר נימוק, “גרמניה גרמניה מעל לכל” הוא עקרון, בני־גרמן הם “משמר המוסר העולמי” שבהיסטוריה ; ביחס לאימפריה הרומאית הם נושאי החירות, ביחס למאה השמונה־עשר הם מחדשי המוסר, “הצו הקאטיגורי”… ישנה כתיבת היסטוריה גרמנית מעצמתית, ואפילו אנטישמית, כן חושש אני, – ישנה כתיבת היסטוריה “מטעם”, והאדון פון־טרייטשקה אינו בוש.

אימרתו של אידיוט אחד בנושא היסטורי, למזלנו מפיו של האסתיט השוואבי הבלוי, פישר, מצאה לה זה מקרוב מהלכים בעתונות הגרמנית כתורת אמת, אשר כל גרמני חייב  לענות אמן אחריה: “הריניסאנס עם הריפורמאציה, רק שתיהן יחד מהוות שלמות — תחייה אסתטית עם תחייה מוסרית.״ – לשמע משפטים כגון אלה, סבלנותי פוקעת, ועולה בי החשק, ואני מרגיש זאת ממש כחובתי, להטיח פעם את כל אשמות הגרמנים בפניהם. הם האשמים בכל פשעי התרבות הגדולים של ארבע מאות השנים האחרונות!

 

ותמיד־תמיד בגלל אותה סיבה עצמה” בגלל פחדנותם הפנימית מפני כל מציאות, שהיא גם פחדנות מפני האמת, ובגלל העדר הכנות שלהם שהפך להם אינסטינקט, בגלל “האידיאליזם“… 

הגרמנים האבידו מאירופה את יבולה, את טעם תקופתה הגדולה האחרונה, טעם תקופת הריניסאנס, וזאת בשעה, בה סולם ערכים נעלה. ערכים נאצלים, מחייבי החיים, ערכים עתירי עתיד, נחלו נצחון על פני ניגודם, על פני ערכי השקיעה, ותפשו את מקומם – עד כדי חדירה לפני־ולפנים של יצרי היושבים שם.

לותר, כומר זה הרה–אסונות, שיקם את הכנסייה, ומה שחמור מזאת פי אלף, שיקם את הנצרות בשעת כניעתה ממש… הנצרות, זו שלילת הרצון לחיים שהפכה להיות דת!

לותר, כומר בלתי־אפשרי, אשר מטעמי בלתי־אפשריותו תקף את הכנסייה – ועל כן — שיקם אותה… הקאתולים היו יכולים למצוא טעמים רבים לחוג חגי לותר, לפייט חזיונות לותר… לותר ״התחייה

המוסרית״! יקח השד את הפסיכולוגיה כולה! —

[…]

 

[…]

אין כל ספק , הגרמנים הם אידיאליסטים. — דוקא בשעה, בה באומץ רב ובהתגברות עצמית עצומה הושגה דרך חשיבה ישרה, חד־משמעית. מדעית מושלמת, הצליחו הגרמנים פעמיים למצוא שבילי־סתר חזרה אל “האידיאל” הישן, למצוא פשרות בין אמת ו״אידיאל”, ולמעשה, נוסחאות המקנות זכות לדחיית המדע, זכות לשקר. לייבניץ וקאנט — שני בולמי היושר האינטלקטואלי האירופי הגדולים ביותר ! ואחרון־אחרון: כאשר  הופיע במעבר בין שתי מאות ניוון force majeure של גאון ורצון, חזק לכדי איחודה של אירופה, איחוד מדיני וכלכלי לשם שלטון על פני האדמה כולה, או־אז באו הגרמנים וב״מלחמות החופש” שלהם האבידו מאירופה את טעמה, את פלא הטעם שבקיומו של נפוליאון — מעשה זה על מצפונם, ואשמתם היא כל מה שבא לאחר מכן, וכל מה שישנו היום, זו המחלה וזה טירוף הדעת שאין כמותם לסתירת החרבות, זה

ה נ א צ י ו נ א ל י ז ם,

זו הניברוזה הלאומית, שאירופה חולה בה, זו הנצחת אירופה כמשבצת מדינות קטנטנות, זו הפוליטיקה הקטנה. הם האבידו מאירופה עצמה את טעמה, את בינתה – הם הוליכוה למבוי סתום. היודע איש זולתי מוצא ממבוי סתום זה? משימה גדולה לכדי קישורם מחדש של עמי אירופה ?”

 

סוף דבר:

הבאנו כאן ציטוטים מדעתם של שני גרמנים בני המאה ה18 – שיצאו חוצץ כנגד מגמות הלאומנות שפרחו בארצם – וההסטוריה לימדה אותנו איזה אסון המיטו על ארצם הם ועל העולם אותן נטיות לאומניות – מפניהן הזהירו שני הוגים דגולים אלה.

גם סכסוך הדמים המתחולל באיזורנו הוא פועל יוצא של הנטיות הלאומניות שהצמיחו שני העמים הנלחמים זה בזה – ואינם מצליחים למצוא נתיב לסיום הסכסוך ולפתרון של פיוס ושלום.

השקט הגיע לאירופה ולקונפליקטים בין הגרמנים ובין הצרפתים לאחר שגבו מיליוני קורבנות.

הגיע הזמן ללמוד מההסטוריה ולישם את המסקנות גם לאיזורנו : גם קונפליקטים עקובים מדם ניתנים לפתרון שיביא שלום.

כדוגמת השלום השורר בין גרמניה לצרפת

יודע אני שקשה לקרוא דברים אלה – בימים אלה אך מצאתי לנכון להעלותם על הכתב.

יודע אני כי הבשורה הקוראת לפיוס ולשלום בעוד הטילים מתעופפים והתותחים רועמים – והקורבנות נופלים – קשה לעיכול ולהבנה אך – ראוי להשמיעם !

ויפה שעה זו גם לקול שכזה.

 

---

היום: 12.11.2023 – הוא היום ה 37 למלחמת עזה

ויקטור הרצברג