הקדמה

שני האֶפִּיגְרָפים ^## המצוטטים בראש פוסט זה, מנוסחים כל אחד בדרכו: אך שניהם כאחד, למרות כמעט אלפיים השנים המפרידות בין מועדי יצירתם – משדרים לקורא מסר דומה של פאטריוטיות, המקדשת את המוות למען המולדת – על פני החיים.

לא תמיד קל לקבל מסרים שכאלה ועוד יותר קשה להפנימם; 

האמירות שבכל אחד מהאפיגרמים הנ”ל, תלויות בנסיבות שבהן הן מושמעות ומתווכות למאזין: המסרים של כל אחד מהאפיגרמים אינם קלים לעיכול – יש בהם כדי לטלטל את נפשו של הקורא, ולערער את עולמו: שהרי נולדנו עם יצר-החיים !

המסר שבאפיגרף משירו של המשורר הוראטיוס מורכב [ כדרכם של דברי-שירה ] : הוא בא “להמתיק” [ בביטוי dulce = מלשון “מתוק” ] את מר-המות ! וגם לנסוך במאזין מידה של סיפוק והשלמת-הדין עם קורבנו, שכן המטרה לשמה נדרשה ההקרבה – היא מטרה “ראויה” מכובדת – והיא “המולדת” או בתרגום אחר “נחלת-אבות”.

מסר “פאטריוטי” שכזה – התאים לרוח התקופה בה נכתבו הדברים: התקופה השניה לשלטונו של הקיסר אוגוסטוס ברומא:

בשנת 28 לפנה”ס אוגוסטוס מונה לקונסול ברומא; לאחר שהתבסס בהנהגה – השיב אוגוסטוס את סמכויותיו “לסנאט ולעם הרומי” ובכך חידש כביכול את המשטר הרפובליקני. הסנאט, הפציר באוגוסטוס להמשיך ולהחזיק בשלטון, במידה רבה הודות לאהדה לה זכה בקרב האזרחים, לאחר ששם קץ למלחמות האזרחים ברומא. בעקבות זאת הוענק לו התואר אַוּגוּסְטוּס (AVGVSTVS = הנשגב) ובכך עמד בראש משטר חדש שהתהווה בהדרגה, שנודע בזמנים המודרניים כ”משטר הקיסרות” – אך פתח תקופה ארוכת שנים של שלום.

ההתרפקות על נצחונות העבר היא שהביאה תקופת שלום ארוכה המהדהדת מן הביטוי “decorum”  שבא מן השורש : “הדבר-הנכון” ; “המתאים” ; “הראוי” “היפה” ואף “הקישוטי” ו”מעניק-החסד” – אלה הערכים שביקש הקיסר שזכה לתואר “הנשגב” – להטמיע בבני עמו. והורטיוס שחש עצמו כמעין ‘משורר החצר’ הדהד מסרים אלה ב’אודות’ שחיבר בכשרון כה רב.

אם נשוה את המסר הטעון והמורכב שבאפיגראף המצוטט משירו של הוראטיוס – הדברים המיוחסים ליוסף טרומפלדור – [ שגם על תוכנם המדוייק – נשברו לא מעט קולמוסים – כפי שעוד נעמוד בהמשך] – הם פרוזאיים ונשמעים “פשטניים”, “חד-מימדיים” בדומה ל”סיסמה” שמטרתה לגיוס-המונים.

♣

את הפוסט הזה נקדיש להרהורים אחדים, בעקבות כל אחד מהאפיגרפים הנ”ל, ונשים דגש מיוחד על השאלה, שאיננו הראשונים להעלותה והיא : האם לאפיגרם פרי עטו של המשורר הרומי הוראטיוס היתה השפעה על יוסף טרומפלדור כשאמר מה שאמר לפי מותו בתל-חי ? 

כידוע – יוסף טרומפלדור וחמשה חברים נוספים [ בינהן 2 נשים ] נהרגו בתקרית האש בתל-חי. זה קרה ביום 1.3.1920 לפי הלוח הכללי  ^##

 

 

 

 

ארועי יום 1.3.1920 גרמו לזעזוע עמוק בישוב היהודי בארץ ישראל של אותם ימים:

“אירוע תל חי היה לסמל, למיתוס ולטקסט פרדיגמטי בתרבות העברית החדשה בעיקר בתקופת היישוב ובשנים הראשונות למדינה . קביעת יום זיכרון שנתי, י”א באדר, והנצחת הנופלים ובראשם יוסף טרומפלדור, היו אבן פינה בתרבות הזיכרון הלאומי החדש . מילותיו האחרונות של טרומפלדור, ‘טוב למות בעד ארצנו’, עלו כמרכיב חשוב בהנצחת האירוע והיו לציווי פטריוטי שזכה לציטוטים רבים בתרבות העברית . עם זאת במהלך השנים הייתה פרשת תל חי גם נושא לפולמוסים פוליטיים ומעמדה ידע תמורות במאה השנים האחרונות .
 

[ מצוטט מתוך המבוא לספר: תל חי 1920 – 2020 : בין היסטוריה לזיכרון

בעריכת יעל זרובבל ואמיר גולדשטיין הוצאת יד יצחק בן-צבי 2020

 

ביום 1.3.1920 יוסף טרומפלדור וחמשת חבריו – מתו – אך עד מהרה נולד תאריך חדש :  י”א באדר תר”פ “ או במילים אחרות, נולד:

“מיתוס תל-חי”

 

 

האם הדהוד של ציטטה מפרי עטו של המשורר הרומי הוראטיוס התגלגלה והפכה ל”מיתוס” ?

 

♣

אנחנו נשתדל לרכז את עיקר דיוננו בעובדות עד כמה שניתן לעקוב אחריהן, למרות מרחק השנים מאז הארועים. כי לדעתנו : בירור העובדות היא דרך-המלך לגילוי וחשיפת האמת:

ואת “מיתוס תל-חי” – [ ואת הפאתוס…. ] נשאיר להזדמנות אחרת.

 

 

 

1.   הוראטיוס ומימרתו 

המימרה בשפה הלטינית : DULCE ET DECORUM EST PRO PATRIA MORI  היא פרי עטו של המשורר הרומי קווינטוס הוראטיוס פלקוס [ המוכר בשמו “הוראטיוס” ] ותרגומה לעברית הוא: “ראוי ונאה הוא למות למען המולדת” [ או בנוסח שונה במעט : “מתוק וראוי למות למען המולדת” ]  

הדברים הינם ציטוט מתוך השיר ג’ 2 [ ראו להלן ] מ’האודות’ [ השירים ]  של הוראטיוס שנולד ביום 8.12.65 ומת ביום 27.11.08 לפני הספירה . 

הוראטיוס חי בתקופת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס, ובשלב מסויים היה מקורב אל הקיסר בכבודו ובעצמו.

השיר ממנו מצוטטת המימרה כאן פורסם בשנת 27 לפני הספירה.

 

 

2. תפוצת מימרתו של הוראטיוס 

המימרה:

“ראוי ונאה הוא למות למען המולדת”

הפכה והיתה, ביחוד לאחר ההרג ההמוני של החיילים בשדות הקטל, בשוחות מלחמת העולם הראשונה – בכל החזיתות – אחת המליצות המצוטטות רבות על מצבות הקבר של החיילים ועל גבי אנדרטאות ואבני זכרון לכבודם ולזכרם. 

משני עברי החזיתות נשמר הנוסח הלטיני של אמירתו השירית של הוראטיוס !

נציג כאן דוגמאות אחדות:

 

 

כאן הציטוט מדברי הורציוס מוצג בקאפלה Royal Memorial Chapel , באקדמיה הצבאית ב Sandhurst,

שהוא בית הספר המרכזי לקצינים בצבא האנגלי  [ מזכיר את בה”ד 1 שלנו] 

 

מצאתי לנכון להביא תצלום זה, המצביע על המעמד המיוחד שהצבא האנגלי [ שיוסף טרומפלדור היה קצין בו בתפקידו כמפקד “גדוד הפרדות הציוני” במלחמת גליפולי ], מיחס לציטוט דבריו של הוראטיוס.

הצגת הפסוק מהשיר שכתב הורטיוס [ אמנם בשפתו – השפה הלטינית] , שאין לו במקורו, כל קשר לדת הנוצרית – מצביעה על הכוונה ליחס לציטוט זה מעמד כמו-דתי:  דברי הוראטיוס נכתבו לפני היות הדת הנוצרית – ולמרות זאת, כמעט אלפיים שנה לאחר מכן – נלקח פסוק זה – והוצב בקפלה בתוך בית תפילה דתי – בבית תפילה הבנוי בנוסח ביזנטיני – השוכן במתחם האקדמיה הצבאית המלכותית [ בפועל בית הספר הראשי להכשרת קציני הצבא האנגלי ] שרוב הקצינים האנגליים עוברים דרכו במסלול הכשרתם כקצינים בצבא האנגלי.

בקאפלות [ גומחות-תפילה] המקובלות בבתי תפילה נוצריים – נהוג לצטט ולקשט את הקירות בציורי קיר ובפסיפסים, המצטטים פסוקי מכתבי הקודש הנוצריים – שהם במקרים רבים בשפה הלטינית – שפתן של רבות מהתפילות הנוצריות העתיקות.

למראה הקפלה הזו מתקבל הרושם כאילו האמירה ” “ראוי ונאה הוא למות למען המולדת” – הוא מעין ציווי דתי או נורמה בעלת קדושה. אם נזכור כי האקדמיה הלאומית הבריטית הציבה לעצמה את המטרה :

“to be “the national centre of excellence for leadership”

[ להיות ההמרכז הלאומי של מנהיגות מצטיינת” – הרי שהמסר שהקרבת החיים בהגנה על המולדת היא בבחינת מצווה דתית !  

ואכן, בתי הקברות באנגליה, וביחוד בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה, בהם נקברו חיילי הצבאות האנגליים, שהקריבו נפשם “על מזבח המולדת” משופעים מצבות ועליהן, ציטוטים של פסוק זה פרי עטו של הוראטיוס:

להלו כמה דוגמאות אקראיות שליקטתי בסיור קצר במרחבי האינטרנט:

ציטוט הכתובת משל הוראטיוס מעל שער הכניסה לבית הקברות הלאומי לחללי המלחמות באמריקה

בארלינגטון – שבמדינת ואשינגטון

לוח לזכרון לחלל שנפל ב 16 ביולי 1916

הכתובת בקאפלה במכללה הלאומית האנגלית לקצינים ב Sandherst 

הכתובת מוצגת כאיקון כמו דתי בבית תפילה נוצרי

לוח זכרון לחיי שנפל בקרב בגליפולי ביום 8 באוגוסט 1915

3. הוראטיוס ושירתו 

 

כדי לרדת לסוף דעתו של המשורר, שחרז את האמירה המצוטט כה רבות, מצאתי לנכון להביא להלן את תוכנו של השיר ממנו נלקח הציטוט.

להלן, ציטוט של תרגום לעברית של השירות [ השירים / האודות ] של הוראטיוס, מעשה ידיה של המתרגמת רחל בירנבאום, שהוסיפה לתרגום גם הסברים ודברי פרשנות פרי עטה. אני מרשים לעצמנו להפנות לתרגום זה כדי להציג, תמונה שלמה, שתאפשר לנו להבין את הקשרו של הפסוק המצוטט.

את ההדגשות באדום על גבי תצלום דפי הטקסט הוסיף הח”מ.

כבר בפתח הדברים, מצהיר בפני הקורא המשורר את הערכים אליהם הוא מטיף ואותם הוא מעודד:

לחיות חיים פשוטים תוך התמודדות עם הקשיים – היא הדרך המובילה לחישולו של החייל, כדי להכשירו לתפקידו בשדה הקרב מול פני האויב [ ו”האוייב” במקרה זה הם הפרתים עליהם רומז המשורר] . כאשר אויביו יתרשמו מנחישותו ובטחונו העצמי ומאומץ ליבו – המגיע עד כדי נכונות להקריב חייו למען מולדתו  – יזכו אותו אלה בתהילת עולם כאשר: “השמים והנצחיות הם גמולו”

 ^{[ **} נרשה לעצמנו להעיר כאן הערה ביחס לתרגום הביטוי הלטיני pro patria mori שתורגם לעברית כ: “למען אם מכורה” 

בשפה העברית “מולדת” [ כמו גם “אם-מכורה” ] הן בלשון נקבה. לעומת זאת הביטוי הלטיני pro patria הוא בלשון זכר שכן patria מקורה ב pater “אב” לכן התרגום המכוון מדוייק יותר לכוונת המקור הלטיני, היה צריך להיות “כ”ארץ-אבות” / “נחלת-אבות” וכל כיוצא באלה ביטויים.

 

בשורה 17 שבשיר מופיע הביטוי “גבורה” שהוא תרגום למילה הלטינית VIRTUS שהיא גבורתו של הגבר, = Vir וזו אינה רק גבורתו של הגבר בשדה הקרב אלא בכלל הכוונה ל”גבריות” ו “אומץ-לב”.

עד כאן ציטוט התרגום לעברית של השיר ממנו נלקח הפסוק בו אנו עוסקים כאן.

 

---

 

ליטננט יוסף טרומפלדור, במדי הצבא האנגלי

כמפקד גדוד הפרדות בחזית גליפולי

 

 

4.   העדויות על פציעתו של טרומפלדור  

על פי העדויות המצויות בידינו התקרית בתל-חי החלה, בשעות הבוקר  של ה 1.3.1920, כאשר בדואים מהישוב השכן חלאסה [ על מקומה הוקמה קרית שמונה ] דרשו להכנס לחצר תל-חי לבדוק האם בחוות תל-חי “מסתתרים צרפתים”.

מחקריו החוקר מולי ברוג [ שערך בדיקות רבות ומדוקדקות של הארועים בתל-חי, והדוחות והמסקנות שפרסם, בפרסומים אחדים, מסודרים, ביקורתיים וקוהרנטיים, ואני מצטט מהם על בסיס אלה ] :

טרומפלדור נורה בערך בשעה 12:00 ושכב פצוע, בפועל מנוטרל, ומדמם כמה שעות ורק בשעות הערב [ בערך בשעה 19:00]  הגיעה התגבורת מכפר גלעדי עם הרופא ד”ר גרי.

באשר לדברי הרופא הד”ר גרשון גרי, להלן הקטעים הרלונטיים מעדותו [ כפי שפורסמה בעתון “קונטרס ביום 12 במרץ 1920: ] 

 

“… ביום ב’ בבוקר [ הוא ה 1.3.1920 – ו’ ] בשעה 10 אכלנו ארוחת בוקר וטרומפלדור ישב על ידי.

[ ^**  הערה: דבר המעיד כי ד”ר גרי הכיר קודם לזמן שטיפל בו את טרומפלדור ]

הגיעה אלינו ידיעה כי הערבים מתקרבים לתל-חי. טרומפלדור ועוד 9 איש מאנשי כפר גלעדי ותל חי הלכו לתל חי.

[ … ] 

“עד שעה חמש [ אחר הצהריים – ו’] עברו ההכנות ובשעה חמש וחצי [ אחר הצהריים – ו’ ] היו מוכנים 25 איש [ בכפר-גלעדי – ו’] להתפרץ ולעבור בין המתנפלים [ הבדואים – ו’] לעזרת תל חי.

בגשתנו במרחק 10 מטר מן הבית בתל חי הודענו לחברינו בצעקה את דבר בואנו – ונכנסנו פנימה. פה מצאנו את כל אשר היו חיים ובריאים עומדים כל אחד על משמרו, ואני הלכתי לראות את הפצועים.

את טרומפלדור בדקתי הראשון.

הוא היה במצב חלש מאוד, חוור ושכלו אתו. הוא ביקש שיתקנו את התחבושת. היו לו שני פצעים גדולים בחלקו העליון שבבטן ופצע קטן על ידו הימנית. חבשתי את פצעיו והרגעתיו. כאשר שאלתי לשלומו הוא ענה:

“אין דבר, כדאי למות בעד הארץ”

הוא מאוד רצה שיעבירוהו משם, אחרי שאמרתי לו שאעבירהו למטולה בכדי לנתח את הפצעים.

אחר כך ראיתי את שאר הפצועים.[…] 

החילונו להעביר את הפצועים לכפר גלעדי. טרופלדור היה הראשון. הנחנו אותו על אחת המטות המתקפלות וכאשר התרחקנו קצת מתל חי התאונן על כאב ראש חזק, שמנו לו תחבושת מן המים שהיו נמצאים בקרבת מקום וכעבור רגעים אחדים בחצי הדרך בערך מתל-חי לכפר גלעדי כל גופו נאחז בעווית והוציא את נשמתו אחרי אשר הסב את פניו אחורנית כלפי האדמה. הבאנו אותו לכפר גלעדי ואח”כ לקחנו את שאר הפצועים”

 

במחקרו המדוקדק והמפורט של החוקר מולי ברוג, “שפורסם ב”עלי זית וחרב” [ כרך יט עמ’ 45-77 ], ערך החוקר את לוח הזמנים של ארועי אותו יום לפי לוח זמנים זה:

• קרב היריות החל [ לפי פקודתו של טרומפלדור ]  “בסביבות השעה 11:45 לפני הצהריים” 

 

• “לאחר שירה באויר דרך חלון המטבח הסתובב טרומפלדור על עקבותיו, יצא את החדר אל החצר ומיד נפגע. שניאורסון תיאר זאת כך: “הוא רק הרחיק כשלושה מטר מן הדלת הפונה לחצר, ונשמע קולו: 

 “לעזאזל, שניאורסון: קיבלתי כדור. אתה המפקד. ואחרי זה עוד כדור ועוד כדור”

[ ^** הערה: לפי תיאור זה ניתן להבין כי הבדואים שהיו בחצר הבחינו כי טרומפלדור – שהיה כבן 40 !,  ומבוגר משאר חברי תל-חי, שהיו בשנות העשרים לחייהם]  – התבלט בעיני הבדואים כ”המפקד” או הדמות הדומיננטית המקום – ונראה כי הם ירו בו כדי לחסלו או לכל הפחות לנטרלו, בשל מעמדו זה ]

• טרומפלדור הפצוע שכב על הארץ בחצר: ואז הוא צוטט כאומר:

 

“הוא אמר באותה בת צחוק הטובה: אין דבר, אין דבר, עשה לי רק פרבייזקה ( חבישה)

[ ^** הערה: ראוי לשים לב לשימוש שעשה טרומפלדור בביטוי  “פרבייזקה (חבישה) ” בשפה הרוסית – היא שפת האם שלו, בה הרבה להשתמש – תוך כדי הארועים. לפי עדויות רבות באותה עת טרומפלדור עדיין לא שלט שליטה טובה בעברית]

ביקשתי פעמים רבות מהחברים שיביאו דבר מה לעשות תחבושת ולא הביאו – לא היה מה.

הוא שכב בין רגלי ואני מגן על השער. [ והוא השיב בחיוכו המאיר: אין דבר, אין כעת זמן, תן להם [ כדור ] אחד בשער, תן להם ! אני יורה לצד השער […] פתאום בקש שיבוא [ זאב כצנלסון ]. רצה זולטי לצאת ונפצע. מיד קבל טרומפלדור את הכדור השני בגב הוא התכווץ כולו, אסף את רגליו אל מאחרי הקיר וביקש שיכניסוהו הביתה. העברתיו לאט לאט בין רגלי והחברים משכהו והכניסוהו לחדר.

[ … ]

פנה אלי [ טרומפלדור – ו’ ] שאכניס לו את מעיו שנשפכו החוצה להחזירם לבטנו – סירבתי תחילה … פתחתי את מכנסיו ראיתי שני חורים בבטנו. איש לא רצה למלא את את בקשתו של טרומפלדור, אבל הוא הרגיע אותנו, באמרו : אין דבר, רחצו את הידים ואני אראה לכם, כיצד להכניס. בקשר ובקור-רוח נפלא הביט כיצד מכניסים לו את המעיים וחובשים במגבת [ בלחובסקי עשה זאת ] [… ] אחרי שגמרו לעשות את התחבושת, אמר: אלה רגעי האחרונים, תגידו לכולם, כי יעמדו עד הרגע האחרון למען כבוד ישראל” דברי הצוואה המפורשים האלה נדחקו בפני ‘מילותיו האחרונות של הקורבן” ולא נודעו”.

[ ^** הערה: טרומפלדור שכב פצוע ומדמם לאחר שנפצע בבטנו ומעוד יריה בגבו – כשבע שעות עד שהרופא הגיע לטפל בו ! ] 

 

5.   יוסף טרומפלדור ואמירתו

חוקרים רבים שחקרו את ארועי תל-חי ביום 1.3.1920 – נוטים לדעה כי בפועל העד היחיד ששמע מיוסף טרומפלדור – הפצוע, את מה שאמר, היה הרופא ד”ר גרשון גרי, שהיה הרופא שטיפל בו.

כך כתבה ההסטוריונית של פרופ’ עדית זרטל במאמרה: “המעונים והקדושים: כינונה של מרטירולוגיה לאומית”  שפורסם בחוברת “זמנים” רבעון להסטוריה, בית הספר להסטוריה של אוניברסיטת תל-אביב, באביב 1994 חוברת מס’ 48 עמ’ 26-45:

להלן תצלום קטע מדבריה באותו מאמר:

 

אלא שגם גירסה זו, זכתה לגירסאות לוואי, ולניסוחים נוספים:

• אברהם הרצפלד, במכתב שכתב בליל ה 1 במרץ 1920 , לחבריו במרכז החקלאי כתב כי טרומפלדור הפצוע: 

“בלי שום אנחה כל שהיא” אמר “לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ-ישראל” 

 

• וישעיהו דרזנר סיפר: “דבריו האחרונים בתשובה על השאלה מה שלומו היו ‘טוב למות בעד המולדת‘ 

 

• זאב זבוטינסקי – שלא היה ביום הארוע בתל-חי – כתב את ההספד הבא לזכרו שח יוסף טרומפלדור – הדברים פורסמו בעתון “הארץ” ביום 8.3.1920 

 

 

• גם הסופר חיים ברנר לא היה ביום הארוע בתל-חי ופרסם בעתון “האדמה” את הספדו ליוסף טרומפלדור:

ההספד של הסופר יוסף חיים ברנר מסתיים במילים אלו:

 

“תל-חי נשרפה. אבל לב-ישראל חי. אחינו ואחיותינו שם, בין אלה שהומתו, ובין אלה שנשארו בחיים והגיעו עדינו, הראו לנו, כי חי הלב הזה, כי מזוקק הוא באש – הראו גם היכן הלב הזה. ואנחנו? אנחנו המפוזרים, החלשים – היאמר מעתה כל חלש בנו: גיבור אני! – ויהיה לגיבור?

תל-חי. לב-ישראל חי. אבל יתר אבריו? היחיו גם הם? הנכונים אנו כולנו לחיות עִם דופק הלב הזה עד הנשׁימה האחרונה? הבָאנו כולנו בחדרי-לבנו בימי הזעם האלה, אשׁר לא מהר יעבורו, השמענו שם כולנו את הד הקריאה החרישית-הרוממה של הגיבור כרוּת-הזרוע:

– “טוב למות בעד ארצנו” –?

טוב! אשרי מי שמת בהכרה זו – ותל-חי למראשותיו.

[“האדמה”, אדר תר”ף; החתימה: ב.]

לנוסח המלא של הספדו של ברנר, כפי שהופיע בעתון “האדמה” ראו קישור זה

 

5.   בין הוראטיוס לטרומפדור

 

 

האם טרומפלדור הכיר את פסוקו המפורסם של המשורר הרומי הוראטיוס ?

האם טרומפלדור ידע לטינית ?

באיזו שפה אמר טרומפלדור את המצוטט מפיו ? 

האם טרומפלדור דיבר עברית באמרו “טוב למות בעד ארצנו” ?

 

במהלך השנים, שאלות אלה הטרידו חוקרים רבים – ואנו ננסה לתרום את חלקנו הצנוע בנסיון ללבן סוגיות אלה.

אחד הנושאים שהועלה במהלך השנים היתה השאלה : האם אימרתו המפורסמת של טרומפלדור – מהדהדת את פסוקו המפורסם של המשורר הרומי הוראטיוס :

 

 

5.1 פרופ’ מרדכי גילולה 

נדמה, שהראשון שהעלה את ההשערה כי המילים המיוחסות ליוסף טרומפלדור הפצוע בבטנו מיריות שנורה ביום 1.3.1920 בחצר תל-חי היה מקורן, בפסוקו הידוע של המשורר הוראטיוס. היה  פרופ’ מרדכי גילולה, שהתמחה בחקר הלשון המצרית העתיקה; [ נציין גם כי פרופ’ מרדכי גילולה, והיה נשוי לפרופ’ דבורה גילולה – מתרגמת שתרגמה ספרים רבים מלטינית לעברית] .

את סברתו פרסם פרופ’ מרדכי גילולה ברשימה קצרה בעתון הארץ מיום 18.2.2000 בה כתב:

“מקובל לחשוב שיוסף טרומפלדור, בהיותו פצוע פצעי מוות, אמר, לפני שהשיב את נשמתו לבוראו את המלים הבאות: “טוב למות בעד ארצנו”.

על מלים אלה ניסו לחנך אותנו למסירות נפש למען המולדת, ולהקרבה עצמית למען מנהיגי האומה, התנועה הקיבוצית, ומעמד הפועלים. והנה לפני זמן לא רב באה המחשבה (אינני יודע מי מולידה), שקנתה לה פופולריות רבה, שטרומפלדור לא דיבר עברית ולכן לא יכול היה לומר דברים אלה:  ושאולי השמיע ברוסית קללה, שצלילה דומה לצליל המלים “טוב למות”, ואילו שומעיו הפכו זאת לביטוי: “טוב למות בעד ארצנו” וטרומפלדור נהפך לקדוש.

אני סבור ששומעיו של טרומפלדור, שרובם היו גם הם יוצאי רוסיה, הבינו היטב מה ששמעו ומסרו נכונה את תוכן דבריו. אלא שטרומפלדור לא אמר אותם לא ברוסית ולא בעברית כי אם בלטינית.

תלמידי בתי הספר ברוסיה ופולין היו חייבים בלימוד השפה הרומית העתיקה והיו חייבים לשנן היטב ביטויים מסוימים שאותם היו מרבים לצטט בשיחה, תופעה אופיינית בשפת בני תרבות באירופה כולה. יוצאי פולין ורוסיה היו מרבים לצטט את אמרות המשוררים, המחזאים והנואמים הרומיים כתופעה רגילה ואפילו הכרחית, בשיחה ובנאום. אבי, למשל, היה מסתובב בבית וחוזר לעצמו על נאומי קיקרו ודברי אחרים בתדירות כזאת עד שאני, בלי להבין מלה, הייתי מדקלם חלק מהם.

לי אין ספק שטרומפלדור וחבריו ידעו דברים אלה ונהגו כך גם הם, ומה שהוא אמר (באופן אוטומטי) ברגעיו האחרונים היה משפט מדברי המשורר קווינטוס הוראטיוס פלאקוס, הידוע בקיצור כהורטיוס, ושעליו חזר בוודאי ואמר אותו קודם לכן עשרות, אם לא מאות, פעמים (כפי ששמעתי מפיות אנשים באירופה וארץ ישראל: “דולצ’ה (היום אומרים “דולקה”) אט דקורום אסט פרו פטריה מורי”:

“מתוק ונכון (הדבר המתאים) למות למען המולדת“.

דבריו של פרופ’ מרדכי גילולה נכתבו על בסיס השערה מבלי שהביא לדבריו סימוכין של ממש לבד מידיעותיו הכלליות ו”תחושת-בטנו”..

 

5.2 פרופ’ יוסף גייגר

פרסם ב”האומה” בהוצאת מסדר ע”ש זאב ז’בוטינסקי מאמר קצר [ בן 5 עמודים] שכותרתו : “טרומפלדור הגוסס בעקבות הוראטיוס” המאמר פורסם בגליון מס’ 191 בחודש אוגוסט 2013. פרופ’ יוסף גייגר, הוא פרופסור אמריטוס ללימודים קלסיים והסטוריה עתיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

בפתח הרשימה כותב, פרופ’ גייגר ומסמן את ‘גבולות-הגזרה’ של רשימתו הקצרה:

“ברשימה קצרה זאת לא אחזור לבדוק, האם האמרה הידועה, המיוחסת ליוסף טרומפלדור הגוסס – ״טוב למות בעד ארצנו״ – אכן נאמרה על־ידו,  ואף לא לשאלה מי היה הראשון, שהיפנה את תשומת הלב לדמיונה של האמירה לשורה מפורסמת משל הוראטיוס, המשורר הרומי הנודע (65 לפנה״ס – 8 לפנה״ס), אף־ על־פי שהשכלתו הפורמלית של טרומפלדור לא היה בה כדי להכיננו להתייחסות מעין זאת. לא כל שכן אין זה מעניינה של רשימה זאת לעמוד על אמירה חלופית, המיוחסת לו באותה הזדמנות.

---

[ ** בנקודה זו הוסיף הפרופסור המלומד הערה מס’ 3 שאני מתכבד, בצניעות הראויה, לצרף תצלום שלה [ הדגשות בצבעים שהוספו על ידי לצורך פוסט זה].

אני מביא הפניה זו להערת שוליים מס’ 3 – כיוון שהיא מפנה לאתר FOCUS-ON הוא אתר שנוהל על ידי – לפני שהסבתי חלק מתכניו לאתר “מילים” – הוא האתר בו אתם גולשים כעט, המנוהל תחת הפלטפורמה של וורד-פרס.

המעונינים לעיין בדף המקושר מוזמנים להקליק על התמונה להלן – [ במסגרת האדומה ] וכך יפתח הקישור לאותו דף שהיה באתר הקודם focus-on – ובו הבאתי גירסאות אחדות ונוספות של דברי יוסף טרומפלדור לאמירתו המפורסמת כפי שציטטתי מתוך רשימה שפרסם נקדימון רוגל בכתב העת “עת-מול” גליון 2 1983 .

את הדף האמור שעלה לאויר עוד ביום ביום 17.10.2001 ! הצלחתי לשחזר מתוך גיבויים ישנים ששמרתי במחשב שלי – לאחר שהאתר “focus-on” נסגר וחלק מתכניו הוסבו והיו לאתר “מילים” הנוכחי .

– לצפיה בדף הישן – [ המשוחזר ]  נא לקליק על התמונה:

---

המשך דבריו של פרופ’ יוסף גייגר:

“לעומת זאת, מבקש אני להפנות את תשומת הלב לקושי מסויים, שהשורה של הוראטיוס מעוררת, ובהקשר לכך אף קושי המתעורר לאחר עיון באמירה המיוחסת לטרומפלדור. הבה נתבונן, אם כן, בשירו של הוראטיוס אשר ממנו לקוחה השורה.

[….] 

“גלוי וברור שהשירים קשורים בהיותם בעלי משקל אחיד וסגנון חמור ובכך, שבניגוד לרוב האודות של הוראטיוס, אף לא אחת מהן אינה מופנית לאיש מסוים, וכן בקרבת נושאן המשותף, המעלות התרומיות הנדרשות מן הרומאי, והמקום המרכזי שאוגוסטוס ושלטונו תופסים בהן.

נושאו המרכזי של השיר השני במחזור הוא הגבורה, ובו מופיעה (שורה 13) השורה המצוטטת רבות:

dulce et decorum est pro patria mori

נעים ומכובד הוא למות למען המולדת”.

 

מן הראוי הוא לצטט אף את השורה העוקבת – שהרי מה מגונה יותר מלהוציא דברים מהקשרם ?

שורה 14 ממשיכה כך:

mors et fugacem persequitur virum

“המוות משיג אף את הגבר הבורח”.

[…]

וכאן  ממשיך פרופ’ גייגר לנתח את משמעות המילים המופיעות בפסןקו של הוראטיוס

 “dulce באופן מילולי ״מתוק” , אולם משמש לעתים קרובות במשמעות נעים וכיוצא בזה Decorum משמעו המילולי הוא “מתאים” , “נאה” “יאה” , אולם משמש גם רבות במשמעות “אצילי”, מפואר” “מהולל” , “מכובד” ונראה שבשורה שלפנינו המשמעות של “נאה ויאה” ו”מכובד ומהולל” נתמזגו לאחד. אולם באמרה המיוחסת לטרומפלדור תואר אחד בלבד: למה רמז אם כן “טוב”, אם אכן השורה של הוראטיוס נרמזה שהרי בידוע הוא, שאין שם תואר חיוור מ”טוב” ?  אם כי ניתן היה, אולי, ליחס “טוב” לכל אחד משני התארים עשוי היה להתעורר הרושם, שיש להדביקו לראשון, וזאת לא רק משום הקרבה הגדולה יותר במובן, אלא גם משום שייחוס לתואר השני היה משתמע כהתפארות שלא במקומה.”

כאן מזכיר פרופ’ יוסף יוסף גייגר את שירו של המשורר הבריטי וילפרד אואן – עליו נרחיב את הדיבור בפוסט נוסף [ הנמצא בהכנה – וויפורסם בקרוב].

פרופ’ גייגר מוצא לציין כי המסר המובע באמירה של הוראטיוס יכול לעורר:  מצד אחד תמיכה בחוגים מסוימים והתנגדות מצד בחוגים אחרים.

ומוסיף:                                                                                                                

“יש להוסיף, ולו למען הקוריוז שבדבר, שהסתייגות דומה הושמעה כבר קודם לכן וממקור לחלוטין לא צפוי.

ויקטור קלמפרר מדווח ביומנו, ב 9 בינואר 1943, על מאמר של גבלס אשר הופיע ב Reich מיום 27 בדצמבר 1942 תחת הכותרת Die Vollendeten  [ המושלמים ] ואשר עוסק בחללים שנפלו למען המולדת הגרמנית, והוא כותב שם בין היתר: אין זה מתוק, אך לעומת זאת מכובד, למות למען המולדת. גבלס [ שר הפרופגנדה הנאצי – ו’] היה הארסי, אך גם המשכיל שבין מנהיגי הנאצים – אם כי ספק אם אהב שיזכירו לו, שמוריו בהיילדלברג היו חוקר הספרות מקס פון ולדברג ופרידריך גונדולף ( נולד גונדולפינגר) הנודע מבני חוגו של סטיפן גיאורגה, שניהם יהודים ( על כל פנים לפי הגדרות חוקי נירנברג)אפילו מתוך ניתוחו המריר של קלמפרר את המאמר המריר, ברור שגבלס השתדל לתמוך את רעיונותיו המעוותים בטיעון מסודר הנסמך על השכלתו הקלאסית והכללית. 

לעניננו אומר רק שהמשפט המצוטט לעיל הובא בהקשר של פולמוס נגד “ביטויים זולים” של “אבותינו ו”רומנטיקה זולה” – נראה, ששר התעמולה ראה עצמו כמייצגו של ריאליזם מודרני”.

 

השורה התחתונה בדיונו הקצר והתמציתי של פרופ’ יוסף גייגר הוא כי יש מקבילות רבות בספרות היוונית הקודמת להוראטיוס ואשר שימשה לו מצע. אולם מקבילות להיות הדבר מתוק או נעים לא מצא; לעומת זאת עלה בידו לצטט אמנם מטקסט יוני המאוחר להורטיוס, משפט, לפיו מהולל הוא למות למען המולדת המתוקה ביותר.

[…] 

בין אם היו קודמים להורטיוס בין אם היה הראשון שטען שהמוות למען המולדת הוא מתוק, מכל מקום נראה, שאת הרעיון ההפוך איש לא הביע בספרות הקלאסית… ואגב, מבטאיו המאוחרים יותר של הרעיון בעולם העתיק אי אפשר שלא להזכיר את ההיסטוריון המכונה הגיספוס והנסמך על פלאוויוס יוספוס, אשר כותב על זה: ” היה מתוק עבורו למות לפני המולדת ולמען המולדת”

כאמור אין אנו יודעים וכנראה לעולם לא נדע, אם אכן אמר טרומפלדור את המיוחס לו, וגם אם אמר את הדברים לא נדע, אם אכן ציטט את הוראטיוס, בין מכלי ראשון ובין מכלי שני.

ואולם אם אכן אמר את הדברים, ואכן התייחס להוראטיוס, הוא השתמש בשם תואר אחד בלבד “טוב” ובו לא יכול היה להתייחס בשעת מותו כי אם ל decorum ולא ל dulce “

 

עד כאן דברי פרופ’ יוסף גייגר 

 

 

אך כפי שנראה להלן, שני קולות אלו לא נותרו כ’קול קורא במדבר’ , והאפשרות שדבריו המצוטטים של טרומפלדור על ידי הרופא שטיפל בו הדוקטור ג’ורג’ גרי,  הם בדרך זו או אחרת הדהוד לפסוק הידוע משירו של הוראטיוס – נשמעים ונקראים גם מפיהם של חוקרים נוספים:

נביא אחדים מהם:

5.3 דן ביתן 

במאמרו : מיתוסים של גבורה לוחמת בראשית הציונות ( 1880 – 1903 ), 

מצוטט מתוך: מיתוס וזיכרון : גלגוליה של התודעה הישראלית
עורך/כים: רוברט ס’ ויסטריך ודוד אוחנה
עמוד: 169

 

“ההקרבה למען מטרות לאומיות היא ערך עליון בכל התנועות הלאומיות, בכלל זה גבורת הלוחמים בשדה הקרב, השימוש בכוח כדי להשיג מטרות לאומיות ולעתים גם הערצת הכוח. משכילי אירופה , שהביאו עמם אל הלאומיות גם את ההשכלה הקלאסית, ידעו לצטט את הוראציוס :

 “Dulce et decorum est pro patria mori”

נעים ויאה למות למען המולדת ( ” והצרפתים נשבעו ” ) ” mourir pour la Patrie” למות למען המולדת .

” בשני המקרים הפכה “מולדת האבות” למולדת הלאום . טרומפלדור ספג ברוסיה גם חינוך קלאסי , ולכן סביר מאוד שאכן אמר משהו כגון “טוב למות בעד הארץ , ” ובכך החיל על מולדתו החדשה ישנה את תלמודו שהפנים .

מיתוס נותן פשר למציאות, מציע מסר, מגבש את תודעתם של יחידים וקולקטיווים, מגייס את הרגש, מורה דרך, ומכוון לפעולה – בלי קשר לדיוקו ההיסטורי. לעתים מסופרים מיתוסים אלה באריכות יתירה, אך לעתים קרובות עוד יותר הם רק נזכרים ונרמזים, מתוך הנחה מובלעת של המספר, שהוא ונמעניו שותפים לאותו נוסח עצמו , ומכאן שהוא רשאי להטיף למסריו .

טרומפלדור עוצב כסמל ובמיתוס ציוני, אחד מני רבים, מפני שבציונות, כתנועת תחייה פוליטית ותרבותית, היו גבורה, הקרבה וכוח משאת נפש לרבים. כמו בתנועות לאומיות אחרות, גם בציונות הביטוי הקונקרטי לכך הוא אימוץ או עיצוב מיתוסים: סיפורי עלילה דרמטיים בעלי אופי סמלי ומופתי. אולם לקראת ראשית הציונות היה המצב שונה. נוכח המאפיינים המיוחדים של ההיסטוריה היהודית, משקף הפסוק “לא בחיל ולא בכח ” … את הגישה הרווחת בכל גוני הקשת – של משכילים ושל עמך – מהחרדים ועד החופשיים, ומבקשי התיקונים בדת. הציונות חידשה איפוא, ומשום כך יש מקום להתחקות אחר גלגולי יחסה לגבורה, לכוח, להקרבה בשדה הקרב. התחלות הציונות – עשרים השנים שמחיבת ציון ועד הפוגרומים של – 1903 חשובות במיוחד בהקשר זה, משום שלפחות לכאורה, עדיין אין בתודעת הציונים באירופה ובארץ ישראל “סכסוך , אין פרספקטיווה מוחשית של מאבק לשחרור לאומי או של הגנה עצמית .”

מצוטט מתוך : “מיתוסים של גבורה לוחמת בראשית הציונות ( 1880 – 1903)  

מהספר “מיתוס וזיכרון : גלגוליה של התודעה הישראלית”

בעריכת : רוברט ס’ ויסטריך ודוד אוחנה [שנת ההוצאה: 2005, עמוד: 169]

 

5.4 פרופ’ שלמה זנד 

גם ההיסטוריון פרופ’ שלמה זנד בספרו: מתי ואיך הומצאה ארץ-ישראל ?

יודע להעיר: 

“מהי מולדת ? האם זה המרחב שהורטיוס ( Horatius ) קבע בזמנו שלמענו “מתוק ואף ראוי הוא למות” ? חסידי לאומיות רבים במאתיים השנים האחרונות ציטטו בשפות שונות ובגרסאות מגוונות משפט אולם כוונתם לא היתה זהה למשמעות שהקנה לו המשורר ידוע זה . הרומי המפורסם בן המאה ה- 1 לפני הספירה .
היות שרבים מהמונחים אשר אנו משתמשים בהם בימינו נשדדו משפות עתיקות, קשה היום להפריד בין תכנים מנטליים בעבר ורגישויות מודרניות בהווה. סכנת האנכרוניזם מרחפת מעל כל הַמשָׂגָה אם מהלך היסטוריוגרפי קפדני אינו מלווה אותה .

קרוב לוודאי שבכל השפות קיים המושג “מולדת”, אם כי, כאמור, לא תמיד הוא נושא בקרבו את אותם מטענים ערכיים . בדיאלקטים היווניים הקדומים ביותר נמצא את ה”פָטרידָה” ( αδίρταπ ) , או קצת מאוחר יותר את ה”פָטריס” ( πατρίς ) , הזולגות ללטינית העתיקה בדמות ה– Patria . מקור המונח הוא כמובן שם העצם “אב” ( Pater ) . מינוח “אבהי” זה ישאיר את חותמו בכמה שפות אירופיות מודרניות . ה– Patria האיטלקית, הספרדית והפורטוגלית, ה– Patrie הצרפתית ועוד גרסאות היונקות כולן משפת הרומאים הקדומים. הואיל והמשמעות הלטינית היא ארץ אבות, המושג באנגלית יהיה גם Fatherland , בגרמנית Vaterland , או בהולנדית Vaderland . נאתר במקביל גם מילים נרדפות המעדיפות את האם ( Motherland באנגלית ) או את הבית ( כמו Homeland באנגלית, Heimat בגרמנית,
“Dulce et decorum est pro patria mori” . קווינטוס פלקוס הורטיוס, האודות, III , ,2 ,13 23 – 13 לפני הספירה .

בגרסה הציונית מופיע המשפט כ”טוב למות בעד ארצנו”, והוא הוצמד ליוסף טרומפלדור, המתנחל החלוץ שנהרג ב- 1920 בעימות עם ערבים מקומיים . הואיל והלה למד לטינית בצעירותו, לא מן הנמנע שהוא באמת ציטט את הורטיוס לפני מותו .”

מצוטט מתוך: מתי ואיך הומצאה ארץ-ישראל ?

מאת שלמה זנד שנת ההוצאה: 2012 עמוד: 42

 

5.5  ד”ר עמית עסיס

בקובץ : “תל חי 1920 – 2020 : בין היסטוריה לזיכרון

 

“בנקרולוג הקצר שכתב ז’בוטנסקי על טרומפלדור בעיתון ‘הארץ’ כמה ימים לאחר מכן התייחס גם הוא למילותיו האחרונות של טרומפלדור. סביר שההשראה להכרזה ההירואית בדבר המוות למען המולדת היא תרגום של ציטוט מהוראטיוס, שהיה מוכר בצבא הבריטי, וסביר להניח שקלאסיקן כז’בוטינסקי הכיר אותו : Dolce et decorum est pro patria mori ( למות למען אם – מכורה נעים וגם יאה הוא ) . 36

אך כמי שהכיר את טרומפלדור באופן אישי הוא לא התייחס בהרחבה להכרזה ההרואית ‘טוב למות בעד ארצנו’, אלא דווקא לצירוף ‘אין דבר’, תרגום – שאילה מן הביטוי הרוסי ‘ניצ’בו’ שפירושו המילולי ‘לא כלום’ ומובנו ‘לא משנה‘. הביטוי שימש רבים מבני דורו של טרומפלדור, ולדבריו של ז’בוטינסקי גם טרומפלדור עצמו השתמש בו והתלווה אצלו תמיד לחיוך . 

ז’בוטינסקי האידיאולוג לא בחר את האמירה ההרואית, בעלת הפוטנציאל המגייס, אלא דווקא את המילים האישיות, האינטימיות, כמאפיינות את מי שהוא ראה בו גיבור ציוני ואף קרא לתנועתו על שמו. בהספדו סקר ז’בוטינסקי את קורות חייו של טרומפלדור כשורה של אמירות ‘אין דבר’ : ‘רעיון עמוק, הגיון נשגב, פילוסופיה מקיפה-כל טמונים בשתי המלים האלה. הרצון מכריע, המקרים אינם אלא הבל. מכל מר יצא מתוק, עם רק הרצון יכריע . הרצון הוא תל – חי נצחי, וכל השאר — קרבנות, השפלות, מפלות – “אין דבר”‘.

ז’בוטינסקי לא ראה בדבריו של טרומפלדור החלטה למות למען המולדת אלא העמדה של ההכרעה האנושית מול המציאות הקשה הנתונה בלי להכחיש אותה ובלי להיכנע לה .

מצוטט מתוך : תל חי 1920 – 2020 : בין היסטוריה לזיכרון

עורךכים: יעל זרובבל ואמיר גולדשטיין עמוד: 422

 

 

5.6 ד”ר מולי ברוג

החוקר ד”ר מולי ברוג – שהקדיש מחקרים רבים לארועי ה 1 במרץ 1920 – ולתל-חי, דן ברשימה זו שאנו מביאים כאן קטע ממנה – באספקטים שונים בנוגעים לאמירתו של טרומפלדור – ועומד על נוסחיה השונים. אגב הדיון מעלה החוקר גם הוא את האפשרות לזיקה או קשר לפסוקו המפורסם של הוראטיוס לבין אמירתו של טרומפלדור:

[ להלן קישור למאמר “טוב למות בעד ארצנו” הצעה לפתרון החידה”

ממנו נצטט קטעים אחדים:

“טרומפלדור היה שבע קרבות והמחשבה על האפשרות שימות במלחמה העסיקה אותו.

“במאי 1915, מתוך החפירות בגליפולי, כתב ביומנו “אם אמות, הרי מותי בעד העם העברי, בעד משא נפשנו” וחודש מאוחר יותר, כתב שוב: “אם אני הולך למות, הרי אני הולך בשמחה, בלב קל. מפני שזה לשם הדבר הכי יקר לי. האם לא שמחה היא למות מתוך הכרה, שבמחיר זה יקבל עמי דבר מה במולדתי היקרה, בארץ ישראל ?” מילים כמעט זהות כתב גם לאחיו, סמושה, כבר ב־1906. דבריו משקפים פטריוטיות ציונית גאה, אמונה חזקה בלאומיות היהודית והכרות עם רוח המשפט המפורסם :  ” Dulce et decorum est pro patria mori ” שפירושו: “מה מתוק ויאה למות בעד המולדת” הלקוח מתוך “האודות” של המשורר הרומי הורטיוס (8-65 לפנה״ס).

במערכת החינוך הבריטית, ניתן באותם ימים מקום של כבוד ללימוד כתבי הורטיוס וכחלק מטיפוח הפטריוטיות הלאומית, נעשה שימוש רב במשפט זה במסגרות הצבאיות במהלך מלחמת הבורים בדרום אפריקה.

דבריו של טרומפלדור, ששירת כקצין בצבא הבריטי, נשמעים כעיבוד אישי לאימרה הלטינית שבוודאי ניחמה אז חיילים רבים ברגעיהם האחרונים. מספר ההרוגים העצום במלחמת העולם הראשונה הביא לשימוש נרחב במשפט זה כחלק מהרטוריקה הפטריוטית שליוותה את הלוחמים והוא חרוט על גבי עשרות קברי חיילי חבר הלאומים הבריטי בבית הקברות בגליפולי, שם נלחם טרומפלדור עם ׳גדוד נהגי הפרדות׳, כמו גם על אלפי לוחות זיכרון ואנדרטאות שהוקמו מיד עם סיום המלחמה. באנגליה לברה יש קרוב ל־300 אנדרטאות כאלה ובארה״ב מופיע המשפט גם על שער הכניסה לאמפיתאטרון הזיכרון בבית הקברות הלאומי ארלינגטון שבווירג׳יניה, שהוקם ב־1920.

[…] 

“טוב למות בעד ארצנו”

הנוסח ה׳משופץ׳ “טוב למות בעד ארצנו” הופיע לראשונה במכתב מ־6 במרס 1920, ששלח יוסף ברץ, איש דגניה א׳ וחבר ועד ההגנה בטבריה, ללשכת ׳הפועל הצעיר׳ בחיפה: ״טרומפלדור חי 8 שעות אחרי שנפצע 4 כדורים […] ולפני המוות אמר ׳טוב למות בעד ארצנו׳”. אלא שמכתב זה לא פורסם ברכים ובוודאי שלא שימש מקור לציטוט.

ב־8 במרס, פורסם ב׳הארץ׳ מאמר של זאב ז׳בוטינסקי בשם “תל חי” ובו מופיע המשפט: “אין דבר, טוב למות בער ארצנו”. הקידומת ׳אין דבר׳, שחסרה אצל ברץ, הפכה אצל ז׳בוטינסקי למוקד ניתוח דמות הגיבור ויתכן שעבור ברץ לא הייתה משמעותית ולכן השמיט אותה. באותו גיליון של הארץ הופיע גם מאמר נוסף בשם “הימים האחרונים בגליל העליון”, ללא שם הכותב, ובו תיאור מפורט של הקרב בתל חי והנסיגה מכפר גלעדי ומטולה, ועל פיו: “ועל שאלת הרופא (ד״ר גרי): מה שלומו? ענה [טרומפלדורן: ׳קל לי, טוב למות בעד ארצנו׳. אלא שמספר משפטים לאחר מכן, בתיאור מהלך פינוי הפצועים, מוסר הכותב האלמוני ש״לפני צאת נשמתו האחרונה ענה בלחש על שאלתו של [פנחס] שניאורסון: ׳מה שלומך?׳ – ׳טוב למות בעד ארצנו׳”. הדבר תמוה ודורש הסבר. ראשית, משום שעדותו של ד״ר גרי פורסמה רק ב־12 במרס; שנית, נוסח הכותב האלמוני בהארץ אינו ציטוט מדוייק של דברי הרופא, אלא עיבוד מחודש שלהם. ושלישית, אין אף מקור אחר שמתאר את טרומפלדור משיב את תשובתו לשני אנשים שונים ובשני מקומות שונים.”

 

האם יוסף טרומפלדור הכיר את הוראטיוס ?

האמירה המיוחסת ליוסף טרומפלדור “טוב למות בעד ארצנו” או בניסוחים דומים או קרובים – נצרבה עמוקות בתודעה הישראלית.

מאז הארועים ביום 1.3.1920 ועד ימינו אלה עברו  כ 105 שנים, ועשרות אם לא מאות רשימות, מחקרים, דיונים וויכוחים התפתחו סביב אמירה זו. 

 

דיון:

את דיוננו נפתח בציטוט דבריה של פרופ’ עדית זרטל במאמרה:   “המעונים והקדושים: כינונה של מרטירולוגיה לאומית” שפורסם בחוברת “זמנים” רבעון להסטוריה, בית הספר להסטוריה של אוניברסיטת תל-אביב, באביב 1994 חוברת מס’ 48 עמ’ 26-45, בו היא שואלת :

 

כיצד כשלון מרהיב [ ארועי תל-חי ] התגלגל והפך ל”נראטיב מנצח” ומופת של חינוך וחיקוי וככלי לעיצובו של אתוס חדש.

או במילים אחרות כיצד “תקרית-האש” כפי שהחוקר “מולי ברוג” מעדיף לכנות את הארועים להבדיל מ”קרב” שהסתיים במותם של שישה חברי תל-חי ובראשם יוסף טרומפלדור, שרוב החוקרים מגדירים אותו ככשלון הפך תוך זמן קצר לזכרון מכונן לבניית “אתוס ציוני”

ניתן להבין לליבם של חברי תל-חי, כפר גלעדי ומטולה שהוכו בהלם ובתדהמה לאור תוצאות “תקרית-האש” שהתרחשה ביום 1.3.1920:

זו פעם ראשונה שהיתה “התנפלות” [ בסגנון “פוגרום” ] על נקודת ישוב יהודית. זו פעם ראשונה שנהרגו בתקרית אחת – 6 קורבנות ! [ בפעמים הקודמות בהם נרצחו מתישבים יהודיים היו אלה התקפות של מתנקש בודד כנגד יהודי בודד, בדרך כלל מן המארב וככל הנראה בנסיון לבזוז רכוש ] – בפעם זו לראשונה נרצחו גם שתי נשים : שרה ציזיק ודבורה דרכסלר – 

יש בכך להסביר את הכאב המובע בהודעה שפורסמה ביום 12 במרס 1920 [ שצוטטה לעיל] , והקינה הכואבת שחיבר ברל כצנלסון לזכר 8 הנופלים [ כולל שר ושפושניק – שנרצחו עוד קודם לארועי 1.3.1920 !

עד מהרה : השחיזו מיטב הכותבים את עיטיהם והוציאו תחת ידם טקסטים מרגשים שהעלו את קרבנם של נופלי תל-חי למעמד של קדושים וכך נולד, עד מהרה ה”מיתוס” של תל-חי ו י”א באדר .

 

חלק מאלו שהטילו ספק באמירתו של טרומפלדור – הצביעו על נוסחים אחדים של אותן מילים בודדות שאמר טרומפלדור – ושככל הנראה בפועל האיש היחידי ששמע את הדברים היה הד”ר ג’ורג [ גרשון] גרי – הרופא שניסה לטפל בפצוע, שנורה כשבע שעות קודם לכן ושכב כאוב ומדמם ובפועל מנוטרל כל אותן שעות.

ד”ר גרי ציין במפורש כי : 

“הוא היה במצב חלש מאוד, חוור ושכלו אתו. הוא ביקש שיתקנו את התחבושת. היו לו שני פצעים גדולים בחלקו העליון שבבטן ופצע קטן על ידו הימנית. חבשתי את פצעיו והרגעתיו.”

אין ספק כי מצבו הרפואי היה קשה ביותר ! אפילו קריטי !

היו שטענו כי העברית שידע טרומפלדור היתה משובשת והשפה בה היטיב לדבר היתה שפת האם שלו – רוסית – ולכן יתכן ואמר מה שאמר ברוסית ולא בעברית.

כנגד זה יש שהעלו ספקות בקשר לשליטתו של ד”ר גרי, שזה מקרוב הגיע לארץ מארה”ב בשפה הרוסית . בענין זה יש לציין כי ד”ר גרי שנולד ברוסיה בשנת 1890 היגר עם הוריו לארה”ב בשנת 1905 – כלומר בהיותו כבן 15 . בעת הארועים בתל-חי היה כבן 30: ולא מתקבל על הדעת שבגיל 30 “שכח” את כל שפת אימו בה דיבר ובה למד עד לפחות כמצית חייו ! – המסקנה ההגיונית המתבקשת שבשנת 1920 שלט ד”ר גרי עדיין בשפה הרוסית, ויכול היה לתקשר עם טרומפלדור בשפה זו.

בעדותו של הרופא ד”ר גרי שפורסמה ב”קונטרס” ביום 12 במרץ 1920 הוא מספר:

“בערב שבתי לכפר גלעדי, וביום ב’ בבוקר בשעה עשר  [ כלומר ביום הארועים בתל-חי – ו’] אכלנו ארוחת הבוקר  וטרומפלדור ישב לידי”.

לכן ההגיון מחייב כי ד”ר גרי הכיר את טרומפלדור ושוחח איתו במהלך ארוחת הבוקר – וככל הנראה השפה המשותפת שאיפשרה את השיחה בינהם היתה שפת אימם – השפה הרוסית.

 

ומכאן לשאלה היתכן וטרומפלדור ציטט את אמירתו של הוראציוס – בלטינית ?

הדברים שאני כותב כאן אינם מתוך “ידיעה” ואינם מתבססים על עדויות ממקור ראשון, אלה הן הסקים, השערות ומסקנות אישיות שלי,

יגעתי וגם מצאתי שני ציטוטים פרי עטו של יוסף טרומפלדור מהם ניתן ללמוד שטרומפלדור למד לטינית [ רומית ] :

כאן תצלום של עמוד 21 בספר “מחיי יוסף טרומפלדור” [ הביא לדפוס מנחם פוזננסקי” ובו קטע ממכתב שכתב טרומפלדור למשפחתו עליו הדגשתי באדום כי למד יחד עם חברו הרוקח:

” יום-יום “צרפתית, גרמנית ורומית…”

 

וגם במכתב מיום 6 בנובמבר 1906 לאביו מציין טרומפלדור את לימודי השפה הרומית:

וכותב:

“…ומדכא אותי רק לימוד הלשון הרומית. שינון ושינון ללא טעם כל שהוא ואני מעודי שנאתי שינון”

 

ואם נוסיף על כך כי בעקבות קטיעת ידו השמאלית, לא יכול היה טרומפלדור, לעסוק במקצועו שלפני הפציעה : כ”מרפא שיניים” בעקבות הפציעה במלחמת רוסיה יפן,  והוא נאלץ לחפש פרנסה אחרת ובחר בלימודי משפטים,  ואחד ממקצועות החובה בלימודי משפטים היה [ והנו ועד היום ] לימוד יסודות המשפט הרומי – הכולל שינונים של נורמות וציטוטים מנאומים מפורסמים של קיקרו ונואמים אחרים, לכן נוכל להניח כי יוסף טרומפלדור, נתקל בעבר בציטוט כה מפורסם כמו אימרתו של הוראטיוס –

יתכן אף כי בעת שביקר בבתי קברות של חילים שנפלו האיזור הלחימה שלו בגליפולי – ראה מצבות עם הכיתוב האמור – כדוגמת המצבה של חלל אנגלי שנפל בגליפולי שהבאנו לעיל:

 

 

 

לסיום אביא להלן שני קטעים נוספים מהספר “מחיי יוסף טרומפלדור” המעידים כי טרומפלדור נהג לשלב במכתביו ציטוטים ישירים של ביטויים ואמרות כנף מפורסמות, ואף שהיו בשפות אחרות מהשפה הרוסית:

הוא נזקק לאמירה הצרפתית ב”מלחמה כמו במלחמה” ושילב אותה בשפת המקור הצרפתי בשני מכתבים שמצאתי – אני מביאם בזאת.

 

נ

 

---

ולמען שלא נקפח את מחפשי “מיתוס תל-חי / י”א באדר – נעיר כי הטענה שניסינו לתמוך בה בפוסט זה כי דבריו של טרומפלדור לא נאמרו בעברית דווקא,  אלא בשפה אחרת נזכיר כי גם המימרה הציונית הראשונה במעלה, שגם היא הפכה ל”מיתוס” שבתרגומה לעברית ידועה כ”אם תרצו אין זו אגדה” נחקקה לראשונה בגרמנית במילים:

“Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen”

 

כותרת ספרו של תיאודור הרצל – אלטנוילנד – 

ובמסגרת באדום: “אם תרצו אין זו אגדה”

.

---

 

ויקטור הרצברג, 1.3.2025

 

.

 

.