מסעות לאיטליה : ארץ המגף, המגפיים והפשיזם
24 באוגוסט, 2022
איטליה זכתה לכינוי “ארץ-המגף”, בשל צורתה – דמויית המגף – כפי שהיא משתקפת בעין מצלמת הלווינים:
לקראת מסע לצפונה של איטליה, שאני עומד לערוך בקרוב, העליתי על הכתב זכרונות אחדים והרהורים ממסעות קודמים שערכתי לאיטליה;
בין הרהור וערעור צפה ועלתה התובנה כי איטליה אינה רק “ארץ-המגף”“– היא גם: “ארץ-המגפיים”:
בניטו מוסוליני – ה”דוצ’ה” על רקע הקולוסיאום
“המגפיים” שבניטו מוסוליני נהג לקשט בהם את מלבושיו המצועצעים, ואיתם רמס את זכויות היסוד של בני עמו ודירדר את ארצם למלחמות, שפיכות דמים וסבל ;
שהרי איטליה אינה רק נופי טוסקנה המוריקים, ותכלת מימי האגמים ואף לא עושר המוזיאונים לאומנות, שאין שני להם בעולם : ולא רק הטעם המשכר של ה’ג’לאטו’ האוורירי בעולם, וטעם הפיצה הטעימה בעולם … היא גם הארץ הראשונה בה כוננה דיקטטורה פאשיסטית – שתיירים בעלי עין חדה ולב חוקר יכולים, לפגוש במהלך ביקורם ברחבי איטליה, את עקבותיה:
– וזה המסר שאני מציע בפוסט זה:
קריאה מועילה ומהנה !
–
איטליה היא מחוז-חפץ ומשאת-נפש של כל מטייל ישראלי מצוי, שחש צורך דחוף לצאת אל ה”מרחב” לאחר ה”סגר” בן כשנתיים, שכפתה עלינו מגיפת הקורונה.
אתרי התיירות של איטליה מוצפים בתיירים ישראלים [ כמו גם תיירי שאר העולם ] – ולא בכדי:
איטליה, מבחינות רבות, היא ארץ וערש התרבות המערבית: כמה מביקורי בשנים עברו, הזכורים לטוב, היו במקומות שונים ברחבי ה”מגף” האיטלקי, ביקורים שהעשירו את עולמי וחשפו בפני משכיות החמדה הגיוון והעושר התרבותי של תרבות-המערב, שאיטליה יכולה להציע:
ברומא נוסדה האימפריה הרומית עצומת המימדים, על תרבותה המפותחת, סיפורי קיסריה רבי העוצמה והעלילה מציצים אלינו מכל פינה ברומא הבירה: כאן הקולוסיאום וכאן קשת טיטוס ועליה דמות המנורה השדודה מבית מקדשנו, שהוחזרה לירושלים [ באופן מטאפורי] בסמל המדינה.
אתה נפרד מהמונומנט הבומבאסטי לויקטור עמנואל השני, שהרומאים מכנים אותו בלגלוג מה על שום הפומפוזיות שלו “מכונת-הכתיבה”, עובר מתחת למרפסת שבארמון ונציה ממנה היה מלהיב בניטו מוסוליני את ההמונים בנאומיו השחצניים, ומצפין מעט ל”ויה דל קורסו”, רחוב הקניות הארוך, ומיד מתגלה לעינך עמוד טריאנוס משנת 113 לספירה עליו תבליטים מפורטים לפרטי פרטים, של עלילות הקיסר טריאנוס במלחמותיו נגד הדאכים, [ תושבי האיזור שהוא היום רומניה ] והעמוד המתנשא לגובה של כ 30 מטר מהלל, מאז ועד היום, את כיבושיו והצלחותיו ;
ואם תצפין לוורונה שבצפונה של איטליה, תוכל לחזות בפילים על במת ה”ארנה” הרומית העתיקה, בהפקת האופרה, האידה, שהלחין ג’יוספה ורדי לכבוד פתיחת תעלת סואץ שב…מצרים.
ואם חשקה נפשך בימי הרנסס כל שעליך לעשות הוא להגיע לפירנצה – ערש הרנסאנס האיטלקי: וכדי לצפות במיטב יצירות התקופה יהיה עליך לעמוד בתור הצפוף בכניסה למוזיאון ה”אופיצ’י” [ ה”משרדים” ] לאחר שהזמנת כרטיסים “עוקפי תור…”
וכשסוף-סוף תרצה להכנס ולשזוף עיניך ביופיין האוורירי של הנשים המפזזות לריחות ה”פרימוורה” [ האביב ] שצייר סנדרו בוטיצ’לי להזמנת פטרוניו מבית מדיצ’י, או להתפעל מיופיה המלאכי של סימונטה ואספוצ’י, מי שהיתה, ככל הנראה, אהובתו הבלתי מושגת של הצייר סנדרו בוטיצ’לי – ולמהר משם ל”גלריה האקדמיה” לחזות במו עיניך בגוש שיש-הקרארה ממנו חצב מיכאלאנג’לו באונורוטי את פסלו אדיר המימדים “דוד” הניצב מולך במלוא מערומיו – עליך לבקר בפירנצה – בירת הרנסנס.
ואם בנופיים מרהיבים חשקה נפשך, סור לאיזורי האגמים שבצפון, וצבעי התכלת העמוקה של מימי האגמים השוקטים ימלאו את ליבך קינאה והתפעמות מיפי הבריאה – וכשתגיע להרי הדולומיטים תשא עיניך למרום ותראה את ההרים השגיאים הנוגעים בעננים…
כשאני קורא ב”פייסבוק” את חוויותיהם של הישראלים, שכל אחד מהם גילה את ה”ג’לאטו” [ הגלידה ] הטעימה ביותר באיטליה, והאחר שאכל את הפיצה האולטימטיבית בפיאצה דה לה סיניוריה שבסיינה… אודה ולא אבוש: גם אני נזכר בטיולים שערכתי באיטליה וטעמיה של הג’לאטו שליקקתי בלילות קיץ יפים וקסומים עולים בזכרוני על לשוני המתגעגעת…
הסדקים שבאידיליה
ראיה אידילית שכזו את הביקורים באיטליה, החלה להסדק בתודעתי לאחר שקראתי את סיפורו של תומאס מאן “מריו והקוסם – חווית מסע טראגית”, משנת 1929.
תחילה הזדהיתי עם המספר שהגיע עם משפחתו לעיירת נופש לחופי הים הטיראני [ שהוא בפועל הים התיכון ] אך שם, מסתבר לו, כי מתרחש משהו שלא ידע עליו: מתוך תקרית זניחה לכאורה בה נתקלו ילדיו ביחס עויין מצד אנשי המקום, חש לפתע האורח שבא לנפוש בעיירה המתרוננת כי:
“היינו מוקפים בינוניות אנושית ואספסוף של קרתנים”
[ תומאס מאן “מריו והקוסם” תרגום נילי מירסקי, בעמ’ 86 ]
אכן קריאה בסיפור “מריו והקוסם” ‘פקחה’ את עיני הן ביחס לתומאס מאן כסופר, שעד להיכרותי עם סיפורו זה, הכרתי אותו כאותו סופר בורגני מתנשא, בעל הלשון הכבדה והמפותלת, והמשפטים המורכבים והנפתלים, טעוני המשמעויות וההרמזים, סופר מן ה”צפון” הקר שאינו “מלכלך ידיו הספרותיות” בבעיות החיים והפוליטיקה הארצית, וכל מעייניו נתונים למרומי האלפים המושלגים בדאבוס שבשוויץ המעטירה [ וראו: “הר הקסמים” ] או במעקבו האובססיבי אחר התאהבותו חסרת הפשר של הסופר המזדקן, גוסטב פון אשנבאך, בנער הפולני היפהפה טאדג’יו המצית בסופר את אש התשוקה הבלתי ניתנת לכיבוש [ תרתי משמע ! ] עד שהמוות מפריד בינו ובין הנער וונציה השוקעת המתפוררת אך המעטירה [ בסיפור “מוות בונציה”].
כאן, ב“מריו והקוסם” נפקחו עיני לראות כי מאחורי הסיפור מסתתרת אלגוריה ## – וכי כאשר הסופר כותב על:
“מחנק מהביל של השירוקו, וגשם דק טיפטף מפעם לפעם על גיא החזיון שעשינו בו את בקרינו”
אין הוא מצטמצם לתיאור תחושת המחנק שמזג האויר הלא נוח הסב לנופשים אלא למשהו עמוק יותר…
כפי שיוסיף סמוך לאחר מכן:
“עד מהרה התחוור לנו שיש כאן ענין פוליטי, שהדברים אמורים באידיאה של האומה”… [ עמ’ 88]
את “מריו והקוסם” סיימתי לקרוא ב 2 ליולי 2016 – וכעבור ימים אחדים [ ב 7 ליולי ] שיתפתי את קוראי אתר “מילים” בחווית הקריאה ובתובנות שהעליתי ממנה – בפוסט : [07.1] תמאס מאן: מאריו, הקוסם וצמיחת הפאשיזם – מבוא
ואחריו באו פוסטים נוספים, שעסקו בסיפור עצמו. אך אלה לא הספיקו להבנת הרקע ההסטורי של הסיפור, [ המתרחש בשלהי קיץ 1926, שנה שהיתה לנקודת מפנה בה השתלט מוסוליני על רוב המוסדות הדמוקרטיים ברפובליקה האיטלקית ] ושלחו אותי ללמוד על הדרכים בהן הפכה איטליה, המאוכזבת, הפצועה והמושפלת ממלחמת העולם הראשונה, אליה נכנסה מתוך תקוות ושאיפות טריטוריאליות רבות. איטליה שלאחר מלחמת העולם הראשונה ידעה חוסר יציבות שלטונית ופוליטית, ועד מהרה התדרדרה מרפובליקה פרלמנטרית בעלת ציביון דמוקרטי מקרטע, והפכה, תוך זמן קצר, לדיקטטורה פשיסטית מזרה אימה ופחד.
לפתע הועם זהרה של “איטליה” [ ארץ וערש התרבות המערבית… ] בעיני, והתחלתי לחקור גם את הצדדים הפחות זוהרים של איטליה והאטרקציות משובבות העין והנפש שהיא מציעה למתיירים הרבים הפוקדים אותה:
בשנת 2017 נזדמנתי לסיור נוסף באיטליה, ובדרכי לפירנצה, סרתי לביקור קצר ב“פורטה דאי-מארמי” היא אותה עיירת נופש המוזכרת ב”מריו-והקוסם” כ”טורה די-ונרה” [ ‘המגדל של ונוס’] אליה מגיע המספר בסיפורו של תומאס מאן, וגם את מה שלמדתי בביקור זה שיתפתי את קוראי אתר “מילים” בפוסט: [07.4.1] מסע ומסה : בעקבות ת. מאן – לפורטה-דאי-מארמי
כשהגעתי לפירנצה, שבה לפי סיפרו של ג’יורג’יו ואזארי [ Giorgio Vasari 1511-1574 ] “חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הנעלים ביותר “ [ משנת 1550 ] התחוללה ה RINASCITA – היא “התחיה” או ה“לידה מחדש”, שאנו מכירים כ“רנסנס”.
ניסיתי להכניס את נכדי בן השנתיים לסודות הרנסנס, וגררתי אותו על עגלתו, במסדרונות הארוכים של של מוזיאון האופיצ’י כדי להציג לפניו את “לידתה של ונוס” מעשה ידיו של סנדרו בוטיצ’לי
עם עדו, נכדי בן השנתיים, לנוכח
“לידתה של ונוס” בגלריה אופיצי 12.9.2017
ומשם ל”אקדמיה” כדי לחזות ב”דוד” של מיכאלאנג’לו:
עם עדו, נכדי בן השנתיים, לנוכח
“דוד של מיכאלאנג’לו ” ב’אקדמיה’ של פירנצה 12.9.2017
בפירנצה, בירת הרנסנס, העמוסה תיירים עד לעייפה, נחשפתי לספר שמשך את תשומת ליבי, והזדרזתי לרכשו:
פרופ’ אלכסנדר לי
“הרנסנס המכוער – מין, מחלות והפרזה בעידן היופי”
וברכבת המהירה שהובילה אותנו מתחנת הרכבת “סנטה מריה נואבה” שבפירנצה, שתוכננה ונבנתה בתקופה הפשיסטית – ושדמות ה“פאשיו” – הסמל הפשיסטי – הוטבע במבנה שלה – לתחנת “טרמיני” העצומה שברומא, שגם היא פרי התקופה הפשיסטית, שהרי מוסוליני התגאה כי תחת שלטונו “הרכבות תצאנה בזמן ! ”
התחלתי מעלעל בספר שקניתי וככל שהרכבת התקרבה לרומא, כך האידיאליזציה לאורה השקפתי על אותה תקופת ה“תחיה” החלה להיסדק. שכן ב 624 עמודי ספרו של הפרופ’ Alexander Lee ששמו הוא : The Ugly Renaissance [ “הרנסנס המכוער” ] הוא מצביע על הצדדים הפחות זוהרים והיותר מושתקים של המציאות בפירנצה של אותם “ימי תחיה” – שלא תמיד היתה זוהרת – והוא מזמין את הקוראים להישיר מבט גם לצדדים האפלים יותר של “המין, המחלות וההפרזה שבעידן היופי”.
לא אלאה את הקוראים בדבריו – אך פטור בלא כלום – אי אפשר. ואפנה אתכם לתצלום עמוד התצלומים המובא בספר ובו מעמת הפרופסור המלומד בין ציורו של פיירו די קוסימו: “הפורטרט של סימונטה ואספוצ’י’ ומתחתיו ציורו של ג’יורגונה “האשה הזקנה”:
סימונטה ואספוצי [ היפהפיה] מול “הזקנה”
כשאני חוזר לתצלומים שצילמתי באותו מסע אני מבחין כי “הפוקוס” של המצלמה שלי – נדד אחרי מבטי – והתמרכז דווקא ב”אפל” וה”מכוער” כמו, בתצלום זה אותו צילמתי תחת הכיפה המפורסמת של פיליפו ברונלסקי – פאר האדריכלות הרנסנסית של פירנצה ב”סנטה מאריה דה לה פיורה” – הדואומו של עיר-הרנסנס:
הדואומו של פירנצה – יום הדין האחרון
או ציורו של קראוואגיו – שצילמתי בוילה בורגזה שברומא:
]Michelangelo Merisi da Caravaggio [1571-1610
דוד [ אגב אותו “דוד” שבפסלו של מיכאלאנג’לו האחר….]
– מציג את ראשו הכרות של גוליית
ה”אנטי-נאורות”
הסתבר לי כי כמו שלכל מטבע, גם למטבע ה”רנסנס” יש יותר מצד אחד: לא רק רנסס הביאה לנו פירנצה, אלא גם “אנטי-רנסנס”
לא רק “קידמה ונאורות” אלא גם מאבק אלים באלה ונסיון למוטט את הישגיה של פירנצה של בית מדיצ’י
גירולאמו סאבונרולה [ 1452-1498 ] Girolamo Savonarola
שלטונה של משפחת מדיצ’י בפירנצה הגיע לקיצו. לאחר הדחת המשפחה בשנת 1494 השתלט על העיר נזיר קיצוני בדעותיו ובמעשיו, ואף שקודם לכן היה בן טיפוחיו של לורנצו דה-מדיצ’י – הוא הפנה לו עורף, וביסס שלטון יחיד של מה שכונה “רפובליקה-תיאוקרטית” – המונהגת על ידי אותו גירולמו סבונרולה שהחריף והקצין את החוקים והענשים על מי שהפרו את מצוותו.
אחד המעשים הראשונים שעשה, מאז השתלט על מרכזי הכח בפירנצה, היה להחליף את עונש הקנס שהיה מוטל על מהמרים ועל הומוסקסואלים לעונש מוות בשרפה בכיכר העיר.
משטר הטרור שהנהיג סבונרולה בפירנצה כלל גם נסיון להשמיד, לנתץ ולשרוף – הלכה למעשה – יצירות אמנות שנוצרו בתקופת בית מדיצ’י שהיו פטרוניה של אמנות הרנסנס בעירם.
ב 1497 ארגן סבונרולה את מדורת הבלים” [ באיטלקית Falò delle vanità ] ושליחיו החלו אוספים חפצי אמנות, ספרים, ציורים ושאר חפצי מותרות, שהיו פסולים בעיני הנזיר הקנאי והקיצוני ושיכור הכח.
ב”חגיגת” “מדורת ההבלים” שהתחוללה בפירנצה ביום 7.2.1497 – הועלו על המוקד ספרים וחפצי אמנות רבים – במצוותו של סבונרולה:
מדורת-ההבלים פירנצה 7.2.1497
יצירות אמנות רבות הועלו על המוקד בכיכר ה’סיניוריה’ שבלב פירנצה, ואפילו הצייר סנדרו בוטיצ’לי אולץ להשליך אל המוקד כמה מיצירותיו .
לאחר שהגיעו לאזני האפפיור השמועות על התנהלותו של סבונרולה הסיר זה את חסותו מעליו – סבונרולה נכלא וביום 13 במאי 1497 ניתלה בכיכר העיר לצהלות ההמון החוגג וגופתו הועלתה על אותו מוקד ששימש אותו לשריפת מתנגדיו:
סבונרולה נתלה ומועלה על המוקד בכיכר העיר “הסיניוריה” של פירנצה.
13 במאי 1497
ביום 12 לספטמבר 2017 העליתי לפייסבוק – את הסימון על רצפת כיכר ה’סניוריה’ בפירנצה מקום בו מציינים בני העיר ומזכירים את מקום תלייתו ושריפתו של סבונרולה – מי שקם נגד הנאורות והרנסנס… [ למען יראו – ויראו ! ]
ההוצאה להורג ה’כפולה’ של סבונרולה – הראשונה בתליה והשניה בשריפה על המוקד – מעלות בדמיון את שתי ההוצאות להורג של איטלקי אחר שגם הוא הומת ‘פעמיים”
ההוצאה להורג הראשונה של בניטו מוסוליני התרחשה ביום 28.4.1945 כאשר פרטיזנים שעצרו אותו ואת המאהבת שלו, קלריטה פטאצwי, fabhxu להימלט מאיטליה לשוויץ ירו בהם בפתח ‘וילה בלמונטה’ שבעיירה דונגו שעל אגם קומו … : וביום 29.4.1945 ‘המיתו’ אותם בשנית בתלייה משפילה של גופותיהם בתחנת הדלק של חברת Esso שבכיכר לורטו Plazzeta Loreto שבמילנו ].
להרחבה על סופו של מוסוליני והוצאתו להורג ראו בקישור זה
ה”אנטי נאורות” חזרה להרים ראש בשלהי המאה ה 19 – בצרפת:
מחקריו המעמיקים של זאב שטרנהל ז”ל [ 1935-2020 ], פרופ’ למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה לשנת 2008, שהתפרסם בעולם כולו כמומחה בעל שם לתופעת הפשיזם – הם תרומתו הגדולה והחשובה למחקר תולדות הפשיזם – כתופעה של “אנטי-נאורות”, כפי שסיכם בספרו המקיף :
עטיפת ספרו של פרופ’ צבי שטרנהל “אנטי נאורות”
פרופ’ שטרנהל ‘גילה’ לנו כי הפשיזם החל מלבלב וצומח בכתביהם של כותבים והוגים צרפתיים, כ 30 שנים לפני היות ה”פשיזם האיטלקי” [ שיסד מוסוליני] – וכי הפשיזם אינו תולדה ישירה של המשבר של מלחמת העולם הראשונה.
מטעמי הקיצור ארשה לעצמי לצטט דברים אחדים שכתב פרופ’ שטרנהל בספרו האחר :
“לא ימין ולא שמאל” :
“המחקר שלפנינו עוסק בפשיזם הצרפתי בתקופה שבין שלהי המאה ה־19, ועד לנפילתה של הרפובליקה השלישית.
ראשיתו בימים שבהם המלה פשיזם עדיין לא היתה קיימת, כלומר כשלושים שנה בטרם הופיעו על הבמה הפוליטית, התנועות הראשונות שהתכנו פשיסטיות קודם באיטליה ואחר כד בצרפת, וסיומו עם התמוטטותה של הדמוקרטיה הליברלית בצרפת, בדיוק בעת שחגגו התנועות הללו את נצחוגן לכאורה.
הוא מבקש להוכיח כי נקודת־המוצא המתבקשת לחקר שורשיו של הפשיזם היא בשלהי שנות השמונים של המאה ה 19. אז הופיעו לראשונה סימניה של ההתפתחות האינטלקטואלית שבלעדיה לא היה הפשיזם מסוגל לקרום עור וגידים; אז גם נוצרה לראשונה הסינתיזה בין הלאומיות החדשה לבין דפוס חדש של סוציאליזם.
האידיאולוגים של הפשיזם כז׳ורז׳ ואלואה ופייר דריה לה רושל בצרפת, ג׳ובני ג׳נטילה או סרג׳יו פאנונציו באיטליה ומנהיגי תנועות פשיסטיות כמוסוליני ואוסוולד מוסליי, השכילו תמיד להכיר בעיקרי הפשיזם בסינתיזה זו. אלה הן ללא ספק שנות ההתהוות של הפשיזם; ההתפתחויות באותה התקופה מלמדות על שורשיה הלאומיים של הפשיזם הצרפתי, ואי־תלותו האינטלקטואלית בתנועות פשיסטיות אחרות, ועל מהות הפשיזם כקטיגוריה אוגיברברסלית, שממנה מתפרדות תנועות לאומיות שונות. אותה התקופה מעידה גם על המהירות שהבשילה בה, האידיאולוגיה הפשיסטית ועל המשכיותה של אסכולה זו בצרפת ובאירופא של המאה ה -20″
[ זאב שטרנהל – לא ימין ולא שמאל – בעמ’ 32 הוצאת עם-עובד.]
מ”אנטי נאורות” ל: דיקטטורה הפשיסטית – של בניטו מוסוליני
איני רוצה או מתכוון להיות ‘משבית שמחות’, של אותם מקוראי אתר “מילים” המתכוונים ליסוע לאיטליה ולהנות ממה שארץ יפה ומרתקת זו יכולה להציע, אך ארשה לעצמי לרשום כאן עובדה היסטורית, שאני מבקש לקשור אותה לנושא דיוננו – המסעות לאיטליה:
חרף דבריו הנכונים של פרופ’ זאב שטרנהל שציטטנו לעיל – שה”אנטי-נאורות” הקדימה את הפאשיזם האיטלקי ב כ 30 שנה – כשאנו אומרים “פשיזם” “פאשי” או “פאשיו” על נגזרותיהן השונות – אנו “מדברים איטלקית” !
“פשיזם” הינה, התאמה של הביטוי האיטלקי FASCISMO לסיומת המקובלת בעברית העכשווית של “…איזם” למילים שמקורן בלשונות עמים זרים, דוגמת סוציאליזם, קאפיטליזם, קומוניזם, קולוניאליזם ושאר ה”איזמים”…
שורשה של המילה הוא ב FASCIO האיטלקי שתרגומו הרגיל והפשוט הוא : אגד, צרור, אלומה , יחד.
במילון איטלקי-עברי בעריכת גאיו שילוני [ הוצאת אחיאסף, 1989 ] מצאנו את התרגום הבא:
גם המילון האיטלקי-אנגלי של Collins מתרגם את המילה FASCIO כ:
- bundle = חבילה ; אגודה ; לאגוד ; לארוז ; לדחוס
- sheaf = לצרור ; לאלם לאלומות ; צרור שיבולים ; אלומה; חבילה, אוסף
- bunch = אשכול ; צרור ; קבוצה ; להתקפל ; לאגד, להתקבץ
- beam = קורה
fascio – אלומות בשדה לאחר קציר החיטים
על גילגולה של מילה פשוטה ויום יומית זו – עד להפיכתה למושג מזרה אימה – הרחבתי את הדיבור בפוסט : [03.1.1] מוסוליני והפשיזם: הולדת הפשיזם מרוח ה”פאשיו” והמתענינים מוזמנים לקרוא שם.
מה שחשוב לעניננו כאן הוא לציין את התאריך של ה 23 במרץ 1919 – יום ש”קודש” על ידי מוסוליני – כיום לידתו של הפאשיזם – הוא היום שבו ערך בניטו מוסוליני, ב”מועדון התעשיינים” שבכיכר סנט-ספולקרו שבמילנו את אסיפת היסוד של גוף חדש שהקים וקרא לו:
המניפסט של :
“האיגוד האיטלקי של המאבק”
באסיפת היסוד הזו נכחו כ 50 איש בלבד – אך תוך זמן לא רב היא הצליחה לסחוף אחריה המונים – ששתו בצמא את נאומיו הדמאגוגיים חוצבי הלהבות של מוסוליני.
מוסוליני וההמון
איטליה היתה למדינה הראשונה שהמשטר בה היה משטר פשיסטי – שהחל את דרכו בדרך דמוקרטית למשעי: כאשר בשנת 1922 הזמין המלך האיטלקי ויקטור עמנואל את מוסוליני להקים ממשלה.
על דרכו של מוסוליני לשלטון והפיכתו ל”דוצ’ה” יוכלו הקוראים להרחיב בפוסטים אלו:
[03.1.3] מוסוליני והפשיזם – מוסוליני מכתיר עצמו “IL DOCE” -“המנהיג”
[03.1.4] מוסוליני והפשיזם – המקורות הרומיים של סמל ה”פאשיו”
ומכאן ואילך ישלוט מוסוליני באיטליה שלטון דיקטטורי ללא מצרים יפתח במלחמות כנגד יוון וכנגד לוב ואתיופיה יחבור ל”ברית הברזל” עם אדולף היטלר ויגרור את איטליה למלחמת העולם השניה לצידה של גרמניה הנאצית, ויביא הרס וסבל רב לעמו.
המודל שעמד לנגד עיניו של מוסוליני בכוננו את המשטר המכונה פאשיסטי היה מה שלמד מחברו – המשורר והסופר גבריאלה ד’אנונצ’יו – אשר הנהיג קבוצת יוצאי יחידות עילית של הצבא האיטלקי – המכונים “ארדיטי” [ “האמיצים” ] וכבש איתם את העיר פיומה שבעקבות הסכמי השלום שבתום מלחמת העולם הראשונה – נמסרה והיתה לחלק ממדינת “יגוסלביה ” [ היום “קרואטיה” ] וזה כנגד דעת הממשל האיטלקי וכנגד דעת חבר הלאומים.
יתכן ואת הרעיון להפגין את עוצמתו וסמכותו כ”מנהיג” – “דוצ’ה” [ ו… “מנהיג” נועל מגפיים ! ] – כפי שניתן ללמוד מתצלום זה – שאב בניטו מוסוליני מד’אנונציו:
שחייליו כינו אותו “איל קומנדנטה” [ המפקד ] והוא כינה את עצמו ” Duce ” – “המנהיג” והיה סוחף את המוני חייליו בנאומים חוצבי להבות שהיה משמיע להם מארמון הממשל בפיומה.
מימין, הסופר והמשורר וה”קומנדנטה” [ המפקד” ] גבריאלה ד’אנונציו
ומשמאל – בניטו מוסוליני עדיין בלבוש בורגני למשעי
מוסוליני הירבה לקשט עצמו במלבושים מרשימים – והרבה להופיע במדים והדגיש את גבריותו ומעמדו במגפיים מרשימים – שנעל בהזדמנויות שונות:
המגפיים של גבריאלה ד’אנונציו המגפיים של בניטו מוסוליני
המודל של ד’אנונציו והפיגיונות בפיהם של נאמניו – הגיע גם למוסוליני:
הקומנדטורה” – המפקד ד’אנונציו וה’אדיטי’ הסרים למרותו –
עם הפגיונות בין השיניים
מימין: מקור ההשראה : חייל ‘ארדיטי’ בתצוגת “קרב” –
משמאל : מוסוליני נואם תחת סמל ה’ארדיטי’
ומדוע אני מזכיר את כל אלה ?
כיוון שביקור באיטליה היא חוויה מרוממת נפש [ אם לא כייסו אותך בתחנת הרכבת המרכזית במילנו.. , ולא חטפת קנס מעצבן, כיוון שנכנסת עם רכבך השכור לאיזור במרכז העיר המיועד – למקומיים בלבד… ] אתה חוזר מאיטליה מלא חוויות והכרת ערך עצמך שחייך לא היו לשוא ו”עשית חיים” עלי אדמות…
אך, הטיול לאיטליה יכול להיות גם מסע של לימוד, של העמקה בתחומים רבים: וכשאני מלווה את קוראי כאן לקראת נסיעתם לאיטליה לבילוי חופשה, אני מציע להם לזכור כי, כפי שניסיתי להראות בפוסט זה – איטליה היא לא רק “ארץ המגף” היא היתה גם “ארץ-המגפיים” – בה שלט הפשיזם תקופה של כ 21 שנה – והיא מלאה [ עדיין ] מקומות ומונומנטים בני אותה תקופה.
אני מזמין את קוראי לעקוב אחר הדיווחים שהעליתי בעבר – ואלה שאני מקווה להמשיך ולהביא גם מביקורי הקרוב בצפונה של איטליה – אותם אני מכנה :
מסעות: בעקבות > מסעות אנטי פשיסטיים [ לאתרים פשיסטיים ]
קריאה מעשירה !
.
ויקטור
24.8.2022