1/4 – הריינגולד – [2] סיפור-העלילה [סינופסיס]

8 בספטמבר, 2012

קישור ישיר לוידאו

בפוסט זה יתואר סיפור העלילה של ה”ריינגולד” [ זהב הריין ] היצירה הפותחת את מחזור ארבע האופרות של ריכארד ואגנר “הטבעת של הניבלונג” Der Ring Des Niebelungen/

בסיפור העלילה משולבים ה”לייט-מוטיבים” [ מוטיבים או נושאים מוזיקליים מדריכים המאפיינים ומלוים אלמנטים שונים בסיפור: כמו הטבע, נהר הריין, נערות הריין הזהב וכו’

סמל איקון זה יופיע ליד כל “לייט-מוטיב”

סמל אייקון זה יופיע לצד דוגמאות מוזיקליות שבחרתי להציג כדי לסייע בהכרת העלילה והביטוי המוזיקלי שלה – הגם שהדוגמה המוזיקלית אינה לייט מוטיב מובהק.

סמל אייקון זה יופיע לצד קישור לפוסט אחר המהוה הרחבה או פרשנות למהלך הרגיל של סיפור העלילה של הריינגולד

♣

הפתיחה התזמורתית

ה”ריינגולד” נפתח במבוא תזמורתי נרחב.

נגינת הפתיחה של התזמורת אורכת כארבע דקות בהן ממתין הקהל באור חִוַּרְיָן להתרחשות שתעלה על הבמה .

המוזיקה – שהאפקט העיקרי שלה בנוי על אקורד אחד [ מי במול מאז’ור ] תישמע כדקה. המוזיקה מתחילה ברחש וקול המיה דקה רק בקושי ניתן להבחין בה, ומתוך האִוְשָׁה עולה המוזיקה ממעמקי בור התזמורת ומתגברת אט-אט.

ואגנר ביקש להמחיש בכך [ “לצייר”, “לתאר” בצלילים – ? ] את המעמקים הירקרקים והאפלוליים של תחתית נהר הריין. משם, מן המעמקים, בהם התנועה כבדה ורוחשת באטיות, מן הכאוס הבראשיתי הקדמוני והמיתי, נובעת המוזיקה – ושם – מתחיל ה”סיפור”, סיפור שיסתבר לנו, כי לפי יומרתו של ריכארד ואגנר, שחיבר את המילים ואת המוזיקה, וראיית העולם הגראנדיוזית שלו – הוא משל סתום לסיפורו של העולם.

למרות התחושה של רבים מהעוסקים או המאזינים ל”רינג” – כי מדובר במוזיקה שחוברה לסיפורי עלילה מהמיתולוגיה הצפונית נורדית / טבטונית – אחרים סבורים כי ריכארד ואגנר שילב ברקע של סיפורי עלילה שמקורם במיתוסים הצפוניים הללו, רעיונות , דמויות, מעשים ועלילות שהם פרי המצאתו.

אכן את עולם המיתוס מאכלסות דמויות בלתי טבעיות “אל-אנושיות” [ ויש יאמרו “על-אנושיות” ] שתופענה במהלך העלילה המפותלת : ובינהן נימפות, גמדים, ענקים מפלצות אלים ואלות וכו’.

בקישור “מיתוס המיתוסים” – מובאת דעתו של המחבר דרק קוק בספרו I Saw The World End שמצא כי חומר רב המוצג ב”ריינגולד” לא שאוב מן המיתוסים אלא ממוחו הקודח של ואגנר – מחבר המילים והמוסיקה.

הפתיחה התזמורתית כנקודת מוצא ליצירה, היא שיר-הלל לטבע במצבו הבראשיתי, זהו טבע היולי שהכאוס שולט בו לפני שעוצב וגובש לצורתו הסופית – משל היינו עדים למעשה הבריאה עצמו במהלך [ כאילו היינו עדי ראיה ושמיעה לששת ימי היצירה כמסופר במיתוס הבריאה שבספר “בראשית” שבתנ”ך]

הצלילים הראשונים שיעלו על אזנו של המאזין הם צלילי הטבע:

1.1. הלייט-מוטיב של הטבע

הלייט-מוטיב של הטבע [ אקורד המי-במול-מאז’ור ] מתנגן כדקה, ומתוך לייט-מוטיב זה מתחיל לנבוע, אט-אט, זרם של נושא מוזיקלי חדש – הממשיך את נושא הטבע. אנו חשים בתנועה המתחילה מתוך הכאוס ; המוזיקה, כמו המים הזורמים, “מחפשת לה כיוון”, הזרימה הולכת ומתגברת, צוברת תאוצה ועוצמה. אט אט מתגבש ומתפתח , מתוך הלייט מוטיב של הטבע-ההיולי, מוטיב מוזיקלי חדש הוא “מוטיב הנהר” או “מוטיב נהר הריין”.

המוזיקה מתנגנת בזרימה המזכירה את תנועת המים בנהר, זרימה הולכת ומתגברת עד שתהפוך לאשד-ענקים, נהר אדיר הסוחף במימיו את זרם החיים.

1.2. הלייט-מוטיב של נהר הריין

מוטיב הטבע ומוטיב נהר-הריין – הם הבסיס המוזיקלי לפתיחה התזמורתית המיוחדת והמרשימה – ל”ריינגולד” [ אותה ניתן לשמוע בסרטון שבראש דף זה ]

פתיחה יוצאת דופן זו היתה חידוש מוזיקלי מרחיק לכת לתקופתה. היה בה חידוש שהדהים את המאזינים, שעד אותם ימים, לא חוו מוזיקה בעלת מרקם כזה.

1. תמונה ראשונה

שלוש בנות-הריין

שלוש-בנות הריין בהצגת הבכורה של הריינגולד

הדבר הראשון המתגלה לעיני הצופה, עם עלות המסך, הוא תפאורה המציגה את מעמקי הריין, מתוך החשכה השוררת בתחתית הנהר, ניתן להבחין בזרמי מים בתנועה, וכשהאור מתחזק ניתן להבחין בתנועה מעורפלת הלוך ושוב מעלה ומטה בתוך המים. אט אט מתבהרת התמונה : שלוש דמויות מתגלות – אלה הן בנות-הריין

[ RHEINTUCHTER ] השמות שבחר להן וואגנר נובעים גם הם מן המים:

  WOGELINDE    [ בתרגום : נחשול     ]

WELLGUNDE   [ בתרגום : גל           ]

FLOSSHILDE     [ בתרגום : סנפירית ]

1.3. הלייט-מוטיב של שלוש בנות-הריין

ההברה הראשונה בקול אנוש באופרה היא ההברה WEIA הנשמעת מפיה של אחת הבנות “הפקחית שבהן” – WOGELINDE . ההברה נשמעת כהברה חסרת פשר, או כלַחַשׁ נַחַשׁ. היו פרשנים שיגעו ומצאו לה פירוש בגרמנית העתיקה ותרגומה: “מים-קדושים”. מתוך מילה זו מתפתח משחק הברות ומילים כאשר ההגה ” w ” היא לבנת-יסוד בשאר מילות הקסם, חלקן בעלות משמעות וחלקן הברות מומצאות על ידי ואגנר.

WEIA ! WAGA !

מים-קדושים נועו

! WOGE, DU WELLE

מים רוחשים

! WALLE ZUR WIEGE

מטלטלים את עריסתנו

! WAGALAWEIA

ואגה לה ואאיה

! WALLALA WEIALA WEIA

ואללאלה ואיילה וואיה

[ תרגום מילולי – ויקטור ]

במילים אלה נשמע הלייט-מוטיב של בנות-הריין המבוסס על המוטיב של נהר הריין. המוטיב מתפתח למחול שמחה והשתובבות במימי הנהר. שמחת החיים והעליצות ילוו את בנות הריין כל אימת שתוזכרנה בהמשכה של היצירה. מקובל לראות בהן סמל התום, הטוהר והנאיביות שנחמסו ונגנבו על ידי כוחות הרשע – בדמותו של אלבריך.

אלבריך הניבלונג

לפתע, מבין הנקיקים שבמעמקי הנהר, עולה ומתקרב אלבריך [ מבוטא בגרמנית כאלבריש ] ובעוד בנות-הריין רוקדות ומשתובבות להנאתן במים – הוא מתגנב לקרבתן.

אלבריך – הניבלונג מגיע מן האפלה, מהתחתית, [ משאול תחתיות ? ] מארץ הניבלונגים היא ניבלהיים השוכנת מתחת לפני האדמה ושם בני גזעו – הניבלונגים – חוצבים בעבודת עבדים כפויה במכרות התת-קרקעיים מחצבי זהב.

אם נאזין האזן היטב לכניסתו של אלברייך נבחין כי גם מילות הפתיחה שלו – הן שתי הברות חסרות פשר He He :

1.5 – הופעת אלבריך

מה פישרה של חדירה זו לרשותן של בנות הריין התמימות – ומה פישרן של הברות חסרות פשר אלה ?

על כך ניתן יהיה לקרוא בהרחבת-פרשנות ברשימה “אלברייך הניבלונג” [ בהכנה ]

כשאלבריך סמוך אליהן ומבחין ביופיין וחיוניותן גובר בו יצר החיזור הגברי. הוא מתחיל בגינוני חיזור מגושמים אחריהן. בעודו מנסה, בנות-הריין ממשיכות בריקודי מחוזרות-חמקניות, והנה עולה אלומת אור המאירה את גוש הזהב המונח בראש סלע תת-מימי. אלבריך אינו נשאר אדיש לזהב המתנצנץ לנגד עיניו.

1.6. הלייט-מוטיב של זהב הריין

בנות הריין פזיזות ופטפטניות, ומספרות לו כי הן הופקדו לשמור על זהב-הריין, ועוד הן פולטות סוד: מי שינאץ את האהבה ויתכחש לה – יוכל לצקת מהזהב שבנהר הריין טבעת – RING – זו הטבעת שתעניק לכל היצירה את שמה – “טבעתו של הניבלונג” Der Ring des Nibelungen או בקיצור “הרינג” או “הטבעת”

אלבריך הניבלונג גונב את הזהב מבנות-הריין

זו הטבעת שרבות מהדמויות המופיעות ב”רינג” תשתוקקנה אליה ותלחמנה להשיגה, ותעשנה מעשים שלא ייעשו, ותשבורנה קודים מוסריים וחוקיים – והכול ובלבד שישימו ידם עליה – ובכך ישיגו שלטון ללא מיצרים בעולם .

דבריה של בת-הריין ווגלינדה הם:

Nur wer der Minne

רק זה שאת אהבת-הבשרים

,Macht ventsagt

ינאץ בפה-מלא

nur wer der Liebe

רק מי שאת האבהבים

, Lust verjagt

מעליו ידחה

,nur der erzielt sich den Zauber

רק הוא בקסם יזכה

.zum Reif zu zwingen das Gold

ומן הזהב את הטבעת יחשל

[ תרגום מילולי – ו’ ]

1.7. הלייט-מוטיב של ניאוץ האהבה

אלבריך, ממהר להפנים את הבשורה ששמע: למרות שזה עתה עסק במזמוטי חיזורים אחר הנערות המשובבות, הוא כבר מוכן ומזומן לשנות את טעמו: אין לו כל מעצורים לנאץ את האהבה, להוציא דיבתה רעה בקול גדול, והוא אץ רץ להשגת הזהב ממנו תעוצב הטבעת שתעניק לו את השלטון על העולם:

1.8 – אלברייך מנאץ את האהבה

אלבייך שם ידו על הזהב. בנות הריין המרומות אינן מספיקות למחות והגנב – ואוצר הזהב בידו – ממהר להסתלק אל מקומו: המצולות האפלוליות.

מוזיקת המעבר האנרגטית בתזמורת תלווה את אלבריך הנמלט, ותאפשר להחליף את התפאורה על הבמה לקראת התמונה השניה.

2.0 – נגינת מעבר לתמונה השניה

2. תמונה השניה

פריקה [ אשתו של ווטאן, אבי האלים ] מעירה אותו מתרדמתו וקוראת לו – “ווטאן , בעל, התעורר” [ היזהר, הישמר, שים לב ]

WOTAN – GEMALD ERWACHE .

ממרחק, במעלה הרמה ההררית בה אנו נמצאים בתמונה השניה, נראית הוואלהלה, מקום מישכנם של האלים.

2.1 – הלייט-מוטיב של הוואלהאלה

ווטאן הזמין את בנייתה של טירת-האלים – הוואלהלה, משני האחים הענקים פאסולט ופאפנר ואלה מתייצבים לקול הלמות התזמורת.

הם דורשים בתקיפות רבה את המחיר שהבטיח להם ווטאן ; המחיר הוא פראיה – אלת האהבה.

ווטאן הוא אבי האלים. לכאורה השלטון על האלים בידיו. אך, אין הוא ממהר לוותר על [ אלת ] האהבה. פאפנר ופאסולט דורשים בתקיפות שאינה מותירה מקום לספק: את פראיה עליהם לקבל כמוסכם וכמובטח ! חד וחלק !

2.2 -הלייט מוטיב של פאסולט ופאפנר

לוגה – אל האש הערמומי והחלקלק נכנס לתמונה. כלאחר יד הוא מספר את דבר גניבת הזהב על ידי אלבריך הניבלוג. עתה הגנב בבריחה עם אוצרו. הוא בדרכו אל אחיו מימה הניבלונג.. מימה הוא חרש-אמן האמור להתיך מן הזהב הגנוב את הטבעת.

אלברייך, שכבר ניאץ את האהבה, והזהב – פרי הגניבה – כבר בידו , מצפה עתה ליצירתה של הטבעת. שאיפתו היא להשתלט על העולם באמצעותה.

הסיפור מצית בווטאן את אותו חלום עצמו : לשלוט בעולם. ואולם מצד שני הצורך להפרד מפראיה – אלת האהבה – קשה עליו. [ שהרי התנאי שעליו סיפרו בנות-הריין: כי כדי לשלוט בעולם יש צורך לא רק בטבעת אלא גם יש צורך לוותר ולנאץ את האהבה – ומשימה זו קשה על ווטאן.

לעומת זאת עבור האחים הענקים המגושמים הצוקרך לוותר על האהבה אניו מהווה מחסום כה גדול ולבלבד שישיגו את הטבעת ובכך ישיגו שליטה בעולם.

לכן סיפור הזהב והטבעת. מצית גם את דמיונם של האחים. הם מוכנים לשקול וויתור על פראיה, ועל תפוחי-הזהב שלה, כנגד הזהב והטבעת .

2.3 “תפוחי הזהב של פראיה”

וואטאן מתלבט כיצד “לאחוז בחבל משני קצותיו”: להמשיך ולהחזיק בפראיה ובה-בעת להשיג את הטבעת המבטיחה שלטון על העולם.

ווטאן ולוגה יוצאים בדרכם לניבלהיים, היא ממלכת הניבלונגים, כדי למצוא את אלבריך ולהוציא את הטבעת מידו.

3.0 – נגינת מעבר לתמונה השלישית

3 תמונה שלישית

נגינת המעבר שמשמיעה לנו התזמורת, מורידה אותנו מהרמה בהרים, מהם נשקפה הוואלהלה, אל תהומות ניבלהיים – ארץ הניבלונגים,

בניבלהיים נפגשים שני האחים הניבלונגים : אלבריך ומימה.

גם הפעם ההברות הראשונות הנשמעות מפיו של אלבריך הן : HE HE הוא רודף אחרי אחיו מימה MIME – האמן בחרשות המתכות.

היכרותנו הראשונה עם מימה פותחת בהברות חסרות פשר: OHE ! OHE ! AU ! AU I ;

ואגנר בחר לשים בפיהם של שני הניבלונגים הברות חסרות פשר עוד לפני שישמיעו מילים מפורשות באזנינו, להוסיף קו של פרימיטיביות או קדמוניות-מיתית לדמותם הדוחה והמכוערת האמורה להיות מבחילה ומייצגת את הרוע.

אלבריך נמצא במרדף אחרי מימה אחיו, בדרישה כי ימסור לו את הקסדה שהכין לפי הדרכתו. קסדה זו נקראת TARANHELM – קסדת-קסמים המאפשרת לחובש אותה לשנות צורה.

3.1 –לייט-מוטיב – ה TARENHELM

מימה מתחמק ואלבריך מאשים אותו בניסיון להשאיר את הקסדה לעצמו. אלבריך כועס כיוון שהוא זה שלימד את מימה את סודות הכנתה. אלבריך התקיף משיג את מימה, הקסדה נשמטת מידיו, ואלבריך מניח את ידו עליה וממהר לחבוש אותה וללחוש את מילות הלחש-נחש:

Nacht Und Nnebel, Niemand Gleich

ובתרגום : “לילה וערפל – ומיד נעלם”

אלבריך “נעלם” והופך להיות רואה ואינו נראה. במבחן הראשון ה TARENHELM הוכיח את יעילותו:

3.2.1 – הלחש-נחש-הראשון:

מימה אינו מצליח לאתר את אלבריך ואלבריך “הבלתי נראה” מודה לו על הקסדה, ומסביר כי הקסדה נחוצה לו לשם בילוש אחר עם העבדים הניבלונגים הסרים למשמעתו – ומימה בינהם – מעתה גם הוא , האח, כפוף לאלבריך – ויהיה עליו לשרת את אלבריך – מלך הניבלונגים – יום ולילה בכל עבודה שיורה לו לבצע.

התמונה מתחלפת במהירות ואנו נמצאים בניבלהיים:

3.3 – מוטיב הניבלונגים

למשמע המוטיב של הניבלהיים אנו זוכים למבט חטוף לתוככי ממלכת עבדים זו: בני עם הניבלונגים חופרים, בעבודת פרך, את מרבצי הזהב מתוך המערות התת קרקעיות. מוטיב הניבלונגים הוצג במוזיקת המעבר לפרק השלשי. מה שנשמע כ”צחצוח-חרבות” אינו אלא קולות מכושי המתכת של החופרים הנתקלים במרבצי הזהב במערות התת קרקעיות

לכאן – לממלכת הניבלונגים – מגיעים ווטאן ולוגה.

הם פוגשים במימה ואומרים לו כי באו לעזור לו.

מימה שואל כיצד יוכלו לעזור לו כאשר עתה הוא משועבד כליל לאלבריך, אשר דרש ממנו לצרוף לו טבעת מזהב-הריין.

מימה, מגלה לווטאן ולוגה את סיפור הקסדה ומצטער כי לא שמר אותה לעצמו, יתכן ובאמצעותה היה מצליח לשחרר עצמו משלטונו האכזרי של אלבריך עליו.

אלבריך נשמע מתקרב. ומימה מזהיר את ווטאן ולוגה מפניו – אך הם דווקא מעונינים במפגש איתו.

אלבריך מופיע, ומצליף בשוטו להפגין את עוצמת דרישתו לכפיפותו של מימה כנתון למרותו כשאר בני הניבלונגים.

אלברייך שולף את הטבעת ומצווה בכוחה על עם הניבלונגים להזדרז ולעבוד:

3.4 – צווחת האימים

ממעמקי ניבלהיים עולה ונשמעת צווחת-אימה – ביטוי לסבלם של הנתונים לעריצותו של אלברייך – אדון הטבעת !

ווטאן וולוגה פוגשים באלבריך והוא מתרברב בפניהם בתוכניותיו לשעבד את כל העולם לרגליו בכוחם של הזהב והטבעת.

הוא מזכיר להם כי כבר עמד בתנאי של ניאוץ האהבה וויתור עליה

3.5 – אלברייך מזכיר את ויתורו על האהבה

אלברייך, מזכיר לווטאן, תוך השמעת מוטיב הוולהלה בתזמורת, כי שלטונו קרב לקיצו וגם השפעתו על הנשים המבושמות שתחת מרותו עומדת להסתיים.

לוגה – אל האש – שנהוג ללוות את הופעתו בצבע אדום – [ צבע האש ] מתחיל במסע השכנוע שלו : הוא מחניף לאגו של אלברייך ומהללו על הצלחותיו הרבות בכוחו של המטמון העצום שנמצא תחת שלטונו . “אני צריך לשבח אותך כגדול מכולם, הירח הכוכבים וזוהר השמש” הוא מפליג בשבחיו.

לוגה ממשיך בלשון חלקלקות : על אלברייך לשמור את הטבעת אצלו – לאחר שהשיג אותה בדרך הקשה, אך היתה זו רק הכנה לשאלה שלוגה יציג לאלבריך:

“מה יקרה אם אחד מבני עמו – עם הניבלונגים – ינצל את שנתו ויחמוס ממנו את הטבעת ?”

ובתשובת ניצחון שולף אלבריך את קסדת הקסמים, ומבטיח ללוגה כי הוא יכול לשנות את צורתו למה שיחפוץ.

לוגה מטיל ספק בכוחה של הקסדה.

אלבריך עומד להוכיח ללוגה את כוחה: הוא חובש את הקסדה ולוחש את הלחש-נחש השני: RIESEN-WURM WINDE SICH RINELND

3.2.2 – הלחש-נחש-השני : RIESEN-WURM

והופך עצמו לדרקון מפחיד:

אימה נופלת על לוגה. סיבה טובה לאלבריך להוסיף ולהתרברב: “מגמד למפלצת – ברגע” ונושא המפלצת [ הדרקון ] יישמע:

3.6 – אלברייך בדמות המפלצת

לוגה נאלץ להודות בגבורתו של אלבריך, ובכוחותיו העליונים.

אך לוגה לא נכנע. המחמאות לא היו אלא מקדמה לקראת הפח-היקוש שיטמון לאלבריך : לוגה מפעיל את עורמתו ומקנטר את אלבריך כי אין די בהפיכתו המהירה למפלצת – האם יוכל גם להקטין עצמו למימדים זעירים של מקק ?

ואלבריך חובש פעם נוספת את הקסדה וולוחש את הלחש-נחש השלישי KRUMM UND GRAU KRCHE KROTE

3.2.3 – הלחש-נחש-השלישי : KRUMM UND GRAU

וכאן דוגמה לקטע האמור בביצוע הבימתי:

קישור-ישיר

ווטאן ולוגה קוטפים עתה את פרי עורמתם: אלבריך נפל לפח שטמנו לו – ועתה משהוכיח להם כי קסדת הפלא יעילה מספיק להפכו לקרפדה זעירה – הם מנצלים את המצב – מתנפלים עליו וכובלים אותו.

ווטאן קורא ללוגה לחזור הביתה.

תרועת הניצחון נשמעת בקטע המעבר לתמונה הרביעית

4.0 נגינת מעבר לתמונה הרביעית

4. תמונה רביעית

ווטאן ולוגה גוררים את אלבריך הכבול ומביאים אותו לרמה הגבוהה ממנה נשקפת הוואלהלה – [ כמו בתמונה השניה ]. ווטאן מודיע לאלבריך כי עתה הוא שבוי שלו ונתון למרותו. תמורת כופר ראוי – הוא יהיה מוכן לשחררו לחופשי.

אלברייך מאיים בנקמה. ווטאן מבהיר לאלברייך שאם רצונו לנקום – קודם עליו להשתחרר מהכבלים ולשם כך עליו לשלם את הכופר.

אלבריך מוכן למסור את הזהב אך את הטבעת [ המאפשרת שליטה בעולם ] מבקש לשמור לעצמו.

ווטאן בשלו – הוא דורש בתקיפות את את מלוא הכופר: את הזהב ואת הטבעת – כאחת.

אלבריך מנסה למתן את עמדת ווטאן ומצווה על הניבלונגים להביא את הזהב – אולי למראה הררי הזהב יתרכך ליבו של ווטאן והטבעת תישאר בידי אלברייך.

הניבלונגים מגיעים לקול נגינת מוטיב הזהב המתפתח למוטיב הניבלונגים. הזעם שבליבו של אלבריך מתרוצץ בנגינת התזמורת:

4.1 – מוטיב האוצר-הכאב-והניבלונגים

המשא ומתן נמשך: ווטאן עומד על מסירת הטבעת כחלק מהכופר. אלבריך ממשיך בסירובו: “אתן את חיי ולא את הטבעת” ווטאן מתעקש גם על הטבעת. אלברייך מנסה טיעון חדש: הטבעת הפכה חלק מעצמו. אך הדברים אינם משאירם רושם רב על ווטאן – והוא מזכיר לו כיצד גנב את הזהב מבנות-הריין.

אלבריך מודה כי חטא כאשר נטל את הזהב אך חטאו הוא כלפי עצמו ומצפונו בלבד – ואילו חטאו של ווטאן, בדרשו את הטבעת, שנוצקה לפי הקסם שהפעיל אלברייך, הוא מתמשך ויעמוד בכל הזמנים.

סבלנותו של ווטאן פוקעת והוא נוטל את הטבעת מאצבעו של אלבריך בכח ! ומכריז: סוף סוף הכח בידי – וזה עושה אותי חזק מכל.

לוגה משחרר את אלבריך – כלי נשיפה משמיעים לנו את “מוטיב השנאה” ואלברייך שואל-מתריס:

האם עכשיו אני חופשי ?

באמת חופשי ?

Bin ich nun frei ?

Wirklisch frei ?

4.2 – מוטיב השנאה-ושאלות החופש

אלברייך מקלל את קללת הטבעת : “מלכה של הטבעת – יהיה עבדה !”

מנגינה חדשה נשמעת – נגינת אהבה רכה עולה ברקע, אך מאחור נשמע מוטיב פאסולט ופאפנר המתקרבים.

הם מגיעים ותובעים את מה שהובטח להם בתמורה לפראיה – את האוצר כולו !

ווטאן שוב נמצא בין הפטיש והסדן: הוא מעונין בפראיה אלת האהבה אך את הזהב ובייחוד את הטבעת אינו מוכן לאבד.

ווטאן מנסה לרצות את הענקים עם הזהב. הוא מצווה להביא את הזהב ולהניחו לרגלי הענקים…. ותוך כדי כך מתרפק על הטבעת שעל אצבעו. הענקים מבחינים בה ודורשים גם אותה כחלק מהתמורה:

לוגה – “המפשר” מנסה להרגיע את הענקים ומסביר להם כי ווטאן מתכוון להשאיר את הזהב בידו על מנת להחזירו לבנות הריין.

ווטאן ממהר לתקן: הוא מתכוון להחזיק בזהב ובטבעת לעצמו. לוגה מזכיר לווטאן כי דבריו סותרים את הבטחתו לבנות הריין – זה אינו מעניין את ווטאן “הטבעת תישאר אצלי” – כך הוא מצהיר.

הענקים בשלהם הם דורשים את הטבעת כחלק מהכופר המגיע להם ולא – פראיה תהיה שלהם לנצח.

הקונפליקט בעיצומו:

ואז, ארדה [ אלת האדמה ] עולה ובאה מן האדמה. הנושא הפותח את שירתה הוא פיתוח של מוטיב הטבע מהפתיחה לריינגולד – ארדה פונה לווטן בתביעה:

WEICHE, WOTAN, WEICHE

4.3 –הכנע, ווטאן, הכנע

ארדה מזהירה אותו מפני “קללת הטבעת” ומפצירה בו להפטר ממנה.

מילותיה, מכל מקום המוזיקה המלווה אותן, פועלת את פעולתה, לצד קריאות העזרה של פראיה, הנתונה בידיהם הגרומות של הענקים, ווטאן מוותר על הטבעת ומוסר אותה לפאפנר.

מיד לאחר שהטבעת נמסרת לפאפנר – מתחיל ריב בין האחים. גם פאסולט רוצה חלק בטבעת. הריב הופך לרצח [ כמו בפרשת קין והבל “ותהי יד איש באחיו” ] – ופאפנר מכה בפאסולט וזה נופל מתבוסס בדמו.

אווירת נכאים משתלטת. ערפילים מכסה את הרמה, ארדה מזכירה את הוואלהלה והאל דונאר – אל הברקים עם הפטיש ביד – מכה בפטישו לפזר את הערפילים וקורא קריאת עידוד, [ מילותיה חסרות פשר] :