[3] רודין/בלזק – סנקט-פטרסבורג Petropavlovsk
2 בנובמבר, 2013.
תערוכת העתקים של פסלי רודין – במבצר פטרופבלובסק [ פטר ופאול ] בסנקט-פטרסבורג
סנקט-פטרסבורג : 30.7.2012
מבצר “פטרו-פאבלובסק”, הקרוי על שם הקדושים פטר ופאבל, שוכן על הגדה הצפונית של נהר הניבה. מבצר זה הוא המבנה המאסיבי הראשון שנבנה במה שתהיה לימים סנקט-פטרבורג. המתענינים ימצאו פרטים נוספים על הקמתו בקישור זה.
הצריח המוזהב של כנסיית פטר ופאבל המזדקר ככידון ארוך וחד מתוככי מתחם המבצר – הוא הגבוה בכנסיות סנקט-פטרסבורג, המשופעת בכנסיות לרוב, וזוהר הזהב שלו לוכד את העין מכל פינה שבעיר.
[ בסרטון שערכתי – הניתן לצפיה בצוהר-וידאו זה – על רשמי ממראות הניבה ומבצר פאבלופטרובסק – לצלילי “שחר על נהר מוסקבה” – המוזיקה שחיבר מודסט מוסורגסקי, לסצינה הפותחת את האופרה “חובנשצינה” ( המתחילה על גדות נהר מוסקבה דווקא …) החלטתי לזווג בין המוזיקה שחוברה על גדת הניבה, על ידי קומפוזיטור שעשה את מיטב שנותיו בסנקט-פטרסבורג – לבין תצלומי נהר הניבה ומבצר פטר ופאבל – באור המיוחד של ה”לילות הלבנים” האופיניים לסנקט-פטרסבורג, והרויים אוירת מסתורין וקסם לילי מעורר השראה וסוד ]
הצריח של כנסיית פטר ופאבל כה דומיננטי בקו הרקיע של סנקט-פטרבורג, עד כי הסקרנות תביא אותך לביקור בין חומותיו המסיביות של המבצר.
מראה צריח כנסיית פטר ופאבל מגן הקיץ
באתי איפוא, בין כמה מאות תיירים אחרים, לביקור במבצר פאבלופטרובסק באור בוקר זוהר של יום קיץ שמשי.
השער של סנט-פטר, וכידון-הזהב של צריח הכנסיה מתנשא באלגנטיות מאחוריו – הם המקבלים את פני המבקר:
שער האבן, שהחליף את שער העץ שהיה במקום, נבנה בשנים 1717-18 ועוטר לציין את נצחונותיו של מייסד העיר – פטר הראשון. השער עוצב כשער נצחון בסגנון בארוקי [ והוא מזכיר בקוי המתאר שלו את חזיתותיהן של כנסיות אחדות מתקופת הבארוק באיטליה ]. השער תוכנן על ידי הארכיטקט האיטלקי Domenico Trezzini ונועד לפאר ולהלל את נצחונותיו של פטר הגדול על השבדים ששלטו במפרץ פינלנד השומם עד שפטר – רב השאיפות – החליט לעשותו חלונה של רוסיה לאירופה.
כיאה לתקופת הבארוק השער מעוטר בקישוטים המעוצבים בסגנונות אחדים, שלא תמיד תואמים האחד את משנהו. כוונת חלקם נותרה לא ברורה : לא ברור לי מה תפקידן ומה מעמדן של שתי הנשים שפסליהן נתונים בשתי גומחות משני צידי השער: האחת עטויה שיריון וקסדה [ האם היא מסמלת “אומץ” כפי שמבואר בחוברת הנמכרת המקום] והאם השניה העוטה טוגה, ואוחזת בידה האחת נחש ובידה השניה ראי מסמלץ “זהירות” או “פיקוחות” כנטען באותה חוברת ?
“אומץ” “פיקחות”
במרכז, מעל קשת השער עצמו, תלוי סמל הנשר-כפול-הראשים, סמלה של המלוכה הרוסית – ראש אחד פונה למזרח – לקונסטניטנופול וראש שני למערב, לעבר רומא – או בפרשנות אחרת: ראש אחד של הנשר מסמל את הכנסיה וראש שני מסמל את המדינה.
במרכזו של הנשר-כפול-הראשים – היצוק ברזל שחור במשקל של כטונה, מוטבע ציור בו מוצג ג’ורג’ הקדוש הרוכב על סוסו ומכניע בכידונו את הדרקון מזרה האימים [ רמז לנצחונו של פטר על השבדים ? ].
ג’ורג’ הקדוש מכניע את הדרקון
מעל לסמל השלטון, המשדר עוצמה ונחרצות, מוצג תבליט המציג דמות הנופלת בבעטה ובפחד מהשמים אל עבר צריח של כנסיה – ודמויות מימין ומשמאל חוזות במחזה.
התבליט, מעשה ידיו של הפסל הגרמני Hans Konrad Ossner, מתאר את “נפילתו של סימון מאגוס” – שלפי “מעשי השליחים”, [ פרק ח’ 9- 26 ] אחד מספרי הברית החדשה, היה קוסם שחי במאה הראשונה בארץ-ישראל, והיה מתגאה בכוחותיו לבצע קסמים. כאשר ראה כיצד השליחים פטרוס [ על שמו נקראת פטר-בורג ] ויוחנן, מוטבלים לנצרות, ונחה עליהם רוח הקדושה – ביקש גם הוא להצטרף אליהם. אך כאשר סורב, בשל הקסמים שהיה עוסק בהם, ביקש לקנות בכסף את הזכות להמנות על הקדושים. נסיון זה נדחה מכל וכל ועושה הקסמים, שהצליח בכוח קסמיו לעלות לשמיים, איבד לפתע את כוחותיו המאגיים, ובתבליט הוא נראה צולל אל עבר צריח הכנסיה שנבנתה על הסלעים [ הנראים בתבליט ] עליהן נבנתה הכנסיה. אם נזכיר כי Petra ברוסית משמעו אבן, סלע – נבין את ההרמזים המוטמעים בתבליט.
אם נדקדק במועד הקמת השער מאבן והצבת התבליט עליו בשנת 1718 – ונזכור ארועים יוצאי דופן שארעו באותה עת – נוכל לתת פירוש אקטואלי להצבת התבליט יוצא הדופן בשער הנצחון למצודת פטר ופאבל שבנה פטר הראשון:
תמונת הבלהות המצטיירת לעיני המתבונן היא של סילוקו של אותו “סימון מאגוס” מהשמים הן על ידי דמות השטן המרחפת בינות לעננים מימינו והן על ידי המלאך שמשמאלו. בתבליט הוא מוצג מבועט בעת נפילתו מהשמים כאשר חרב צריח הכנסיה מכוונת לגופו :
סימון-מאגוס הוא שמעון-הקוסם נתגלה כנוכל והוא נופל מהשמים על צריח כנסיית פטרופוולובסק.
הכנסיה שאל עבר חוד צריחה נופל “סימון מאגוס”, תואמת בקווי המתאר שלה למראה כנסיית פטר ופאבל הקדושיםכפי שנראתה בגילגולה הראשון כאשר היתה בנויה מעץ. לימים הכנסיה נבנתה באבן. לאחר שהצריח שלה שהיה בנוי עץ – קרס עקב סערה נבנה צריח חדש עשוי ברזל – והמתנשא לגובה של 122 מטר – הוא הצריח המוכר לנו כיום.
שלושת השלבים העיקריים בבנינה של כנסיית פטר ופאבל בסנקט-פטרסבורג
ככה יעשה לבן המורד – או המטרה המקדשת את האמצעים
כדי לפענח טוב יותר את הכוונה בהצבת סיפורו של “סימון-מאגוס” מעל לשער הכניסה החגיגי למתחם המבצר – ראוי שנשים לב לחשבון נוקב ואכזרי במיוחד שפטר הגדול בא עם בנו הצארביץ אלקסיי באותה שנה בה הוצב התבליט ונבנה השער – 1718 !
אלקסיי זה שהיה בנו של פטר מאשתו הראשונה Eudoxia Lopukina – שלא שבעה נחת מהרפורמות מרחיקות הלכת שרצה בעלה להכניס לחיה של רוסיה, רפורמות במסגרתן ציווה להקים את העיר סנקט-פטרסבורג ויעד לה את התפקיד של “חלונה של רוסיה לאירופה”. הבן אלכסיי’ שעיקר חינוכו הופקד בידי אימו, ואנשיה, נציגיה של השמרנות הרוסית הכנסייתית, לא הסכים ללכת בדרכי הרפורמות שביקש אביו להנהיג. הקרע שנוצר על רקע זה בין האב לבנו הלך והעמיק עד כי האב חשד בבנו שהוא זומם מרד נגדו.
ראשית הזמין פטר הגדול את בנו אלקסיי לשיחת נזיפה והזהרה – רגע מאוד דרמטי בתולדותיה של רוסיה וביחסים בין אב “הצאר” לבנו ה”צארביץ” [ = יורש העצר ].
הצייר ניקולאי ניקולאי גא הנציח מפגש טעון זה בציור דרמטי משנת 1871 ציור המצביע על הקונפליקט העמוק שבין האב ובנו- יורש העצר.
שיחת הנזיפה בין פטר הראשון – לבנו אלקססי המשפיל מבטו בפני אביו
אלא ששיחת הבהרה זו לא הניבה את הכניעה המוחלטת לה ציפה פטר הגדול:
עתה צעד פטר צעד אחד נוסף :
ראשית ציוה לאסר את בנו, ולצורך כך אף הוליך אותו שולל בהבטיחו לו כי לא יאונה לו רע אם ישוב מאירופה חזרה לרוסיה. הבן אלכסיי נפל למלכודת וב 31 בינואר 1718 חזר והתייצב במוסקבה. עד מהרה הוא נעצר והובא למתקן מיוחד שהוקם בתוככי מבצר פטרופאבלובסק שבסנקט-פטרסבורג מתחם עינויים בסגנון האינקויזיציה עם מתקני עינויים – שמטרתם לשבור את קשי עורפו של הנחקר ולהציל מפיו הודאה.
הבן אלכסי “זכה” למנה ראשונה של טיפול שכזה מידם של חוקריו של פטר הגדול. ב 18 בפברואר התוודה אלכסיי ראשונה, מסר את שמותיהם של חבריו, ובאותה הזדמנות הודיע כי הוא מוותר על הכתר לטובת בנו התינוק. אימו הוצאה מן המנזר בו שהתה ונשפטה בפומבי בגין יחסים עם גברים אחרים. חבריו של אלכסיי עברו סדרת עינויים על הגלגל לשבירת מפרקותיהם. בשרה נצרב בברזל מלובן עד כי מתה בעינויים אלה. כל זה נעשה כדי לשבור את רוחו של הבן אלכסיי – ו”להשיבו למוטב” כלומר לשבור בו את רוח המרד נגד אביו.
לאחר מכן נערך לבן משפט בפני נציגי הממשל והכנסיה [ סמל הנשר כפול הראש ] והוא נידון למות בעינויים.
ביום 19 ליוני 1718 הוא נענש ב 25 מלקות שוט. ב 24 ליוני ספג מנה נוספת של 18 מלקות בשוט. ב 26 ליוני 1718 הוא נפח את נשמתו [ שומועות הילכו כי מי מאנשי הצאר גרמו למותו ].
מקרה כואב וחמור זה של רצח בן בפקודת האב – המגלם בתוכו את הדילמה של האמנם “המטרה מקדשת את האמצעים” ? דילמה שהועמדה על ידי הונורה דה בלזאק ב”משל המנדרין הסיני” המובא בספר “אבא גוריו” – דילמה שנשאבה מבלזק לספרו של דוסטוייבסקי “החטא-ועונשו”‘ נושא שהערות ראשוניות עליו נדונו על ידי ברשימות על דוסטוייבסקי ו”החטא-ועונשו” כגון ברשימה “דוסטוייבסקי-רסקולניקוב: צד החטא וצד העונש” שבקישור זה
אותו מתקן סודי שנועד למעצר ועינויי חשודים שזכה לכינוי : Alexeyevsky Ravelin על שם של בנו המורד של פטר הגדול, הפך ברבות השנים לכלא הפוליטי של סנקט פטרסבורג ורבים מאלו שנחשדו כבעלי דעות שאינן תואמות את דעת שלטון הצארים, הובאו אליו והוחזקו בו בתנאים קשים ביותר. המפורסמים בהם היו “הדקבריסטים” לאחר נסיון הנפל למרוד בצאר בשנת 1825 ועוד רבים אחרים.
בלילה שבין 22 ל 23 באפריל 1849 – נעצר הסופר פיודור דוסטוייבסקי, עקב פעילותו של סוכן כפול, בחשד כי השתתף בחוגו של פטרושבסקי – קבוצה שנחשדה בפעילות חתרנית כנגד שלטונו של הצאר:
דוסטויטיבסקי שהה במתקן זה כשמונה חודשים עד למשפטו והנה תיאור ימיו של דוסטוייבסקי באותו מתקן:
“בכלא האלכסייבסקי המבודד, המיועד לאסירים המדיניים של מצודת פייטרופאוולובסק. ישב דוסטוייבסקי שמונה חודשים בצינוק בחשכה ובדממה. הוא היה מנותק מן העולם כולו : תחילה נאסרה עליו אפילו קבלת ספרים. רבים לא עמדו בזאת: גריגורייב וקאטנב השתגעו: יאסטרז’מבסקי ניסה להתאבד; אחשארומוב הסתיר מסמר כדי לתלות את עצמו. ברבות הימים סיפר דוסטוייבסקי לווסוולוד סולובייב: “משמצאתי עצמי במצודה , חשבתי שזה יהיה סופי. חשבתי שלא אעמוד בזה שלושה ימים. ולפתע נרגעתי כליל. וכי מה עשיתי שם ? הרי כתבתי שם את ה’גיבור הקטן’. קרא, האם מורגש בו סבל או זעם? חלמתי חלומות שקטים. טובים . ועם הזמן הלך המצב והוטב”
((קונסטנטין מוצ’ולסקי ‘דוסטוייבסקי חייו ויצירתו’ בעמ’ 113)).
המתקן הסודי – כונה לימים “הבית הסודי” ובמקומות אחדים התפרסמו תצלומים שלו – אשר מעוררים בעיני כמה ספקות עליהן ניתן לקרוא בצוהר-טקסט זה:
תצלום “הבית הסודי” במתחם Alexeyevsky Ravelin
מתקן זה הוחלף בשנת 1870 בבית סוהר מודרני יותר ונרחב יותר ששימש כבית סוהר לאסירים הפוליטיים ברוסיה הצארית – הידוע בשמו “הכלא הפוליטי בבסטיון טרבטקוי” The Trubetskoy Bastion Prison אליו היו מועדות פני בביקור שערכתי במבצר פטרופטבלובסק – ועל רשמי הראשונים מהביקור בכלא הפוליטי טרברסקוי – כתבתי את הרשימה שניתן לקראה בקישור זה.
מערכת מתקני המאסר שבמתחם מבצר פטר ופאבל – החל בAlexeyevsky Ravelin והמשך בכלא הפוליטי טרברסקוי – זכתה לכינוי “הבסטיליה של סנקט-פטרבורג”, וקשר זה בין פאריז ובין סנקט פטרסבורג – הדהד בזכרוני בדרכי לביקור בכלא טרברסקוי:
מיקומו של הכלא הפוליטי טרברסקוי במתחם פטרופבלובסק
ומדי האסירים ואזיקי הרגליים בהם הוחזקו האסירים
כשעברתי את שער פטר הקדוש והתחלתי ללכת לעבר בית הכלא שענין אותי, הופתעתי לגלות בדרכי, בצד מבנה כנסיית הקדושים פטר ופאול – את המונומנט לבלזאק – פרי יצירתו של אוגוסט רודין:
המונומנט לבאלזק של רודין לצד כנסיית הקדושים פטר ופאול שבמבצר פטרופאבלובסק
הסתבר לי כי בדיוק במועדים הנ”ל נערכה במבצר תערוכה נודדת של פסלי רודין במסגרתה הוצגו העתקי יציקות מפסליו של רודין – תערוכה שאמורה היתה להמשיך דרכה מסנקט-פטרסבורג למוסקבה.
כדי למשוך תשומת לב המבקרים הרבים במתחם המבצר לקיומה של התערוכה הוצב המונומט לבלזאק – בפתח המבנה בתוכו הוצגה התערוכה.
המומומנט לבלזאק בחצר מבצר פטרופבלובסק
נוכחותו המרשימה של בלזאק בסנסט-פטרסבורג, נראתה לי ‘טבעית’ יותר מנוכחותו במוזיאור MoMa בניו יורק , כפי שניסיתי להבהיר את תהיותי בפוסט “רודין/בלזאק- ניו-יורק MoMa” אך כיוון שמיהרתי לביקור בכלא הפוליטי של טרבוסקוי – לא נכנסתי לביקור בתערוכת פסלי רודין שהוצגה שם.
ועל ההקשרים בין באלזאק ובין סנקט פטרסבורג ועלייתי לרגל לכלא שסימל עבורי פרק מכריע בחייו של פידור דוסטוייבסקי – שמסע זה לסנקט פטרסבורג היה במידה רבה מסע בעקבותיו – אפרט בפוסט נוסף בו אדון בהשפעות של הונורה דה בלזאק הצרפתי על פיודור מיכאלוביץ דוסטוייבסקי הרוסי.
_______________________________________________
הפוסטים בענין רודין / בלזק
_______________________________________________
1. רודין / בלזאק [1] פאריז – Montparnass
2. רודין/בלזאק [2] ניו-יורק – MoMa
3. רודין /באלזאק [3] סנקט-פטרסבורג – Pertopavlovsk