NACHT UND NEBEL

אדולף היטלר ומתחתיו היינריך הימלר

שני ההסטוריונים שכתבו ביאוגרפיות מפורטות ורבות היקף על אדולף היטלר מציגים אותו כמעריץ נלהב של ריכארד ואגנר.

איאן קרשו בספרו “היטלר – היבריס 1889-1936” גורס כי נהייתו של היטלר אחר ואגנר החלה עוד בימים בהם שהה בוינה. ביקורו הראשון של היטלר בוינה היה בשנת 1906 [ כשהיה כבן 17-18]  והוא שב אליה בפברואר  1908 ושהה בה עד מאי 1913 [ כלומר בהיותן כבן 20 עד 24 ]

“התלהבותו של היטלר [ הצעיר ] מואגנר לא ידעה גבולות.  יצירותיו השפיעו עליו כמעט כמו חוויה דתית, ולשמען היה צולל לתוך הזיות מסטיות עמוקות.  ואגנר היה בעיניו הגאון האמנותי הנשגב, הדגם הראוי לחיקוי. הדרמות המוזיקליות רבות העוצמה שלו, הדרך שהעלה ביצירותיו עבר גרמאני הרואי, מרוחק, אפוף מסתורין עילאי, כל אלה סחפו את אדולף.

לוהנגרין, הסאגה על האביר המסתורי, מאבירי הגביע הקדוש, סמל הגיבור הטבטוני, שנשלח ממצודת מונסלבאט בידי אביו פרציוואל להציל את אלזה, העלמה הטהורה שהואשמה על לו עוול בכפה ובסופו של דבר בגדה בו, היתה האופרה הראשונה של ואגנר ששמע והחביבה עליו מכולן”.

[ עמ’ 40]

“תאוותו של אדולף לוואגנר לא ידעה גבולות. עכשיו [ בוינה ] יכלו הוא וחברו לראות את כל האופרות של ואגנר מבוצעות באחד מבתי האופרה הטובים באירופה. קוביצק חישב ומצא שבזמן הקצר שהיו יחד ראו השניים את לוהנגרין – שהיתה תמיד האופרה האהובה ביותר על היטלר – עשר פעמים”

[ עמ’ 57 ]

גם ההסטוריון יואכים פסט, אוחז בספרו “היטלר, דיוקנו של לא-איש” בעמדה דומה. יתרה מזו: הוא מציג את היטלר כמי שואגנר הקומפוזיטור והאיש שימשו לו מודל חיקוי והשראה:

“אילו נדרשנו להגדיר את התכונה האופיינית לאותה תקופה בחייו של בן-העשרים הזה, הגלמוד, יוצא הדופן (היטלר גם הוא דיבר על עצמו כמי שהיה “יוצא-דופן  בזמן הזה) כי אז היה עלינו להדגיש את טבעם הלא פוליטי במהותם של שטחי התעניינותו.

ריכארד ואגנר היה האליל שלו בשנים הללו, לא רק “במוזיקה”. לאמיתו של דבר, ראה היטלר את אכזבות-נעוריו של ואגנר, את חוסר ההכרה בו, ואת אמונתו העיקשנית בשליחותו שלו – “חיים הזורמים לתוך התפארת של פירסום עולמי” – בחינת אב טיפוס לעתידויות-הוא. היטלר לא היה הקרבן היחיד שהלך שבי אחר אותה תפיסה רומנטית של גאוניות שמעלותיה וחסרונותיה נתגלמו בריכארד ואגנר. בגלל ריכארד ואגנר היה דור שלם נבוך, מבולבל, ומנוכר לעולם הבורגני”.

עמ’54

אכן, כעבור זמן הכריז היטלר עצמו כי פרט לריכארד ואגנר לא היו לו “שום מבשרים”, ובוואגנר התכוון לא רק למלחין אלא לוואגנר האיש “הדמות הנבואית הגדולה ביותר שקמה לו לעם הגרמני”. אחד הרעיונות החביבים עליו, שאליו חזר לעתים קרובות , נגע בחשיבותו העילאית של ואגנר “להתפתחותו של האדם הגרמני”. הוא התפעל מן האומץ והמרץ שבהם הפעיל ואגנר השפעה מדינית “בלי שירצה באמת להיות פוליטי”,  ופעם אחת הודה כי “התרגשות היסטרית ממש” תקפה אותו כאשר עמד על קירבתו הנפשית שלו לאדם הגדול הזה.”

עמ’ 55

דברים אלה, של שני ההסטוריונים מבוססים בעיקרם על זכרונות שחוברו שנים רבות לאחר מכן על ידי אוגוסט קובישק, אותו חבר של היטלר. שני ההסטוריונים מסתייגים מחלקים רבים בזכרונות אלה ומציעים לקראם בעין חושדת.

Erwache

ואולם, כאשר מדובר על עדות כתובה של בעל הדבר עצמו הרי בספרו מיין קאמפ [“מלחמתי”, שחובר בשנת 1924 כאשר היטלר ישב בכלא על ניסיון הפוטש שעשה במינכן – והוא כבן 35 ] האופרה היחידה של ואגנר שהיטלר מצביע עליה ישירות ומפורשות כאופרה שהטביעה עליו את חותמה היא “לוהנגרין” וכך הוא כותב באותו ספר:

“בבירה הפרובינציאלית של אוסטריה עילית היה באותה עת תיאטרון, אשר באופן יחסי, לא היה רע. מעט מכל דבר היה מבוצע בו. בגיל שתים עשרה ראיתי את וילהלם טל בפעם הראשונה, וכמה חודשים לאחר מכן את האופרה הראשונה שלי, לוהנגרין. נשביתי באחת. התלהבות הנעורים שלי למאסטר מביירויט לא ידעה גבולות. שוב ושוב היתי נמשך ליצירותיו , ועדיין נראה לי הדבר כאילו אני בר מזל כי הביצוע הפרובינציאלי הצנוע הותיר אותי חשוף לניסיון מתגבר לאחר מכן”

[ מתורגם על ידי מתוך התרגום האנגלי של “מיין קאמפ” מהפרק: “בבית הורי ” ].

הייתי מציע לקרוא דברים אלה בחשדנות הן משום שבעל הדבר הירבה בימי חייו לרמות ולהעמיד פנים ולהציג מצגי שווא, וכל ספרו נועד להיות מצע פוליטי ולא אוטוביוגרפיה של אמת עליה ניתן לסמוך.

עיון בקטע המצוטט מעלה מיד ספקות וחשדות:

מה שכותב בן ה 35  על עצמו כשהיה כבן 12 ! – הוא כי כבר בגיל כה צעיר התלהב ו”נשבה באחת “מהאופרה “לוהנגרין”.

המכירים את האופרה הזו יודו כי היא : ארוכה, עלילתה מפותלת, ורבים יגדירו אותה כאופרה די משעממת, עם קטעי מוזיקה בודדים הראויים להאזנה.

מה מצא בן ה12 באופרה זו – אם אכן ראה אותה ?

מה יכול היה להפיק הילד בקושי נער מסיפור העלילה המפותל

נדמה שאם קלט הילד בן ה 12 משהו מסיפורה של האופרה, הרי היה זה ככל הנראה סיומה של המערכה השלישית, בעל האופי האגדי, בו נראית ספינתו של האביר לוהנגרין שטה על הנהר כשהיא מובלת על ידי ברבור…

האביר לוהנגרין מובל על ידי הברבור

האמנם, מי שהוא בקושי-נער  [בפועל ילד כבן12  ]  יושפע כה עמוקות מאופרה כה ארוכה וכה משעממת [ ברובה ] ?

איזה מסרים יכול היה נער כבן 12 לספוג מהאופרה הזו ?

נזכור אולי את השימוש שעשה צ’רלי צ’פלין במוזיקה הלקוחה מתוך הפתיחה הרומנטית לאופרה, “לוהנגרין” בסצינה המפורסמת בסרטו “הדיקטטור הגדול” בו הוא – בדמות הדיקטאטור הגדול – קצוץ השפם, רוקד ומשתעשע בבלון כדור הארץ…לצלילי הפתיחה ל”לוהנגרין”…

קישור ישיר לקטע הוידאו

נראה כי מניעים אחרים, השונים מהאמת הדריכו את היטלר בחברו את הקטע הזה – הוא בפועל הקטע היחידי בו הוא מזכיר את זיקתו לריכארד ואגנר, בספר האוחז כ 780 עמודים בהוצאה הרשמית של הספר בגרמניה הנאצית – הוצאה משנת 1938  !

אכן, בימי שלטון הדמים שלו בגרמניה, הירבה היטלר להעלות על נס את ואגנר והעלה על נס ולדרגת סמל את פסטיבל ביירויט.

הוא אף ביקר בפסטיבל ביירויט פעמים אחדות. [ בקיץ 1939 הזמין היטלר את אותו חבר נעורים – אוגוסט קוביצק, אשר מדווח כי הוא עצמו חזה שם ב”הולנדי המעופף” “טריסטאן ואיזולדה” “
פארסיפל” וקינח ב”דמדומי האלים” ביום 2.8.1939 ] – למחרת נפגש עם היטלר בנוכחותה של ויניפריד ואגנר [ אשתו האנגליה של זיגפריד – בנו של ריכארד ואגנר ] .

היטלר באחד מביקורו בביירויט בחברת ויניפריד ואגנר ובניה ווילאנד וולפגאנג ואגנר

ובאותה הזדמנות הועלה בזכרון הקונצרט שהיה לפי טענתו של קוביצק בלינץ בה שניהם: היטלר כבן 16 וקוביצק כבן 17 [ לפי עדותו של קוביצק הביקור באופרה היה בשנת 1904 [ איאן קרשו מתקן את השנה ל 1905 – עמ’ 40 לספרו ] כלומר לפי גירסתו של קוביצק היה היטלר כבן 15 וקוביצק כבן 16 ] בעת שנכחו יחד בביצוע האופרה “ריינצי” ואז היטלר הוסיף, בנוכחותה של ויניפריד ואגנר,  “באותה שעה הכל החל” – “הכל” כפי שמבקשים להבין היא אותה הערצה ונהיה מתמשכת של היטלר אחרי ואגנר, וכל זה היה כ 33 שנים קודם לכן !

אך עד כמה הכיר היטלר את האופרות של ואגנר ועד לאיזה פירוט ודיוק הכירן – אין עדויות ישירות, בלתי תלויות ואמינות.

לא מצאתי כל עדות ישירה לנוכחותו של ואגנר בביצוע של ה”ריינגולד” ואין עדויות ישירות המלמדות כי היטלר הכיר הלכה למעשה את היצירה לפרטיה, או כי שם ליבו לשימוש שעשה ואגנר באותו צמד מילים שיובילו את הנאצים לקרוא בשמן את אותה פקודת יום שמטרתה להעלים באחת מתנגדים פוליטיים לשלטון הנאצי בארצות הנכבשות.

האם היטלר שבשמו ניתנה הפקודה, היה בעצמו בעל הרעיון לקרוא לפקודה המרושעת הזו – פקודת ה”לילה וערפל” בשל הקונוטציה של העלמות מיידית ופתאומית של המתנגדים הפוליטיים עם היעלמותו של אלבריך, גונב הזהב ? או אולי היא פרי הגותו של נאצי אחר ? – אין לדעת.

יש להניח כי מילת הקוד “Nacht und Nebel” נבחרה כשמה של הפקודה – בשל מה שהצירוף “לילה וערפל” סימל אצל ואגנר – גם אם היטלר עצמו לא היה הוגה הרעיון.

כידוע היטלר עצמו ניסה להרחיק עצמו מחתימה על מסמכים מרשיעים בנוגע להשמדה, ועד היום לא נמצאה פקודה בחתימת ידו ממש המורה על ביצוע השמדת היהודים במסגרת ה”פתרון הסופי” – למרות שברור לכל כי הוא הוא מקור הסמכות שהורה ואיפשר את מבצע ההשמדה ההמוני – שהחל בפועל עוד לפני ועידת ואנזה  ו וקיבל “גושפנקא” ביורוקרטית מסודרת באותה ועידה…

בין אם היה זה היטלר עצמו שקרא למבצע העלמת המתנגדים הפוליטיים של הרייך השלישי והמפלגה הנאצית בצו שיצא ביום 7 בדצמבר 1941 ובין אם יד אחרים היתה במעל – בשם המצמרר “לילה וערפל” אין זה משנה לעיצומו של ענין.

ברי שבפנינו שימוש שטני בצמד המילים – ששימשו קודם לכן משוררים רומנטיים לתיאורים נאיביים של אווירת אהבה, והנאצים הפכו צמד מילים זה לפקודת יום אכזרית המכוונת ליצור טירור ולהפחיד ולהרתיע לא רק את קורבנותיה הישירים של הפקודה – אלה המתנגדים למשטר האמורים להיות מוצאים להורג מהר ככל האפשר ובחשאיות גמורה –  אלא גם להטיל מורא וטרור ופחד בליבותיהם של בני משפחותיהם וסביבתם הקרובה, שהנה בלילה אפל אחד נעלם בן אדם כאילו בלעה אותו האדמה ואיש אינו יודע מה עלה בגורלו – אכן, היעלמות כדוגמת היעלמותו המתוזמנת והמתוכננת היטב של אלברייך מפני מבקשי נפשו וכספו הגנוב, כפי שהגה בנסיבות אחרות ריכארד ואגנר בתמונה השלישית של “ריינגולד”.

______________________________________________________________________________________

להלן  נוסחה [ באנגלית ] של אותה פקודת יום ולצידה תרגומה לאנגלית [ שנעשה על ידי מהאנגלית]:

על פי צו זה, הוסמכו עושי דברו של השלטון הנאצי לאסור ו”להעלים” מעין העולם ומעין המשפחות את המתנגדים הפוליטיים למשטר הנאצי, היה זה בהמשך למדיניות שהחלה בהמתתם של חולי-רוח ונכים גרמניים, ועבור ברדיפה ורצח של מתנגדיהם הפוליטיים [ בעיקר הקומוניסטים והסוציאליסטים בשנות שלטונם הראשונות, ועבור להשמדה המונית ושיטתי של יהודים וצוענים ושבויים ושאר אוייבים ו”בלתי ראויים” או “נחותים” ועתה עם פרסום הצו הוא כוון כנגד מתנגדים פוליטיים בארצות הכבושות על ידי גרמניה הנאצית.

הוראת הפקודה היתה ברורה – לנסות ולהוציאם להורג מהר ככל הניתן, ולהעלים את הגופות, למען לא ישארו סימנים ועקבות – כדי ש”לילה וערפל” יכסו על העובדות והן לא תיוודענה ורק אם מסיבות שונות מזימה זו לא הושגה, מסיבה כל שהיא, היו מעבירים את האסירים הללו למחנות לשם חקירה בעינויים על ידי אנשי הגסטאפו . לאחר החקירות , אם הקרבן, שרד בעינויים שעונה, היו מעבירים אותו למחנות השמדה שונים, ובהם אסירים מיוחדים אלה קיבלו סימון מיוחד על בגדיהם בצורת האותיות ” NN ” כלומר ראשי תיבות של Nacht und Nabel :

הפילדמרשל קייטל – שהיה ראש המטות המזויינים של גרמניה בזמן המלחמה הסביר את נחיצותו ואת יעילותו של הצו בכך כי:

“זו הדרך הנאותה להלחם באוייבי המשטר הנאצי. הטוב ביותר הוא להוציא להורג מייד תוך שמירת העקרון כי המקורבים לנרצח לא יידעו מה עלה בגורלו. אם אין אפשרות להוציאם להורג מייד, יש להעבירם מיד עם מעצרם, הרחק ממקום מעצרם, בסודיות מוחלטת, לגרמניה. בדרך זו האסירים ייעלמו בלא להשאיר עקבות ובלא למסור כל אינפורמציה למשפחות ושום ידיעה באשר מה עלה בגורלם, לא תתפרסם ולא תימסר”.

כל זה כחלק מהמלחמה הפסיכולוגית ומהנסיון להטיל אימה וטרור כנגד מתנגדים פוטנציאליים למשטר הנאצי או לעושי דברו בארצות הכבושות על ידי גרמניה.

הקורבנות של “לילה וערפל” הנאצי היו בעיקר מתנגדי הנאצים מצרפת, בלגיה, והולנד.

רק מעטים מאסירי “לילה וערפל” שרדו את השיטה הנאצית ואת תקופת מלחמת העולם השניה.

לוח זכרון לקורבנות צרפתיים של פקודת Nacht und Nebel

____________________________________________________________________________________

להלן נוסח הצו – באנגלית ותרגום [ שלי ] לעברית:

Night-and-Fog Decree (Nacht-und-Nebel Erlass).

---

פקודת “לילה וערפל”

The Fuehrer and Supreme Commander of the Armed Forces

[stamp] SECRET

הפיהרר והמפקד העליון של הכוחות החמושים

[ חותמת: סודי ]

Directives for the prosecution of offences committed within the occupied territories against the German State or the occupying power, of December 7th, 1941.

הנחיות להאשמות כנגד עבירות בתחומי השטחים הכבושים כנגד המדינה הגרמנית או כוחות הכיבוש מיום 7 בדצמבר 1941

1.

Within the occupied territories, communistic elements and other circles hostile to Germany have increased their efforts against the German State and the occupying powers since the Russian campaign started. The amount and the danger of these machinations oblige us to take severe measures as a determent.

First of all the following directives are to be applied:

בתחומי השטחים הכבושים, אלמנטים קומוניסטיים וחוגים אחרים העוינים לגרמניה הגבירו את מאמציהם כנגד המדינה הגרמנית וכוחות הכיבוש מאז החלה המערכה הרוסית. הכמות והסכנה שבמאמצים אלה מחיבים אותנו לנקוט צעדים חריפים כהרתעה.

ראשית לכל יש לחיל הוראות אלה:

I.

Within the occupied territories, the adequate punishment for offences committed against the German State or the occupying power which endanger their security or a state of readiness is on principle the death penalty.

I

בתחומי השטחים הכבושים, העונש המתאים לעבירות שבוצעו כנגד המדינה הגרמנית או כוחות הכיבוש המסכנים את בטחונם הוא בעקרון עונש מוות.

II.

The offences listed in paragraph I as a rule are to be dealt with in the occupied countries only if it is probable that sentence of death will be passed upon the offender, at least the principal offender, and if the trial and the execution can be completed in a very short time. Otherwise the offenders, at least the principal offenders, are to be taken to Germany.

II

העבירות המנויות בפיסקה I , ככלל’ עליהן להיות נידונות בתוך הארצות הכבושות אם הסבירות גבוהה כי יוטל על המפר עונש מוות, לפחות על המבצע העיקרי, ובתנאי שהמשפט וגזר הדין יכולים להסתיים בזמן קצר ביותר,

אחרת יש להביא את הנאשמים וביחוד את העברינים העיקריים לגרמניה.

 

III.

Prisoners taken to Germany are subjected to military procedure only if particular military interests require this. In case German or foreign authorities inquire about such prisoners, they are to be told that they were arrested, but that the proceedings do not allow any further information.

III

אסירים שנלקחו לגרמניה כפופים לפרוצדורה צבאית רק אם אינטרסים צבאיים מיוחדים דורשים זה. במקרים שרשויות גרמניות חוקרות בקשר לאסירים כאלה, יש להשיב כי הם נאסרו, שהם נעצרו, אבל ההליכים מונעים מתן מידע נוסף.

IV.

The Commanders in the occupied territories and the Court authorities within the framework of their jurisdiction, are personally responsible for the observance of this decree.

VI

המפקדים בשטחים הכבושים ורשויות בתי המשפט אחראיות, בתחומי שיפוטן  באופן אישי לישומו המוקפד של צו זה

V.

The Chief of the High Command of the Armed Forces determines in which occupied territories this decree is to be applied. He is authorized to explain and to issue executive orders and supplements. The Reich Minister of Justice will issue executive orders within his own jurisdiction.

V

ראש המטה של הכוחות המזוינים קובע באיזה שטחים כבושים תהיה תחולה לצו זה. הוא מוסמך להסביר ולהוציא צוי ביצוע והשלמות. שר הצדק [ המשפטים ] של הרייך יוציא צוי ביצוע בתחומי סמכותו

_____________________________

מקור

ארצות הברית

משרד התובע הכללי לפשעי ציר המזימה והתוקפנות הנאצית

ושינגטון ד.ס. הדפוס הממשלתי 1946-1948

משרד התובע הכללי לפשעי ציר המזימה והתוקפנות הנאצית

כרך 8 תוספת 2 VII 873-874 (מס. מס’ L-90

ושינגטון ד.ס. הדפוס הממשלתי 1946-1948

____________________________

לפנינו שיעור מאלף, לא רק בהשפעת מחבר האופרות האנטישמי, על מחוללי הפשעים במשטר הנאצי, אלא לחלחולן והשפעתן של מילים וביטויים, שהחלו את דרכם בדרך הרגילה כשאר הביטויים, עד שנעשו לחש-נחש ומילת קסם ועד שהיה לשם קוד לפעולה זדונית נוספת, מיני רבות אחרות, של שלטון הרשע הנאצי באירופה של מלחמת העולם השניה.

_____________________________________________________________________________

NACHT UND NEBEL

ֹ__________________________________________________________________________________________________

1. מילה ועוד מילה;

2.  בערפילי הרומנטיקה;

3.  ואגנר, הלחש-נחש;

4.  היטלר, פקודת-יום;

5.  אלאן ראנה, זכרון צורב.