הטקסט המובא בפוסט “יוליסס§קליפסו- 04-5 הטקסט – הצבוע, המואר והמוער” הוא הטקסט המלא של האפיזודה הרביעית – [הפרק הרביעי] ב”יוליסס” – של ג’ימס ג’ויס.

הפרק מכונה “קליפסו” עלשמה של הנימפה המוזכרת באודיסיאה של הומרוס. הטקסט המצוטט הוא הטקסט בתרגומה העשיר, המלומד, הוירטואוזי, והיפה-במורכבותו, של המתרגמת יעל רנן.

יש הרואים בכתיבתו של ג’ימס ג’ויס ב”יוליסס” כתיבה שיש בה מן ה”פוליפוניה” – משמע: רב-קוליות, מרקם של קולות עצמאיים, נפרדים האחד מהשני – אך הנשמעים בו-זמנית.

 אחת הטענות ה”קשות” שמשמיעים קוראים לא מעטים כנגד הטקסט של ג’יימס ג’ויס ב”יוליסס” – הוא הקושי “לעקוב” אחרי התפתחות הדברים.

ג’ויס מציג טקסט ‘קופצני’ המאופיין במעברים חדים וחריפים [ ובדרך כלל בלא אזהרה מוקדמת ] מנושא לנושא, מענין לענין, ממקום למקום ומדובר לדובר ומן הקורא מתבקשת דריכות רבה וקשב מתמיד כדי ‘לעקוב’ אחר ההתרחשות.

אחד הקשיים בהבנת-הנקרא אצל ג’ויס היא אותה “פוליפוניה”, בכתיבה שהיא ביסודה אסוציאטיבית.

הדברים זורמים בלא-סדר, ולא לפי רצף ‘הגיוני’ ומסודר, אלא לפי ההיזכרויות המאוד חופשיות של המספר. אם לא די בקושי זה הרי בא קושי נוסף : ‘הקול-המדבר’ מתחלף כל העת.

ה”מספר-היודע-כל’ מוליך אומנם את עיקר העלילה: הוא מציין, מפעם לפעם, את “מקום ההתרחשות” , הוא מספר לקורא “מה עושה” דמות זו או אחרת, אך, ובלא-אזהרה-מוקדמת, הוא מעביר אותנו לתוך מוחה של הדמות וחושף בפנינו את : מחשבותיה, שיחתה-בינה-לבין-עצמה, זכרונותיה, חשקיה, תשוקותיה, טעמיה, פחדיה, חלומותיה, שגיונותיה, והפנטזיות שלו, ובתוך אלה משולבים מפעם לפעם המראות שהגיבור רואה, הקולות שהוא שומע והשיחות או חילופי הדברים שהוא אומר או משתתף בהם.

כדי לנסות ולהקל על הקורא בענין ההקריאה של הטקסט הכתוב בסגנון זרם התודעה – [ שהיא כאמור במידה רבה פוליפונית או הרב-שכבתית ] – חשבתי כי אם אצבע את הטקסט בצבעים שונים כאשר כל צבע משקף “קול” אחר, או “דובר” או “מדבר” אחר – יקל הדבר על הקריאה ועל הכניסה של הקורא להכנס לתוכו של הטקסט המורכב שמעמיד ג’ויס לקוראיו.

אודה ולא אבוש כי טכניקה זו סייעה בידי להתגבר על הטקסט – ול”הבין” אותו, ולהתרשם כי לא מדובר ב”כאוס” סתמי, אלא בתוכנית שיש לה הגיון פנימי, ורצף אסוציאטיבי מחושב ומכוון.

להלן מפתח הצבעים בהם השתמשתי בטקסט הצבוע של “קטליפסו”:

דברי ה”מספר-היודע-כל’ מופיעים באות שחורה;

דברים שמשמיע ליאופולד בלום מופיעים בצבע תכלת-כהה עם קו תחתון;

דברים שהם בבחינת ה”מונולוג הפנימי של בלום” המשיח בינו לבין עצמו מופיעים בצבע כחול;

בנוסף ל’שיחות’ אלה שמשיח בלום בינו לבינו, עולות בו מחשבות או זכרונות או אסוציאציות שונות; 

ובנוסף לשלושת הרבדים הללו , אני מבחין ברובד נוסף המצדיק צבע-נוסף, זהו רובד בו מרחיקה מחשבתו של בלום לעבר החלום-בהקיץ, ההיסחפות אחר מסעות דמיוניים הזויים-משהו במקומות רחוקים, פיזית ונפשית.  את אלה צבעתי בצבע סגול ;  

גם משתתפים נוספים בפוליפוניה הזו זכו לצבע משלהם.

ראשית תופיע החתולה איתה מנהל בלום חיזור ושיחה ידידותית … רבת משמעות תופיע במבי ורוד.

מולי בלום – אשתו של בלום, משוחחת איתו, במהלך הפרק ודבריה צבועים בצבע אדום.

את דברי שאר המשתתפים – צבעתי בצבע חום.

יש להודות שלעתים בחירת הצבע לא היתה קלה – והדברים הכתובים הם דו-משמעיים.

לדעתי, ג’ויס כתב אותם כך, בכוונה !! על מנת להוסיף מבוכה וקושי על הקורא. ג’ויס התבטא שהוא טמן בספרו אלפי חידות על מנת שעוד שנים רבות תעבורנה עד שכל החידות, הללו תפוענחנה. טכניקה זו המקשה על הקורא דורשת ממנו מאמץ מיוחד – אך שכרה בצידה. כשם, שמוזיקה פוליפונית, צבועה בצבעים רבים, עשירה יותר ומעשירה את הנפש, כך גם הקריאה בג’ויס, שהיא קשה יותר אך לקורא המתאמץ צפויה הנאה רבה ועונג רב.

בחירת הצבעים היא הבחירה שלי  ועל אחריותי –

וכל הערה או דעה אחרת בנושא תישמע באהדה ובהקשבה רבה. אשמח לתגובות על כך.

בנוסף לכך להלן תוספות נוספות שימצא הקורא בטקסט עצמו

1.       צבעתי את הערות השוליים שהוספו על ידי המתרגמת יעל רנן בצבע אפור ושמתי אותן בסגריים מרובעים כפולים [[ לרבות מספר הערת השוליים ]]

2.       הוספתי מפות. תרשימים. איורים ותצלומים שונים המאירים את הצדדים הריאליים של הטקסט

3      הערות פרשנות שלי המופיעות בתוך { סוגריים מסולסלים }

   “מצפן-ניווט” :

סיפורו של אודיסיאוס גיבורו של הומרוס ב”אודיסיאה” הוא סיפור מסעו  וחתירתו לשוב לביתו – הנפרשת על פני כעשר שנים. כשם שאודיסיאוס אינו שוקט על שמריו, ונמצא בתנועה מתמדת של מסע חוויות רבות בדרכו לשוב לביתו ולרעיתו פנלופה, כך גם ליאופולד בלום גיבורו של ג’ימס ג’ויס, שכאן בפרק זה – הרביעי במספר, אנו פוגשים בו לראשונה.

כפי שנבחין עד מהרה בלום נמצא בתנועה מתמדת. כמו כל ‘יהודי’ גם בלום הוא ‘נע-ונד’ לאורך כל הפרק [ ובפועל לאורכו של כל ‘יוליסס’].  אפילו בסופו של הפרק, כאשר בלום רתוק, בתוקף הנסיבות, לאסלה בבית השימוש בחצר ביתו, אין הוא שוקט “על שמריו” ובעודו רתוק לאסלה – מחשבותיו נעות ומתרוצצות …

כדי להקל על ההתמצאות הוספתי

ג’ימס ג’ויס עשה את דבלין כמחוז ה”אודיסיאה” של ליאופולד בלום. העיר על בתיה ורחובותיה, הפאבים שלה ובתי הזונות שלה – כפי שהיו בשנת 1904 – הם התפאורה הריאלית של ההתרחשות היום-יומית אך רבת-העלילה-הנפשית של יוליסס.

ג’ויס מוליך את הדמות העיקרית של ספרו – ליאופולד בלום, העובד כמגייס-מודעות לעיתון דבלינאי, לאורכו של היום הארוך ביותר בספרות המאה העשרים – השש עשרה ביוני 1904 – הוא “Bloomsday”  ברחובותיה של דבלין.

שני ביקורים שערכתי בדבלין ב”עקבות ליאופולד-בלום” הראשון “בבלומסדי – 2002″ והשני ב”בלומדדיי – 100” ב2004 סייעו בידי לעקוב אחר התרחשות העלילה והוסיפו מימד לקריאתי.

אני מקוה כי הטקסט המואר והמוער – יסיע לקוראים “לקפוץ” לתוך האוקיאנוס – ולהתחיל לשחות בו.

  ______________________________________________________________ הועלה לראשונה לאתר “מילים” הקודם ביום 10.7.2004   _________________________________________________________________

רשימת הפסטים בנושא “קליפסו” – הפרק הרביעי ב”יוליסס” של ג’ימס ג’ויס

_________________________________________________________________

יוליסס§קליפסו – 04-1 התחלה בפרק הרביעי

 יוליסס§קליפסו –04-2 – תמצית הפרק הרביעי

יוליסס§קליפסו –04-3 – קליפסו באודיסיאה ובמכחול הצירים

יוליסס§קליפסו –04-4 – מבוא לטקסט הצבוע, המואר והמוער

יוליסס§קליפסו –04-5 – הטקסט הצבוע, המואר והמוער

דברי פרשנות – קריאות פרשניות

 יוליסס§קליפסו –04-6 – אוברטורה דרמטית ומתרוננת