[05.5] בעקבות תומאס מאן-מוות-בוונציה / מינכן, פרינצרגנט-שטרסה והמלך לודוויג II

9 במרץ, 2018

רחוב פרינצרגנטן במינכן – 1911.

הקדמה

פוסט זה, שהוא פוסט המשך לקריאה המוערת והמוארת שערכתי בשנת 2004 בשובי ממסע שערכתי לעיר מינכן בעקבותיו של תומאס מאן וגיבור ספרו “מוות-בוונציה” הוא גוסטאב אשנבאך, שבאירוניה האופיינית לתומאס מאן הוסיף בין שמו הפרטי של הגיבור “גוסטאב” לבין שם משפחתו “אשנבאך” [ שעל משמעויותיהם ניסיתי לעמוד בשני הפוסטים שבקישורים לעיל] את ה“פון“ ^## – “כך קורא שמו רשמית מיום שמלאו לו חמישים…”

אם נעקוב אחר מפעלו הספרותי של תומאס מאן נגלה כי כבר ברומאן הראשון שלו “בית בודנברוק” שחובר בשנת 1900 , [ כ 11 שנה לפני “מוות בוונציה” ] הציב תומאס מאן מראה אירונית בפני אלה הנזקקים לתואר “פון” כסממן של אצולה או עליונות חברתית הנה מה שכתב תומאס מאן באשר לשימוש בתואר “פון” ב”בית-בודנברוק”:

“מלכתחילה עשתה ארמזאארד זו על טוני את הרושם העז מכל, שכן היתה הנערה הראשונה בת האצילים שפגשה טוני מעודה.

להיקרא פון שילינג – איזה אושר ! אמנם בית הוריה שלה היה הנאה מכל בתי העיר, וסבה וסבתאהיו אנשים מכובדים ובעלי הדרת-פנים, אבל שמםהיה פשוא “בודנברוק” ו”קרגר”, וטוני הצרה על כך מאוד. נכדתו של לברכט קרגר היחסן התמוגגה מהערצה אתל תואר-האצולה של ארמגארד, ובינה לבינה חשבה לפעמים כי אותו ה”פון” המפואר היה הולם אותה עצמה הרבה יותר – שהרי ארמגארד, חי אלוהים, אף לא ידעה מה שפר עליה חלקה והתהלכה לה בצמתה העבה, בעניה הכחולות המפיקותטוב לב ובמבטאה המקלנבורגי, ולא נתנה דעתה כלל על רום מוצאה, לא היה שמץ של הידור בהליכותיה, היא לא נהגה סלסול בעצמה ואף לא ידעה הידור מהו. מילה זו, הידור,נתקעה בראשה הקטן של טוני והיא גילגלה בה בהתפעלות ובהטעמה יתירה כל-אימת שדיברה על גרדה ארנולדסן”

[ בית בודנברוק – תרגום נילי מירסקי- בעמוד 80-81 ]

מכאן, נוכל להבין את האירוניה שמרעיף תומאס מאן על גיבורו המתחילה מההערה על שמו, של הסופר שדמו אינו סמוק כדמם של בני אצולה, אך למרות זאת, התואר “פון” כביכול היה נצר לבית אצולה, הודבק בין שני שמותיו שמלידה, והכל הודות להישגיו הספרותיים… אותה אירוניה דקה ומעודנת תימשך גם בבחירת הרקע האורבני המידי אליו יוצא הסופר

“ביום אביבי אחד של שנת ..19 זו השנה שחודשים ארוכים כל-כך הקדירה פניה ליבשת שלנו, מאיימת והרת אסון…”

וכך מוציא הסופר תומאס מאן את סופרו [ בן דמותו ? ] מביתו לרחוב פרינצרגנטן, הוא הרחוב שפוסט זה משוטט בו, בדילוגים על פני צירי הזמן השונים, בין שנת התרחשות הסיפור המתרחש אי אז ביו שנת ..19 לשנת 1912 מועד בו חתם תומאס מאן על סיפורו [ כלומר לפני שתפרוץ מלחמת העולם הראשונה ] שכמו ניתזה מעין, נבואת-אגב מעטו של תומאס מאן שמצא להעיר על המאה הזו שהיא:

“מאיימת והרת אסון…” –

למועד השיטוט שלי לאורכו של הרחוב באביב שנת 2004 ולביקורים נוספים שערכתי מאוחר יותר במינכן, ובאותו רחוב, והדברים שלמדתי על רחוב זה לאחר הביקור משנת 2004.

ארשה לעצמי להביא את הפוסט כפי שהועלה לאתר מילים הקודם ביום 22.5.2004 – שיוצג באות שחורה

את התוספות וההערות שנוספו בחודש פברואר 2018 אציג בצבע חום.

הציטוטים מופיעים באות כחולה

והסימונים באדום מציינים קישורים פעילים

אין “מקריות” אצל תומאס מאן.

גם הבחירה בשמו של הרחוב בו ביתו של הסופר גוסטאב פון אשנבאך ובו מתחיל הסופר את מסעו, ומרחוב זה ימשיך ויכנס לגנים האנגליים -גם הפרטים הללו, הנראים משניים וחסרי חשיבות לכאורה, מצביעים, לדעתי, על כוונותיו של תומאס מאן, כאשר גם בהם הכמין-מעשה-אמן, את כוונותיו הנסתרות, הכמוסות והסודיות ביחס לגיבורו [ בן-דמותו ? ] גוסטאב פון אשנבאך.

רחוב פרינצרגנטן – כלומר רחוב “נסיך הכתר” – מוליך אל הגנים האנגליים והמפגש בינהם הוא במקום בו פלג היוצא מן הנחל איסר ISER ונקרא אייס-באך ISBACH פורץ ומתחיל את מסעו בתחומי הגנים.

כניסת הנחל איסר לגנים האנגליים התמונה צולמה מרחוב פרינצרגנטן

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

בסיפור “מוות-בוונציה” הסופר גוסטאב פון אשנבאך היוצא מביתו באותו רחוב, נכנס לגנים האנגליים, מגיע לבית הקברות, בוגש שם את ה”ז-המוזר” ובעקבות מפגש זה יסע ללאגונה [ המים העומדים ] של וונציה ועל שפת הים, [ … ליד המים ] בחוף הלידו בוונציה יפח את נשמתו לנוכח יופיו עוצר הנשימה של טאדז’ו הנער.

רחוב פרינצרגנטן במפה משנות העשרים של המאה העשרים

הנה כדי לקשור את הקצוות ראוי לספר מעט את סיפורו של אותו רחוב – בו משכן תומאס מאן את גיבורו וממנו מתחיל מסעו אל מותו.

סיפורו של רחוב פרינצרגנטן – מינכן

ביום 13 בחודש יוני 1866 [ תומאס מאן נולד ב 6 ביוני 1875 ] יצא המלך לודוויג השני, מלכה של בוואריה, שזה עתה הודח בשל טענות לחוסר שפיותו, לטיול ליד אגם שטרנברג [ שימו לב למים ! ], בפאתי מינכן. אל הטיול נילווה רופאו הפסיכיאטר ד”ר ברנרד אלויס פון גודן GUDDEN

המלך לודוויג השני ורופאו – הטיול האחרון

היה זה הטיול האחרון של המלך.

המלך לודוויג השני

המלך ורופאו נמצאו טבועים באגם.

מות בלתי מוסבר זה מהלך לחשושים עד היום ברחובותיה של מינכן. ההתאבד המלך, לאחר שהודח יומיים קודם לכן בשל אי יכולת נפשית לשמש בכהונה, או נרצח בנסיבות מסתוריות.

בכל הזדמנות, וביחוד בביקורים בטירותיו-ארמונותיו המצועצעים של המלך

גלויית המלך לודדויג השני וארמונותיו

מראה כללי על טירת נוי-שוונשטיין- שבנה המלך לודוויג השני

ישמחו המדריכים להסביר לך, תוך השפלת עיניים על מותו ה”טראגי” של המלך. מותו הטראגי וגם המסתורי. מסתורי כיוון שאין הסבר אחד מניח את הדעת מה קרה שם בטיול של המלך ורופאו – טיול שנסתיים במציאת גופות שניהם טבועים במימיו של האגם.

האם נטיותיו ההומוסקסואליות של המלך, הביאו בדרך כזו או אחרת למותו המסתורי [ כלומר לרציחתו ] ולרציחת הרופא, שהיה עד למה שהתחולל שם באגם, על שפת המים ?

כל אלה ישארו תעלומה – אך השפעתם היתה מהלכת בחוצות ובסימטאות מינכן .

גם תומאס מאן ידע כמובן על נטיותיו אלה של המלך שהטביע את חותמו על הבירה מינכן.

מלך זה, לודוויג השני, השפיע רבות על דרכו המעשית של ריכארד ואגנר, להצלחה. המלך מימן, את בניית בית האופרה המיוחד שהקים ואגנר בביירויט להפקת יצירותיו. ואגנר היה כל חייו ה”אליל” בשמיו של תומאס מאן, ויש הסוברים כי סופו של אשנבאך, שימות בונציה דווקא , בא להתאים עצמו לעובדה שגם ואגנר נפטר בוונציה ב 1883

ויש כאלה שאף ירחיקו לכת בפרשנותם וימצאו קשר בין המות-מתוך-תשוקת-האהבה שבו ממית תומאס מאן את גוסטב פון אשנבאך מתאים עצמו לרעיון ה“LIBESTOD“ – “מיתת-האהבה” שבמערכה השלישית שבטריסטאן ואיזולדה של ואגנר, שאת הפתיחה למערכה השלישית שלו חיבר בוונציה בהשקיפו על מימי הקאנאל-גראנדה.

באחד ממכתביו מתיחס תומאס מאן דווקא לצד זה באישיותו של המלך – נטיותיו לאהבה אירוטית לבני מינו – והוא כותב למבקר הספרות קארל מריה ובר [ לא הקומפוזיטור ] ביום 4.7.1920

“בענינים של תרבות , דרך אגב, אהבת גברים [ HOMOEROTIC LOVE] היא כמובן מאיליו, טבעית כמו כל אהבה אחרת. בשתיהן, המקרה האינדיבידואלי, הוא הכל. גם זו וגם זו יכולות להוליך לוולגריות ולזבל ושתיהן יכולות להגיע להשגים הגבוהים ביותר. המלך לודוויג השני של בוואריה הוא ללא ספק טיפוס, אבל המיוחדות של האינסטינקטים שלו נראים לי כשופעים והם מתאזנים על ידי הפשטות והאצילות של תופעות כמו סטפן גיאורגה”

LETTERS OF THOMAS MAN 1889-1955

SELECTED AND TRANSLATE BY RICHARD AND CLARA WILLSON

P.95

כך או כך מותו של המלך היה ודאי :

המלך לודוויג השני – על מיטת מותו 13.6.1966

למרות שסיבת מותו נשארה לוטה בערפילי האגם, אגם שטרנברג:

מקום טביעתו הפך מקדש מעט-לזכרו:

מקום טביעתו של המלך לודוויג השני

ב 1919 הוסר הלוט מעל הצלב שהוצב במקום והפך מקום עליה לרגל וזכרון למלך האהוב ו”המשוגע”:

ציון מקום טביעתו שך המלך לודווג השני

הסרת הלוט מעל צלב הזכרון למלך לודוויג השני

נסיך-הכתר PRINZREGENTEN לוטיפולד

עם מותו של המלך, שלא נישא מימיו, ולא העמיד יורש ישיר וכך נוצר “חלל” מלכותי והמבוכה בחצר המלוכה רבה: את אחיו, אוטו לא ניתן היה להכתיר כמלך הממשיך, הן משום שכבר כיהן על כס המלכות של יוון והן כיון שגם האח היה מוכר כחולה רוח.

נמצא לו, איפה, ממשיך על כס המלכות בדמות דודו, אחיו של אביו, שהאריך ימים.

[ Luitpold Karl Joseph Wilhelm von Bayern [1821 – 1912

הוא נסיך-הכתר הוא ה : PRINZ-REGENT ביום הולדתו ה 90

נסיך הכתר, המשיך את המסורת המשפחתית והשקיע רבות בפיתוח התרבות והאומנות במינכן הבירה.

בימיו זכתה מינכן לגן זאולוגי, מוזיאון אתנוגרפי, וברחוב מכובד ורחב ידיים הנקרא על שמו:

PRINZ-REGENTEN-STRASSE

תומאס מאן, המייעד בסופו של המסע לאשנבאך שלו את הקשר ההומו-אירוטי, ידע כמובן, את הקשר שבין נסיך הכתר ובין המלך ההומוסקסואל, שלא מן הנמנע, שמותו בא עליו כפועל יוצא מנטיותיו אלה – והוא נרצח על קרע הומוסקסואלי – ובאותה הזדמנות חוסל גם הרופא שהיה עד למאורע.

רחוב פרינרגנטן במינכן, הוא רחוב רחב-ידיים, המושך מהיציאות הדרומיות של הגנים האנגליים דרומה.

זהו רחוב ארוך ולאורכו מוסדות תרבות רבים, מוזיאונים תיאטרון ובתי מידות חמורי סבר.

את מסעי ברחוב פרינצרגנטן התחלתי איפה ליד גשר לוטיפולד – על שמו הפרטי של נסיך הכתר:

גשר לוטיפולד על רחוב פרינצרגנטן

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

רחוב זה הוא רחוב רחב ידיים, ומושך אליו תנועה של כלי רכב רבים

רחוב פרינצרגנטן מינכן- רכבים חדישים לצד בתים ישנים

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

התנועה הרבה ברחוב הקשתה מאוד לצלם אותם תצלומים שביקשתי לצלם – תצלומים המנסים לדמות את מראה הרחוב בימים עברו. אך לרוע מזלי פעמים רבות – בעודי מכוון את המצלמה ומודד את האור ועושה את ההכנות וממתין להתפנותו של הרחוב – היתה מצליחה מכונית כזו או אחדת “לחדור” לתצלום ול”קלקל” את המראה ה’אותנטי’ שביקשתי לדמות לרחוב, בנסיון להדהד את האמירה: “תמונה אחת שוה אלף מילים !”

יש בו ברחוב זה משהו משתי הפנים המאפיינות את אשנבאך עצמו המתוח בין שני קצוות ושתי דיסציפלינות: החומרה והמשמעת [ היסוד האפוליני – לפי ניטשה] מצד אחד והפיוטיות, היצריות [ הצד הדיוניסי ] אליו נמשך האמן מן הצד השני.

אותו קו של שניות עובר גם במשפחתו של אשנבאך. וכך משרטט תומאס מאן את העץ המשפחתי של גוסטאב פון אשנבאך:

“המיזוג הזה שנתמזגו מצפוניות פיכחת של משרתי-ציבור

בתי מידות ציבוריים חמורי סבר לאורך רחוב פרימנצרגנטן

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

בתי מידות ציבוריים חמורי סבר לאורך רחוב פרימנצרגנטן

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

בתי מידות ציבוריים חמורי סבר לאורך רחוב פרימנצרגנטן

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

בתי מידות ציבוריים חמורי סבר לאורך רחוב פרימנצרגנטן

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

עם יצרי-לב של אפלולית ולהט הוא שהוליד אמן,

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

המוזיאון הבבווארי הלאומי – רחוב פרינצרגנטן 1909

קישור לדף הגלריה בויקיפדיה

https://en.wikipedia.org/wiki/Bavarian National_Museum

את האמן המיוחד הזה“.

הגלריה על שם סאק – רחובפרינצרגנטן – 1909 Schackgalerie

קישור לדף הגלריה סאק בויקיפדיה

https://en.wikipedia.org/wiki/Schackgalerie

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

לצד בתים בעלי מעוף ומידה של אוורירייות באותו רחוב – אפריל 2004

צולם ב Leica Ic ב אפריל 2004

וכך, אתה הולך ברחוב עד בואכה לכניסה לגנים האנגליים – כאן ודאי עשה את דרכו גוסטב פון אשנבאך באותו טיול אליו יצא בראשיתה של הנובלה:

הכניסה לגנים האנגליים מרחוב פרינצרגנטן

___________________

תוספת מחודש פברואר 2018

כאשר חזרתי וקראתי את הדברים שהעליתי לאתר בשנת 2004 המתייחסים להערותי והארותי לענין הרחוב בו בחר תומאס מאן לשכן את סופרו והוא הרחוב בו מתחיל מסע טיולו של גוסטב פון אשנבאך שימשיך דרך הגנים האנגליים ועד לבית הקברות שבצפונה של מינכן, לא יכולתי להתעלם מהחשיבות הרבה שייחס תומאס מאן – לפי קריאתי – אותו רחוב פרינצרגנטן, כרחוב המקרין שתי פנים – הפן של מכובדות רצינית לצד סממנים של נטיה אומנותית – היאה לאמן המתגורר בו לפי סיפורו של תומאס מאן.

ואכן, כפי שלמדתי בביקורי החוזרים במינכן, עוד מתחילת המאה העשרים תוכנן הרחוב כשדרה אצילית ומכובדת, עבור אנשי המעמד הבינוני הגבוה, ותכנונו היה בהתאם לאידאלים הבורגניים של מעמד זה, ובה במידה שיקף הן את השגשוג הכלכלי שאפיין את מינכן בתחילת המאה העשרים – בשנות שלטונו של נסיך-הכתר לוטיפולד [ על שמו נקרא הרחוב ] והיה ביטוי הולם ליחסי הגומלין הטובים ששררו שבין בית המלוכה של משפחת ויטלבאלך לבין המעמד הבורגני הגבוה.

בצד בתי מגורים מכובדים וגם בתי מוסדות ציבוריים, מעוררי מכובדות, נבנו לאורך הרחוב גם שני מוסדות תרבות : הגלריה לאומנות הציור הגרמני בסוף התקופה הרומנטית – בשלהי המאה ה 19 היא ה- Schackgalerie השוכנת ברחוב פרינצרגנטן מספר 9 , ובהמשך הרחוב בנינו המפואר של “המוזיאון הלאומי הבאווארי” השוכן במספר 3 באותו רחוב.

לכן, תיאורו של תומאס מאן את גיבורו:

“לימים חילחלה איזו נעימה כמו-רשמית, מחנכת, אל משפטיו של גוסטאב אשנבאך, סגנונו נטש אט-אט את התעוזה, הבלתי אמצעית ואת שוני-הגונים הדקים, הענוגים, ולבש ציביון מופתי-מקובע, מלוטש-מסורתי, שמרני, פורמלי ואפילו נוסחתי…” [ “מוות בוונציה” בעמוד 19 ]

כמו משקף את מראהו של הרחוב שתומאס מאן בחר לשכן בו את גיבורו ולהוליכו לאורכו…

אלא שברבות השנים, כך יתגלה לי בהמשך חקירותי, שימש הרחוב גם את הרוח הרעה שתשתלט על גרמניה בשנותיה הגרועות – שנות המגפה הנאצית:

נראה לי כי התמונה לא תהיה שלמה מבלי שציין עוד שני בנינים במעלה הרחוב.

רחוב פרינצרגנטן מספר 16

לתייר המזדמן לרחוב ההומה מכוניות לרוב, והחולף על פני הכתובת ברחוב פרינצרגנטן מספר 16 יתגלה בנין מגורים מכובד ומרשים, המצוי ב”מקום טוב” כאשר מן העבר השני של הרחוב גדת ה”גנים האנגליים” ומתחת לכביש כמו פורץ בזרם חזק יובל של נחל האיסר לתוך הגנים האנגליים:

צעירי מינכן מנצלים את הזרם השוצף את זרם זה ועוסקים בו בגלישת גלים :

אחד מבתי המגורים המכובדים שברחוב פרינצרגנטן נמצא במס’ 16 שלו – מול הגנים האנגליים.

כוונתי לבנין מרשים זה :

פרינצרגנטשטרסה 16, מינכן

שבתקופה הנאצית קושט כך:

והכל לכבוד הדייר שהיה בעליה של הדירה בקומה השניה :

שהיתה דירה מפוארת ורחבת ידיים שזו תוכניתה :

תכנית הדירה בקומה השניה בפרינצרגנטן 16, מינכן

ואותו בעל דירה, אף היה יוצא לפוש קמעה… מעמל יומו … ולהרגיע את עצביו המתוחים…. ב”גנים האנגליים” שממול לביתו:

השכן מפרינצרגנטן 16, מתרווח ב”גנים האנגליים”, במינכן, 1.7.1939

[ חודשיים לפני שיתן את הפקודה להתקפת פולין שתפתח את מלחמת העולם השניה !

Haus der Kunst – בית האמנות

במרחק קצר מדירתו הפרטית של היטלר – שמול ה”גנים האנגליים” – שוכן אחד המבנים בעלי הארכיטקטורה הנאצית שנבנו בשנות השלושים – זהו

ה Haus der Kunst בתכנונו של הארכיטקקט פאול לודוויג דרוסט:

הארכיטקקט פאול לודוויג דרוסט מציג את המודל של “בית האמנות” בפני המזמין –

שנחנך ברוב טקס ביום 14 ליולי 1939:

קישור ישיר

בליווי מצעד צבאי – כיאה… ל”אמנות” שעבורה נבנה הבניין :

היטלר פותח את חגיגות חנוכת בית האמנות “14.7.1939

ובול מיוחד הוצא לכבוד המעמד:

______________________

והכל ברחוב אחד, במינכן, שהסופר, תומאס מאן, תושב מינכן בעת כתיבת “מוות-בוונציה” – החליט להוליך את גיבורו הסופר גוסטאב פון אשנבאך מביתו ברחוב פרינצרגנט …דרך ה”גנים האנגליים” ועד לבית הקברות שבצפון מינכן, ומשם להסיעו לוונציה…שם ימות מוות … אפוף אדי תעלומה…. !

____________________

הוסף לאתר “מילים” בתאריך 22/05/2004 ועודכן בחודש מרץ 2018

____________________________________

קישורים לפוסטים בענין “מוות-בוונציה”

____________________________________