[01] שארל גונו / פאוסט [ או מרגריטה ] – “סינופסיס” של סיפור-אהבה
20 בפברואר, 2017♥ מוקדש לעינ-בי וחיי-מון
כרזה להצגת הבכורה של פאוסט של שארל גונו – 1859
דברי רקע ומבוא
בסוף המאה ה 15 תחילת המאה ה 16 נולד באיזור Knittlingen או אולי באיזור Helmstadt הסמוכה להילדלברג אדם ששמו היה יוהן [ או ג’ורג’ ] פאוסט. במקורו הלטיני משמעו של Faustus הוא “המצליח” או “בר-המזל” לעומת זאת בגרמנית מתלווה לשם פאוסט הקונוטציה של “אגרוף”
הידיעות הבדוקות על אותו יוהן פאוסט, קלושות ומעורפלות. אך יחד עם זאת נקשרו לדמותו סיפורים ואגדות והעיקריות שבהן כי היה קוסם ועסק אף באלכימיה; בשנת 1587 קובצו הסיפורים והאגדות הקשורות בשמו בספר שנקרא “קורות דוקטור יוהאן פאוסטוס” והוא העדות הראשונה הכתובה אודותיו. ספר זה כונה “ספר פאוסט העממי” [ Volksbuch ] וכותרת המשנה שלו הפליגה והדגישה:
“קורות דוקטור יוהן פאוסט, הקוסם הידוע ומכשף המאגיה השחורה, איך מכר את נשמתו לשטן למשך זמן מה, אילו הרפתקאות מוזרות חווה וחולל בזמן זה עד שלבסוף קיבל את העונש המגיע לו. קובץ ונערך על ידי המדפיס מחלקים שנשמרו מעזבונו הספרותי, כדוגמה מחרידה ואזהרה כנה לכל אותם אנשים יהירים, מתחכמים וחסרי אלוה. איגרת יעקב ד’ 7 : “היכנעו לפני האלוהים, התייצבו נגד השטן ויברח מפניכם”1
ספר גרמני זה נדד לאנגליה שם הופיע בתרגום לאנגלית תחת השם “ההסטוריה המקוללת של חייו ומותו האיום של דוקטור יוהאן פאוסטוס” בשנת 1592. זה היה, ככל הנראה, מקור ההשראה של המחזאי האנגלי כריסטופר מארלו [ 1573-1593 ] בחיבור המחזה שקרא לו “ההיסטוריה הטרגית של חייו ומותו של דוקטור פאוסטוס”.
הסיפורים העממיים, השמועות, האגדות ואף מה שהתגבש לכדי מיתוסים בקשר לאותה דמות, ובייחוד חוסר הודאות ביחס לאיש עצמו, העצימו את הענין בו, ואין לך הוכחה ברורה יותר למסתורין שאפפו את דמותו מאשר דוגמאות ציורים המתיימרים להציג את דמותו כפי ש”ראו” אנשים שטענו כי הכירוהו אישית.
פניו הרבות [ והשונות ] של פאוסט “האמיתי” “ההיסטורי”
בגרמניה מולדתו, החלו להציג את סיפור חייו בתיאטרון-בובות בירידים העירוניים, וכך התגלגלה דמותו לידיו של יוהאן וולפגנג פון גיתה שהחל להתענין בו בעודו צעיר לימים [ כבן 22 שנה בלבד ] וחיבר עליו חיבור מוקדם הקרוי כיום : URFAUST [ = “פאוסט הקמאי” ] שנכתב בין השנים 1772-1775, ובו 22 סצנות: אחת בפרוזה עוד שתיים שעיקרן פרוזה ושאר 1,441 השורות הם בתי שיר. כתב ידו של גיתה ל”פאוסט-הקמאי” אבד, אך עותק של מחזה מוקדם זה נתגלה בשנת 1886. מכאן ואילך יקדיש גיתה את שארית חייו לטיפוח ושכלול יצירתו הגדולה ביותר – היא ה”מאגנוס-אופוס” שלו – “פאוסט- טרגדיה” שהמהדורה הראשונה שלו תופיע בפרנקפוקט בשנת 1808, אך בפועל יוסיף גיתה ויעבה וישכלל אותה ויוסיף לה הגיגים ומעמקים פילוסופיים ושיריים, והיא תלווה אותו עד לסמוך למותו בשנת 1831 והוא כבן 82 שנה.
תמצית סיפורו של פאוסט של גיתה מובא בקישור [6] פאוסט / גיתה – סיפור העלילה
על כותרת היצירה – שגיתה כינה אותה “טרגדיה”, קמו לא מעט עוררים, ואסתפק בציטוט שניים שהטילו ספק בהגדרה זו עד כמה שהיא מתיחסת ליצירתו בת כ 14,000 שורות השיר של גיתה:
ניצה בן ארי, המתרגמת המעולה של יצירת המופת לעברית, מציינת בהקדמה לתרגומה משנת 2006:
“גתה קרא למחזהו טרגדיה, אך מה בעצם הופך את פאוסט לגיבור טראגי ? האם חטאו לגרכטן ? מיד בתחילת המערכה השניה מפיגות רוחות קלילות את כאבו ומרגיעות את מצפונו, וממילא אנו יודעים כי גרטכן נגאלת בעזרת אמונתה, מאותו רגע ואילך הוא נחפז לממש את העסקה עם מפיסטופלס. …. פאוסט גם אינו נענש בעבור הברית עם השטן ובעוון חטאיו. הוא ניצל ברגע האחרון בזכות גרטכן. בכך שונה היצירה מן הטרגדיה היוונית האריסטוטלית ומנגזרותיה, ונכנסת לתחום המודרני של מחזה אפי…”((ניצה בן-ארי, הקדמה לפאוסט בעמוד 17))
לצד דבריה נוכל להביא גם הערות שהעיר רונאלד היימן בספרו: “ניטשה חיים של ביקורת” המציין:
“הסיבה העיקרית שהמרקם הדרמטי במחזה אינו רווי לא בתחושת רשע חזקה די הצורך ולא בהרגשה עזה כל צרכה שמושגי הצדק של האדם עקרים הם ואין להם השפעה על מהלך המאורעות. גם ‘פאוסט’ אינו יכול להיחשב טרגדיה, משום שהעלילה נסבה על התערבות בין האל ובין מפיסטופלס בשאלה, אם אפשר להסיט את הגיבור ממחויבותו לחיים. אין מפנה טרגי בחולשות שפאוסט מגלה; הוא מבקש לעצור את הרגע החולף; הוא כמהה לדעת, ליופי, לנעורים, לכוח העל-אנושי. לא אלוהים ולא השטן אינם קובעים ממש את המידה שבה חטאיו הנעימים הופכים אמצעי להטריד את רוחו. ((רונלד היימן – ניטשה חיים של ביקורת – מאנגלית יוסי מילוא -הוצאת דביר בעמוד 27))
הנדידה לצרפת
בשנת 1838 הופיע בצרפת תרגומו של המשורר הצרפתי ג’ראר דה נרוואל [ Gérard de Nerval ] ל“פאוסט של גיתה”, וכך הגיעה דמותו של הדוקטור הגרמני לתודעת הציבור דובר הצרפתית ודמותו שבתה עד מהרה את נפשם ודמיונותיהם של הצרפתים.
הקטור ברליוז חיבר בשנת 1828-1829 יצירה שנקראה במקורה “שמונה סצינות מתוך פאוסט” ולימים עובדה וזכתה לשם בו היא מוכרת כיום “קללת פאוסט”.
בשנת 1850 הועלה בפריז בתיאטרון Gymnase עיבודו של Michel Carre לסיפור התאהבותו של פאוסט בגרכטן שבצרפת נקראה מרגריט ששמו היה “פאוסט ומרגריט”. שארל גונו שנחשף ליצירתו של גיתה בעת ששהה ברומא, כאשר קרא את תרגומו לצרפתית של ג’ראר דה נרוואל, נשבה בקסמו ולאחר שצפה בהצגה בעיבודו של מישל קארה החליט לחבר אופרה על הנושא. מחבר הליבריט Jules Barbier שעבד יחד עם כותב ההצגה מישל קארה – הציע את העיבוד שלו לג’אקומו מיירבר, המלך הבלתי מעורער של האופרה בפאריז, אך זה דחה את ההצעה וכך הגיעה הליבריט של היצירה לידיו של שארל גונו, קתולי אדוק, שאף חשב להפוך לכהן דת נוצרי, שהתמחה בחיבור יצירות דתיות, והוא הוציא תחת ידו בשנת 1859 את האופרה אותה כינה “פאוסט” כאשר מחזהו של גיתה מהווה לו ולמחברי הליביט מקור השראה.
המוזיקולוג האנגלי ארנסט ניומאן, שביאוגרפיה בת ארבעת הכרכים שלו על ריכארד ואגנר היא המקיפה והמפורטת ביותר שנכתבה על המלחין הגרמני, ציין בספרו “MusicaI Stadies” משנת 1910 בפרק “פאוסט במוזיקה” כי אם מבקש היה קומפוזיטור להלחין את מכלות יצירתו של גיתה על פאוסט [ האוחזת כאמור כ 14,000 שורות שיר ] היתה אמורה להתקבל יצירה בסדר גודל של בין 10 ל 12 שעות נגינה, והיה צריך לפצלה לכמה יצירות משנה – כדרך שנהג ריכארד ואגנר בטטרה-לוגיה של “טבעתו של הניבלונג” הבנויה מארבע יצירות הקשורות האחת בשניה בהקשרים תוכניים ומוזיקליים והשמעת כל היצירות המוכרות בשמן הכולל ה”רינג” המפורסם, אורכת כ 15-16 שעות !
על כך, מה שיכולים היו קומפוזיטורים שביקשו להתמודד עם הטקסט של גיתה הוא לברור מתוך המכלולל קטעים או פרקים ולבנות עליהם את היצירה. וכך נהגו כל הקומפוזיטורים שניסו להתמודד עם האגדה או המיתוס של פאוסט כאשר בחרו קטעים מסוימים מתוך היצירה של גיתה והלחינו אותם.
גיתה עצמו האמין כי יצירתו זו ראויה לעיבוד מוזיקלי – אך סבר כי רק גאון בסדר גודל של מוצארט [ שהאופרות שלו “חליל הקסם” ו”דון ג’יובאני” עומדות לנגד עיניו של גיתה ] מסוגל היה להתמודד עם יצירתו השירית רבת השכבות, הפנים והעומקים.
גיתה אכן ניסה לעניין כמה קומפוזיטורים בני תקופתו ביצירתו “פאוסט” וניסה לשכנע את ידידו הקומפוזיטור Carl Friedrich Zelter להלחין מיצירתו – אך כל מה שנותר מנסיונו זה הוא “שיר המלך בטולה” אותו חיבר זלטר [ ניתן להאזנה בקישור זה ]
“פאוסט” זכה ברבות השנים לעשרות נסיונות של קומפוזיטורים להלחנתו בצורות מוזיקליות שונות החל בשירים בודדים מתוך היצירה, [ דוגמה לכך ניתן למצוא בפוסט [10] גיתה / פאוסט : שיר “פרעוש אחד” – מהפוליטי למוזיקלי המביא 5 דוגמאות ל“שיר הפרעוש” ] .
הנסיונות לחבר יצירות דרמטיות בנוסח אופראי בהשראת פאוסט של גיתה נעשו בעיקר על ידי קומפוזיטורים בני התקופה הרומנטית:
- לואי שפוהר [1784-1859 ]
אופרה רומנטית בשם “פאוסט” ( 1816) נסיון לאופרה שמרנית המשמרת את האגדות הישנות על פאוסט
- רוברט שומאן [1810-1856]
“סצינות מפאוסט של גיתה” ( 1844-1853 ) המדגישה את האלמנטים המיסטיים שבפאוסט
- הקטור ברליוז [1803-1869]
“קללת פאוסט“ (1828-9) המדגישה את האלמנטים הפנטסטיים שבפאוסט
- שארל גונו [1818-1893]
“פאוסט“ (1859) – [ביצוע האופרה כולה עם כתוביות באנגלית ] המתמקדת באלמנטים ה”אנושיים” שבפאוסט
- אריגו בויטו [ 1824-1918 ]
“מפיסטופלס” (1868) – נסיון להתמודד עם ההיבטים הפילוסופיים של פאוסט של גיתה
היצירה שזכתה בפרסום הרב ביותר ובמספר הביצועים הרב ביותר היא יצירתו של שארל גונו, שיחד עם “כרמן” של ג’ורג’ ביזה נחשבות האופרות הצרפתיות המבוצעות ביותר.
בשנת 1861 בוצעה “פאוסט” של גונו בדרזדן, והביקורת הגרמנית שקיבלה את היצירה בהתלהבות רבה – העירה כי בפועל אין הצדקה לכותרת “פאוסט” ליצירה ומאז הגרמנים מתיחסים אליה כאל “מרגריטה” שהיא בפועל הגיבורה הטראגית של היצירה בהלחנתו של גונו.
קשה לעמוד על סוד ההצלחה הכבירה לה זכתה יצירתו של גונו. כאשר החלה לנחול את הצלחותיה בפאריז, היא החמיאה לטעמו של הקהל שזכה במנה מרוכזת בת כשלוש שעות של מוזיקה סוחפת המורכבת ממרשים צבאיים [ המחניפים לטעם המיליטריסטי והפטריוטי ] לצד שמחת החיים של הואלס המפורסם, אריות רומנטיות יפות לצד קטעי קולורטורה לסופראן [ כגון “סצינת התכשיטים” לצד “הבלדה בסגנון עממי” “המלך בטולה” – כשאלה מטובלות בהצלפות הסרקסטיות של מפיסטופלס – המוצג יותר כ”ליצן החצר” מאשר כשטן מאיים המצליף בלשונו החדה בבורגנות המתעשרת כגון ב“סצינת עגל הזהב” או שם ללעג את ההתאהבות המלו-דרמטית של מרגריאה בפאוסט שהניח סל מלא תכשיטים על פתח ביתה, ב”סרנדה” הצינית שישמיע. המסרים ה”פאגניים” של הבלט של “ליל וולפורגיס” וסצינת הכנסיה לצלילי העוגב במערכה החמישית, הוסיפו לקהל את המימדים של ה”דתיות” למרקחת הסנטימנטלית של “סיפור-אהבה” ועל הכל מנצחת הדרמה הסוחפת, ומוסר ההשכל הנוצרי שהחוטאת – מרגריטה שרצחה את תינוקה, פרי אהבתה / חטאה עם פאוסט, מסיימת את חיי החטא שלה כאשר היא באה על עונשה הארצי בהוצאתה להורג – שהיא לפי התחושה הקאתולית בה מסתימת האופרה, ישועתה של ה”חוטאת” הבאה על ענשה.
ולאחר דברי הקדמה אלו נוכל לפרוס בפני הגולשים את סיפור עלילת האופרה – כשהוא ה”סינופסיס” של סיפור האהבה, מלווה בדוגמאות המוזיקליות לאורכה של האופרה חלקן בקטעי וידאו וחלקן בקבצי קול [ שמומלץ להאזין להן במחשב כיוון שאינן זמינות בסמרטפונים או טבלטים בשל בעיה טענית ]
הפתיחה
הפתיחה לפאוסט של גונו – מציגה את הרהורי נפשו ודיכדוכו של פאוסט המלומד שבע הידע והשנים, שחש כי הגיע למיצוי דרכו. את ההרהורים ותחושת המלנכוליה מפירות 3 הקשות הגורל המתדפק על דלתו, והמוזיקה המהורהרת מולידה מתוך עצמה מנגינה של אהבה – שתתפתח בהמשך האופרה להיות מזוהה עם מרגריטה. דומה כי המוזיקה המלווה את הפתיחה היא ה”פאוסטית” ברוח גיתה ביותר לארכה של היצירה כולה.
שעוד נפגוש בה בהמשך האופרה – עת רגשי האהבה יציפו את המלומד הזקן ושבע הימים.
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה – חדר עבודתו של פאוסט
המסך עולה על חדר עבודתו של פאוסט היושב וספר עב-קרס מונח לפניו. בגבור עליו יאושו הוא מכין לעצמו את כוס רעל, אך לפתע, מן החוץ עולה קולה של חבורת נערות ומצטרפת אליהן חבורת איכרים, השרים שיר אופטימי ורוח חדשה נכנסת בליבו של פאוסט הזקן.
אך היאוש לא חלף, פאוסט חוזר ומרים את הכוס עם הרעל, אך המנגינה האופטימית חוזרת ומתנגנת והוא מזמין את השטן כדי שיסייע בידו.
השטן – הוא מפיסטופלס – מופיע בהבזק של אור אדום וכמו בוקע מן האדמה ומתיצב לפני פאוסט כגבר במלוא אונו שהצבע האדום אופיני ללבושו הוא סאטירי, דמוני ומציע לפאוסט עושר וכח. אך הפילוסוף הזקן אינו מעונין באלה מה שהוא מעונין בו הוא “נעורים”
“Je veax la jeunesse”
אין בעיה, מבטיחו מפיסטופלס, בהוראתו נפתח מסך ומאחריו מתגלית מרגריטה היושבת ליד הכישור וטווה בפךל. שערה הארוך משתפל על צווארה כשרואה פאוסט את ה”פלא” מתרחש לנגד עיניו אין הוא מהסס להצעת מפיסטופלס ומוכן לחתום על החוזה עימו – מפיסטופלס טובל את נוצת הסופרים בדמו של פאוסט והחוזה נחתם….
שערו האפור של פאוסט, זוכה בברק נעורים – ופאוסט ומפיסטופלס יוצאים ממרתפו של פאוסט לאויר העולם.
מערכה שניה – מחוץ לחומות העיר.
מסיבה עליזה בפונדק בכחוס – קבוצת חילים שרה את השיר “בירה או יין”
ביניהם נמצא גם ולנטין, אחיה של מרגריטה אשר טרם צאתו לשדב הקרב מבקש מהאל כי ישמור על אחותו בהעדרו.
שירו :
Avant de quitter ces lieux
[ “לפני עוזבי את ארץ אבותי” ]
המושר לכבודה של מרגריטה אחותו – מחזיר אותנו למנגינה שהתנגנה בפתיחה לאופרה – היא מנגינת האהבה שתהיה המנגינה של מרגריטה
המסיבה העליזה בעיצומה, והסטודנט ואגנר מבוסם כבר במידה, עולה לשיר את שיר העכברוש [ במקור בפאוסט של גיתה זהו “שיר הפרעוש” – ולהרחבה בנושא ראו את הפוסטים [9] גיתה / פאוסט : שיר הפרעוש [והמלך] – מקורו ופשרו והקשורים אליו ].
אלא שמפיסטופלס, אינו מניח לסטודנט ואגנר לסיים את שירו והוא עולה ושר את השיר על “עגל הזהב” שעודנו עומד, מנגינה סוערת ומלאת “שטניות”:
הערה והארה
אני מביא כאן הקלטה של הבאס הרוסי המפורסם פיודור שליאפין של “שיר עגל הזהב” – ביצוע שהיה חביב במיוחד על הסופר מיכאל בולגאקוב ושימש מקור השראה לספרו “האמן ומרגריטה” שהושפע מהאופרה של גונו
Feodor Chaliapin – La Veau dOr
בתום שירת עגל הזהב מתפנה מפיסטופלס להתנבא על העתיד לבוא:
לסטודנט ואגנר הוא מתנבא כי בקרב הראשון בו ישתתף ייהרג. וסיביל המחזר אחרי מרגריטה [ שהוא תפקיד לקול מצו-סופראן – ומושר בדרך כלל על ידי זמרת ] הוא מאחל כי לא יצליח יותר ליטול פרח לידו. כל פרח שישים ידו עליו יבול. זה הקץ לזרי הפרחים מצידו של סיביל למרגיטה ] [ שהרי מפיסטופלס מתכוון לשדכה לפאוסט ] נבואות אלה מעלות את זעמו של ולנטין על מפיסטופלס, ובתגובה מתנבא עליו ומזהירו כי הוא – מפיסטופלס מכיר היטב את האדם שיביא למותו של ולנטין [ יהיה זה פאוסט במערכה השלישית … ].
מפיסטופלס שותה מכוסו של ואגנר אך היין אינו לטעמו – ואז הוא מכה בחבית היין התלויה מעל הכניסה לפונדק ושפע של יין נמזג ממנה. מפיסטופלס שותה לכבודה של מרגריטה – דבר המעלה את זעמו של ולנטין האח הקנאי לאחותו והוא שולף את חרבו. מפיסטופלס חג בחרבו שלו עיגול המגן עליו מפני חרבו של ולנטין וזו מתרסקת לרסיסים. מעשה ניסים זה מלמד את הכל כי מפיסטופלס היא אכן בעל כוחות תמירים שמקורם במחזות האופל . ולנטין אוחז בחרבו של מפיסטופלס ומציג לפני נציג כוחות האופל את הצלב הנוצרי – שליחו של השטן נכנע בפני הסמל הנוצרי. משנשלל כוחו המאגי של מפיסטופלס הוא נאלץ לסגת.
עתה מופיע פאוסט ודורש את התמורה בחוזה עליו חתם עם מפיסטו – הוא מבקש כי מפיסטופלס יציג בפניו את מרגריטה בשר-ודם.
מפיסטופלס מבטיחו כי מרגריטה תופיע במקום בו הם נמצאים.
התזמורת מתחילה את מנגינת וכולם מצטרפים ונסחפים בריקוד הואלס המפורסם:
סיביל גם הוא מעונין לקשור קשר עם מרגריטה, אך מפיסטופלס מסיח את דעתו – והכל כדי לפנות את הדרך של פאוסט לכיבושה של מרגריטה.
פסוסט מתקרב למרגריטה ומבקש את ידה בנוסח
” Ne permettrez vous pas “
“האם לא תרשה לי גבירתי”
אך מרגריטה – הלבושה בגדי נזירה עונה כי אינה גבירה אלא היא משרתת בקודש – ומותירה את פאסט מאוהב יותר.
המערכה השניה מסתיימת כשריקוד הואלס ממשיך להתנגן:
מערכה שלישית – גן לפני ביתה של מרגריטה
סיבל מופיע בגן לפני ביתה של מרגריטה, זר פרחים בידו והוא מנסה לשיר לה שיר אהבה. בינתיים נבואתו של מפיסטופלס מתגשמת והפרח שבידו נובל. על מנת לטהר עצמו הוא טובל ידיו במי הקודש – הקללה מוסרת מעליו והוא שר את השיר הפרחים
Faites-lui mes aveue portez me voeux
“בעדנה לחש לה על האהבה, פרח יקר” :
פאוסט, המחזר השני אחרי מרגריטה מופיע גם הוא ושר את השיר:
Salut! demeure chaste et pure
“ברוך תהיה, נוה רווי טוהר ותום”
מפיסטופלס חוזר ומביא עימו תיבה מלאה בתכשיטים ומניח אותה בפתח ביתה של מרגריטה. מפיסטופלס ופאוסט מסתתרים וממתינים לשובה של מרגריטה לביתה.
מרגריטה מגיעה כשמחשבותיה נתונות לאותו צעיר שהציע לשמש לה מלווה [ הוא כזכור פאוסט ].
היא יושבת אל הכישור ושרה את הבלדה על המלך מטולה – הישר מתוך פאוסט של גיתה:
בסיימה לשיר את הבלדה על המלך מטולה – היא מבחינה בזר הפרחים של סיבל ובתיבת התכשיטים.
בחירתה, הלא מפתיעה, היא בתיבת התכשיטים – ועונדת אותם ושרה את אריית התכשיטים, שהיא אחת מאריות הקולרטורה שאהובות על זמרות הסופראן:
Je ris de me voir si belle en ce mirroir
“צוחקת אני כאשר אני רואה במראה כמה יפה אני “
קישור ישיר לביצוע אריית התכשיטים עי ידי מריה קאלאס
מפיסטופלס מופיע ומבשר למרתה חברתה של מרגריטה כי בעלה מת במלחמה, ומיד, וללא היסוסים, הוא עובר בחיזורים אחריה והיא נענית. בחלק האחר של הבמה פאוסט מנסה לפלרטט עם מרגריטה – הזדמנות טובה לקומפוזיטור להראות כוחו בחיבור “רבעיה” כאשר כל אחד מהקולות שר את אשר על ליבו – אך הם משתלבים האחד עם השני
עתה כשהקרקע כבר מוכנה תתחיל סצינת החיזור והאהבה שבין פאוסט ומרגריטה
פאוסט ישיר לה את השיר:
Laisse-moi, laisse moi
“הרשי לי את ידך לאחוז ולהביט בדמותך”
מרגריטה אינה נשארת אדישה לחיזורו והם פוצחים בדואט האהבה המפורסם, בו הם מבטיחים האחד לשני אהבת-נצח ואיחוד כמעט קוסמי בין האוהבים:
O nuit d’amour… ciel radieux
“לילה של אהבה, ליל זוהר”
MARGUERITE
Eternelle! Eternelle!
FAUST
Eternelle! O nuit d’amour!
Ciel radieux! Ô douces flammes!
Le bonheur silencieux verse les cieux
Les cieux dans nos âmes!
MARGUERITE
Je veux t’aimer et te chérir!
Parle encore! Je t’appartiens!
Je t’adore! Pour toi je veux mourir!
Parle..parle encore! Ah! je t’adore, etc.
FAUST
Marguerite!
MARG. (Singing with Faust)
Ah! Partez! Ah partez! Je chancelle!
Laissez-moi! Laissez-moi! (4 times)
Ah! Partez, partez, oui, partez vite…
Partez, je tremble, hélas!..j’ai peur!
Ne brisez pas le coeur de Marguerite!
Ne brisez pas le coeur de Marguerite!
Partez! je tremble, hélas! j’ai peur!
Ne brisez pas le coeur de Marguerite!
Partez, partez, hélas je tremble!
Partez, partez, j’ai peur!
FAUST (singing with Marguerite)
Marguerite! cruelle… me séparer de toi!
Cruelle… me séparer de toi! etc.
Vois ma douleur, Marguerite!
Vois ma douleur!
Devine pureté…Chaste innocence,
Dont la puissance triomphe ma volonté!
J’obéis, mais demain…
MARG.
Oui, demain, dès l’aurore,
demain, toujours!
FAUST
Un mot encore! Répéte-moi
ce doux aveu! Tu m’aime?
MARG.
(throwing a kiss) Adieu!
Eternal! Eternal!
התרגום לאנגלית
Eternal! O night of love!
Radient sky! O sweet flames!
Silent happiness pour the heavens
The heavens into our souls!
I want to love you and cherish you!
Speak again! I belong to you!
I adore you! For you I want to die!
Speak–speak again! Ah, I adore you, etc.
Marguerite!
Ah! Leave! Ah, leave! I’m staggering!
Leave me! Leave me! (4 times)
Ah, leave, leave, yes, leave quickly…
Leave, I tremble, alas! I am afraid!
Don’t break the heart of Marguerite!
Don’t break the heart of Marguerite!
Leave! I tremble, alas, I am afraid!
Don’t break the heart of Marguerite!
Leave, leave, alas, I tremble!
Leave, leave, I am afraid!
Marguerite! cruel… to separate from you!
cruel… to separate myself from you! etc.
See my pain, Marguerite!
See my pain!
Divine purity… chaste innocence,
whose power triumphs over my will!
I obeyed, but tomorrow…
Yes, tomorrow, from dawn,
Tomorrow, always!
One word more! Repeat to me
that sweet vow! You love me?
Farewell!
Joy of heaven! Ah! Let us flee!
Head of a madman!
You were listening to us?
Fortunately!
You have a great need, doctor
Of being sent back to school!
Let me be!
הערה והארה
תעבורנה עוד כשש שנים עד אשר ריכארד ואגנר יעלה בהצגת הבכורה של טריסטון ואיזולדה – ביום 10.6.1865 במינכן את הגירסה שלו לאיחוד ליבם וגופם של האוהבים בליל האהבה האולטימטיבי – המוות מתוך אהבה
ואנגר – טריסטאן ואיזולדה Liebestod
TRISTAN-Act 3. Scene 3. Mild und leise
והדמיון – בין הקומפוזיטור הצרפתי ובין הגרמני – מפתיע !
אך, להבדיל מהטראגיות התהומית בה מסתימת הדראמה של טריסטאן ואיזולדה, אצל גונו הצרפתי, המערכה השלישית תסתיים, כאשר מפיסטופלס, הצופה במעשה ידיו להתפאר – הצלחתו לחבר בין פאוסט למרגריטה כאשר מרגריטה משוכנעת כבר שפאוסט אכן אוהב אותה, והיא שרה את מנעמי האהבה ואת המחר העומד להפציע, מפיסטופלס הציניקן משמיע את הגִּחוּכִים הסרקסטיים שלו – Ho Ho
מערכה רביעית
תמונה ראשונה – בחדרה של מרגריטה
מרגריטה נושאת את תינוקה ומקוננת על כי אהובה נעלם והיא נותרה בודדה.
מופיע סיבל הבא לעודד את מרגריטה. הוא שואל האם מרגריטה עדיין אוהבת את אהובה ומרגריטה משיבה בחיוב.
ברקע נשמע שיר לכת, החילים שיצאו למלחמה וולנטין, אחיה של מרגריטה, בינהם, שבים משדה הקרב לצלילי המרש המפורסם:
Gloire immortelle de nos aieux
“תהילת נצח לאבותינו”
עתה מופיע מפיסטופלס יחד עם פאוסט ומפיסטופלס בקולו הציני מנסה לשכנע את מרגריטה לצאת מביתה.
הוא שר שיר ציני המכונה “סרנדה” [ על משקל ה”סרנדה” ששר דון ג’יובאני מלווה במנדולינה ? ] כשהוא מלווה עצמו ב”גיטרה” ופונה אל מרגריטה בנסיונו לשכנעה כי תצא מביתה :
הציניות ניכרת במוזיקה כמו גם במילים בהם נפתחת ה”סדנדה” :
Vous qui faites l’endormire
“את, המתחזה לישנה”
אך במקום מרגריטה מי שיוצא מהבית הוא ולנטין שחזר מהמלחמה ורצה לפגוש את אחותו.
מפיסטופלס מחמם את האוירה בין ולנטין האח הקנאי לתומתה שלאחותו, לבין פאוסט שאת ילדו ילדה מרגריטה בחטא.
ולנטין ופאוסט שולפים חרבות ובדו-קרב ולנטין נפתע מחרבו של פאוסט.
כשהוא שוכב פצוע וגוסס, מגיעה מרגריטה, ומנסה להתקרב לאחיה, אך הוא דוחה אותה ומקלל אותה על חטאה -ואז יפח ולנטין את נשמתו “כחייל”. [ “פאטריוטיות” ? – אמרנו ? ]
מערכה החמישית
תמונה ראשונה – בהרי-הרץ – ליל ולפורגיס
כאשר ביקש שארל גונו להעלות את האופרה שלו על פי סיפורו של פאוסט – נדרש, כפי שהיה מקובל בכל “גראנד-אופרה” וכפי שדרשו שלטונות האופרה בפאריז, כי ייכלל בה בלט .
לשם כך, הרחיב גונו את היצירה וכלל בה סצינת-בלט בעלת אופי-פאגאני : “ליל ולפורגיס” המתרחש בהרי-הרץ מקום התכנסותן של המכשפות:
במהלך החינגה – פוגשים מפיסטופלס ופאוסט כמה דמויות של נשים חוטאות מן המיתולוגיה : בינהן לאיס, קליאופטרה, הלנה מטרויה, פירין, עשתורת, ונערותיהן המקסימות את השניים ביופיין ובפיתויים שגופותיהן מפתים אותם:
תמונה ראשונה אלטרנטיבית – הסצינה בכנסיה.
יש ביצועים של האופרה בהם מעדיף הבמאי לדלג על פרק בלט “ליל ולפורגיס” הפאגאני, ובמקומו נפתחת המערכה החמישית בתמונה בכנסיה לצלילי עוגב.
שארל גונו, קאתולי אדוק ומאמין, שאף חשב להצטרף ככומר לכנסיה, התמחה בחיבור מוזיקה דתית – הטמיע באופרה שלו מוטיבים נוצריים רבים [ כגון שהמים הקדושים הצליחו להסיר מעל קללתו של מפיסטופלס כי הפרחים שיביא סיבל ינבלו בידיו – ובעיקר מודגשים אלמנטים דתיים קאתוליים כאלה במערכה החמישית של פאוסט.
המערכה נפתחלת – לפי הגירסה המדלגת על הסצינה של ליל ואלפורגים – בכנסיה.
משולבת באופרה נגינתו המרשימה של העוגב, ומרגריטה מתפללת לצליליו כדי לבקש סליחה ומחילה על חטאה, אך קולו של הכהן בכנסיה [ המזכיר בהתרסתו את ה”קומנדטורה בסצינת הסיום של דון ג’יובאני ] משיב לי כי אין כפרה לחטאה ואל לה להתפלל. היא נופלת על ברכיה אך תמונת התינוק הנרצח חוזרת אליה.
תמונה שניה – בבית הכלא
התמונה זו מתחילה בפתיחה תזמורתית. התוף מכה את נקישותיו המאיימות של הגורל והמזיקה נשמעת דרמטית ומאיימת.
התמונה נפתחת כאשר מרגריטה, שלא יכולה היתה לטפל בתינוק שנולד לה בחטא מפאוסט, חשה רגשי אשם על רצח תינוקה, היא נמצאת עתה בבית הכלא ממתינה לעונשה.
מפיסטופלס מצליח להבריח את פאוסט לתאה – ומציע לשניהם להימלט לפי עלות השחר, מועד בו אמורר להבצע גזר דין המוות שנגזר עליה.
פאוסט פוגש את מרגריטה ומזכיר לה את אהבתם ומפציר בה להימלט על נפשה יחד איתו.
מרגריטה, משחזרת בשירתה את רגעי האושר שחוותה עם פאוסט –
- המפגש הראשון, לצלילי הואלס המתנגן ברקע,
- השיר ששר לה
” Ne permettrez vous pas “
“האם לא תרשה לי גבירתי”
- והמפגש הרומנטי בגן….
אך מרגריטה שקועה בעברה וחרף השחר התקרב ועומד להפציע – בו היא עלולה לשאת את עונשה, אין היא נענית להפצרותיו של פאוסט. נראה כי מרגריטה איבדה של שפיות דעתה. היא אינה מוכנה לברוח ולהציל את נפשה.
הגרדום מוכן עבורה – והיא הולכת לקראת עונשה.
המקהלה מטיחה בה שהיא מגונה וקולות אחרים משמיעים שהיא נושעה.
במסר נוצרי מובהק שרה המקהלה כי עם בואה של מרגריטה על עונשה – הגיע השלווה והאושר ו”ישו נולד מחדש”
בתרועות ובמסרים נוצריים אלה מסתיימת האופרה.
______________________________________
פוסטים בנושא גונו / פאוסט
_______________________________________
[01] שארל גונו / פאוסט [ או מרגריטה ] – “סינופסיס” של סיפור-אהבה
[02] שארל גונו / פאוסט – ליל ולפורגיס – הבלט
[03] שארל גונו / פאוסט : כמה הערות על “הרינג” לפי גונו – באופרה בתל אביב
- מתוך הקדמת המתרגמת ניצה בן-ארי לפאוסט 2006 בעמוד 12-13 [↩]
