בית החולים “רוח-הקודש” ליבק – 05.04.2018

.

ליבק מקבלת את הבאים בשעריה בתצוגה מרשימה של צריחים המתנשאים מעל גגות הטרה-קוטה בצבעי אדמה אדמדמה, המדקרים בעדינות את שמיה האפרוריים.

כך נראתה העיר לבאים בשעריה במאה ה 16:

מראה ליבק במאה ה 16 

וכך מקדמת העיר ליבק את פניו של הבא בשעריה כיום

♥

המשוטט ברחובותיה הצרים של העיר לא יכול שלא לעצור ולהתפעל ממבנה מיוחד, שבתצלום מתחילת המאה העשרים נראה כך, בדומה מאוד למראהו כיום:

בית החולים “רוח-הקודש” – תחילת המאה העשרים

זהו “בית החולים רוח הקודש” שהוקם מטעמים הומנטריים ופלנטרופיים בשנת 1230 ! זהו אחד המבנים המונומנטליים החשובים ביותר מימי הביניים, ומבנהו המיוחד על ארבעת מגדלי הפעמונים שלו מושך את העין:

זהו אחד ממוסדות הרווחה החברתיים העתיקים ביותר באירופה [ שנים רבות לפני שמאן דהוא חלם על “מדינת-רווחה” ] סוחריה העשירים של ליבק הקימו בית זה מטעמים פילנטרופיים כבית חולים לחולים נזקקים ובית לזקני החברה שזקוקים לסיוע ולעזרה.

מוסד חשוב ומיוחד זה לא נעלם מעיניו של תומאס מאן, ולהלן קטע מספרו “בית בודנברוק”, המאזכר את המקום בעטו השנונה והסרקסטית:

“…היא אף יסדה את “ערבי ירושלים”, ולא רק קלרה וקלותילדה, אלא גם טוני נאלצה לקחת בהם חלק, בין שרצתה ובין שלא רצתה. פעם אחת בשבוע היו מסבות אל השולחן המוארך שבאולם האכילה, לאור נרות ומנורת, כעשרים גברות שהגיעה שעתן לתת את הדעת על מקום טוב בגן-עדן, שותות תה או “בישוף”, אוכלות כריכים דקים ופרפרת, קוראות בקול מזמורי תפילה ודרשות בעניני דת ומתקינות חפצי-חן, שבסוף השנה נמכרו ביריד ותמורתם נשלחה למיסיון שבירושלים.

אל האגודה החסודה הזאת נצטרפו בעיקר גברות מחוג חברתה של הקונסולית, ונמנו עמה הסנטורית לאנגהאלס, הקונסולית מלנדורף והקונסולית הישישה קיסטנמאקר; ואילו גברות קשישות אחרות, כמאדאם קפן, למשל, שהיו חילוניות יותר ודעתן קלה יותר, היו מלגלגות על ידידתן בטסי, גם נשות הכמרים שבעיר, גם הקונסולית האלמנה בודנברוק לבית שטווינג, וכן גם סזמי וייכברודט ואחותה שלא למדה ולא שנתה, היו חברות באגודה. ואולם כיוון שאין גדול ואין קטן לפני ישו והכל שוים לפניו, לקחו חלק ב”ערבי ירושלים” גם כמה וכמה דמויות עלובות ומשונות עד מאוד, כגון אותה בריה קטנה ומקומטת, עשירה במעשים טובים ובדוגמאות סריגה, שהתגוררה בבית החולים “רוח-הקודש”, נקראה בשם “הימלסבירגר” [אזרח-השמים – גרמנית ] והיתה הנצר האחרון למשפחתה… “ההימלסבירגרית האחרונה” כינתה עצמה בעצבות, ואגב כך תחבה מסרגה אחת אל מתחת לשביסה לגרד  את ראשה” [ בית בודנברוק כרך א’ בעמוד 254 תרגום נילי מירסקי]

המשך יבוא…

.

.