[06.2.1] מקורות השראה להר-הקסמים – “חליל-הקסמים” של מוצארט ?
14 ביולי, 2010.
מוצארט – “חליל הקסמים”
יצירתו של מוצארט ה Zauberflote “חליל-הקסמים”, [ המכונה גם “חליל הקסם” [ הקדימה את “הר-הקסמים” של תומאס מאן בלמעלה מ 120 שנה, הדמיון בשם מעלה באסוציאציה את האופרה כמקור אפשרי לשם הרומאן של תומאס מאן.
האם הלך כאן תומאס מאן מה Zauber-flote אל ה Zauber-berg ?
לכאורה, המרחק בין שתי היצירות הללו עצום ורב. השוני באוירה וברעיונות המקובלים העולים מהן כה רב עד כי נראה שהשאלה נשמעת מיותרת.
מעבר לדמיון באחת המילים המרכיבות את שמן של שתי היצירות הרחוקות זו מזו בתוכן, ברעיון באוירה ובתכלית ניתן למצוא איזו זיקה, הקשר, “אלוזיה” שתצדיק את הזיקה שאנו בוחנים כאן בין יצירתם של מוצארט-שיקאנדר משנת 1791 ליצירתו של תומאס מאן שהחלה להיכתב בשנת 1913 וכתיבתה נסתיימה והיא פורסמה בשנת 1924.
לכאורה שני הפכים: כאן אגדה על צייד ציפורים – פפאגנו ועל מלכת הלילה ששלושת נערותיה מבקשות מטאמינו כי ישחרר עבורה את טאמינה השבויה בידיו של שליט, שבתחילה מוצג כתקיף ואכזר [ זאראסטרו ] אך במערכה השניה, כבמטה [ חליל ? ] קסמים, מתהפך היחס אליו והוא הופך שליט טוב ומיטיב המסיע ליצירת החיבור המיוחל בין טאמינו וטאמינה ושבצל חיבורם המאושר מוצא גם פאפאגנו – צייד הציפורים, את שאהבה נפשו פאפאגנה – והכל שמחים ב Happy-end המאושר עליו מבשרים לנו מוצארט ושיקנדר.
כידוע, אווירתו של “הר הקסמים” שונה בתכלית: כאן עוזב מהנדס גרמני צעיר, בראשית דרכו המקצועית את עירו המבורג, ונוסע לביקור של שלושה שבועות אצל בן דודו יואכים צימסן המתרפא ממחלת השחפת בה לקה בסנטוריום “ברגהוף” שדאבוס שבהרי שוויץ השגיאים. הוא בא לשלושה שבועות אך נשאב לאווירה המיוחדת השוררת בין החולים והמתרפאים באותו סנטוריום – המשמש לתומאס מאן במה להציג תמונה אירונית וביקורתית של החברה האירופאית הדקדנטית של טרם מלחמת העולם הראשונה, על תחלואיה ומחלותיה שהשחפת המרחפת כרוח רעה מעל ה”ברגהוף” היא משל וסמל להם.
במהלך השהיה שם “בבידוד קסום” [ Hermetic Magic ] { כביטויו של Ignace Feuerlicht, Thomas Mann, 1968, p.34} נתון הנס קאסטורפ ל”מתקפה פדגוגית” מכיוונם של שלושה דוברים אולי נכון יותר לכנותם “mentors ” – מדריכים או מטיפים רוחניים ה”מרביצים” בו, כל אחד בדרכו ובסגנונו את תורתם :
ואלה הם:
האיטלקי לודוביקו סטאמבריני Ludovico Settembriny
ליאו נפטא Leo Naphta
ומינהרן פיפרקורן Mynhern Peeperkorn
ומלבד דברי הכיבושין שכל אחד מאלה משמיע באזניו, פועל עליו כוח פיתויה של מאדאם קלאוודיה שושה Madam Clavdia Chauchat
סופו של “הר הקסמים” רחוק מהאופטימיות המסיימת את “חליל הקסמים” – וגורלו של הנס קאסטורפ היוצא לשדות הקטל בפלאנריה של מלחמת העולם הראשונה…לוט בערפל טראגי.
אחרי הקדמה מעין זו תחזור השאלה שהצגנו לעיל – הייתכן קשר בין שתי יצירות כה רחוקות וכה שונות שרק מילה אחת “הקסמים” Zauber משותפת לשתיהן ?
אני מציע כי הקוראים ייבחנו את ההנחות הבאות וישקלו את הדעות המובאות בזאת:
אם נבדוק ונעקוב אחר התבטאויות שונות של תומאס מאן, קודם לכתיבת “הר הקסמים”, נראה כי הסופר, שגילה חיבה מיוחדת וזיקה עמוקה למוזיקה, לא פסח גם על יצירת מופת זו של מוצארט.
ממכתב שכתב תומאס מאן בשנת 1903 לחברו פאול אהרנבג Paul Ehrenberg ניתן לדלות כמה מהלכי הרוח שעוררה יצירתו של מוצארט בליבו של תומאס מאן.
נקדים ונזכיר כי אותו פאול אהרנברג היה כנר וצייר וחבר בנפש ובגוף לסופר הצעיר.
להלן ציור שצייר פאול אהרנברג
תומאס ופאול היו מאלה שלא הוציאו את יחסי המשיכה ההומו-אירוטית שהפעימה אותם אל אויר העולם, אלא ברמזים עטופים היטב במעשי אומנות מתוחכמים.
המכתב שיצוטט להלן נכתב בזמן של שינוי ערכים שעבר תומאס מאן. משיכתו לפאול פחתה והפנתה מקומה להימשכות חדשה של תומאס מאן אחר צעירה בת מינכן – ביתו של הפרופסור למתמטיקה אלפרד פרינסהיים Alfred Pringshein שהיה מפורסם ובעל מעמד. תומאס מאן פגש בה, בדרך מקרה במינכן. הד לאותו מפגש – שהוגדר כמפגש מקרי בחשמלית מצוי ב“זכרונות שלא נכתבו” שנכתבו מפיה של קאתיה מאן – ורמז להם נמצא גם בסיפור “מוות בונציה” [ ראו “המפגש בחשמלית”] – כשיחסיו של תומאס מאן עם אותה נערה מן החשמלית במינכן, החלו להתחמם, יחסיו עם פאול אהרנברג החלו להתקרר.
במכתב מיום 29.9.1903 עולה רמז ראשון להתקררות היחסים בין שני האוהבים, ומופיע בו, כפי שמפענח אחד הביוגרפים של תומאס מאן הרמאן קורצקה סימן מובהק למשבר זה ביחסים שעמדו על סף פירוק.
מעמדו של פאול יורד בעיני תומאס והוא “מועבר” אל מאחרי הבמה. המכתבים שמאן יכתוב אליו מעתה ואילך יהפכו קצרים ולאקוניים והמפגשים נדירים וריקים.
ראוי לשמור סיפור זה בתודעה כאשר ידובר בהתנגשות שבין MIND ו – LIFE אצל תומאס מאן. מאן מפוקח משהו מחיפושיו אחר דמויות בלונדיניות, נאיבייות בעלות עינים כחולות, כפי שמצא קודם לכן בפאול [ וראה לענין זה את סיפורו “טוניו קרוגר” ] אינו ממלא עוד את נפשו של תומאס מאן – הוא מתלונן לפתע כי פאול אינו עונה על הצד האינטלקטואלי המושך אותו וחמור מכל – אין הוא מבין “אירוניה מהי”. על רקע זה מייעץ מאן למושא אהבתו המאכזב, כי יחדל מלקרוא בניטשה ומוטב לו כי יפנה ל”חליל הקסמים”…
עבור מאן באותו שלב “חליל הקסמים” הוא מילת קוד שמשמעה:
“נדיבות, חובה, הארה, אהבה ואנושיות” – אנשים חביבים עדיין מאמינים באלה, אך כיום כל הדברים הללו מרופטים ולעוסים…ולשם מה לך לקרוא בניטשה ? – מוטב אל תעשה זאת”
{ Hermann Kurzke : Thomas Mann, Life as a Work of Art, P. 130-1 }
ההבחנה בין ניטשה – האינטלקטואלי והיצרי, האפוליני והדיונסי בה בעת עומדת בסתירה לפשטות ולנאיביות העולה מ”חליל הקסמים” של מוצארט-שיקאנדר.
בשנת 1909 יחזור תומאס מאן ל”חליל הקסמים” הפעם ברומאן, משועשע ומבדח, שהתכוון כי יהיה Didactic Allegory הוא Königliche Hoheit או כפי שתורגם לעברית “הוד-מלכות”
ברומאן זה מספר תומאס מאן על נסיך ושמו “קלאוס היינריך” שנולד ומום בידו השמאלית, “אטרופיה” כפי שמנסה להסביר ד”ר סאמט לנסיך הגדול אבי הילוד: “סליחה, הוד מלכותו התכוונתי לניוון. כן”
ניוון להשליך מהסיפור המשעשע ומן הממלכה הדמיונית והשוקעת ושמה “גרימבורג” שמשרטט לפנינו תומאס מאן ביד הסופר המלגלגת שלו לגרמניה שלפני מלחמת העולם השניה. מאז, שגדל נהג הנסיך להסתיר את ידו המנווות, מעשה המזכיר, יתר על המידה, את נוהגו של ווילהלם השני – ה”קייזר הגדול” של גרמניה של אותם ימים, שגם הוא נולד וידו השמאלית מנווונת משהו, וגם הוא מקפיד בכל תמונותיו ובכל כוחו, לנסות ולהסתיר מום מולד זה.
דמותו הקומית משהו של הנסיך מוצגת כילד שני שנולד למשפחת הדוכסות הגדולה אך אחיו הבכור, שירש את המלוכה, נאלץ לוותר עליה, מטעמי בריאות, והנסיך פגום היד ממונה להכנס בנעליו. עיקר תפקידיו הם טקסיים למלא את הפונקציה המלכותית המצופה מהנסיך הגדול. כדרכם של “נסיכים” גם הוא נתון כל ימיו למרותם של מורים ומדריכים החונכים אותו. אחד מהם הדוקטור ראול איברביין ‘Ueuberbein שאם נבקש לעמוד על מידת ההומור שבה טיבל תומאס מאן את יצירתו זו – נבדוק ונמצא כי בשפה הגרמנית פירושה המילולי של המילה הוא : בליטה שמנונית בעור הגוף המעוות את צורתו כגון זו
אך בה במידה השם Überbein מזכיר בשמו המתנגן את ה Übermensch של פרידריך ניטשה
“בהגיע זרטוסטרה אל העיר קרובה אשר לשפת היערות, פגש בהמון-עם מתאסף בשוק: הובטח להם כי יחזו במרקד על החבל. וכה אמר זרטוסטרה לעם:
אני מלמד אתכם את העל-אדם. האדם הוא דבר שיש להתגבר עליו. מה עשיתם כדי להתגבר עליו ?
{פרידריך ניטשה: “כה אמר זרטוסטה” שוקן, תשל”ה, תרגום ישראל אלדד עמ’ 11}
והתנהגותו של אותו “מורה ומדריך” שבספר, מזכירה במשהו את התפקיד המכריע שמילא פרידריך ניטשה בחייו של תומאס מאן.
אם נבקש השוואה איזו שהיא נוכל למצוא אותה אולי בתפקיד המדריך והמאיר שמשמש החליל “בחליל הקסם” המוליך את טאמינו במבחן המים והאש שהועמד בו במערכה השניה של “חליל הקסמים”
כאן לפי הגירסה בסרטו הידוע של אינגמאר ברגמן
וכאן [ למעדיפי האופרה ] גירסה בימתית
תומאס מאן בוחן כבר כאן ב”הוד-מלכות” את היחסים בין ה”מדריך” ה ” Mentor ” ובין המודרך , נושא יפותח מאוד כעבור שנים בגירסת “הר הקסמים”. בשלב זה, תומאס מאן – מזדהה במידה לא מועטה עם הנסיך “קלאוס היינריך” שבסיפור. גם תומאס מאן כמו הנסיך “קלאוס הינריך” מוצא אישה עשירה – היא “פרוילין ספלמאן” [ היא קאתיה פרינסהיים ] שמעמדו הכלכלי של אביה – המיליונר האמריקאי – המזרים מכספיו לנסיכות המתרוששת – מאפשרים לו לנסיך [ ולגיבורנו תומאס מאן ] לחיות את חייו כסופר היכול להקדיש עצמו לתפקידיו היצוגיים “כסופר” ולפטור אותו מדאגות פרנסה.
הפגם בידו של הנסיך מזכיר במשהו את הפגם בו נפגם “אדון פרידמאן הקטן” בילדותו – ומעורר באסוציאציה את תחושות האשם והבושה – אותה ניסה להסתיר [ כמו שהנסיך מנסה להסתיר את ידו השמאלית המנוונת ] תומאס מאן בקשר ליחסיו ההומו אירוטיים קודם לנישואיו לקאתיה.
על הנסיך מסופר כי:
“בערב נסע לתיאטרון המלכותי שהועלתה בו האופרה “חליל הקסם”. וכאשר גילה מתוך תאו את פרויליין ספלמאן, יושבת ליד הגראפיות לווניול בשורה הקדמית של היציע הראשון, נפל ליבו בקרבו. בשעת ההצגה היה ביכולתו להסתכל בה בחשיכה דרך משקפתו, כי אור הבמה נפל עליה. היא הניחה את ראשה החמוד על ידה הדקה, נטולת העדיים, השעינה את זרועה החשופה בהיסך הדעת על מעטה הקטיפה , ועכשיו לא נראתה עוד זועמת. היא לבשה שמלת משי ירוק ומבהיק וסודר קל, רקום זרי פרחים ססגוניים, ולצאוורה ועל חזה היתה מחרוזת ארוכה של יהלומים נוצצים…” (( הוד מלכות עמוד 150))
הקטע מזכיר במשהו את תיאורה של גרדה קלויטריאן בסיפור “אדון פרידמאן הקטן” :
“האדון פרידמאן היה חיוור, הרבה יותר מכפי שהיה רגיל להיות, ומתחת לשערו החום, החלק והמפוספס, ביצבצו אגלי זיעה על מצחו. הגברת פון רינגלינגן הסיטה את הכסיה מעל זרועה השמאלית, שנחה על הקטיפה האדומה של המיסעד, וזרוע עגולה ולבנה זו, שהיתה שזורה, כמו היד נטולת הקישוטים, מישזר של ורידים תכולים, היתה כל הזמן לנגד עיניו: זה לא ניתן לשינוי.
“כאשר נשמעו צלילי הפתיחה הראשונים, והגברת פון רינגלינגן גחנה על המיסעד, העביר האדון פרידמאן מבט צדדי חטוף ונוקב על פניה. היא היתה לבושה שמלת ערב בהירה, ומבין כל הגבירות שהיו באולם, היתה היא היחידה, שלשמלתה היה מחשוף, אף כי לא גדול ביותר. שרווליה היו רחבים ביותר ומנופחים וכסיותיה הלבנות הגיעו לה עד למרפקיה. גזרתה נראתה עתה מלאה יותר, דבר שלא בלט לעין בשעה שלבשה את מעילה הרחב: חזה התנשא ושקע חליפות, מלא ובאטיות, ומקלעת שערה האדמדם-בהיר נחה כבדה על עורפה. ”
עוד קודם לכך נכח פעם נוספת בבית האופרה וגם הפעם האופרה שהוצגה היתה “חליל הקסם”. היה זה לרגל יום הולדתו של הנסיך:
“פעמים אחדות בשנה היו אנשי “פארנרי” נוסעים לבירה, לצפות בביצועים של אופרות ומחזות מן הקלאסיקה בתיאטרון המלכותי של הדוכסות הגדולה. מעל הכל, יום הולדתו של קלאוס היינריך נחוג בביקור כזה בתיאטרון הוא היה יושב אז בזקיפות שקטה בכורסתו המגולפת, על ראשי שני פסלי נשים שידיהן שלובות ופניהן חמורות ואטומות, מתבונן בעמיתיו הנסיכים, שגורלם התגלם על הבמה [ כאן רמז לטאמינו שגם הוא…נסיך…] ובה בשעה עומד איתן נגד משקפות התיאטרון שכוונו אליו מפעם לפעם – אפילו בשעת ההופעה עצמה – מתוך הקהל. פרופסור קורטכן היה יושב לשמאלו ודוקטור איברביין עם ה”פאסיונים” – בתא סמוך. פעם אחת צפו במערך כזה בהצגת “חליל הקסם”, ובדרך חזרה לתחנת “פאזנאנרי”, בתא של המחלקה הראשונה, הביא הדוקטור איברביין את המוסד כולו לצחוק כשחיקה את הנוסח שהזמרים מדברים בו כשתפקידם מאלץ אותם לעבור לשיח מדובר. “הוא נסיך !” אמר בקול מתמרח, והשיב לעצמו בנימה מתמשכת ומתנגנת של מטיף: “הוא יותר מזה; הוא אדם!”
אותה “פרויליין סמפלמאן” אותה ראה הנסיך מבעד למשקפתו, בתא האופרה במהלך הצגת “חליל הקסם” נשאה חן בעיניו והוא נושא אותה לאשה. ועם נישואין אלה תומך אביה העשיר בדוכסות פושטת הרגל – ואותו Happy-end בו טאמינו מוצא את פאמינה ופאפאגנו את פאפגנה – מתאים גם לסיום האופטימי של “הוד מלכות”.
החוליה המקשרת בין “חליל הקסמים” ובין “הר הקסמים” היא לדעתי הרוח השובבה והמגמה ההומוריסטית שהוליכה את תומאס מאן בחיבור “נובלת-דאבוס” שלו שאמורה היתה לספר על ביקורו של הנס קאסטורפ הגרמני הרגיל בסנטוריום ושם להעבירו את מבחן ה”מדריכים” ומורי-הדרך” מעין פיתוח של דמותו של איברביין מ”הוד מלכות”
יתכן ולפי תוכניתו הראשונית ביקש תומאס מאן להשוות את גיבורו הנס קאסטורפ לאותו נסיך – שהוא יותר מנסיך “הוא אדם” הנתון במהלך שהותו ב”הר הקסמים” להטפותיהם והחינוך שמעתירים עליו אותם בוגרים המרביצים בו איש איש את תורתו – שהנס הפשוט הלא מעוצב עדיין עובר בו את מסע “חניכותו” ועל כן רבים מעריכם את “הר הקסמים” כרומאן חניכה bildungsroman בדומה לויליאם מייסטר של גיתה .
אך הנסיבות, ובעיקר מלחמת העולם הראשונה שפרצה בתחילת כתיבת הסיפור שיבשו את כוונותיו ובמקום מהתלה קלילה ברח “חליל הקסמים” מה שיצא תחת ידו של תומאס מאן הוא רומן כבד וכהה כאשר שאלת ה”קסם” שבו נשארה בלתי פתורה.
.
.
_____________________________________
פוסטים בנושא מקורות ההשראה ל”הר-הקסמים”
____________________________________
[06.2.1] מקורות השראה ל: “הר-הקסמים”
[06.2.1] מקורות השראה/מוצארט/חליל הקסמים
[06.2.3] מקורות השראה/אייכנדורף
[06.2.4] מקורות השראה/ניטשה/הולדת הטרגדיה
[06.2.5] מקורות השראה/ניטשה/זרטוסטרא
[06.2.6] מקורות השראה/ואגנר/טנהויזר
[06.2.7] מקורות השראה/גיתה/פאוסט
.