.

הסנטוריום במרום ההר בדאבוס 

 “…שום דבר לא הומצא. הנוסע ליד בית הקברות הצפוני במינכן, ספינת הנוסעים המדכאת מפולה, הדנדי-הזקן, הגונדולייר החשדן, טאדז’ו ומשפחתו, העזיבה הלא מוצלחת עקב הטעויות במשלוח המטען וכך-הלאה – כל אלה היו שם; הכולרה, הפקיד-ישר-הלבב בסוכנות הנסיעות, הזמר רוחש המזימות, וכל דבר אחר שהוזכר – כל אלו היו נתונים, כל שנחוץ היה הוא להציגם ולייצגם בדרך התצוגה הראויה”

 ((Thomas Mann – Death in Venice: A New Translation Backgrounds and context criticism,  Clayton Koelb p.109))         

כך מעיד תומאס מאן על ביקורו בוונציה בין ה 26 במאי עד ל 2 ביולי 1911.  זמן קצר לאחר שחזר מוונציה החל הסיפור להיכתב:    

איזכור ראשון של כתיבת הסיפור מופיע במכתב מיום 18.7.1911 לפיליפ ויטקופ:    

“דבר ביזרי במיוחד הבאתי איתי מוונציה, נובלה , רצינית וטהורה באוירתה העוסקת במקרה של תשוקתו של אמן מזדקן לנער. הא הא בטח תאמר, אך זה מתאים מאוד”    

כעבור כעשרה חודשים של כתיבה ומחיקה תיקון ועדכון, ועוד מעד הנה היא עומדת לפני גיבוש סופי והסופר יוכל להניח על הדף את המילה המסיימת… אז, ישתף את אחיו הסופר היינריך מאן ב”ענינים לא קלים” העוברים עליו. ענינים שהיה בהם מעין “שחיקה גוברת של כוחותיו”¹    

 תומאס מאן מקווה –  כך כתב לאחיו – “שמוות בוונציה יבוא על סיומו לפני שאסע לדאבוס [ בתחילת מאי] ”²    

אותם “ענינים לא קלים” המרומזים במכתב לאחיו מכוונים, ככל הנראה, לגילויי סימנים מעוררי דאגה, בריאותיה של קאתיה מאן, אשת הסופר. רופאיה המליצו על ריפוי בדאבוס:    

 דאבוס של אותם ימים, [ “בין צוקי מרומים, ממש על גובהי הארץ ההררית” ]  הטיבה להמציא את עצמה, וביחוד צלחה דרכה בשיווק מעמדה כמקום מרפא המחולל פלאים בריאותיהם הנגועות של חולי השחפת חשוכת המרפא, ועסקניה ותועמלניה הפיצו את דבר כוחות הריפוי שבאויר הפסגות היבש והצונן ששורר בה, ואויר זה אין משובח ממנו להלחם במחלה הממארת שהיתה מפילה באותם ימים חללים הרבה.    

מראה כללי של דאבוס בראשית המאה העשרים

 במצוות רופאיה תעזוב, ביום 10.3.1912, קאתיה מאן את ביתה במינכן ותשאיר את בעלה הסופר בן ה 37, המטופל בילדיו, כשהוא נתון בלבטים איזה סיום יעניק ליצירתו, – ותסע, מלווה בחברת אימה הדוויג פרינגסהיים, השחקנית לשעבר, ומאז נשואיה, אשת הפרופסור למתמטיקה, רב התהילה והמעמד אלפרד פרינגסהיים – ותשים פעימה לאותה דאבוס – פנינת המרפא אשר בהרים הגבוהים…       

             הדוויג וקתיה פרינגסהיים – 1905

כאשר נסעה לשם, כיוונה למסור עצמה וגופה לטיפולו של הדוקטור טורבאן שהנהיג את מלון ראטיה  Hotel Ratia  . אך רק הגיעה לעיירה המתנמנמת לדאבוס גופא, וכבר נמלכה בדעתה, ושינתה כיוון, ועברה באחת למוסדו של הר דוקטור פרידריך יאנסן, רב הכשרון, שהפליא במיומנותו וזריזותו השיווקית, המעולה שעד מהרה תרגם אותן להצלחה כלכלית מסחררת. בכספים שאסף ממחלתם של חוליו, הרחיב לאחרונה וחידש את הסנטוריום שלו – וכך מצאה עצמה קאתיה מאן בשעריו של ה Waldsenatorium  אף שלא לשם שמה פעמיה בצאתה את מינכן.    

Waldsenatorioum – 1920

 הפרידה בין הסופר לרעיתו החולה לכאורה, נתארכה וכבר נקפו כחודשיים, וגעגועיו של תומאס מאן גברו עליו, ואז קם ונסע לביקור אצל אשתו המחלימה. הוא יצא ממינכן לדרך ביום 15.5.1912 “לשם ביקור על מנת שישאר שם שלושה שבועות”  אך שהותו נתראכה והוא שהה שם עד ליום 13.6.1912  [ חודש חסר יומיים …]

וכאן – כדבריו : בדאבוס, נולד הרעיון לכתיבת הספר – שיהפוך להיות “הר הקסמים”  

.

________________________________

פוסטים בנושא ביקורי תומאס מאן בדאבוס:

________________________________

[06.1.1] ביקור ראשון של מאן בדבוס

[06.1.2] ביקור שני של מאן בדאבוס

.

.

.

1. מוות בוונציה – תרגום נילי מירסקי מתוך – מוות בונציה וסיפורים אחרים –  הקיבוץ המאוחד בעמוד 9 [↩]
2. מכתב מיום 2.7.1912 לאחיו Letters of Thomas Man 1889-1955 translated by Richard and Clara Winston p.57 [↩]