[03.2] פאריז ו”יוליסס” – הפרק השלישי “פרוטאוס” – דברי מבוא
11 באוגוסט, 2015
פרוטאוס – “זקן-הים” – מוזכר בשיר הרביעי באודיסיאה
על פי ה”סכימה” שמסר ג’ימס ג’ויס למתרגמו לצרפתית ואלרי לארבו Valery Larboud הדמות מן האודיסיאה של הומירוס העומדת ברקע הפרק השלישי ביוליסס היא דמותו של “פרוטאוס”, ועל הקשר בין דמותו והפרק הנקרא על שמו והקשר של כל זה לפאריז – ארחיב את הדיבור להלן.
ג’ימס ג’ויס הצעיר ביקר בפאריז פעמיים : בסוף שנת 1902 ובתחלית 1903 [ כפי שפירטתי בפוסט הקודם [1] פאריז ו”יוליסס” – בעקבות ג’ימס ג’ויס בפאריז ] שהות קצרה זו נתנה את אותותיה ביצירתו – “יוליסס”
“פאריז” מופיעה ביוליסס – הרומאן רב ההיקף כארבעים פעם ! לעיתים כאזכור חפוז, כביכול, “כלאחר-יד” ולעיתים – כזכרון מפורש העולה במחשבותיו ובהרהרוריו של סטיבן דאדלוס. הזכרון הבולט, הנרחב והמפורט ביותר של פאריז מתרחש במהלך הפרק השלישי – “פרוטאוס” – ועובדה זו כשלעצמה מעוררת כמה שאלות שמצאתי לנחוץ להתעכב עליהן:
1. סטיבן דאדלוס :
מ”דיוקן האמן כאיש צעיר” עד ל”יוליסס”
ב”דיוקן האמן כאיש צעיר” – הרומאן הראשון שכתב ג’ויס בין השנים 1904 ועד 1914, אנו מלווים את חייו של הדמות הראשית ברומאן, סטיפן דאדלוס, מימי ילדותו המוקדמים ועל ללימודיו באוניברסיטה.
הפרק הראשון פותח בזכרון ילדות מוקדם ביותר של הגיבור :
“לפני הרבה הרבה שנים וכמה טובות היו השנים ההן הלכה פרה גועה בדרך וכאשר הלכה הפרה הגועה בדרך פגשה ילד חמודות קטן ששמו התינוק ינוקא…”
וממשיך בכל שלבי התבגרותו, החל בלימודיו במוסד הישועי ,
Clongowes Wood Colledge
ששכן כ 20 מייל מערבית לדבלין , הוריו של ג’ויס, שאז מצבם הכלכלי היה טוב, החליטו כי מוטב לבבנם הרך בשנים ללמוד במוסד הישועי הנוקשה. גים הצעיר שהיה כבן שש הובא לשם ב 1 בספטמבר 1888
גימס ג’ויס (הילד במרכז )
ג’ויס שהה במוסד זה עד לחודש יוני 1891 כשהיה כבן תשע;
בפרק השני “דיוקן האמן”, ועקב הקשיים הכלכליים אליה נקלעה משפחתו, מועבר ג’ויס הצעיר למוסד זול יותר והמצוי בליבה של דבלין, לא הרחק ממקום מגורי הוריו. זהו
מוסד בו למד ג’ימס ג’ויס מספטמבר 1893 ועד יוני 1898 [עד היותו כבן 16 ].
צולם ביום 16.6.2002 – ע”י ויקטור
במהלך הסיפור מתואר מסע שעורך סטיפן הצעיר עם אביו אל מחוץ לעיר דבלין, לבקר בעיר קורק שבאירלנד, טיול שבמהלכו יגלה סטיפן כמה חוסר תקשורת יש בינו ובין אביו. בקולג’ בלוודרה ישתתף סטיפן בתחרות לחיבור בשפה האנגלית והוא זוכה במקום הראשון, זכיה המזכה אותו גם בפרס כספי. את כספי הפרס ישקיע סטיפן הצעיר ברכישת נסיונו המיני הראשון אצל זונה בדבלין.
בפרק השלישי אנו פוגשים בסטיפן אכול רגשי אשמה על החטא בו היה שותף ובפרק הרביעי מנסה מנהל המוסד לדבר על ליבו ולהציע לו את דרך הכמורה כקריירה – אך סטיפן מורד בערכי הדת, על ברכיה חונך עד עתה, ומחפש את דרכו כאמן.
בפרק החמישי פוגשים אנו בסטיפן כסטודנט ב
University College Dublin
ג’ימס ג’ויס למד במוסד זה מספטמבר 1898 עד יוני 1902. בחודש אוקטובר 1902 קיבל ג’ויס את ה”תואר הראשון” שלו כבוגר אוניברסיטה בשפות מודרניות:
יוניברסיטי קולג דבלין, מחזור 1902 – ג’ויס עומד שני משמאל
תיאור תקופת הלימודים באוניברסיטה מלווה בתיאור התפקחותו והתפתחותו הרוחנית, ועוקבים אחר ההשפעות האינטלקטואליות על נפשו – ועל שיחותיו עם חבריו – עד שאנו מגיעים להחלטתו :
“להשתמש להגנתי באותם כלי זין שרק בהם אני מרשה לעצמי להשתמש:
שתיקה גלות וערמה”
((דיוקן האמן כאיש צעיר תרגום אברהם יבין ודניאל דורון, עם עובד בעמוד 217))
using for my defence the only arms I allow myself to use”
“silence, exile, and cunning
ומכאן יופיע, חלקו האחרון של “דיוקן האמן” הכתוב בצורת יומן של סטיפן המתחיל ב 20 במרץ ומסתיים ב 26 באפריל וב 27 באפריל עם הכיתוב:
“…. מה הוא לב אדם ומה הוא חש. אמן, לו יהי כן. ברוכים הבאים, הו חיי! יוצא אני לפגוש בפעם המיליון את ממשותו של נסיון-החיים ולחשל במפח נשמתי את תודעת גזעי שלא נבראה.
27 באפריל. אב קדמון, אומן קדמון, היה בעזרי עתה ולעדי-עד.
דאבלין 1904 – טריאסט 1914″
כאן, ברישום זה, אנו נפרדים מסטיפן דאדלוס.
עיון ב”דיוקן האמן כאיש צעיר”, ילמד אותנו כי מבחינת המקום בו מתרחשים הארועים המתוארים ברומאן זה – כולם עד אחד מתרחשים באירלנד גופא. סטיפן של דיוקן האמן” לא עוזב את גבולות אירלנד.
כאשר נפגוש את סטיפן דאדלוס בשנית יהיה זה ביום 16.6.1904 !
אנו חוזרים ופוגשים אותו מיד בדף הראשון של הפרק הראשון של “יוליסס”. הפרק הראשון נקרא “טלמאכוס” הוא שם בנו של אודיסאוס. בהמשך הספר נגלה כי ג’ויס רוקם מערכת יחסים בדומה למערכת יחסים בין אב לבן : כאשר “סטיבן דאדלוס” יופיע בתפקיד הבן ו”ליאופולד בלום” – יקבל את תפקיד האב [ הרוחני ] של ליאופולד בלום אותו נכיר לראשונה רק בפרק הרביעי.
הפרק “טלמאכוס” פרק זה מתרחש בדבלין ב:
מרטלו טואר – 1904
העיר דבלין, אשר כל עלילת יוליסס – הדחוסה ליום אחד הוא ה 16 ביוני 1904 [ שהפך והיה “Bloomsday” ] מתרחשת בחלקים שונים שלה, זכתה למעמד של “דמות ראשית”, לא פחות מגיבורי הבשר-ודם המאכלסים את דפיו של “יוליסס” .
לוח הזמנים בחייו של סטיפן דאדלוס, כפי שתואר לעיל, ודבקותו בעיר דבלין, מעוררת קושי – אם טענו לעיל כי בפרק “פרוטאוס” מעלה סטיפן “זכרונות מפאריז” עולה וצפה השאלה : מתי הספיקה דמותו הספרותית של “סטיפן דאדלוס” להיות בפאריז, ולאסוף בה זכרונות שיפרצו לתודעתו ב”פרוטיאוס” ?
אם נדקדק בתאריכים נבחין כי היומן של סטיפן דדלוס, בו מסתיים “דיוקן האמן” מתחיל ב 20 במרץ והרישום האחרון בו מתרחש ביום 27 לאפריל. אמנם לא מצויינת ליד תאריך זה שנה, אך לאור זהות, כמעט מלאה בין ה”ביוגרפיה” של סטיפן דאדלוס ובין זו של יוצרו – מותר ליחס את “היומן” שכותב סטיפן לתקופה המקבילה לשנת לימודיו האחרונה באוניברסיטה כלומר לשנת 1902.
אם הנחתי זו נכונה1, היו לסטיפן דאדלוס כ 19 חודשים מאז מסתיים תיאור חייו ב”דיוקן האמן” [ ומסיום לימודיו של ג’ויס באוניברסיטה לקבלת התואר באוקטובר 1902 ] עד שיופיע בשנית ב”יוליסס”;
לרשות הסופר המיומן עמדו איפוא כ 19 חודשים למלא את הפער ולהשלים את החסר:
אם נבדוק בטקסט של “יוליסס” נבחין כי ג’ימס ג’ויס – הסופר המקפיד על כל תג ותו – לא השאיר “פירצה” שתעמיד בחוסר אמינות את מהלך סיפורו.
הוא נקט בשיטה עליה המליץ צ’כוב : אם בפרק השלישי של “יוליסס” יעלו במוחו של סטיפן דאדלוס זכרונות מפאריז – [ כלומר “האקדח יורה” ] הרי שבפרק הראשון ואף השני “התמונה של האקדח תהיה תלויה על הקיר” – ובשני פרקים אלה ישתול ג’ויס בטקסט רמזים ואף איזכורים לשהותו של סטיפן בפאריז.
נעקוב אחריהם:
2. “טלמטכוס” – הפרק הראשון ב”יוליסס”
בפרק זה מתוארת אוירה עולצת צינית ומרה בה משתתפים שלושה צעירים המתעוררים עם בוקר ב”מרטלו-טואר” שבחוף סנדיקוב שבמפרץ דבלין.
השלושה הם: “מלאכי (באק) מאליגן” [ שדמותו בנויה על דמותו של אוליבר סנט ג’ון גוגארטי סטודנט לרפואה , שהיה חברו של ג’ויס והוא שהזמינו להתגורר במגדל] ; היינס [קינץ] סטודנט אנגלו-אירי [ שדמותו מבוססת על דמותו של סמואל טרנץ’ ] המתגלה גם כלאומן אירי וגם כאנטישמי וסטיפן דאדלוס – שהוא מורה בתיכון [ ומבוסס על דמותו של ג’ויס עצמו ]
השעה שמונה בבוקר והשלושה עסוקים בהכנת ארוחת הבוקר שלהם. להלן קטע מהשיח המתפתח ביניהם:
“קינץ’. תתעורר. לחם, חמאה, דבש, היינס, תיכנס. האוכל מוכן. ברך אותנו, אלוהים, ואת אלה מנחותיך, איפה הסוכר ? לעזאזל, אין חלב.
סטיבן הביא את כיכר הלחם, את צנצנת-הדבש ואת כלי-החמאה מן המזנון. באק מאליגן התיישב ואמר בהתקפה פתאומית של רוגז:
– איזה מין בית-זונות כאן? אמרתי לה לבוא אחרי שמונה.
– אנחנו יכולים לשתות אותו שחור, אמר סטיבן. יש לימון במזנון.
– אה, לעזאזל אתה והשגעונות שהבאת מפאריז, אמר באק מאליגן.
אני רוצה חלב של סנדיקוב.
היינס סר מן הפתח ואמר בשקט
– האשה ההיא מגיעה עם החלב”
[ יוליסס הפרק הראשון – טלמאכוס בעמוד 23, תרגום יעל רנן]
ניתן להעיר שתי הערות לרמזים המוטמעים בקטע זה.
בעת ביקורו הראשון של ג’ויס בפאריז [בדצמבר 1902] כתב ג’ויס להוריו מכתב בו תיאר את חיי היום יום שלו והתעכב על מנהגי שתיית הקפה בפאריז וכתב:
“… אך אני נאלץ לשתות קפה באופן מתמיד במהלך היום. קפה נשתה כאן במהלך היום ללא חלב אך עם סוכר. אני מוצא זאת לטעמי כיוון שהמים כאן מאוד קשים…”,
רמז דק למנהג של שתיית קפה שחור בלא חלב בניגוד למה שרגילים לשתות בדבלין, רמז שיש בו אף מידה של הלאומיות האירית:
החלב והחלבנית המביאה אותו למגדל – הוא סימלי ביותר: “החלבנית” חלבנית# מסמלת עבור ג’ויס, את הלאומיות האירית [ וניתן לקרוא על כך בהרחבה בפוסט על שירו של ג’ויס “Bid Adieu” שבקישור זה. ]
כלומר, על ידי “הברחת” הערה הנראית שולית, ושבלא תשומת לב מספקת, קל מאוד לפסוח עליה בשטף המילים, מכין ג’ימס ג’ויס את השתית לקראת הפרק השלישי ולזרם הזכרונות של סטיפן דאדלוס , שלא רק ביקר בפאריז, אלא אף ספג בה את ה”שגעון” לשתות קפה בלי חלב, בעוד חבריו מעדיפים קפה ב”חלב של סנדיקוב” !
3. “נסטור” – הפרק השני ב”יוליסס”
בפרק השני ביוליסס יופיע קטע נרחב יותר ומפורש המתייחס לחייו של ג’ויס בפאריז ובו יועלו כמה זכרונות וארועים שעברו על ג’ויס בביקורו השני בפאריז בחודשים ינואר-אפריל 1903
להלן הקטע:
[ יוליסס, פרק שני “נסטור” בעמוד 38 תרגום יעל רנן ]
ג’ויס נהג לשבת בספריית סנט-ג’נבייב השוכנת ברובע הלטיני בכיכר הפנתאון בפאריז:
ספריית סנט-ג’נבייב בפאריז
“פסוקו של אריסטו”
– מתיחס להיכרות של ג’ויס עם כתבי אריסטו, בספריית סנט-ג’נבייב, ובהשפעתם כתב רשימות בענינים אסתתיים [ Paris Notebooks ] ובהן פיתח תיאוריות שנוסחו במשפטים קצרים, מושפעים מסגנונו של אריסטו – בדבר השפעתה הרבה יותר של הכתיבה הקומית על פני הכתיבה בסוגת הדרמה הטראגית.
“בין החרוזים המגומגמים”
בד בבד עם היחשפותו לפילוסופיה של אריסטו, וכתיבת Paris Notebooks חיבר ג’ויס שני שירים שנכללו מאוחר יותר בקובץ “מוזיקה קאמרית” – ראו בפוסט [1] פאריז ו”יוליסס” – בעקבות ג’ימס ג’ויס בפאריז
חוסה מפני חטאי פאריס
הכוונה כאן לפאריס, בנו של פריאמוס מלך טרויה שטען כי אפרודיטה היא היפה בנשים. וחטאו היה שחטף את הלנה, ובגלל חטיפתו אותה פרצה מלחמת טרויה – המשמשת רקע ל”איליאדה” של הומירוס – בה מתוארות עשר השנים של המלחמה הקשה על טרויה, ולאחריה ב”אודיסיאה” מתוארות תלאותיו של אודיסיאוס, לאחר שניצח במלחמת טרויה והוא שואף לחזור לביתו.
בביטוי זה יתכן וג’ויס מכוון לכך כי בשהותו בפאריז, חש ג’ויס בדידות רבה, כפי שביטא בשירים שכתב אז.
בקרבתו סינן סיאמי ענוג
בספריית סנט-ג’נבייב הכיר ג’ויס סטודנט סיאמי צעיר, שהתעמק בספרי אסטרטגיה. עם סטודנט סיאמי זה נסע ג’ויס לטיולו בעיר Tours. בדרכם לעיר טור, נזדמן לידו של ג’ויס, בחנות ספרים קטנה בתחנת הרכבת, הספר: Dejardin: Les Lauriers sont Coupes [ עלי-הדפנה חתוכים ] אותו קנה ג’ויס. בספר זה נחשף ג’ויס, לראשונה לכתיבה בטכניקת “זרם התודעה”. לימים יאשר ג’ויס כי ספר זה הכתוב בטכניקת “זרם התודעה” שימש לו מקור ההשראה – אותה יישם לראשונה ב”פרוטאוס”, כמונולוג פנימי של סטיפן דאדלוס.
אזכור נוסף של פאריז מופיע בפרק “נסטור” בקטע הבא:
“על מדרגות הבורסה של פאריס הגברים זהובי-העור מחשבים את שער-המניות באצבעות עשויות אבני-חן. להג-אווזים. הם התגודדו, קולניים ומחוספסים, סביב ההיכל, ראשיהם דחוסי=תחבולות תחת צלינדרים מסורבלים. לא שלהם: הבגדים, המלים, התנועות הללו. עיניהם האיטיות והמלאות סתרו את המילים, תנועותיהם בלתי פוגות ולהוטות, אבל ידעו את האיבה שנתקבצה סביבם, ידעו כי שקידתם היתה לריק. לריק סבלנותם לצבור ולאגור. הזמן בודאי יפיץ הכל. אוצר שנצבר לצד הדרך: נבזזים וממשיכים ללכת. עיניהם ידעו את שנות הנדודים. סבלנויות ידעו את קלון גזעם”
[ יוליסס, פרק שני “נסטור” בעמוד 47-8 תרגום יעל רנן ]
על מדרגות הבורסה של פאריס
ועתה, לאחר שהקוראים הזהירים והמדקדקים בפרטי “יוליסס” רב-הפרטים – יודעים כי במערכה הראשונה הופיע איזכור קטן וכמו אגבי של שהות סטיפן בפאריז, ובמערכה השניה יופיעו זכרונות קצרים מהלילות בהן ישב סטיפן בספריית סנט-ג’נבייב בפאריז והתעמק באפלטון – במערכה השלישית כצפוי “האקדח של צ’כוב – צריך לירות” ולכן ב”פרוטאוס” יפרוס ג’ויס בפני הקוראים את תהליך ההזכרות של סטיפן בימי פאריז שלו.
4. “פרוטאוס” הפרק השלישי ב”יוליסס”
כמו שני הפרקים הראשונים גם בפרק זה מתרחש בדבלין – לא הרחק ממקום התרחשותם של שני הפרקים הקודמים.
ג’ויס ממקם את הפרק בחוף החולי של סנדימאונט המצוי בשפך נהר הליפי החוצה את דבלין.
מפת מפרץ דבלין ועליו סימון מקום ההתרחישות של שלושת הפרקים הראשונים ביוליסס
הפרק הראשון המכונה “טלאמאכוס” מתרחש ב Martelo-Tower [ מספר 1 במפה ] שם התוודענו לסטיפן דאדלוס המתעורר בשעה שמונה בבוקר לקראת יומו ומנהל שיחות מפולפלות עם חבריו ושכניו למקום המגורים המוזר באותו מגדל, שמבחינה היסטורית שימש מבצר הגנה שהוכן כנגד פלישה צפויה של צבאות נפוליון – פלישה שלא היתה – והוא היה מושכר לסטודנטים. ג’ימס ג’ויס התגורר בו תקופה קצרה בשנת 1904.
בפרק השני הנקרא “נסטור” אנו עוקבים אחר המורה סטיפן דאדלוס, כשהוא מרביץ בתלמידיו תורה בבית הספר הנמצא ב Dalkey [ המסומן במספר 2 במפה].
בפרק השלישי – סטיפן דאדלוס, שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, מגיע לחוף סנדימאנט בתחבורה ציבורית, בפרק זה [ המסומן במספר 3 במפה ] אנו עוקבים אחר הקורות אותו באותו חוף חולי ודי שומם בואכה מפרץ דבלין.
“עלילת” הפרק השלישי של יוליסס מביאה אותנו אל חוף סנדימאונט שבדבלין.
במפה לעיל מוצג המיקום הגיאורגפי בדבלין בו מתרחשים שלושת הפרקים הראשונים של יוליסס – החטיבה הנקראת “טלמאכיה” [ טלמכוס הוא שם בנו של יוליסס – הגיבור הראשי של האודיסיאה וג’ויס מדמה את סטיפן דאדלוס – לטאלמאכוס – בנו של יוליסס – הוא ליאופולד בלום]:
ומה “מתרחש” בפרק השלישי של “יוליסס” ?
דומה שההגדרה שהגדיר סטיוארט גילברט בספרו על יוליסס מתמצתת בדיוק רב את המתרחש באפיזודה זו:
This episode contains practically no action. Nothing happens yet in following the trail of Stephen’s though, as he idles on the Dublin strand, we encounter a diversity of experience as exciting as any tale of adventure in ‘the land of Phenomenon”2.
במילים אחרות : סטיפן בא לחוף סנדימאונט על מנת להלך בו, ללא מטרה מוגדרת, אך הליכה זו, מאפשרת לו את זמן החשיבה שהוא ככל הנראה זקוק לו. וכך מתקבל פרק בן כ 19 עמודים, שההתרחשויות והפעילויות בו הן ללא כל חשיבות דרמטית ובפועל ללא מטרה ברורה – אך בפרק זה חושף בפנינו ג’ויס – בטכניקת “זרם התודעה” את זרם מחשבותיו, זכרונותיו, הגיגיו, התפלספויותיו ואפילו “קשקושיו” של סטיפן דאדלוס. טכניקה זו בה הדברים אינם נמסרים באיזה סדר לינארי, של לוח-זמנים, או לוח ארועים, אלא כמו שהם פורצים מתוך תודעתו של הגיבור [ כפי שכתב אותה המחבר ] דורשת מן הקורא קשב רב בקריאה ומעקב אחר זרם האסוציאציות והארמזים הפזורים לאורכו של הפרק – דבר המקשה על הקריאה.
“פרוטאוס, הפרק השלישי בספר, מסיים את הטלאמאכיאדה בקרשנדו אינטלקטואלי מרשים (ומרתיע, רבים מקוראי יוליסס נבלמו בפרק סבוך זה ונטשו את הספר כולו”3;
כזכור מסעי, בעקבות ג’ויס בפאריז, החל בביקור שערכתי בפאריז, ובו ניסיתי להתחקות אחד צעדיו של ג’ויס בעיר שכה נשתוקק להגיע אליה. בפוסט הבא – בו אנתח קטעים מהטקסט של “פרוטאוס” אנסה להראות כי חוויות מסוימות וזכרונות מסוימים שצבר ג’ויס בשהותו קצרת המועד בפאריז, מצאו דרכם, כשהם עטופים בסגנונו היחודי של ג’ימס ג’ויס, לדפי “יוליסס” ובעיקר לטקסט של “פרוטאוס”
אך לפני שאעבור לכך אקדיש עוד מילים אחדות להתיחסות לרקע ההומרי של הפרק השלישי של יוליסס:
5. פרוטיאוס באודיסיאה של הומירוס
פרוטיאוס או “פרוטס” לפי תרגומו של שאול טשרניחובסקי נזכר בשיר הרביעי של האודיסיאה.
להלן תמציתו של הפרק כפי שמובאת בתרגומו ההסטורי של שאול טשרניחובסקי
די בעיון בתמצית זו ללמוד כי מדובר בדמות מישנית שעיקר פועלה בכך שהוא מגלה למנלאוס את העובדה כי אודיסיאוס חי אך שבוי בידיה של הנימפה קליפסו – כפי שיסופר בשיר החמישי של האודיסיאה.
על שום מה בחר ג’ויס להזקק לדמותו ?
שהרי פרוטאס או בשמו האחר “פרוטאוס” מכונה באודיסיאה “זקן הים” ואם הוא נחשב לאל הרי כפי שמציג אותו פרופ’ נתן שפיגל בספרו “הומרוס” הוא אחד “האלים הפחות חשובים” :
“עם האלים מן הדרגה השנייה נמנים בין השאר, פרוטאוס, הנימפות והנראידות בינהן לאוקותאה ואלות-מפלצות
“פרוטאוס (Proteus) [ האודיסיאה שיר ד’ 365 “ביתו של פרוטס הכביר, הוא זקן-המים הרואה” ושיר ד’ 385 “פרוטס המצרי, הוא בן-האלמות, האל היודע” ] הוא זקן הים, הסר למשמעתו של פוסיידון. הוא רועה את כלבי-הים ויכול לשנות את צורתו כרצונו. הוא יודע הכל, אף את העתיד, ודובר אך אמת, בתו היא אידותיה. הומרוס מציין שהוא מצרי”(נתן שפיגל הומרוס, הוצאת מאגנס תשמ’ט בעמוד 284))
אך תכונתו העיקרית, והיא כנראה התכונה ששבתה את ליבו של ג’ויס, היא תכונתו של פרוטאוס, להחליף צורות ולהופיע [ ולהעלם] בדמויות שונות.
על פי השיר הרביעי באודיסיאה, פרוטאוס “נכנס לתמונה” ביום השני של משתה החתונה של ילדי מנלאוס המלך. טלמכוס עצוב ושואל לגורלו של אביו – אודיסיאוס – ומנלאוס מבהיר לטלמכוס כי הידיעות על אביו הגיעו אליו מפרוטאוס “זקן-המים” שמקורו מצרי, ובפועל הוא פגש לראשונמה את ביתו אידותיאה המציגה את אביה כ“מקום זה יפקוד לבקרים זקן הים דובר אך אמת, / פרוטאס המצרי, הוא בן-האלמות, האל ביודע / תהומות הימים כלהם וסר למשמעת פוסידון / ואומרים הוא אבי, וכי מיוצאי חלציו אנוכי /”
אלא ש”זקן-הים” הלז הוא חמקמק ומתחמק מחברתם של אנשים וקשה לתפסו. וביתו מוסרת פרטים על מנהגו: הוא יוצא מהמים כאשר השמש יגיע עד אמצע השמים, וכאשר הוא מגיח מהמים הוא נח במערות הגדולות, “כלבי-הים יסובוהו, כל בני הלוסידנה הנאה / ונמו את שנתם בגיחם מתהום ים השיבה בעדר” ולמרות הריח הרע העולה מהם היא מציעה לו:
.
וכך מנלאוס ושלושת מלויו הנאמנים מקבלים מביתו של פרוטאוס עורות של כלבי ים שזה עתה הופשטו מהם, והם מתכסים בהם ונשכבים בבורות אותם היא הכינה עבורם, הריח הרע של עורות כלבי הים הציק להם מאוד והיא חילצה אותם גם מצרה זו ו“שמה מתחת לאפינו כולנו אמברוזיה הביאה / ריח ניחוחה השכיח את סרחון עדת התנינים” וכל שכבו והמתינו עד
ולאחר שפרוטאוס החליף צורתו כמה וכמה פעמים:
פרוטאס זקן-הים בעל התככים:
בדמות אריה דרקון ופנתר וחזיר – ונעשה מים מפכים וגם עץ רם צמרת
הוא מגלה כי אודיסטוס חי ונמצא אצל הנימפה קליפסו.
ומיד לאחר מכן – פרוטאוס:
“ככה דיבר, ויצלל במשברי מים אדירים”
עד כאן סיפורו של פרוטאוס כפי שהוא מסופר באידיסיאה של הומרוס
♦
ועתה נעבור לפוסט הבא בו ניראה כיצד עיבד ג’ימס ג’ויס את הסיפור הזה ושילבו ב”פרוטאוס” שב”יוליסס”
נציג את הטקסט בתרגומה של יעל רנן, בו משולבים “זכרונות פאריז” של גיבורו סטיפן דאדלוס, וונעיר את הערותינו ואת הארותינו.
_____________________
פוסטים בנושא ג’ימס ג’ויס בפאריז ופאריז ביוליסס / פרוטיאוס
___________________________________________
[03.1] פאריז ו"יוליסס" - בעקבות ג'יימס ג'ויס בפאריז
פורסם ב-8 באוגוסט, 2015 [3,028][03.2] פאריז ו"יוליסס" - הפרק השלישי "פרוטאוס" - דברי מבוא
פורסם ב-11 באוגוסט, 2015 [2,440][03.3] פאריז ו"יוליסס" - "פרוטיאוס" - הפתיחה
פורסם ב-31 באוגוסט, 2015 [2,290][03.4] פאריז ו"יוליסס" - קריאה ב"פרוטיאוס" - זכרונות פאריז
פורסם ב-11 בספטמבר, 2015 [2,855]
- לפי מאמר של Joseph C. Heininger – Stephen Dedalus in paris -Tracing the Fall of Icarus in Ulysses שפורסם ב שם של עתון התאריך המוצע הוא שנה מאוחר יותר – 1903 [↩]
- James Joyce’s Ulysses – A study by Stuart Gilbert, penguin books p.109 [↩]
- חזי ועפר שלח -המדריך ליוליסס- הוצאת מחברות לספרות בעמוד 62 [↩]