1. הַשְׁכָּחָה
שארל בודלר נפטר ביום 31.8.1867 ונקבר בבית הקברות מונפרנס.
אימו, הדגישה על מצבת קברו את היותו של הנפטר שארל בודלר – בן 46 – רק בן ארבעים ושש ! – אך לא הותירה זכר על גבי המצבה להיותו משורר.
הקטע המתייחס לשארל בודלר על מצבת הקבר המשפחתי
משנפטר, זכויות היוצרים ליצירותיו עברו לאימו, וידידיו השפיעו עליה כי תאפשר להם להוציא את כתביו בדפוס. לאחר הפצרות הואילה האם להסכים ובשנת 1868 יצאה המהדורה השלישית של ספר שיריו “פרחי הרע” וכן יצירות נוספות שכתב:
מהדורת 1868 של “פרחי הרע” עם הקדמה של תיאופיל גוטיה
בשנת 1868 פרסם ידידו של בודלר המשורר תיאופיל גוטיה [ לו הקדיש בודלר את המהדורה הראשונה של ספרו “פרחי הרע” ] ספרון קטן ובו העלה את זכרונותיו ותיאור של היכרותו עם המשורר. ספרון זה תורגם לעברית.
כארבע שנים לאחר מות בנה נפטרה גם אימו ולפי הוראותיה נטמנה גופתה באותו קבר בו קברה את בעלה השני, הגנרל אופיק ואת בנה. לפני מותה ביקשה להטמן בקבר המשפחתי בבית הקברות במונפרנס, על מצבתה צויין כי בנשואיה הראשונים היתה נשואה לג’וזף פרנסואה בודלר [ אביו הביולוגי של שארל בודלר] ובנשואיה השניים היתה נשואה לגנרל אואפיק. והוסף ונרשם כי היתה אימו של שארל בודלר ונפטרה בעיר הונפלר שבקלבדוס ביום 16 באוגוסט 1871 בגיל 77.
גם הפעם לא צויין על גבי המצבה כי אותו שארל בודלר היה “משורר”.
קשה לדעת מה הניע את האם להעלים עובדה כה חשובה בחייו של בנה ממצבתו . האם היו אלה היחסים המתוחים ששררו בין הבן לבינה על רקע אורח חייו הפרוע והבוהמיני, יחסיו ההדוקים עם אהובתו השחקנית והרקדנית המולטית ג’אן דובאל, שהיתה בעבור האם אשה שחורת עור ממעמד נמוך, ושירי העגבים הבוטים שכתב לכבודה ובהשראתה, או השימוש שעשה בסמים כגון חשיש ואופיום, לעיתים קרובות הן כמדרבנים את תהליך כתיבתו והן כסמים משככי כאבים בעקבות מחלת הסיפיליס שנוגע בה בנעוריו – וממנה ימות בגיל 46.
המהדורה הראשונה של “פרחי הרע” פורסמה סמוך לאחר פטירתו של הגנרל אואפיק [ שנפטר ב 27.4.1857 ] בעלה השני של אימו של בודלר, אך מיד לאחר שהספרים החלו להגיע לחנויות החלו מתקפות חריפות כנגד בודלר על סגנונם של חלק מהשירים ועל הביטויים הבוטים הכלולים בהם.:
“אם אפשר להבין, שבגיל עשרים יכול דמיונו של משורר להתפתות לעסוק בנושאים מעין אלה, הרי שדבר לא יוכל להצדיק גבר בן למעלה משלושים שנה, אשר הביא לפרסומם של דברי תועבה שכאלה”
הדי הזעזוע אותו ביטא המבקר הספרותי הגיעו גם למסדרונות משרד הפנים, ושם ראו בחלק מהשירים שפורסמו “קריאת תיגר על החוקים המגינים על הדת ועל המוסר. חילול השם, דברי שבח לתאוות הבשרים מזמור לכבוד האהבה בין נשים, אהדה לשטניות ולצואה” . ובסמוך לאחר מכן דורש שר הפנים מן התובע הכללי להגיש תביעה כנגד המחבר וספרו.
בביוגרפיה פרי עטו של אנרי טרויה “בודלר”, מצאתי את התיאור הבא על תחושותיה של האם – כאשר נודע לה, סמוך מאוד לאחר פטירתו של בעלה השני, על הכוונה להעמיד את בנה למשפט בעוון עבירות נגד הדת והמוסר הציבורי.
“במקום המקלט שלה באונפלר, קרולין מזועזעת, להיות אלמנתו של אדם דגול, שהיה גנרל, שגריר,סנאטור, קצין בכיר בלגיון הכבוד, בעל שלושים-ושישה עיטורים זרים,ואמו של מי שמובל לפני בית המשפט בעוון עבירות נגד הדת והמוסר, הרי זה יותר משתוכל אשה אחת לשאת. היא מודה לאל, על שקרא אליו את בעלה בטרם פרצה השערוריה הציבורית הזו. הוא היה מרגיש כאילו הורידו אותו בדרגה לעיני החיילים. כדי להתעודד מעט, היא מבקשת להאמין, שכל האישים בעלי-ההשפעה, ששרל מציג במכתבו כידידיו, יצאו להגנתו, וכי התביעות יבוטלו”((אנרי טרויה, בודלר, בעמוד 137))
במשפט שנערך לבודלר בבית המשפט הפלילי לעבירות קלות [ ביום 20.8.1857 ] הורשע בודלר בו ביום בעבירה של פגיעה ב”מוסר הציבורי” בית המשפט גזר עליו קנס גבוה של 300 פרנק והורה להוציא מתוך המהדורה המודפסת שישה שירים: “העדיים”, “הלתיי”, ל”אשר עליזה יותר מידי”,”לאורם החיוור של פנסים כלים”, “לסבוס” ו”גלגוליו של הערפד”
יתכן כי תחושות הבושה שלויתה את האם עקב מעלליו של בנה, לא תעזובנה אותה גם כעשר שנים מאוחר יותר כאשר בנה ילך לעולמו – ואולי בכך יש למצוא הסבר להשכחה בה נקטה האם את ענין היותו של בנה – משורר ! והסתפקותה בציון העובדות ה”יבשות” כי שארל בודלר היה בנה, שנפטר בפאריז ב31 באוגוסט 1867 בגיל 46 ….
אך, כידוע, שארל בודלר לא היה “סתם” משורר – הוא היה משורר פורץ דרך ומקור השראה למשוררים רבים ובפועל למה שיכונה לאחר זמן : זרם השירה הסימבוליסטית [ או הדקדנטית] שהתפתחה בסוף המאה ה 19, וממבשריו של המודרניזם בשירה.
הוא הוכתר על ידי משורר צעיר לימים שהושפע ממנו כ“מלך המשוררים – אל אמיתי“(( כפי שכינה אותו המשורר ארתור רימבו)) ומרסל פרוסט, גדול הסופרים הצרפתיים במאה העשרים, כינה ת שארל בודלר: “המשורר הגדול ביותר במאה התשע-עשרה”
2. הַנְכָּחָה
תעבורנה כ 25 שנה מעת פטירתו של בודלר עד אשר תתעורר קבוצה של משוררים כדי להקים לכבודו של המשורר האהוב עליהם, מי שהשפיע השפעה גדולה על שירתם בפרט ועל השירה המודרנית בכלל, מצבה כראוי למשורר מיוחד זה.
לצורך קידום הפרוייקט הוקמה “וועדה” [ Comite ] וכנשיאה בפועל כיהן המשורר סטפאן מאלארמה, ונשיא הכבוד שלה היה המשורר לקונט דה ליל.
בחסותו של הבטאון הספרותי Le Plume [ הנוצה ] שהיה אכסניה לפעילות זו פורסם קול קורא לציבור לתרום לשם הקמת “מונומנט” לכבודו של שארל בודלר:
כפי שניתן לראות מן הפרסום – הפסל אוגוסט רודין הסכים לבצע את המונומנט.
ואכן, רודין החל לעבוד על גיבוש הרעיון, ונאמן לשיטתו [ כפי שמצאה ביטויה גם בהקמת המונומט לבלזק – וראו בקישור זה ] – הוא נסע לאיזור ממנו באו אבותיו של בודלר וחיפש בו אנשים בעלי חזות “אופיינית” לאיזור, כדי שישמשו לו מקור השראה למונומנט.
הפעם נסע לאיזור קלבדוס – שלחופי התעלה והתרשם ממראה האנשים באיזור ובעקבות חקירות אלה יצק ראש של אדם שאמור היה לשמש כבסיס לאנדרטה לכבודו של בודלר:
אוגוסט רודין – ראשו של בודלר
יתכן כי תצלומו זה של בודלר, גם הוא עמד לנגד עיניו של רודין כאשר עיצב את הפסל שאמור היה לשמש כמונומנט לבודלר
בודלר – תצלום
בשנת 1896 הוציאה מערכת הבטאון הספרותי La Plume חוברת מיוחדת ובה אוסף של שירים, תרגומים ודברי ביקורת לכבודו של שארל בודלר בהמשך למאמץ להשיג את הסכומים הדרושים להקמת אנדרטה לזכרו.
כותרת החוברת נקראה” Le Tombeau de Charles Baudelaire [ כלומר : “קברו של שארל בודלר” ] וכללה רשימה נכבדה של משוררים וכותבים שתרמו מפרי עטם להנציח את בודלר ויצירתו, ולגייס באמצעות הפצתה את הסכומים הדרושים להקמת האנדרטה. גם חוברת זו יצאה בהנהגתו של סטפן מאלארמה.
וצויין בה כי ציור השער הוא של הצייר הבלגי פליסיאן רופס, שהיה ידידו של בודלר בעת ששהה בבריסל.
להגדלת הציור של פליסיאן רופס הקלק על התמונה
במקור עיטור זה היה העיטור שפורסם יחד עם קובץ שיריו של בודלר Les Epaves [ “גרוטאות” , “שרידים שנלפטו לחוף” ] שפורסם בבריסל בשנת 1866 ובו פורסמו גם ששת השירים שנפסלו מתוך “פרחי הרע” על ידי בית המשפט בפאריז במשפט שנערך לבודלר מיד לאחר פרסום המהדורה הראשונה של ספר שיריו.
.
המהדורה של Les Epaves בריסל
השיר הראשון במדור השירה שבחוברת היה שירו של סטפן מאלארמה שכותרתו Homage משמע “כבוד” “הערכה”:
השיר Homage שפרסם סטפן מאלארמה לכבודו של בודלר
לימים יוחלף שמו של השיר ויהיה ל Le Tombeau de Charles Baudelaire , כלומר : “קברו של שארל בודלר” זוהי סונטה מיוחדת במינה סבוכה וקשה להבנה – סונטה זו היא המונומנט הרוחני שהקים סטיפן מאלארמה לכבודו של שארל בודלר המשורר שכה העריך. [ סונטה זו ראויה לפוסט נפרד ואני מקוה להעלותו בקרוב ].
ראוי לציין כי שיריהם של משוררים נוספים שפורסמו באותה חוברת נקראו “Le Tombeau de Charles Baudelaire” שהרי מטרת הוצאתה היתה להקים מעין מצבת-קבר ראויה למשורר שעל מצבת קיברו האמיתי – לא צויין כי היה משורר.
אך את הפרויקט להקים לבודלר מונומנט פיזי בדמותו של פסל או אנדרטה לא הספיק מאלארמה להגשים. הוא נפטר בשנת 1898, ורק כארבע שנים לאחר פטירתו – הוקם המונומנט לכבודו של שארל בודלר
.
3. האנדרטה לכבוד בודלר בבית הקברות מונפרנס.
קברו הפיזי של בודלר, שלא צויין בו היותו משורר לא סיפק כמובן את מעריציו ומוקיריו ואף לאחר פטירתו של סטיפן מאלארמה, שהניע את היוזמה להקמת האנדרטה המשיכו אחרים בפעולה, ואף שאוגוסט רודן משך ידיו מהפרוייקט העבודה הוטלה על שכמו של פסל צעיר [ Jose de Charmoy [ 1879-1914 שמו, שהקים בתחומי בית הקברות מונפרנס את המצבה לזכרו ולכבודו של בודלר המונומנט מכונה Cenotape de Baudelaire – [ = ציון לכבודו של הנפטר בודלר ] וזו הוצבה בבית הקברות מונפרנס בשנת 1902 – לא הרחק מקברו הריאלי – ולא לפני שתעבורנה כ כשלושים וחמש שנים מעת פטירתו וקבורתו !
האנדרטה לכבוד בודלר – בית הקברות מונפרנס
אנדרטה בנויה שני חלקים “מיטה” ועליה פסל בדמותו של בודלר עטוף בתכריכים – ומעליו פסל הפורץ קדימה במבט מזרה אימה :
ויש שמצאו קשר בין פסל זה לבין אחת הדמויות המפורסמות שבמרומי קתדרלה נוטר דאם דה פאריז
הגורגול [ המפלצת ] nכנסיית נוטר דם והפסל מעל קבר בודלר
4. הַנְצָחָה – קריאת רחוב על שם שארל בודלר בפאריז
ניתן לראות בהוצאתו של בודלר מתחום הפרטי, ואף מקרב ידידו ומעריצו, והצבתו במרחב הציבורי – כצעד ראשון להנצחתו בעירו – פאריז. ואכן, הדבר קרא בשנת 1904 כלומר כשלושים ושבע שנים לאחר פטירתו כאשר עיריית פאריז החליטה לקרוא רחוב על שמו של בודלר. וכך הפך Rue de Prague [ רחוב פראג ] בשמו הקודם והיה ל Rue Charles Baudelaire.
רחוב שארל בודלר – הרובע ה 12 פאריז
זהו רחוב קצר, ארכו 275 מטר בלבד, והוא מצוי ברובע ה 12 של פאריז, לא הרחק מכיכר הבסטיליה ומאחורי אופרה בסטיל הנמצאת באותה כיכר.
מפת האיזור בו הנמא רחוב שארל בודלר
עברו כ 37 שנים מאז פטירתו של שארל בודלר, אחד מגדולי משורריה של צרפת במאה ה 19 עד ששמו הונכח והונצח במרחב הציבורי בעירו. [ וגם זה בצינעה מרובה]
5. פסל בודלר, בגני לוקסמבורג, בפאריז
גני לוקסמבורג שבגדה השמאלית השוכנים בין הרובע הלטיני ובין מונפרנס, עשירים בפסלי סופרים ויוצרים רבים. מעין מחווה של כבוד ליוצרים הקשורים בדרך זו או אחרת לעיר פאריז. מחווה לאנשים שחיו ויצרו בה ונמצאו ראויים להיות מונצחים בגנים שובי לב שכל אחד ימצא בו פינה או פסל להתייחד מולו עם גיבורו או הדמות הנערצת או האהובה עליו.
מפת הפסלים והמונומנטים בגני לוקסמבורג
למפה / תצלום אויר המציג את גני לוקסמבורג ופסלי האישים המעטרים אותם ראה בקישור זה
ביון הפסלים שבגן זה – הוצב גם פסל לכבודו של שארל בודלר.
פסלו של פייר-פליקס מאססו [ 1869-1837 ] לכבוד שארל בודלר בגני לוקסמבורג
את הפסל עיצב האמן [ Masseau Pierre-Felix Masseau [ 1869-1837 או בכינויו האומנותי Fix-Masseau
זהו פסל המציג את דמותו הריאלית של בודלר. במבט מלפנים נבחין ב”ידו הנעלמה” של בודלר התחובה במעילו.
“פוזה” זו של בודלר מקורה ככל הנראה בתצלומים המפורסמים של בודלר – גם בהם מופיע בודלר – וידו נעלמה בתוך מעילו.
בודלר בתצלום של פליקס נאדאר – 1855
תצלום נוסף של בודלר עם “היד הנעלמה”
נראה שהתצלומים הללו שימשו מקור השראה לצייר שעיצב את דמותו של בודלר למהדורה של שנת _____של “פרחי הרע”
אך אם נביט הבט היטב בתצלום של של בודלר – יכול ויעלה בזכרוננו ציור מפורסם של צרפתי מפורסם אחר שגם הוא בחר ב”פוזה” עם ה”יד הנעלמה” בתוך המקטורן…
מימין ציורו של הצייר ז’אק-פרנסואה דוד משנת 1812 – הקיסר נפוליון ומשמאל תצלום של בודלר – ב”פוזה” דומה
האם מקרה הוא שבודלר חיבב “פוזה” זו עם “היד הנעלמה” או שביקש לרמז כי הוא – כמו קודמו – קיסר המשוררים ….
פסל מחצית גופו העליון של בודלר הוצב על גבי כן גבוה – כיאה לאנדרטה ועליו נחקקו מילותיו של בודלר:
הבית המסיים של השיר “המאורות” – שירו של בודלר על מקורות ההשראה שלו
להלן תרגומו של אלייהו מייטוס לשורות אלה של השיר
לקריאת תרגום השיר כולו – הקלק כאן
עם הצבת אנרטה זו של שארל בודלר בגני לוקסמבורג – מקום בו מנציחים את גדולי הרוח הצרפתיים – ניתן לאמר כי גם שארל בודלר המשורר המקולל והנדחה על ידי השלטונות והאהוב על ידי המשוררים ומעריציו הרבים ברחבי תבל – זכה להכרה ולהנצחה – בעירו – פאריז
____________________________________
פאריז, שארל בודלר – פוסטים
____________________________________
[4] פאריז, בוקר ראשון במונפרנס
[5] פאריז, קבר בודלר בבית הקברות מונפרנס
[6] פאריז, שארל בודלר- הַשְׁכָּחָה – הַנְכָּחָה – הַנְצָחָה
[7] סטיפן מלארמה – קבר שארל בודלר, מקור ושני תרגומים
