השמש עומדת לשקוע, האור כבר כבד. ליאות של אחר-צהריים נוטפת לתוך הערב המתקרב. מנופי הנמל עדיין מחוללים לימין ולשמאל. מניפים מטענים מכאן לשם. העיר זורמת אל קובות-השינה שלה. הצפיפות לוחצת. עצבנית. עורקי העיר פקוקים בעודפי כולסטרול של מכוניות קטנות הזוחלות פגוש בצד אגודל. הצרעות [ “ווספה” באיטלקית] חומקות בין הפגושים וצצות ומפתיעות מכל חריץ שבין שתי מכוניות. פקק-זוחל כנחש זקן ויגע.

וכאן, ליד הים, לא הרחק מהרציפים, מעט יותר אויר. מעט יותר מרחב לנשימה. אפילו האור בהיר כאן יותר מאשר ברחובות האפלוליים של העיר.כאן הצפיפות אינה חונקת עד כדי מחנק.

והנה: חתן וכלה.

הם בדרכם לכנסיה. לתפילת ערבית. “ערבית-סיציליאנית”, עולה בזיכרון, החתן והכלה מלווים כיאה למעמד ולדרישות הקפדניות של הטכס: שלוש שושבינות במיטב המחלצות הולכות לפני הכלה.

החתן מוליך את השושבינות והכלה לעבר המכונית הממתינה

האם ביקש הזוג הזה להידמות זוג מתחתנים אחר… אלה הזכורים מהחתונה של אחותו של מיכאל… [ קורליאונה ] [ – שגולם על ידי… מרלון ברנדו בסרטו של פרנסיס פורד קופולה – הסנדק [ חלק ראשון, 1972 ]

 וכאן, בפלרמו : החתן פותח את דלת המכונית באבירות ראויה

 

הכלה מוזמנת להכנס למכונית המקושטת
 

ו …המכונית יוצאת לדרכה:

 ______________________________________

“הו את , פלרמו…” כמה צפופה היית; כמה קשה היה להדחק בסמטאותיך הפקוקות. התחיל להחשיך ואצתי בדרכי למצוא מלון. מלון לא נמצא בעיר העסוקה הזו. היה צריך להרחיק משם כמה עשרות קילומטרים…

אך מנגינת “הו את, פלרמו  –  קריה נערצה” מזדמזמת לה בזכרון….וגוברת על מנגינת ה”סנדק”

[audio:https://mymilim.info/wp-content/uploads/2010/07/O-PATRIA.mp3|titles=O PATRIA]