[06.4.1] מוזיקה – במרומי הר הקסמים
7 בנובמבר, 2013.
ממרומי הסנטוריום ב”הר-הקסמים”
“אדם צעיר, אדם פשוט, נסע בחומו של קיץ מעיר מולדתו האמבורג לדאבוס-פלאץ שבקנטון גראובונד. הוא נסע לשם ביקור על מנת שישהה שם שלושה שבועות”
כך, פותח תומאס מאן את המסע שיארך 7 שנים בחייו של אותו האנס קאסטורפ, צעיר גרמני טוב, תלמיד חכם של תורת ההנדסה, המבקש לא יותר מאשר… לבקר את בן דודו יואכים צימסן, המתארח, מוטב נאמר מתאשפז, מוטב נאמר מתרפא, מוטב נאמר מתכלה אט-אט, בסנטוריום – “ברגהוף” [ מוטב נקרא לו בתרגום מתנשא משהו ” הֹר הָהָר ” ]
על משקל:
וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל–עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה. קַח, אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם.
במדבר, כ, 23
דאבוס – העיירה והסנטוריום במעלה ההר – 1900
שם שוכנים עימו במרומיו של ההר – שאר חולי השחפת – המחלה, מוטב נאמר המגפה חשוכת-המרפא, באותם ימים של טרם מלחמת העולם הראשונה, כמה מנציגיה של אירופה המתפוררת, בדומה לריאותיהם המתחילות להקיז-דם שחפתי, אירופה הדקאדנטית והשוקעת, אירופה החולה בדמדומי ימיה לפני שתכלה את מיטב בניה במלחמה האיומה הראשונה ההיא.
דאבוס בשנת 1925
הוא בא לביקור, עלם צעיר ואופטימי, ובשהותו שם, שהות המתארכת, הוא מסתפח אט-אט אל חבורת החולים, ואם תרצו: נבלע בעדר-החולים, ואף האדם הבריא לכאורה, נוגע במחלה בעיקר הרוחנית אך גם הפיזית המקננת שם ורוחשת.
וזאת לדעת: אותו סנטוריום – ה”ברגהוף” הוא מקום רם ונישא ורק “פארניקולאר” אחד, רכבת כבל-אחת, קושרת אותו ומקשרת אותו עם ארץ-השפלה.
הקשר בין ה”ברגהוף” ובין העולם הוא באמצעות רכבת-כבל המטפסת להר.
השוכנים שם חשים כי הם נושמים אויר פסגות לתוך ריאותיהם החולות ובין שכיבה אחת לשניה, בשמש חִוַּורְיָנִית המפציעה מבינות העננים, הם מעבירים זמנם בין ויכוח פילוסופי אחד למשנהו עם סטמבריני – הליבראל האיטלקי נציגה ומייצגה של הליברליות וההשכלה, או נאפטא הישועי הדקדקן והאנטי רומנטיקן, או פפרקורן, הולנדי המיצג אינסטינקטים בלתי ראציונאליים השולטים באדם, ומעל כל אלה מרחפת בנשיותה הלא-ברורה והלא חד משמעית מאדאם קלאוודיה שושא, פאם-פאטאל, בעלת עיניים קירגיזיות, התופסת את הנס קאסטורפ באשליית התאהבות קשה… שכרגיל אינה מגשימה את עצמה…
אולם ההסבה במלון Davos- Schtzalp
מלבד הספרים שניתן היה להחליף בספריית המקום –
הספריה באולם ההסבה של Davos- Schtzalp
כדי להנעים למתרפאים את זמנם הזוחל בשיעמום – מביאים שלטונות המקום המצאה חדשה: הצגתה בלשונו של תומאס מאן: “הגראמופון” תוצרת “פוליהימניה” [ שם המוכר מהמיתולוגיה היוונית כשמה של האלה האחראית על מוזיקת-הקודש, ההמנונות וצחות הלשון ]
גרמופון מתחילת המאה העשרים
הנה הדברים ששם תומאס מאן בפי יועץ-החצר…בהציגו את הכלי החדש:
“זהו המודל החדש ביותר”. אמר יועץ-החצר שנכנס יחד עם הכלי, “הישג אחרון, ילדים יאאא, סוג א”א לא בא כבושם הזה”. הוא ביטא את הדברים בקול מגחיך מוגזם כעין זבן נבער, המשבח את סחורתו. “אין זה מנגנון ואין זו מכונה”. הוסיף ואמר, בהוציאו מחט מאחת הקופסאות הצבעוניות הקטנות, הערוכות על השולחן הקטן, והידק אותה “זהו כלי, זהו סטראדיבאריוס, זהו גוארנרי, פה שליטים זעזועי הצליל ובנות קול בעידון מעודן ! ‘פוליהימניה’הוא שם הפאטנט, שכשם שתעיד הכתובת כאן בפנים המכסה. תוצרת גרמניה, עליכם לדעת. אנו מייצרים מובחר מן המובחר. היסוד המוזיקלי הנאמן בדמות חדישה-מכנית. הנפש הגרמנית UP TO DATE והנה הספרות ! “אמר והצביע על ארון קיר קטן, שבו עמדו בטור אלבומים בכריכה עבה. “הנני מפקיד בידיהם את כל מעשה-הקסמים למילוי כל תאוותם בחופש גמור, אבל מבקש את הגנת הציבור עליו. שמא ננסה להשמיע נגינתו של תקליט אחד לשם ניסיון ” ? [ תומאס מאן “הר הקסמים” מגרמנית מרדכי אבי שאול כרך 2 עמ’ 271 ]
פרט מהביוגרפיה האישית של תומאס מאן, יואיל כאן: תומאס מאן, שהיה עסוק בכתיבת הרומן “הר-הקסמים” כמה שנים, היה נוטל לעצמו הפוגות-נופש מהכתיבה. באחת מהפוגות כתיבה אלה כאשר ביקר ב Feldanstag שעל אגם Sterenberger הסמוך למינכן [ זה, כידוע, האגם במימיו נמצאה גופתו של מלך בוואריה, לודוויג השני, פטרונו של ואגנר ]. עודו נופש שם בוילה Villino שמה, ויצא לבקר בבית חברים, ואלה, בורגנים שהפרוטה מצויה בכיסם, הציגו בפניו “גראמופון” שרכשו זה עתה והשמיעו לו מוזיקה מהתקליטים – אלה שהיו נהוגים באותה תקופה. תומאס מאן, חובב המוזיקה המושבע [ ואף “חסר-התקנה”, אם מותר לאמר כך, על סופר שהיה כרוך אחרי ריכארד ואגנר כחמישים שנה ויותר] נשבה בקסמיה של אותה המצאה ומיהר ועוד הספיק לשלב אותה בעלילת הרומאן המתרחש במרומי הר מושלג בשוויץ בסנטוריום שבו שוהים חולי שחפת הם באים שם להירפא אך…מתים שם.
וכך מוסר תומאס מאן לגיבור הרומאן, הנס קאסטורפ, הבורגני המהוגן, הגזור בקווים אחדים לפי מידותיו של תומאס מאן עצמו, את תפקיד מפעילו של מכשיר פלאים זה. הנס קאסטורפ מתאהב במכשיר הפלא הזה – מכשיר המקשרו לעברו ב”ארץ-השפלה” כלומר בארצות התרבות האירופית הבורגנית הסדירה [ להבדיל מאוירת המחלה השורה ב”ברגהוף” הוא הסנטוריום [ שלא לאמר “בית-מרפא”]. הנס מנצל את תפקידו ומאזין כמעט באופן אובססיסבי לתקליטים שצורפו למכשיר הפלא –
המנצח בנגינות
הפרק המוקדש רובו ככולו לעולם המוזיקה בספרו של תומאס מאן תורגם לעברית כ”המנצח בנגינות” [ הר הקסמים, כרך 2 עמ’ 270 -285 ] במקור הגרמני הפרק ה”מוזיקלי” נקרא Fülle des Wohllauts [ מילולית: שפע של רווחה ] ובאנגלית Fullnes of Harmony וב 15 עמודיו פורש לפנינו תומאס מאן – – רשימה של יצירות המנוגנות על הגראמופון שם למעלה בהר הקסמים.
רשימת היצירות שתומאס מאן מצא לציין כוללת יצירות הבאות:
- איזו פתיחה מאת אופנבאך;
- אריות מתוך הספר-מסביליה של רוסיני;
- אריה מתוך “לה טראוויאטה”;
- רומנסות מאת רובינשטיין;
- הברקרולה מתוך “סיפורי הופמאן” של אופנבאך ;
- סצינת הסיום מתוך “האידה” של ורדי;
- דביוסי “מנוחת אחר הצהריים של פאון” [ וראו גם בקישור זה ]
- אריה מתוך “כרמן” של ביזה
- וגם ול”תפילה” מתוך האופרה “פאוסט” מאת גונו…
עד כאן כמעט הכל צרפתי ואיטלקי…
ונוכל להתייחס אל הפניות אלה וציטוטים אלה מעולמו המוזיקאלי של תומאס מאן במידה ידועה של אירוניה, שכן עד עתה לא הזכיר את אהובו הגדול, לו כבר הספיק להקדיש כמה וכמה סיפורים , החל ב”אדון פרידמאן הקטן” [ לוהנגרין} ובסיפור “טריסטאן” [ טריסטאן ואיזולדה] ופרקים נרחבים ברומאן הגדול שלו “בית בודנברוק” – ריכארד ואגנר [ אלא אם נתייחס לתיאוריו של סצינת הסיום של “האידה” כאל “ואריאציה בנוסח איטלקי” שחיבר ורדי על ה – leibestod שב “טריסטאן ואיזולדה”….
ולאחר רשימה זו, המשמשת מעין מבוא, “אוברטורה” לקראת המערכה העיקרית אל שיאה של הרשימה – שיאו של אותו מסע מוזיקלי, והקולות הבוקעים מן הקופסה, שם על ההר הגבוה והמושלג הגבוה ומרוחק מן השפלה…
הרשימה הזו, תסתיים, בהצבעה על גולת הכותרת של היצירה המוזיקלית שבין תקליטי הסנטוריום “ברגהוף” שב “הר-הקסמים”:
“לפי שעה מגיעים אנו אל הדבר החמישי והאחרון מתוך קבוצתם המצומצמת של החביבים, שהיה כמובן כלל-וכלל לא צרפתי , אלא גרמני במיוחד ולדוגמה, גם לא בנוסח אופירה, אלא זמר, אחד מאותם הזמרים, – קניין עממי ויצירת-אמן כאחד, ודווקא בשל אותה “כאחד” נשא עליו חותם של ייחוד רוחני… למה נדבר סחור סחור ? זה היה “התרזה” של שוברט, זה ולא אחר; אותו Am Brunnen vor dem Tore הנודע והחביב לכל.
על הבחירה של תומאס מאן מבין מכלול היצירות שעמדו לרשות המתרפאים מחולי השחפת [ חסר המרפא באותם ימים ! ] בליד של שוברט “”בצל עץ התרזה” מן הראוי להרחיב בנושא “עץ התרזה” כמיתוס, כמקום, עיבודו האמנותי כליד מספר 5 במחזור בן 24 הלידר “מסע חורף” למוזיקה של פראנץ שוברט, ובעיבוד העממי של מנגינתו של שוברט והפיכתו ל”שיר עממי” וכן טיפולו של תומאס מאן ביצירה הצרפתית שנושאה הפאון…
ועל כך בפוסטים הבאים
________________
פורסם לראשונה בקפה דה מרקר ביום 14.2.2010
_____________________________
פוסטים בנושא “עץ-התרזה”
____________________________
-
[06.4.1] מוזיקה – במרומי הר הקסמים
-
[06.4.2] בצל התרזה – על הר-הקסמים
-
[06.4.3] בצל-התרזה – המיתוס מתחיל במיתוס…
-
[06.4.4] בצל-התרזה – התרזה כמקום…
-
[06.4.5] בצל-התרזה : מילים: וילהלם מולר – מוזיקה: פרנץ שוברט
-
[06.4.6] בצל-התִּרְזָה: העיבוד העממי לשיר
[ המשך …..יבוא ]