הסיפור “סונטת-קרויצר” מתחיל ב…רכבת, כמו מיטב הספרות הרוסית בת-המאה ה ,19-מאה שבמחציתה השניה, התקופה בה עברו על טולסטוי מירב שנותיו הבוגרות, פרצה הרכבת בעוצמה רבה למרחביה של רוסיה. מסילות הברזל שנמתחו בקצב מהיר מאוד לאורכה ולרוחבה של הארץ רחבת הידיים, היו לא רק חידוש טכני רב עוצמה לחיי היום יום – הרכבת היתה לחוויה מכוננת, בהוויה הרוסית. בשל כוחה הרב, המעשי ובעיקר התודעתי, הפכה הרכבת, המקצרת מרחקים ומקרבת אנשים, הסמוכים אחד לשני ימים רבים בדרכי המסעות הארוכים של הרכבת, ומזמנת אגב כך, היכרויות מפגשים וקרקע פורה לסופרים הנוקטים בגישה ריאליסטית, להפגיש אנשים וליצור ביניהם שיחות וחילופי דברים, חוויות ודעות, שבדרך התחבורה הקודמת, בעגלות רתומות לסוסים, לא היו מתרחשים.

הרכבת הרוסית חוצה נהרות…

הרכבת הרוסית בלתי מסתיימת….

אך דוהרת ומגיעה….

“אידיוט” [ 1868 ] של דוסטוייבסקי מתחיל בנסיעה ברכבת מרחיקת נדוד, מאירופה חזרה לסנקט-פטרבורג.

 ב”אנה קרנינה” [ 1873-1877 ] הרכבת משמשת רקע לפגישתם של אנה קרנינה וורונסקי – אהובה. באותו מפגש אוהבים מתרחש אסון ואחד הפועלים נדרס מגלגלי הרכבת. המוות בתחילת הקשר שלהם הוא הקושר בינהם.  ובסופו של הרומאן, היא, הרכבת, אינה רק תפאורה ומקום בו מתרחשת העלילה – אלא הרכבת היא המוציא לפועל את  המוטו של הספר :

“לי נקם ושילם”. גלגלי הרכבת מבצעים את העונש – אנה קרנינה – “נשאבת” אל מותה על מסילת הברזל ונדרסת בגלגלי הרכבת.

כמה גורלי וכמה סימלי הדבר שטולסטוי עצמו מצא את מותו בתחנת רכבת זנוחה באופורטובו, לאחר שהסתכסך עם אשתו נטל את תרמילו והחל לנוע בדרכים.

תחנת הרכבת באסטאסובו-כאן נפטר טולסטוי

הוא היה בן 82 במותו

טולסטוי על מיטת מותו

טולסטוי על מיטת מותו

“מסילת הברזל היא עבור טולסטוי סמל הרשע הקשור בשני סוגי חטא: חטא תאוות הבשרים מצד אחד וחטא האכזריות מן הצד השני. היה זה כח הרסני שמחץ את חייהם ונפשם של בני האדם ….”

ברומאן הבא של טולסטוי, “סונטת קרויצר”, מופיע תיאורו של פוזדניצ’ב המעורר מהומה ברכבת, ובו טולסטוי מציג את מסילת הברזל כמטפחת מחשבות רעות באופן בולט עוד יותר מכפי שעשה זאת בסצינת הפיתוי ב”אנה קרנינה”.

 [ אליזאבת’ סטיינבוק-פרמור  “מסילת הברזל” (אנה קארנינה וטולסטוי, בעמ’ 159 ]

על כן, בחירתו של טולסטוי ברכבת כמקום ההתרחשות שבה מסופר סיפור המסגרת של סונטת-קרויצר, אינו מקרי:

את גיבורו הוא שם במקום שהוא, עבורו, טמא ומטמא. ושם, במקום זה, הוא מספר את סיפורו – סיפור של התדרדרות כתוצאה מחטא – ועונש בסופו.

באנה קרנינה – שטולסטוי הרבה לטעון, שלא ביקש לשפוט אותה על בגידתה בבעלה וניהול רומאן מחוץ לנישואין, אלא שעונשה בא לה מידי שמים – כי רק “לו” לאלוהים הזכות להעניש, אנה נענשת במותה תחת גלגלי הרכבת.

בסונטת קרויצר. בוחר טלסטוי להציב את גיבורו פוזדנישב, כנוסע ברכבת הנוסעת מרחקים גדולים. גיבור זה מספר על התהליך שעבר עליו, מהפקרות גמורה ביחסים מיניים עם נשים עד לנישואין , שהתדרדרו מהר מאוד לכישלון ובפועל לשינאה הדדית בין בני הזוג, והמשך ברחשי קינאה בלתי הגיוניים שמשתלטים על הבעל כאשר הוא מתחיל לחשוד בטרוחצ’בסקי – נגן הכינור שבא “לעשות מוזיקה” עם אשתו. עונשו של פוזדנישב הוא שאחר שהתהולל והתרברב בהתהוללויותיו אלה – הוא בא על עונשו: אישתו בוגדת בו [ לתחושותיו ולפי חשדותיו ] הגם שטולסטוי אינו כותב את הדברים במפורש. פוזדנישב רדוף באיזה טירוף-פנימי שמשתלט עליו. הוא מוצג כאדם שירד מפסי ההגיון, והוא מגיב מתוך עמדות של רגשנות ונקמה, כאילו היה “שומע קולות” ורואה צל הרים  כהרים: כל מחווה רגילה של שני נגנים המנגנים יחד נדמית לבעל הקנאי כסימן ואות לבגידת האישה. ולכן הוא נוטל את “הפגיון הדמשקאי המעוקל” ורוצח בו את האשה.

התנועה של הרכבת מתחנת המוצא עד לתחנה הסופית יכולה לסמן גם את התהליך הנפשי שעבר טולסטוי עצמו בחייו. בשנים שלפני חיבור “סונטת קרויצר” החל מתפתח בו, תהליך שכדי להמחישו לקורא ישראלי מותר אולי לכנותו “חזרה בתשובה”. טולסטוי הלך והעמיק את אמונתו הדתית, חקר והגה והטיף בעינינים דתיים והרוח הנוצרית השמרנית והפוריטנית הלכה והשתלטה על מחשבותיו, כתיבתו והתנהגותו. הבחירה ברכבת הנוסעת כמקום שבו מספר פוזדנישב את סיפור התדרדרותו – היא בחירה המסמלת, לדעתי , את תהליך [ התנועה ] של החזרה אל שורשיו הנוצריים של טולסטוי – והסיפור שרקם ב”סונטת-קרויצר” הינו מסווה לדרשה דתית-מוסרית שבאמצעותה ביקש לחנך את עמו ולהורות לו, בדרך ספרותית, את הדרך הנכונה לדעתן וחזר והדגיש את הדברים ב”אפילוג לסונטת קרויצר”.

ראוי להפנות את תשומת הלב כאן, לקטע מענין בסיפורו של טולסטוי. פוזדנישב נסע, אחרי הקונצרט לעיסוקיו מחוץ לעיר אך לפתע משהו מושכו לחזור במפתיע הביתה. בפרק ה 25 מתאר טולסטוי את דרכו חזרה הביתה כאשר קטע מהנסיעה הוא עושה בעגלה:

“הנסיעה בעגלה היתה נפלאה. היתה זו עונה של כפור סתווי עם שמש בהירה. אתה יודע, זו התקופה שסמני הגלגלי נטבעים עמוק בעפר הדרךהבוהקת כחמאה, הדרכים חלקות, האור בהיר והאוויר מרענן, טוב היה לנסוע בעגלה. כשהאיר היום ויצאתי לדרך, הוקל לי. הבטתי בסוסים, בשדות, בעוברי האורח, ושכחתי לאן אני נוסע. לפעמים היה נדמה לי שאני נוסע סתם כך, וכי הענין שגרם לי לצאת לדרך אינו קיים באמת. ביחוד שמחתי לשכוח כך את עצמי…. 

סונטת קרויצר פרק 25 עמ’ 109-10, תרגום פטר קריקסנוב

הירידה מהרכבת והחזרה לנסיעה המסורתית בעגלה מפיחה בו אושר  ואף משכיחה ממנו את הזעם והקינאה המקננים בנפשו.

וכשהוא חוזר רכבת…

“כשעליתו לקרון הרכבת התחיל משהו אחר לגמרי. הנסיעה הזאת ברכבת במשך שמונה שעות היתה בשבילי משהו נורא, משהו שלא אשכח כל חיי. אולי כי כשעליתי לקרון דימיתי בבהירות כאילו כבר הגעתי, ואולי מפני שהרכבת משפיעה על אנשים השפעה כל כך מעוררת – כך או כך, מרגע שהתיישבתי בקרון כבר לא שלטתי בדמיוני….”

סונטת קרויצר פרק 25 עמ’ 110, תרגום פטר קריקסנוב

מענין לעקוב אחר עדויות המצביעות על יחסו השלילי של טולסטוי למוזיקה של בטהובן  – דבר היכול להסביר את הבחירה ב”סונטת קרויצר” של בטהובן  לככב בסיפור זה בדומה לבחירתו לספר את סיפורו ברכבת…שראה בה סמל הרשע.

 _________________________________________

פרוייקט סונטת קרויצר – רשימת הפוסטים

_____________________________________________________________

 I – II – III   פרוייקט “סונטת קרויצר” – מבוא

♠

I . לודויג ואן בטהובן 

 I/1 הסונטה המכונה “קרויצר”

I/2 הפרק הראשון – אדג’יו סוסטנוטו – פרסטו

I/3 הפרק השני  – אנדנטה

I/4 הפרק השלישי – פינאלה – פרסטו

♠

II.  לב ניקולייביץ טולסטוי

II/1  טולסטוי – סופר מספר סיפור

II/2  השם שבחר טולסטוי לסיפורו “סונטת קרויצר” 

II/3  טולסטוי, סונטת קרויצר – הרכבת כמקור החטא 

II/4  טולסטוי- הרכבת כסמל לגורל

II/5  טולסטוי סונטת קרויצר – המוזיקה כעונש 

II/6  על טעמיו המוזיקליים של טולסטוי 

II/7  טולסטוי  ויחסו לבטהובן והתשיעית

II/8  טעותו המוזיקלית של טולסטוי 

II/9  שני אפיגרפים המוסר וההשכל 

II/10  דבורקין- קריאה פמיניסטית ב”סונטת קרויצר”

♠

III . לאיוש יאנאצ’אק – רבעיית “סונטת קרויצר” – בהכנה

__________________________________________________