.

טולסטוי בשנת 1885          

טולסטוי בשנת 1892

התצלום העליון הוא תצלומו של הסופר לב טולסטוי כפי שנראה בשנת 1885 – התצלום השני משמאל מציג אותו בשנת 1892

שני תצלומים אלה הם תצלומיו הסמוכים ביותר לתקופת חיבורה של הנובלה “סונטת-קרוייצר” שהצלחתי לאתר. כך נראה, פחות או יותר האיש  שכתב את הסיפור, שהשם שבחר לו, הוא שמה של יצירה מוזיקלית מפורסמת – הסונטה מס’ 9 של בטהובן, לכינור ופסנתר, שכונתה, “סונטת קרויצר”.

עיקר מהלכו של הסיפור, עד לפרק 23 מתוך 28 פרקי הסיפור הינו סיפורו של גיבור הסיפור – פוזדנישב שמו, המספר את סיפור חייו: מנעוריו מעת שהיה כבן 16, חניכתו המינית בבית זונות, ראיתו את עולם הנשים, העדפותיו את אהבת הבשרים על פני האהבה הרוחנית, חיזוריו אחר נשים בכלל,  דרך היכרותו עם אשתו, נישואיו, אכזבתו מחיי הנישואין הקלוקלים, הולדת ארבעת ילדיו, עזיבת המשפחה את ביתם הכפרי והמעבר לעיר ועד לאותו רגע בו נטל מעל הקיר את “הפגיון הדמשקאי המעוקל” ורדף אחרי אשתו ודקר אותה, באותו פגיון” ובכל זאת יצא זכאי במשפטו, והנה הוא חופשי לספר את הסיפור במהלך נסיעה ברכבת, כאדם חופשי אך….מיוסר ורדוף.

וכאן ישאל השואל ומה הקשר בין סיפורו של הרוצח – ובין הסונטה של בטהובן שטולסטוי בחר לקרוא על שמה את סיפור הרצח האמור ?

ובכן, התשובה תופיע רק ב פרק 23 מתוך 28 פרקי הנובלה (בעמ’ 102  מתוך 130 עמודי הסיפור) : חמת קנאתו של הבעל פוזדנישב בערה בו בעת שראה את אשתו – אשה שלאורך כל הסיפור לא יקרא לה טולסטוי בשם, כאילו היתה “מחוקה” –  מנגנת יחד עם כנר אחד את אותה סונטה של בטהובן המוכרת בשם “סונטת קרויצר”.

בחירתו של טולסטוי לקרוא ליצירה בשם שבחר לה – אינה מקרית ; היא משליכה, על הדרך בה ביקש טולסטוי כי נקרא את סיפורו “סונטת קרויצר” – ובקישור : “פשר השם – סונטת קרויצר”, עוד כמה הרהורים על כך;

כאשר נתפרסמה הנובלה, מיד עם סיום כתיבתה, בשנת,1889  כשטולסטוי היה כבן 61 שנה, רבים קראו בה לא “סתם” סיפור על בעל קנאי אחד הרוצח את אשתו בשל קינאת-שווא,  אלא נדמה היה להם כי נתגלגל לידים מעין פרק מיומן אינטימי של הסופר הידוע, מחברן של יצירות שזכו לפרסום ולתפוצה רבה כמו “מלחמה ושלום” ו”אנה קרנינה”, המספר על יחסיו טולסטוי עם סופיה אשתו, עד כי הביוגרף המפורסם של טולסטוי אנרי טרואיה כתב:

 “התיאוריות שמפתח פוזדניצב חופפות את דעותיו של המחבר עד כדי כך, שנדמה לך כי לבד מן הרצח הכל כאן אוטוביאוגרפי”

(אנרי טרואיה: טולסטוי, 447)

במובן זה הנובלה “סונטת קרויצר” אינו רק מקרהו של סופר המספר סיפור אלא גם: מקרה בו “הנחתום מעיד על עיסתו” –  סיפור המספר על הסופר:

סופיה טולסטוי בשנת 1881

סופיה אנדרייבנה טולסטוי, אשתו של הסופר, הותירה ביומנה תרשומת ראויה להתייחסות: היא מספרת על תגובתו של בעלה לב, ובשם החיבה שנהגה לכנות אותו: “ליובושצ’קה”, לקונצרט שהתקיים בביתם שבמוסקבה. המבצעים באותו קונצרט ביתי היו: כנר צעיר בשם ליאסוטה, תלמיד הקונסבטוריון במוסקוה וליד הפסנתר היה בנם הבכור של בני הזוג טולסטוי , סרגי, שהיה אז כבן 24 שנים.  היצירה שניגנו היתהסונטת-קרויצר של בטהובן. ביומנה מיום 3.7.1887 כתבה :

“בהשפעת המוזיקה נעשה ליובוצ’קה מלא חיבה ורוך כבעבר”

  (אנרי טרואיה טולסטוי, 444)

כאשר באו בני הזוג טולסטוי בברית הנישואין, היתה הכלה כבת 18 – ובעלה, כבר סופר מפורסם, מבוגר ממנה בכ 16 שנה.

סופיה בהרס-טולסטוי 1844-1919

כאשר כתבה את התרשומת שציטטנו מיומנה, היתה כבר אם ל 12 ילדיו של טולסטוי: 

מחשבי חישובים, הולכי רכיל, וסתם טרחנים המקפידים לדקדק במנין חודשי הריון של זולתן, יזדרזו לחשב ולהגיע לסיכום “מתימטי” מובהק, על פיו אם נציב בנוסחה מצד אחד את מועד השמעתה של הסונטה של בטהובן בבית טולסטוי, נוסיף לכך את השפעתה על הסופר בן השישים, חמור הסבר והדבק בקיצוניות בערכיו, שנעשה, מעשה פלאים “מלא חיבה ורוך כבעבר”, נגיע לסיכום המתמתי שלפיו ביום 31.3.1888 – נולד בנם השלושה-עשר של לב טולסטוי ואשתו סופיה, בת הארבעים וארבע הוא : איוואן טולסטוי. …

האם חייכה סופיה בינה לבינה, אולי אפילו צחקה כשנזכרה כי “בהשפעת המוזיקה נעשה ליובוצ’קה מלא חיבה ורוך כבעבר”, בדומה לשרה שצחקה ואמרה

“אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן [ בראשית יח’ יב ].

גיבושו של הסיפור

טולסטוי עיבד רעיון שהיה עמו מזמן, ונטל סיפור  קודם בשם “רוצח אשתו” שלא עלה יפה בשעתו ולכן הזניחו, ועתה חזר אליו, מלא עוז ועיזוז ופיתח אותו לסיפור המצוי בידינו. את צורת המונולוג שבה כתוב הסיפור ניתן לייחס לכוונה המקורית של טולסטוי שהסיפור יוקרא בפני קהל – וזה מסביר גם את המימדים המצומצמים שבחר הסופר, שברומנים הקודמים שלו כמו “מלחמה ושלום” ו”אנה קרנינה” פרש כנפיים והציף את קוראיו במאות רבות של עמודים, וב”סונטת קרויצר “דחס” את כל רעיונותיו למימדים של מעט מעל 100 עמודים.

במכתב מיום 2 בפברואר 1888 כותב טולסטוי לידידו  הצייר רפין:

“לא חשתי בטוב לאחרונה ולכן לוקח לי זמן רב יותר לסיים את המאמר שלי על החשכה, ואני רוצה לנתחו עד לשורשיו. זהו נושא בל חשיבות רבה ביותר. עודד אותי. ערכתי לפני זמן רב קוים כלליים את הסיפור על סונטת קרוייצר של בטהובן, עליו סיפרתי לך וזוכר אני את הבטחתך. אך זה יבוא מאוחר יותר…”

 Tolstoy’s Letteres 2, p.436

העבודה על הסיפור נמשכה, והסיפור עבר שינויים רבים. בסוף אוקטובר 1889 הוקרא הסיפור בנוסחו הסופי בבית ידידים, ומיד לאחר מכן  הועתק והופץ בסנט-פטרבורג ובמוסקבה. הצנזורה טרם הספיקה ליתן דעתה עליו והסיפור, החל עובר מיד ליד ברחבי רוסיה. הנובלה החלה להכות גלים ואיתן החלו פורחות השמועות. הרינונים העלו את חמתו של טולסטוי. כדי להזים את הטענות טרח הסופר וחיבר “אפילוג לסונטת קרויצר” – בו ניסה להבהיר מה המסרים המוסריים אליהם כיוון בעת שכתב את הסיפור. אך הציבור דבק בסיפור ולא בפרשנות המאוחרת שביקש טולסטוי ליחס לו.

מי שנפגע ביותר מן השמעות בקשר לסיפור היתה דווקא אשתו סופיה.

סופיה טולסטוי – בשנות החמישים לחייה

היא קיבלה תגובות לפיהן קהל הקוראים קרא בסיפור את ספור יחסיהם המתדרדרים של הסופר העיקש, בעל העקרונות והאשה שבצילו. היא כתבה:

“כולם מרחמים עלי, החל בצאר. אך מה  טעם להתייחס לדעתו של הזולת? בעמקי ליבי חשתי כי הרומאן כוון נגדי, פגע בי פגיעה נוראה, השפילני בעיני העולם, כי הוא חיסל כל מה שנותר מן האהבה ביננו. וזאת, אף על פי שבכל שנות נשואי לא עשיתי מעשה אחד, לא זרקתי מבט אחד שהיה בהם כדי להאשימני בעיני בעלי”

(אנרי טרואיה: טולסטוי, 449)

 

גם טולסטוי עצמו חשש כי לידתו של ילד נוסף תביא אנשים לערוך את החישובים המתאימים : מתי ארע האירוע שכה הטיף נגדו בסיפורו – וכולם ילעגו לסופר המפורסם : שמצד אחד מטיף להנזרות מחיי מין, אפילו בין בני זוג נשואים – ובאותה תקופה בה הוא טורח על סיפורו זה …  מוליד בגיל 62  את ילדו השלוש עשרה !

באותה תקופה, כשהוא נתון להשפעתה של רוח חסידות והנזרות נוצרית, ביקש מאישתו, סופיה,  כי את לילותיהם יעבירו ב…חדרים נפרדים.

סופיה נעלבה וסרבה.

סופיה טולסטוי – כותבת ביומנה ?

ביומנה מיום  17.12.1890, השאירה את הרמז:

“היחס הקריר והקפדנות היתרה נמוגו כלא היו והכל נסתיים באותו ענין, כתמיד”

 וביומנה מיום   1.3.1891 היתה ישירה יותר וגלויית לב עד למאוד:

“הוא שב להיות מקסים, עליז מלא  חיבה. אך אויה ! תמיד סיבה אחת לכך ! אילו יכלו קוראי סונטת קרויצר להעיף מבט על חיי האהבה של ליובוצ’קה, אילו יכלו לראות מהו הדבר ההופך אותו שמח וטוב לב, ודאי היו מורידים את אלילם מן הדוכן הרם שאליו העלוהו”.

לאלה הרוצים לקרוא את “סונטת קרויצר” כאילו אלה דפים מיומנו האישי והאינטימי של לב טולסטוי, ראוי לזכור, כי למרות המסרים הישירים והבוטים בגנות חיי הנישואין להם מטיף טולסטוי, ב”סונטת קרוייצר”, ולמרות המידה הלא מועטה של מיזוגניות [ שנאת נשים ] המסתננת מבין שפתיו של פוזדניצב, וחרף ההטפות הנוצריות החסודות מצד אחד, אך הנחרצות-לא-פחות, מצד שני, שהחלו בהצבת האפיגראף הראשון מול האפיגראף השני – מתוך הבשורה על פי מתי – וממשיכות ביתר שאת  ב”אפילוג לסונטת קרוייצר”, וכי על אף ולמרות העליות והמורדות בהרמוניה הבין זוגית בין טולסטוי ואשתו – החזיקו נשואין אלה מעמד עד למותו של טולסטוי, סך הכל תקופה של כחמישים שנה !!.

כשהיה בן 77 הציגו, בני הזוג טולסטוי, בפני המצלמה זוגיות חביבה…

טולסטוי ואשתו סוניה 1905

דבר שלא הפריע לאנרי טרואיה, בביוגרפיה שלו על טולסטוי לסכם, כפי שציטטנו:

 “התיאוריות שמפתח פוזדניצב חופפות את דעותיו של המחבר עד כדי כך, שנדמה לך כי לבד מן הרצח הכל כאן אוטוביאוגרפי”

(אנרי טרואיה: טולסטוי, 447)