יריות הפתיחה למערכת הבחירות הרביעית [ תוך שנה ] נורו על ידי ביבי: קניית פלאפל / שוארמה ברמלה, פיצוחים ברמת השרון, בכי תמרורים על הסכנה הנשקפת לחייו ועל ה”אונס” של שרה, עוד מתקפה חסרת שחר על מנדלבליט, [וכולו אומר שירה…”אפסות הפעולה שלך”… תליית הכרזות בכניסה למצודת בלפור “השמלאנים-בוגדים” הסתה נגד הערבים ושאר מריעין בישין…

ואבישי בן-חיים, במתק שפתיים לוחכות שלף את כלי הנשק האולטימטיבי שלו כיריית הפתיחה למרוץ [ אפשרי ? ] לכיבוש כיסא בכנסת בספסלי הליכוד – ואין לך ליקוק מלוקק ומתקתק יותר מאשר ללקק לבנימין נתניהו:

לכתוב  4 פעמים אליטה – מבלי לאמר שום דבר…

הנה באנו להזכיר לכל מי ששכח את הטקטיקה בה נוקטת האליטה:

כאן תזכורת מדברי בעל הדבר עצמו:

ואם יש מי שעדיין שוגה באשליות כי הדברים לא נאמרו או”הוצאו מהקשרם” …. כפי שנהוג לאמר כאשר אדם נתפס בקללתו :

הנה עדות טריה יותר – מפי אחד המקורבים למלכות עצמה:

אלוהים נתן – אשל דיווח…

ומכיוון שיש מי המתקשט כטווס בנוצות אלה:

“הד”ר למחשבת ישראל והיסטוריון מוסמך תואר שני מטעם האוניברסיטה העברית, כתב ופרשן לענייני חרדים, מרצה, סא”ל במיל.”:

נביא לקוראים  ציטוט אחד מספרו של גוסטב לה-בון “הפסיכולוגיה של ההמון” [ 1895 ] 

שכתב:

“חיבתו של ההמון היתה תמיד נתונה לא לאדונים טובי הלב, אלא לרודנים ששלטו בו ביד חזקה. לאלה הוא הקים את האנדרטאות הגבוהות ביותר. אם הוא רומם ברגל גאווה את העריץ המופל, הרי זה משום שאחרי שאיבד את כוחו, הוא נכנם לקטגוריה של החלשים, שבזים להם ואין יראים מפניהם.

טיפוס הגיבור האהוב על ההמון יהיה תמיד בדמותו של קיסר. התהילה כובשת את לבו , העריצות מרשימה אותו והחרב מפילה עליו אימה. ההמון, המוכן תמיד לקום נגד שלטון חלש, מתכופף בהכנעה מפני שלטון חזק. אם פעולתו של השלטון אינה יציבה, עובר ההמון, הנשמע תמיד לרגשות הקיצוניים שלו, מן האנרכיה לכניעה, ומן הכניעה לאנרכיה. “

[ מצוטט מתוך פסיכולוגיה של ההמון , גוסטאב לה-בון (מתוך ההקדמה) – המחשבה הפשיסטית לגווניה – בעריכת זאב שטרנהל , ספריית פועלים עמוד 49 בעמודים 52-53]

ולהקורא..ינעם !

בן-ישי אב-חי