[06] לורקה: פגישה ב”חמש אחר הצהריים”
18 בספטמבר, 2010
6.
פגישתי הראשונה עם לורקה החלה בזכרון עמום אך נחרץ, עיקש וחוזר על עצמו, במקצב מטריד וכואב, של שורה אחת חוזרת ונשנית שהיתה מתנגנת בזכרוני.
השורה הזו, ששרדה בזכרוני העמום מתוך תוכנית רדיו שבה השמיעו את שורתו של לורקה : A las cinco de la tarde – שהיא בפשטות לא יותר מאשר “בשעה חמש אחר הצהריים” – אך כמה משמעותית עשה אותה לורקה באותו שיר !
זכרתי במעומעם הקראה שכזו, ובזכרון זה שביקש לחזור אל החוויה נולדה היכרותי עם פדריקו גרסיה לורקה.
ב: “א-לה סינקו דה לה טרדה”, מתחיל מסעי אל לורקה. השורה הזו: “זה היה בחמש לאחר הצהריים” או “זה היה בחמש לעת ערב”, התנגנה בזכרוני זמן רב. “הסינקו” הזה החל מהלך עלי קסם, כמו היתה “סינקו’פה” ; כמו שבמוזיקה ה”סינקופה” היא הסטת המשקל הסדיר על-ידי העברת הדגש מתו מוטעם לתו בלתי מוטעם המקדים אותו, כדי להדגיש את הדינמיות שבקצב הנגינה, וכשם שתורת הלשון משמעה נשילה, הישמטות של הגה או של הברה מן המילה. כגון במילה ‘בחדר’, שיסודה במילה ‘בהחדר’, וכשם שברפואה משמשת ה”סינקופה” ללמד על אובדן הכרה לזמן קצר בשעת עילפון, בייחוד מחמת הפרעה בזרימת הדם למוח, כך אותו “סינקו” בשורתו של לורקה כמו התחיל לטבוע [ Sink ] ולהטביע בתודעתי את חותמו המשכר, והכל ולמרות שבספרדית של יום-יום ה”סינקו” הזה אינו יותר מאשר “חמש”, סתם חמש כמו חמש פזטות או חמישה רגעים או אפילו שעה חמש שבקיץ החם של אנדלוסיה, אף קורידה לא מתחילה בה בשל החום השורר עדיין…
זכרתי את קולו של הקריין שהקריא את השיר בהטעמה דרמטית מודגשת, וב’קרשצנדו’ עולה, מדממת הפתיחה – ועד לזעקת הסיום:
החזרה העיקשת על שורה זו, ה’אוסטינטו’ הנחרץ הזה, החזרה הקצבית הזו, היא היוצקת לתוככי השיר את שריריו; כמו היתה מקהלה בטרגדיה היוונית המתעקשת להזכיר, ולחזור שנן והזכר, באקוסטיקה המופלאה של התיאטרון היווני העתיק באפידאורוס, שגם רחש נשמע בו כקול-גדול: הגורל יכה בחמש. בחמש לפנות ערב.
לא ידעתי את שמו של השיר ולא ידעתי היכן למצוא אותו. אך בביקורי הראשון במדריד בשנת 1998, התעקשתי בחנות ספרים אחת לשים ידי עליו. ביקשתי מצעיר אחד, המשרת שם את הלקוחות את השיר של לורקה – “השיר הידוע של לורקה” אלא שמחסום השפה עמד ביני ובין הנער. אני לא ידעתי ספרדית והוא לא ידע ולו מילה אחת באנגלית, אך כאשר חזרתי על המילה “סינקו” סינקו” – אותה זכרתי מהשיר – הלך להתייעץ עם צעיר אחר, בכיר ממנו בחנות, ולאחר משא ומתן שביניהם החליטו להפנות אותי למדףו בו ספריו של לורקה ושם בטח תמצא את השיר הנקרא “בחמש” כפי שכיוונתי.
משלא מצאתי הוא בא לעזרי והציג בפני ספרון צנוע והצביע על שיר הנקרא: Llanto Por Ignacio Sa’nchez Meji’as שמשמעו: “קינה על איגנציו סנצ’אז מחיאס ” ושם תצלום כרזה ובה דיוקנו של מחיאס זה, לצד מקומות בהם ניהל קרבות כנגד שוורים עד ששור אחד הכניעו:
וכך נתוודעתי לקשר שבין אותו מטדור מפורסם ובין המשורר הספרדי שקונן על מותו בשיר שבו חוזרת אותה שורת אימים A las cinco de la tarde
כאן היא מוקראת בדרך דרמטית מיוחדת על ידי השחקנית /קריינית ברטה זינגרמן על רקע תצלומים מקורידות שונות:
ומכאן, לשיר עצמו ולביצועים נוספים שלו – ואף לשימושים שנעשו בו מעבר לטרגדיה של לוחם שוורים אחד שמת כתוצאה מנגיחת השור.
___________________________
