.

♥

NORDERNEY  ובאיות עברי “נורדר-נאיי” הוא אי קטן, אחד משרשרת איים, השוכנים בצפון גרמניה, בים המוכר בשמו “הים הצפוני” :

 

וזו מפת שרשרת האיים:

 

בתצלום מן האויר – האי נודר-נאיי נראה כך:

NORDERNEY  – “נורדר-נאיי” בתצלום מן האויר

 

מה שהביא אותי לכתוב פוסט זה, הוא הספר “היינריך היינה – ביוגרפיה מודרנית” מאת פרופ’ ג’פרי ל. סאמונס בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, שהגיע אלי לפני ימים אחדים בדאר: 

 

עטיפת ספרו של פרופ’ ג’פרי ל. סאמונס – “היינריך היינה  ביוגרפיה מודרנית”

אוניברסיטת פרינסטון

 

הזמנתי את הספר ביום 30.9.2021 בחנות לספרים ‘מיד-שניה’ בעיירה Mishawaka אי-שם במדינת אינדיאנה שבארה”ב, ומסעו בן 40 הימים היה כרוך, מן הסתם, בחציית האוקיאנוס האטלנטי, ויתכן אף כי חלף במרומים, בהתקרבו ליבשת אירופה, מעל “הים-הצפוני”, ואולי אף ריחף להרף-עיין מעל שמי האי הזעיר, נודר-נאיי עד שנחת לחופי הים התיכון והגיע לבית הדואר הסמוך לביתי.

את “היינריך היינה ביוגרפיה מודרנית” הזמנתי, סמוך לאחר מפגש זום שקיימתי ביום 26.8.2021 שנושאו היה  “היינה – המשורר הלירי, המבקר השנון, המהפכן החריף, לוחם החירות, הגולה הנרדף” [ כאן קישור לסרטי הווידאו המתעדים את אותו מפגש זום ].

בעת שעסקתי בהכנות לקראת המפגש האמור, נזקקתי לכמה ספרים שבספרייתי, העוסקים, כל אחד לפי דרכו וטעמו של הכותב, בחייו ויצירתו של היינריך היינה.

הספר העיקרי שליווה אותי בהכנותיי אלה היה ספרו המקיף של יגאל לוסין משנת 2000 :

“היינה – החיים הכפולים”

 

היינריך היינה – עדיין  “משומד” ?

במהלך הקריאה בספר התעוררה בי התחושה, כי, חרף המאמץ הניכר שעשה יגאל לוסין, בניסיונו להקיף את הנושא ואת דמותו של היינריך היינה, בצורה מעמיקה – ומפורטת, הספר מוטה, לטעמי, בהדגשת יתר של ה’בעיה היהודית’ הקשורה ב‘הרי היינה’ שהיה עם הטבלתו [ ביום 25.6.1825, כשהיה כבן 28 שנה ] לנצרות פרוטסטנטית – והמרת שמו ל‘היינריך היינה’.

נדמה כי יגאל לוסין, שם את נושא יהדותו של היינה – על היבטיה השונים בראש סדר העדיפויות בספרו – ומבעד לענני העיסוק הגדוש בשאלות אלה, קצת קשה לקבל תמונה אובייקטיבית ובהירה של האיש ושל המשורר ; של הסופר ושל איש-הרוח :  היינריך היינה.

כבר בבחירת הכותרת לספרו “החיים הכפולים” חוטא הכותב לשליחותו ולמחוייבותו כביוגראף אותה הגדיר בעצמו במילים אלה שכלל ב“הקדמה להקדמה”  לספרו : 

“הרגלי הכתיבה של המחבר [ הוא יגאל לוסין – ו’ ] , שעסק מנעוריו בכתיבת תוכניות רדיו ותסריטי טלוויזיה תיעודיים. ההרגל להביא דברים בשם – אומרם ללא עיבוד יתר ספרותי, לקשור עדויות ממקורות ראשוניים עם דעות של מלומדים ואנשי-שם, ולהרבות בקטעים שלהם אופי קולנועי מובהק (כגון זה שלעיל ) הוא מסמני המקצוע” [ עמ’ 10] 

לוסין, עיתונאי הזכור מסדרת הטלוויזיה “עמוד האש” [ על תולדות הציונות ]  מספר כי ביקש לשכנע את רשות השידור שתאשר סרט על “גדול המשוררים היהודיים שקמו אחרי התנ”ך ואחד הכוכבים העליונים של שירת העולם” – אך, כפי שהוא כותב, נרמז לו כי העיתוי אינו מתאים…

“ולא היה סיכוי כי היו”ר החדש, יהודי חובש כיפה, והוועד המנהל ( המורכב על פי מפתח מפלגתי) ייאותו לאשר סרט על יהודי משומד” [ההדגשות שלי – ו’] 

איני יודע של מי בדיוק הביטוי “יהודי משומד” המודגש לעיל:  של י. לוסין או של אותו : “יהודי חובש כיפה” שנזקק, מן-הסתם, לביטוי הרווח והחוזר בנוסחים אחדים של ‘תפילת המינים’ שב ‘תפילת שמונה עשרה’ כגון הטקסט

בנוסח ארץ-ישראל :

“למשומדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו, והנוצרים והמינים כרגע יאבדו, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה’ מכניע זדים”. [ נוסח ארץ-ישראל, מן הגניזה הקהירית ]

וכן בנוסח האר”י

“למְּשֻׁמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים וְכָל הַמַּלְשִׁינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵינוּ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וּמַלְכוּת זָדוֹן מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּה וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.”

שהקונוטציה המידית היא לשורש “ש.מ.ד” .

       ההגדרה בויקיפדיה מלמדת אותנו:

• “בחודשים ספטמבר אוקטובר 1982 פרסמתי במוסף הארץ סדרת מאמרים ובהם הראיתי איך היהודי המשומד הזה נלחם באומץ לב להגנתם של יהודים נרדפים” [ עמ’ 11 ]

• • “ניסיתי גם להראות – וזה העיקר – שהיינה , סמלו המובהק של דור הטמיעה והשמד, היה באופן הפרדוקסלי מבשרו של דור התחיה ותקומת ישראל” [ עמ’ 11 ]

• “אחרי  14 שנה , כאשר העולם התרבותי החל בהכנות לכבוד שנת המאתיים להולדתו של המשורר. הפעם לא עמדו בהנהלת רשות השידור משגיחים מטעם ישראל-סבא, אלא נציגי הציבור, המכונה “חופשי” והמתקרא “נאור” ושאלת משומדותו של היינה לא היתה צריכה לעמוד כמכשול…” [ עמ’ 12 ]

• וכשהוא מצטט את חנה ארנדט הכותבת כי
• “היינה היה היהודי הגרמני היחיד שיכול היה לומר על עצמו בכנות כי הוא גם גרמני וגם יהודי” בכל אותם דורות של מתבוללים ומשומדים אין למצוא סופר , שהזדהותו עם היהדות היתה נחרצת כל-כך, והיא נבעה לדעת ארנדט, מתוך רגש של בקשת אמת “ללא פשרות” [ עמ’ 20 ] 

• • • “היינה שבספרי ההסטוריה היהודית מופיע כסמל דור הטמיעה והשמד, יכול  אפוא להחשב כאחד ממבשריה הקדמונים, הפרדוקסליים, של המהפכה הציונית” [ עמ’ 22 ] 

• “בחזונם לא תיארו הרצל, נורדאו וביאליק, כי היינה יודח ויוחרם  גם במדינת היהודים,. עסקנינו הדתיים, לשון המאזניים של כל הקואליציות, גורסים כי היינה היה משומד, שחירף מערכות ישראל” [עמ’ 24 ]  

הביטוי “משומד” הוא ביטוי של גנאי ומונחת ביסודו שיפוטיות שלילית כלפי מי שמסיבות כאלה או אחרות המיר את דתו.

“והנה, השפה ההלכתית המוקפדת, בוחרת להתייחס למי שאינו שומר מצוות באמצעות שורה ארוכה של כינויים שכל אחד מהם מסמל לא רק הסתייגות קשה ממנו, אלא סלידה של ממש כלפיו. הכינויים השכיחים הם: “מומר”, “משומד“, “גוי”, “אפיקורוס” ו”רשע”. בדורות האחרונים התווסף להם גם “תינוק שנשבה”. אם אכן צודקים אנו בדבר כוחה הרב של השפה ההלכתית בעיצוב היחס של הדתי אל המציאות, ברור כי השימוש בכינויים אלו יכול לשמש הסבר רב–עוצמה לקיבוע היחס השיפוטי השלילי של התודעה הדתית כלפי החילוני. יודגש: מעבר לכל נורמה קונקרטית שמצויה בהלכה, בחירת המונחים שנעשתה במסורת ההלכה באשר לחילוני היא מנוף תרבותי מרכזי ליצירת דה–לגיטימציה של אורח החיים החילוני.

[ מצוטט מתוך “פרקי מבוא” שכתב  פרופ’ ידידיה צ’ שטרן בספר “מיהו חילוני ? קריאות הלכתיות” מאת יצחק ברנד פרקי מבוא : ידידיה צ’ שטרן בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה , בעמ’ 43 ]

 

 

ב“אוצר הלשון העברית המילון העברי החדש” מאת יעקב כנעני כרך י’ בעמ’ 3405 מצאנו את ההגדרה הבאה:

 

ללמדך, באיזו קלות, מכריזים חז”ל על אדם כ“משומד”.

---

 

האמנם – כי אוכל “שרצים” כלומר “פירות-ים” כמקובל לחופי הים התיכון ….  הופך באחת ל”משומד” ?…

ארשה לעצמי הערה אחת, אגב הדיון:

לאור פרסומים שונים  בעתונות בנימין נתניהו נראה אוכל שרצים במסעדות כאלה ואחרות – כגון פרסום זה ב”כיכר השבת”:

וכן תצלום זה מהארוחה על חוף בקופא קבאנה, שבריו דה ז’נירו,  בברזיל – תצלום המעורר את השאלה :

איזה מאכל אוכלים בידיים… ולא בסכין ומזלג כמקובל “אצלנו העדינים…”

הערות אלה הוספו כאן לתשומת לב הקורא הצדיק, חובש הכיפה מעל הקוקו הד”ר [ למשנתו של הרב עובדיה יוסף] המסתופף תחת גלימת המר”ן  אבישי בן חיים [ ה”מתוק” ] וכן לנציגים הבכירים של מועצת חכמי התורה הספרדיים, הרב אריה מכלוף דרעי  שליט”א – ולהנציג הבכיר של מועצת גדולי התורה הרב יעקב ליצמן שליט”א נציג הפלג האשכנזי – בני בריתו הנאמנים של “אוכל השרצים” פשיטא “המשומד” – בנימין נתניהו….

---

 

בספרי הלכה רבים, שונה הביטוי “משומד” והוחלף בביטוי “מומר” הפחות שיפוטי – אך יגאל לוסין, “התעקש” משום מה, להצמיד כינוי גנאי זה למושא מחקרו, למרות שאין ספק שהתייחס אליו מתוך הערכה רבה אם לא הערצה של ממש. וזה הדיסוננס שהפריע לי בספרו.

אין הוא היחיד שנזקק לביטוי “משומד” כביטוי לגנאי – גם פרופ’ ישעיהו ליבוביץ, חד הלשון והנחרץ באמירותיו הפרובוקטיביות, חביבם של רבים בשמאל הישראלי החילוני, נזקק ל“משומד” ביחס ליוצר גאוני אחר – שהמיר את דתו מטעמי רצון לקדם את הקריירה שלו כמנצח בוינה האנטישמית של שלהי המאה העשרים.

הנה דברים שאמר פרופ’ ישעיהו ליבוביץ בראיון שנתן ליונה הדרי-רמג – בידיעות אחרונות בשנת 1991 כשהתבקש להביע את עמדתו על החרם להשמיע יצירות של ריכארד ואגנר בישראל. 

במהלך הראיון נשאל ישעיהו ליבוביץ לא רק על הקומפוזיטור ריכארד ואגנר שנודע באנטישמיות הארסית שלו, [ שאת טריסטאן ואיזולדה כדבריו: “הכיר כמעט בעל-פה” ….]  אלא גם על יחסו לגוסטאב מהלר והשיב:

“גוסטב מהלר מענין מאוד, דמות גדולה מאוד, אם מתחילים להעמיד פנים, ואני מדגיש להעמיד פנים כאילו איננו רוצים להתייחס לתופעות התרבות העולמית, מהלר המשומד פסול הרבה יותר מאשר ואגנר, ואגנר מבחינת יהודיותינו, היה גוי כשר ומהלר היה יהודי משומד“

הביטוי “משומד” שמקורו בשמד – משמיע לנו מחיקה של שמו וזכרו מן התודעה – משהו מעין : “לשבת עליו שבעה” ושאר ביטויי דחיה ברוח זו. אך המציאות טופחת על פניהם של ה“מַשְׁמִידים” אנשים, במקרה שלנו שני יוצרים גאוניים, שגופם חדל להתקיים – כדרך כל בשר – אך יצירותיהם ממשיכות להפעים לבבות של מיליונים ברחבי העולם. מהלר הוא אחד הקומפוזיטורים המנוגנים והמושמעים ביותר – והוא חביב במיוחד על הקהל של התזמורת הפילהרמונית והתזמורות האחרות בישראל – שאין עונה בה לא מושמעות יצירות כאלה ואחרות משלו באולמי הקונצרטים שלנו, וגם הענין בשירתו וביצירתו האחרת של היינריך היינה לא דעך ועדיין – למרות שעברו כ 165 שנה מאז נקבר בבית הקברות במונטמארטר – יש העולים על קברו – כפי שמציין גם יגאל לוסין, וגם כותב שורות אלה נהג כבוד ביוצר חשוב זה ועלה על קברו כפי שניתן לצפות בקישור זה:

לכן, סברתי שכדי שאקבל תמונה – מאוזנת יותר לאישיותו – בלא ההטיה הנגזרת מכינוי הגנאי שהדביק לו יגאל לוסין , אולי בשל ה’קללה’ שהטיל עליו ח.נ. ביאליק בנאומו בקונגרס השפה העברית בוינה בשנת 1913 – הזמנתי את הספר הנ”ל של פרופ’ ג’פרי סאמונס, שגם יגאל לוסין בספרו “החיים הכפולים” כתב והודה ל:

“אותם חוקרים וביוגרפים, מחנה גדול ורב, שסללו את הדרך. אני מונה אחדים מהם ברשימת הבילוגרפיה, אך מכולם אני מבקש להדגיש שלושה:

[…]

ושלישית, את הפרופ’ ג’פרי סאמונס מאוניברסיטת ייל, שספריו היינה משורר החמקן והיינה: ביוגרפיה מודרנית מעוררים את הקורא למחשבה ולביקורת” [ עמ’ 12 ]

 

ספרו של גפרי סיימונדס ו’גילוי’ נורדר-נאיי

 

כאמור, הספר עב הכרס,  [ 425 עמ’ ] הגיע אלי אך לפני זמן קצר, ועדיין לא הספקתי לקרוא בו בצורה מסודרת. אך, מיד כשהגיע, התחלתי מעלעל בו מתוך סקרנות וציפיה:

כדרכם של עלעולים שכאלה – העין נמשכת לקובץ עמודי התצלומים המצורפים לספר – וכך נפלה עיני על תחריט זה מהמאה ה 19 

“מראה האי – ‘נורדר-נאיי’ מקום בו היינה נפש בשנים 1825, 1826 ו 1827

וכתב את שירי ‘הים הצפוני’ “

ומה שמשך את תשומת ליבי בתחריט זה היא מה שנראה לי כהגזמה – ברוח רומנטית מובהקת – של מראה הדיונות החוליות הפזורות אי-פה אי שם לחופי האי הקטן.

מראות האי הקטן מוכרים לי, לכן תהיתי על מקור הציור / התחריט עם הראיה הרומנטית המופרזת שלו:  לדאבוני, לא הצלחתי לאתר את מקור הציור ואת זמנו המדויק אך, הגוזמה שבתחריט הוליכה אותי לחפש תצלומים ‘ריאליסטיים’ של הדיונות לחופי הנורדר-נאיי 

ואם נחוצה הוכחה – הנה היא כאן:

תחריט – מהמאה ה-19                        תצלום בן ימינו

תהיה זו הוליכה אותי לקריאת הפרק הדן בביקוריו של היינריך היינה בנורדר-נאיי.

לפי ספרו של פרופ’ ג’פרי ל. סאמונס מיד לאחר שהיינריך היינה סיים את לימודי המשפטים שלו החליט לצאת לטיול, אותו מימן לו דודו העשיר שמשון היינה המליונר, אחיו של אביו של היינה.

היינה ערך שלושה ביקורים באי נורדר-נאיי כדלקמן:

הביקור הראשון : אוגוסט-ספטמבר 1825 

הביקור השני : יולי ספטמבר 1826 ;

הביקור השלישי : אוגוסט-ספטמבר 1827 

שני הביקורים הראשונים – התאפיינו בהיותם ביקורים בעלי אופי ‘חברתי’ – לעומת אלו : הביקור השלישי – תרם תרומה משמעותית לקידום יצירתו השירית – והשפיע עליו ונתן אותותיו ביצירה שהניבו שלושת הביקורים והוא הספר “ים-הצפון”

עטיפת התרגום לעברית של “הים הצפוני”

שני החלקים הראשונים של הספר הם סדרה של שירים ואילו החלק השלישי כתוב כפרוזה :

 

ג’פרי ל. סאמונס מציין כי בנורדר-נאיי החל היינה לכתוב שירה שונה לחלוטין מכל מה שניסה בעבר. הוא נטל עימו למסע זה את ספרו של הומרוס בתרגומו לגרמנית של יוהאן היינריך ווס (1751-1826), אותו העריך היינה בשל השילוב של למידה של הקלאסיקה היוונית, לצד אהדתו כלפי פשוטי העם והמדוכאים.

בהשפעת הומרוס, היינה ‘השתחרר’ , מהכתיבה בחרוז ובמשקל ועבר – זו פעם ראשונה בחייו, לכתוב שירה חופשית:

תיאורי הים, וההתרחשויות המשתנות בו – היוו עבורו שיקוף של רגשותיו המתחלפים. לתוך צלילות אלה לתוך נפשו – שילב בשירתו זו – אגדות וסיפורים על יורדי הים ומשפחותיהם .

ג’פרי ל. סאמונס מציין כי היינה הוא הגרמני הראשון שכתב שירים על הים: אך הוא לא הביט רק על הים אלא נזקק לו כאמצעי להצביע על המצוקות והעוולות בעולמנו זה לאנשי העם הפשוט:

אלא באים בצד חזיונות מרשימים כגון: בשיר “הזיית מעמקים” [ מס’ 10 בפרק הראשון ]  בו מדמיין המשורר עיר שקועה מתחת למים – וככל שהמשורר מביט בהתעמקות בחזיון שדמיין, הוא מגלה במעמקי אותו חזיון  של  עיר שקועה במים את אהובתו הנחשקת – המשורר רוכן  יותר ויותר מעל המעקה, כדי לראותה ברור יותר. הנד דברי השיר:

עד שרב החובל מעירו משגיונו ושואלו “דוקטור, יצאת מדעתך ?”

 

‘התכתבות’ עם הומרוס ואודיסאוס:

אחד השירים המענינים והמפתיעים בקובץ הוא השיר “פוסידון” המתכתב ישירות עם גיבורו של הומרוס ב”אודיסיאה” הוא אודיסיאוס:

 

להלן נוסח השיר בתרגומו של שלמה טנאי:

 

אוסיף כאן הערה קצרה:

השורות המספרות על המשורר היושב רגוע על החול הצח בחוף המבודד

“וקראתי את השיר על אודיסאוס

שיר עתיק יומין, צעיר לעד…”

מהדהד את שירו המפורסם ביותר של היינה “לורליי” שנכתב כשנתיים קודם שם הוא כותב:

“אינני יודע מה פשר

עצוב אני כל כך,

סיפור אגדה מיני קדם

זכרתי ולא אשכח”

בשני השירים ההזכרות בסיפור אגדה נושן היא הרוח המשיטה את שני השירים על גלי הריינוס שם וגלי הים הצפוני כאן….

אציין כי אל אותו מיתוס של אודיסיאוס יחזור גם ג’יימס ג’ויס ב“יוליסס” עליו הרחבתי את הדיבור באתר “מילים” וראו בקישור זה על הזיקה בין יוליסס של ג’ויס לאודיסיאה של הומרוס

 

 

החלק השלישי של “הים הצפוני” – נורדר-נאיי 

 

חלק זה כתוב, כאמור, בפרוזה – 

ג’פרי סאמונס מציין כי : לכאורה נראה כי חלק זה כולל מקבץ של רעיונות אישיים, התבוננות חברתית ואגדות שמקורן בים הצפוני;

היינה מגלה מיד בתחילת הפרק את האמפתיה שלו לפשוטי העם ולגורלן של אלמנות המלחים שנספו בסערות הים:

להלן קטע הפתיחה מתרגומו של שלמה טנאי בספר “ים הצפון”:

 

קריאה מדוקדקת יותר של הפרק על נורדר-נאיי, תגלה כי מרכז הכובד של חלק זה הוא ניתוח והנגדה שעושה היינה לשני גדולי התקופה:  נפוליאון וגתה.

היינה, שהיה מעריצו של נפוליאון, מבשר רעיונותיה של המהפכה הצרפתית – מושווה על ידו לאגממנון : לעומת זאת גיתה, בעל האוריינטציה הפיאודלית ואריסטוקרטית – זוכה להערות ביקורת מצידו של היינה. 

סיימונד מציין כי היינה ביקר בנורדר-נאיי בתחילת תקופת הטיולים והמסעות וספריו היוו זרז לתעשיית התיירות שהתפתחה בעקבות ספרי המסעות שכתב.

בפועל שירי “הים-הצפוני” היוו, פרט לתכונות שציינתי לעיל – מעין נקודת מפנה בכתיבתו של היינה , שמכאן ואילך, כך הכריז, על רצונו להיפך לכותב אקטיביסטי ומעורב יותר, וכי התקופה הלירית של יצירתו, הסתיימה ומכאן ואילך יעסוק בנושאים רציניים ורלוונטיים יותר – והכלי שמתאים לכך הוא פרוזה.

אך, כפי שתגלה לנו ההסטוריה – היינה המשיך לכתוב שירה – בצד הפרוזה המתריסה והביקורתית שכתב – בפועל עד סוף ימיו.

חשיבות וענין נוסף יש בשירי “הים הצפוני” – והם עדות לדרך ההשפעה שיש לנוף חדש שמגלה המשורר – על יצירתו – ועד כמה הנופים והמקומות מוטמעים ביצירתו.

 

האנדרטה לכבוד היינה בנורדר-נאיי

הרשו נא לי לסיים רשימה זו, בנימה שיש בה נימה אישית…

כל מי שביקר בערי אירופה, מכיר את תופעת הפסלים והאנדרטאות לכבודם של אישים מן העבר : דמויות מעולם הדת, מלכים ומלכות לצד מנהיגים פוליטיים ומצביעים על סוסיהם, מקשטים את הרחובות ואת הכיכרות. אליהם נוספו גם גם אנשי רוח, שזכו להנצחה ולהנכחה בצורה זו במרחב הציבורי.

עריה של גרמניה אינן יוצאות דופן, ואנדרטאות לרוב ניתן למצוא בחוצותיה להנצחת : גיתה, שילר, באך, בטהובן וואגנר ברחובותיה ובכיכרותיה של גרמניה. אנדרטאות אלה – ניצבות על מכונן לפיאור העיר ולגאוות תושביה, ומתוך הסכמה ציבורית רחבה.

נדמה כי יוצא דופן הוא גורלן וסיפורן של האנדרטאות הקשורות להיינריך היינה.

במהלך השנים האחרונות, ככל שהתעמקתי בחייו ובפועלו של היינריך היינה, יצא לי להתייחס לנסיונות ההדרה מן המרחב הציבורי של האנדרטאות לכבודו של היינה, ולהלן קישורים לכמה מהפוסטים בהם התייחסתי לענין זה בצורה מפורשת: 

• 5.1.2014     [1.1] בעקבות היינה לדיסלדורף ואילך…
•  7.5.2018    [ 1.4 ] המבורג / אנדרטאות: היינה .vs ביסמרק
• 21.5.2018   [6.1] ביאליק והיינה : מ”זכרו את היינה” ועד ה”מצבה המטולטלת” למשורר 
• 30.7.2020   [6.2] מאמר ב”עמדה” בטאון-ספרותי – קיץ 2020: בין ביאליק להיינה 
• 27.8.2021   מפגש בזום – מיום 27.8.2021 על היינה המהפכן 

על רקע ההתנכלויות רבות השנים, לאנדרטאות לכבוד היינה, שתחילתן סמוך לאחר מותו והמשכן לאורך תקופה ארוכה, וקיבלו תפנית חמורה בחריפותה, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, גיליתי רגישות רבה לנושא הנצחתו של היינה. כאשר הזדמנתי בביקורי למקומות בהם ידעתי שיש אתר הנצחה של היינה, הקפדתי לפקוד את המקום:

כך עשיתי ביום 2.4.2018 בביקורי בהמבורג, כפי שפרסמתי בפוסט לנוכח פסל היינה בכיכר העיר בהמבורג  וכך נהגתי בעת ביקור בברלין ביום 30.9.2018  ליד הציון והציטוט המצמרר מדבריו של היינה – כפי שנצרבו בברזל – בכיכר האוניברסיטה – כיכר באבל בברלין – “מקום שם שורפים ספרים עוד ישרפו בני אדם”… שהוא חלק ממצבת “הספריה הריקה” של הפסל מיכה אולמן במחאה על הטקס המשפיל של שריפת הספרים בניצוחו של שר הפרופגנדה הנאצי יוזף גבלס, שהתרחש באותה כיכר ב 10 למאי 1933 – וכך נהגתי כאשר ביקרתי בפאריז ועליתי ביום 1.5.2019 לבית הקברות בנוהטמרטר להתייחד עם זכרו לנוכך  מצבת קברו של היינריך היינה .

 

הפסל של היינה בנודר-נאיי

 

כאשר נודע לי כי בעיירה קטנה באי נורדר-נאיי שבים הצפוני מוצבת אנדרטה לזכרו של היינריך היינה, הדבר שימח אותי מאוד:

האנדרטה לכבוד היינריך הינה בנורדר-נאיי

הכתובת שבבסיס האנדרטה: “אני אוהב את הים – כמו את נשמתי”

ציטוט מתוך “נורדר-נאיי” של היינה משנת 1826

וזהו ציטוט מתוך הטקסט של היינה בתרגום שלמה טנאי

שמחתי, כי הנה,  קיוויתי כי יש מקומות שנושא הנצחתו, של מי שכתב על האי הקטן והנידח שלהם, קרוב ללב תושביו.

חשבתי כי העיירה הקטנה, שפרנסת חלק מתושביה היא על התיירות – פעלה להצבת האנדרטה של היינה במקום מרכזי באי , כ”מקדם-תיירות”, לאור יצירתו של היינה המתארת את חיוויותיו מביקוריו באי, בחלק השלישי של “הים-הצפוני” כפי שפירטתי לעיל, שוודאי שרבים מהתיירים הפוקדים את האי , נחשפו, בדרך זו או אחרת,ליצירתן זו של היינריך היינה.

וגם, שימחה ומידה לא מבוטלת של גאווה משפחתית, מילאה את ליבי, כאשר ביתי הגדולה שלחה לי תצלום שלה ושל שני נכדי האהובים ליד אותה אנדרטה !

חשתי שהצלחתי להנחיל, ולו משהו, מאהבתי והערכתי להיינריך היינה, גם לנכדי. 

בתמונה זו נכדי, עדיין קטנים, אך שובבים מספיק לטפס על הפסל כאילו היה מתקן בגן המשחקים שלהם:

נכדי וביתי ליד האנדרטה להיינריך היינה בנודר-נאיי [ קיץ 2014 ]

כמה שנים עברו מאז ונכדי בגרו  – ולקראת נסיעה נוספת שלהם לנורדר-נאיי – ביקשתי כי הפעם יצטלמו ליד הפסל בתצלום “מכובד” ורציני יותר, ושיפגינו, את הכבוד הראוי לפסלו של המשורר החשוב.

כשחזרו מביקורם – סיפרו לי כי הפסל הוסר ממקומו ולכן לא יכלו להיענות לבקשתי.

הם לא ידעו להסביר לי את הסיבה להסרתו.

רק עתה, במהלך הכנותי לפרסום פוסט זה, יגעתי ומצאתי בפרסומים שונים באינטרנט, את סיפורו של הפסל ואספרו כאן:

לפי הסדר הכרונולוגי:

 

1931:

הוקמה בדיסלדורף, עיר הולדתו של היינריך היינה, ועדה ציבורית שמטרתה להנציח את שמו של המשורר יליד העיר. הועדה פרסמה בעתונות מכרז להקמת אנדרטה לכבוד היינריך היינה.

הפסל הצעיר [ יליד 1900 ] ארנו ברקר, Arno Breker, שישב אותה עת בפאריז ועמד בקשרים עם ז’אן קוקטו, פבלו פיקאסו וציירים אחרים, אך ועקב אחר העיתונות הגרמנית, שלח מפריז הצעה להקמת האנדרטה.

הצעתו של ברקר זכתה במקום שני בתחרות.

 1932

ארנו ברקר זוכה בפרס של בפרס ממשלת פרוסיה על עבודות הפיסול שלו – וניתנה לו רשות מיוחדת, לשהות שנה נוספת מחוץ לגמניה.

31.1.1933 

אדולף היטלר מונה לקאנצלר של גרמניה – והחלה התקופה הנאצית – דבר שהוריד מעל סדר היום את הקמת האנדרטה למשורר היהודי שלחם נמרצות כנגד הלאומנות והמיליטריזם הגרמני. 

1934:

הפסל ארנו ברקר חוזר לגרמניה. והופך למעריץ של היטלר והתנועה הנאצית.

1936

ארנו ברקר מקבל הזמנה ליצירת שני פסלי אתלטים להצבתם באיצטדיון האולימפי בברלין – לקראת המשחקים האולימפיים בשנת 1936

1937

ארנו ברקר מצטרף כחבר רשום במפלגה הנאצית

אך, האידיאולוג הראשי של המפלגה הנאצית אלפרד רוזנברג, תוקף פסלים שלו על היותם ביטוי ל“אמנות המנוונת”

מן הצד השני הוא זוכה לתמיכתו הנלהבת של אמן וינאי מתוסכל ששמו אדולף היטלר בתמיכת ארכיטקט החצר של היטלר : אלברט שפאר. שניהם אהבו את הפומפוזיות בעבודות הפיסול שלו – ועד מהרה זכה לתואר ולמעמד של  ה”פסל הרשמי של הרייך הנאצי”.

ארנו ברקר “המפלגה” פרט

גם האידיאולוג של המפלגה, אלפרד רוזברג, שינה טעמו והכתיר את עבודותיו של ארנו ברקר:

כמבטאות את “התנופה האדירה והרצון לעוצמה של גרמניה הנאצית” ובשפת המקור:

mighty momentum and will power of Nazi Germany ” (“Wucht und Willenhaftigkeit”) “ 

שר הפרופגנדה יוזף גבלס מציג את עבודותיו של ארנו ברקר כתשובתה המוחצת של גרמניה ל”אמנות המנוונת”

גבלס גם מזמין אותו להשתתף עם עבודותיו, בתערוכת “האמנות הגרמנית הגדולה”  Große Deutsche Kunstausstellung שנפתחה בקול תרועה רמה במינכן ב 18.7.1938, ונועדה להלחם התערוכת האמנות המנוונת.

נדמה כי הכבוד הגדול ביותר ניתן לארנו ברקר על ידי המשטר הנאצי כאשר שני פסלים שלו נבחרו לעטר את הכניסה הרשמית של “הלישכה של היטלר” 

הכניסה הראשית ללשכת הפיהרר – ברלין

הפסלים של ארנו ברקר – משמאל “המפלגה” מימין “הצבא”

מיד לאחר כיבושה של פאריז על ידי הנאצים הגיע היטלר לביקור נצחון בפאריז והצטלם לפני מגדל איפל לצד שני “האמנים” האהובים עליו:

מימין הפסל ארנו ברקר במרכז האמן הוינאי המתוסכל אדולף היטלר ומשמאל והארכיטקט הראשי של הרייך אלברט שפאר

1979

ועדה ציבורית חדשה הוקמה בעיר דיסלדורף במטרה להצבת אנדרטה להנצחת היינריך היינה בעיר הולדתו.

אחת ההצעות שהועלו בפני הועדה היתה לממש לממש את הפרויקט אותו הציע ארנו ברקר בשנת 1932 – שזכה במקום השני.

הועדה פנתה לארנו ברקר, שהמשיל לפעול בגרמניה המערבית כפסל, והציעה לו להגיש מודל בגודל 80 ס”מ של הפרוייקט שהציע בשנת 1932.

לאחר שהגיש את המודל – המודל שהגיש הוגדל ונוצק בברונזה.

ואז קמה התנגדות להצבת הפסל – והטעם הרשמי שניתן להתנגדות על ידי ראש הועדה Brend Diekmann היה, אומנותי לכאורה: לטעמו הפסל היה “אידאליסטי מידי ושיגרתי מידי” הזמנים השתנו וזמננו דורש הרבה יותר מסתם פסלים קונבנציונאליים כמונומנט…

חבר אחר בועדה טען כי הנימוק האמיתי לסירוב להצבת הפסל במרחב הציבורי בדיסלדורף, הוא הרצון להימנע מלתת רהביליטציה לפסל הראשי של המשטר הנאצי, אי שהזדהה עם המשטר ו”שיווק” אותו ביצירות שיצר – בפועל כתעמולן של המשטר הנאצי.

1983

ההתנגדות בוועדה בדיסלדורף התקבלה ואז החליטה הועדה להעניק את הפסל לעיירה “נורדר-נאיי” שבים הצפוני.

המועצה של האי התכנסה והחליטה – פה אחד – לקבל את המתנה.

ביום 6 בדצמבר 1983. הפסל הוצב לפני האולם הראשי של התיאטרון / הקולנוע במרכז העיירה – כמופיע בתצלומים לעיל. 

2020 

ראש המועצה של נורדר-נאי מר פרנק אולריך, פרסם בגליון חודש ינואר 2020 רשימה בעתון המקומי ובה דיווח כי הפסל גודר ויועבר מהמקום כיוון שנעשות במקום עבודות תשתית בקשר למתקני גז בסביבה.

 

מאמרו של ראש המועצה פרנק אולריך – ינואר 2020

קישור למאמר המלא

אך הוסיף כי כלל לא בטוח שהפסל יושב למקומו – תוך שהוא סוקר במאמרו הקצר את התבטאויותיו הסרקסטיות [ כדרכו ] של היינריך היינה על תושבי האי – [ בשננים 1925-27 בהן ביקר היינה באי ! ] וכן סקר וציין את עברו הנאצי של הפסל ארנו ברקר וסיים : במסקנה כי החזרתו של הפסל למקום בו ניצב, באיזור של עבודות התשתית בגז – אינו רעיון טוב ויתכן שזה אפילו מסוכן, ולכן בינתיים הפסל לא יוחזר למקום – והויכוח נותר בלתי פתור.

הפסל מאוחסן – ולא נתקבלה, עד כמה שניתן ללמוד מהמאמר האמור, החלטה סופית האם להיפטר מהפסל בשל העבר הנאצי של יוצרו – ואולי להזמין פסל אחר [ דבר הכרוך בהוצאות כספיות לא מבוטלות ] או להשאיר את נורדר-נאיי – עם יצירתו הכתובה של היינריך-היינה – ובלי הפסל.

 

2021

נכדי החמודים שחזרו מביקורם באי בחודש אוגוסט 2021 דווחו כי הפסל אינו במקום ולכן לא מילאו את בקשתי להצטלם לידו…

אם תהיינה התפתחויות – אשמח לעדכן

 

19.10.2021