צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים;

וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.  וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ–לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.   וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה–כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ;

 וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן הָיָה מִלְּפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַבְהִיל אֶת־עַם שֹׁמְרוֹן בְּאָמְרוֹ עַל־נַפְשׁוֹ כִּי גָדוֹל הוּא׃  וְכֻלָּם הִקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים הַגְּדוֹלָה׃  וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו עַל־הֱיוֹתוֹ מַבְהִיל אוֹתָם בִּכְשָׁפָיו יָמִים רַבִּים׃  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ לְפִילִפּוֹס בְּבַשְׂרוֹ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַיִּטָּבְלוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים׃ וַיַּאֲמֵן שִׁמְעוֹן גַּם־הוּא וַיִּטָּבֵל וַיִּדְבַּק בְּפִילִפּוֹס וַיַּרְא אֶת־הָאֹתוֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוֹּ וַיִּתְמָהּ׃  וַיִּשְׁמְעוּ הַשְּׁלִיחִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם כִּי־קִבְּלָה שֹׁמְרוֹן אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים וַיִּשְׁלְחוּ אֲלֵיהֶם אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יוֹחָנָן׃  וַיֵּרְדוּ שָׁמָּה וַיִּתְפַּלֲלוּ בַעֲדָם אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ כִּי הָרוּחַ לֹא־צָלְחָה עַד־עַתָּה עַל־אֶחָד מֵהֶם וְהֵם רַק־נִטְבָּלִים לְשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ׃ וַיִּסְמְכוּ אֶת־יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם וַיְקַבְּלוּ אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ וַיְהִי בִּרְאוֹת שִׁמְעוֹן כִּי נִתַּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּסְמִיכַת יְדֵי הַשְּׁלִיחִים וַיָּבֵא לִפְנֵיהֶם כָּסֶף׃ וַיֹּאמַר תְּנוּ־נָא גַם־לִי שָׁלְטָן כַּשָּׁלְטָן הַזֶּה אֲשֶׁר יְקַבֵּל אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כֹּל אֲשֶׁר־אָשִׂים עָלָיו אֶת־יָדָי׃  וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס כַּסְפְּךָ יְהִי אִתְּךָ לַאֲבַדּוֹן יַעַן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִקְנוֹת בִּמְחִיר אֶת־מַתַּת הָאֱלֹהִים׃  אֵין־לְךָ חֵלֶק וְגוֹרָל בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי לְבָבְךָ אֵינֶנּוּ יָשָׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃  וְעַתָּה שׁוּב מֵרָעָתְךָ זֹאת וְהִתְחַנֵּן אֶל־הָאֱלֹהִים אוּלַי תִּסָּלַח לְךָ מְזִמַּת לְבָבֶךָ׃  כִּי־רֹאֶה אָנֹכִי כִּי־בָאתָ בִּידֵי מְרוֹרַת רוֹשׁ וְחַרְצֻבּוֹת רָשַׁע׃  וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמַר הַעְתִּירוּ אַתֶּם בַּעֲדִי אֶל־יְהוָֹה לְבִלְתִּי־בוֹא עָלַי דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם׃

מראות סנקט-פטרסבורג למוזיקה של מודסט מוסורסקי – בפתיחה לאופרה חובנשצינה “שחר על נהר מוסקווה”

נקודת המוצא של רודין בעצוב האנדרטה של ויקטור הוגו – היתה תצלום שלו בגלות GUERNSY

מכאן הדמות הישובה אל הסלעים מושיטה את ידה את הגלים המתנפצים כשהמשורר כמו ממתין למשק כנפיה של המוזה.

מומומנט שהוצב אחר כבוד בגן הפנימי של הפאלה-רואיאל בפאריז.

ב.1.    למען הזהירות ולמניעת טענה כאילו הנתבעים  לא הגישו במועד את בקשתם לרשות להתגונן – מוגשת בקשה זו לרשות להתגונן – ויחד איתה מוגשת גם בקשה לפי תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי למתן “צו לעיון במסמכים של בעל דין שלא נזכרו בכתבי טענותיו או בתצהיריו”.
    
ב.2    בפועל, הבקשה לרשות להתגונן המוגשת בשלב זה, הינה חלקית וראשונית באשר אין היא כוללת את מלוא טענות הנתבעים שאינם יכולים לפרטן כפי שרצו לפרטן, בשל סירוב בא כוחה של התובעת במכתב מיום 2.1.2013 למסור את המסמכים המלמדים על העובדות שהן חשובות לתביעה ולהגנה בתיק זה.

ב.3    יצוין כי ביום 31.12.2012 פנה ב”כ הנתבעים במכתב לב”כ התובעת ובו דרש לקבל לעיונו מסמכים ספציפיים החיוניים לצורך הצגת טיעוניהם של הנתבעים אך ביום 2.1.2013 דחה ב”כ התובעת את הדרישה ועמד על כך כי הבקשה למתן רשות להתגונן תוגש במועד  [ לא יאוחר מה 10.1.2013 ]

ב.ד    הנתבעים יטענו כי סירוב ב”כ התובעת להצגת המסמכים – הינו סיבה מספיקת למתן רשות להתגונן כנגד טענת התובעת שהחוזה אכן הופר ע”י הנתבעים,  טענה שבשלב זה היא תלויה על בלי-מה, תוך הסתרת המסמכים הנדרשים כאמור לעיל.

ג.    התביעה מנוסחת בצורה שאינה בהירה ולא ניתן ללמוד ממנה מהן טענות התובעת וכנגד מי הן מופנות:

ג.1.     התביעה שהוגשה על סכום גבוה במיוחד של 1,365,178 ₪  מוצגת כתביעה לפיצויים מוסכמים מראש בשני סכומים קצובים שננקבו בחוזה.

    האחד – פיצוי קבוע מראש בסך של 890,000 ₪ – כקבוע בסעיף 10.ג  לחוזה, בגין הפרות סעיפים 2,3,4,5,6,8, ו- 9.

    והשני- פיצוי  בסך  של 5,000 ₪ לכל יום של איחור במסירת החזקה –כקבוע בסעיף לפי סעיף 6.ב לחוזה .

ג.2.    ברור כי מדובר כאן בפיצוי עונשי כפול ולפיכך פסול, שכן בגין הפרת סעיף 6 לחוזה נקבעו שתי סנקציות: האחת בסך של 890,000 ₪ והשניה בסך של 5,000 ₪ לכל יום של איחור במסירת החזקה.

ג.3.    על התובעת לבחור  מהו הפיצוי הנתבע בתביעה זו ביחס לסעיף 6 לחוזה – בנושא מסירת החזקה בממכר.

ג.4    ובכלל, כפי שנראה להלן,  על התובעת לבחור לעצמה טענה מבין שלל הטענות שבכתב התביעה ולהחליט מהי הטענה שלה בדבר הפרת החוזה המצדיקה לטענתה תביעת פיצויים כה מפולפלת.

ג.5    נזכיר כי לפי הוראות תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לאמור:

    “בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו: אין באמור בתקנה זו כדי למנוע טענות משפטיות חלופיות”

5.6    כפי שנראה להלן התביעה כפי שהוגשה וכפי שנוסחה מלאה סתירות ובלבולים בקשר לטענות על הפרה כביכול של ההסכם. הדוגמא של הטענות ה”מצטברות” לפיצוי כפול בקשר לטענה אחת – לפי סעיף 6 להסכם המכר – הינה רק דוגמא אחת, מיני רבות, לבלבול הרב ולסתירות הרבות הקיימות בכתב התביעה המצביעות  על כך שהתובעת לא יודעת בעצם מהי טענתה להפרת ההסכם ועל שום מה ומדוע מגיע לה סכום מפולפל של 1,365,178 ₪ מלבד היצר הידוע לקבל כסף… ואם אפשר הרבה…. על חשבון האחר.

סוף

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה מצווה האל את נח. מקץ ארבעים יום וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב. 

• המילון מגדיר צֹהַר כחלון קטן, אשנב, פתח קטן אל האור. ובנוסף לכך גם ככפתח לאפשרויות חדשות וביחוד להשגת הבנה או ידע חדשים ולראיה לאופקים חדשים.
•  למטרות אלה ישמש לנו ה”צוהר” שפתחנו – כדף קטן נוסף לדף הראשי של פוסט. בצוהר נכלול, מפעם לפעם, טקסטים ובהם הסברים, הערות, תהיות ואף הפניות לציורים, או לקטעי מוזיקה או וידאו הקשורים לנושא שבפוסט הראשי.