ניטשה .Vs אלוהים : 01. ילדות פרוטסטנטית בצל כנפי-הכנסיה
24 ביולי, 2025
דברי-מבוא
אחת האמירות המפורסמות ביותר של פרידריך ניטשה היא האמירה, שבשפת המקור הגרמני, נשמעת כמעין “סלוגן” [ SLOGEN ] המוגדר כ”מסר פרסומי קצר וקליט, או כביטוי קצר המתמצת רעיון” ]
וכך זה נשמע 
ונקרא Gott ist tot
ובתרגום לעברית: “אלוהים מת ! ”
אמירה זו, שיש בה, כמו באמרות רבות אחרות, שניתזו מקולמוסו הפולמוסי של פרידריך ניטשה – מה שהוא צבע בצבעי : “חומר-נפץ”
[ כעדותו של ניטשה עצמו : “לא אדם אני, חומר־נפץ אנוכי” ]
ובשפת המקור בגרמנית: Ich bin kein Mensch, ich bin Dynamit.
והנה הציטוט ככתבו וכלשונו:
” מדוע אני גזירה
1.
יודע אני מה גורל צפוי לי. יבואו ימים בהם שמי יהא מזכיר משהו מזעזע, משבר שלא היה כמותו עלי־אדמות, התנגשות מצפונית עמוקה מאיו־כמוה, הכרעה שנצטוותה נ ג ד כל מה שהאמינו בו, שתבעוהו, שקידשוהו עדי־אז.
לא אדם אני, חומר־נפץ אנוכי.
ועם כל זאת, איו בי כלום ממייסד־דת – הדתות עסקי אספסוף הן, ואני חש בצורך לרחוץ את ידי לאחר מגע עם אנשים דתיים…”
[ פרידריך ניטשה “ECCE HOMO הנה האיש , כיצד אתה נעשה מה שהנך: , תרגום ד”ר ישראל אלדד, הוצאת שוקן בעמוד 239]
– כדי לזעזע, את אלה – הרואים עצמם כמאמינים בקיומו של האל או “האלוהים” – יצא עם הצהרתו הפרובוקטיבית, ואכן, נראה כי ניטשה, הצליח באמירה קצרה ומהפכת-קרביים זו, לזעזע את אמות הסיפים של מאמינים רבים [ כמו גם של בלתי מאמינים…]
♦
ארשה לעצמי לצרף לכאן – אנקדוטה שולית – בבחינת ‘תנא-דמסייע…’ :
באתר “מילים”, העליתי בחודש ספטמבר 2010 שלושה ציטוטים מאימרי פרידריך ניטשה:
הנה הקישור לשלושת הציטוטים:
תשומת לב הקוראים ‘למספר הגולשים’, שהטריחו עצמם לצפות בשלושת הציטוטים, פרי עטו של אותו בעל קולמוס חריף, שהעליתי לאתר “מילים” בתאריכים סמוכים :
- האחד המטיל ספק בכוחן של העובדות [ “פאקטה-פיקטה” Facta=Ficta “עובדות הן בדיות” ]
- והשני בטיעונו של ניטשה ש”גילה” את דמותו של ה”על-אדם” [ Übermensch ]
- והשלישי, האמירה הנחרצת : “אלוהים – מת” [ Gott ist tot ] , שדווקא היא זכתה בכמות הגדולה ביותר של צפיות !
“פקטה-פיקטה” 3,600 צפיות !
“על-אדם” – 6,300 צפיות !
אלוהים-מת” – 21,600 צפיות !
אנקדוטה קטנה ואולי שולית, שיש בה עדות לעוצמת, פיצוצו של אותו “חומר-נפץ” … !
♦
בסדרת פוסטים זו, אנסה להתחקות אחר מסעו של פרידריך ניטשה, מעֶרֶשׂ הולדתו, תחת כנפי הכנסיה, בחיקה החם והאוהב של הנצרות הפרוטסטנטית הגרמנית, בכפר קטן ונידח, ורוקן שמו, [ הסמוך לעיר לייפציג שבמרכז גרמניה], חינוכו ברוח הכנסיה הפרוטסטנטית, ואמונתו התמה והתמימה בתורת משפחתו הפרוטסטנטית, ואהבת האלוהים כפי שביטא בהזדמנויות שונות, דרך הכרזתו על “מות האלוהים” בשתי יצירות שפרסם : “המדע העליז” משנת 1882 ו “כה אמר זרתוסטרא” בשנת 1883, ועד ליצירתו שעמדה לחתום את מפעלו הקדחתני, ולהעלות על הכתב את הגיגיו המתפרצים, בספרו [ הלפני אחרון ! ] שהשם שנתן לו היה : “אנטיכריסט – הוי על הנצרות ! “ [ “אנטי-כריסט”, בתיאולוגיה הנוצרית הוא ניגודו של המשיח “צורר המשיח או שׂוֹטֵן המשיח” ספר עליו הספיק לחתום :
“ ב 1 לחודש לשנה הראשונה, 30 בספטמבר 1888 לפי הספירה הישנה ( והמוטעית) ”
[ראו: “פתח דבר מאת ישראל אלדד לקובץ “שקיעת האלילים” המכיל את “הנה האיש ו”אנטיכריסט”] –
על הספר המתריס הזה הספיק ניטשה לחתום, סמוך לפני שהתמוטט, ביום 3 בינואר 1889, בכיכר קרלו-אלברטו שבעיר טורינו שבצפון איטליה [ וראו פירוט והרחבה בקישור זה ] ושקע לדמדומי מחלת הנפש – בה היה שרוי כעשר שנים, עד שנפטר ביום 25.8.1900.
“אנטי-כריסט” [ “נגד-המשיח” ] – הוא כתב אשמה חריף וחשבונו הנוקב של ניטשה, בנו ונכדם של ה”פסטורים” הפרוטסטנטים-אבותיו, כנגד הלותרניות, אתו חתם בפסק דינו המרשיע ככתוב באקורד הסיום של יצירתו זו:
“אנטיכריסט
62
ובזאת הגעתי לסוף ואני חורץ את פסק דיני.
אני מרשיע את הנצרות, אני מגיש נגד הכנסייה הנוצרית את התביעה האיומה מכל התביעות שאי־פעם העלה תובע על שפתיו.
הנצרות היא בעיני סוג השחיתות הגבוה מכל מה שניתן להעלות על הדעת.
היא נשאה בחובה את הרצון לשחיתות הקיצונית ככל האפשר.
הכנסייה הנוצרית לא הניחה דבר שלא תשים בו ידה לקלקלו, כל ערך הפכה לנטול־ערך, כל אמת לשקר, כל יושר־לבב לנוולות הנפש.
[ …]
“שוויון כל הבריות בפני האלהים”, כזב זה, אמתלא זו בידי נקמנותם של נחותי־הדרגה, מושג זה הרווי חומר נפץ שלב שבסופו של דבר צורת מהפכה, אידיאה מודרנית ועקרון הידרדרות לכל הסדר החברתי — כל זה אינו אלא חומר נפץ נוצרי…
[ …]
כתב אשמה נצחית זו נגד הנצרות רוצה אני לחרות על גבי כל קיר, כל היכן שמצוי קיר… ויש עמי אותיות לפקוח בהן גם עיני עוורים…
אני מכנה את הנצרות בשם המארה הגדולה האחת, השחיתות הפנימית הגדולה ה א ח ת. יצר הנקם הגדול אנטיכריסט האחד, ואשר שום אמצעי אינו נראה לו ארסי, סודי, מחתרתי, קטנוני די־הצורך –
אני מכנה אותה כתם הקלון הנצחי של האנושות, כתם הקלון האחד…
ואנו מונים את הזמן על פי ״יום בליעל״ זה בו החל האסון – על פי יומה הראשון של הנצרות! האם לא מוטב למנות על פי יומה ה א ח ר ו ן ?
החל מ ה י ו ם ?
שינוי כל הערכים!
1. נפתח בתיאור הרקע האישי של פרידריך ניטשה
1.1 ילדות בצל כנפי הכנסיה הפרוטסטנטית
פרידריך וילהלם ניטשה נולד ביום 15.10.1844 בכפר הקטן רוקן [ Röcken ] שבמדינת סקסוניה, במרכז גרמניה.
השלט המכוון את המבקרים למקום הלידה ומקום הקבורה של פרידריך ניטשה
הכפר הקטן רוקן אוחד עם הכפר השכן לוצן וכיום שני הכפרים מהווים יחידה מוניציפלית אחת:
הכפר רוקן שוכן, בין עיר המטרופולין ההיסטורית לייפציג, ובמרכזה הכנסיה הלותרנית על שם תומאס הקדוש – במסגרתה פעל יוהן סבסטיאן באך ובין העיר נאומורג, המפורסמת בקתדרלה המפוארת שלה ושמבחינה היסטורית, מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות הדת הלותרנית, ובה פורסם “ספר-הקונקורדיה” , בו עוצבו ונקבעו עקרונות האמונה-הלותרנית:
הכפר רוקן [ בשכנות לכפר לוצן ] – בין המטרופולין לייפציג והעיר נאומבורג
במאות ה-15 וה-16, לייפציג הייתה בעלת משקל רב בהתפתחות ההסטורית שתרמה להפצת הבשורה של הדת הפרוטסטנטית – במחוז סקסוניה, והפצתה מכאן לחלקיה הנוספים של גרמניה.
מרתין לותר ובידו “הספר” – הוא ה”ביבליה” [ הברית הישנה אותה תרגם לותר לגרמנית והברית החדשה].
ציורו של לוקאס קראנאך האב משנת 1528
בלייפציג נערך בשנת 1519, הויכוח החשוב שערך מרתין לותר כנגד הכנסיה הקאתולית, עם התיאולוג הקתולי יוהנס אק. הוויכוח היה נקודת מפנה חשובה עבור לותר עצמו כמו גם עבור תנועת הרפורמציה.
“היינריך החסיד” הציג את האמונה הפרוטסטנטית כדת המדינה בדוכסות סקסוניה בחג השבועות 1539. בטקס הרשמי בלייפציג נכח גם מרתין לותר. הוא נשא דרשה בקפלה של טירת פלייסנבורג ונשא נאום טקסי בכנסיית תומאס הקדוש [ הכנסיה במסגרתה פעל יוהן סבסטיאן באך ] בליווי הופעה של מקהלת הבנים של כנסיית תומאס הקדוש. ביקורו האחרון של מרתין לותר בלייפציג היה באוגוסט 1545, כאשר השתתף בטקס חנוכה אוונגליסטי של כנסיית האוניברסיטה. הוא נפטר בעיר הולדתו : אייזלבן ב-18 בפברואר 1546.
לעיר לייפציג מעמד היסטורי חשוב בהפצת הרפורמציה של לותר. ומעיר זו, בה התפתחה תעשיית הדפוס וההוצאה לאור של ספרים, התפשטו במהירות רעיונות הרפורמציה, תהליך שביסס את מעמדה המרכזי של העיר כמרכז הרפורמציה.
“העובדה החשובה השנייה בנוגע למיקום מקום הולדתו של ניטשה היא מיקומו בלב הרפורמציה הפרוטסטנטית:
רוקן נמצאת כשבעים קילומטרים מאייזלבן, מקום הולדתו של מרטין לותר, כעשרים וחמישה קילומטרים דרומית-מערבית ללייפציג, שם עבד ומת יוהאן סבסטיאן באך, וכחמישים קילומטרים מהאלה, שם נולד ועבד גאורג פרידריך הנדל. גם באך וגם הנדל – שני הקולות המוזיקליים הגדולים של הלותרניות הגרמנית ושל מולדתו של ניטשה – היו בעלי חשיבות רבה לפריץ המוזיקלי העמוק. הוא מתעד שכאשר שמע את מקהלת הללויה מתוך “המשיח” של הנדל במהלך שנתו התשיעית, הוא הרגיש :
“כאילו הייתי צריך להצטרף… לשירת המלאכים השמחה, שעל גלי הצליל שלהם עלה ישוע השמיימה”
והחליט לנסות לכתוב משהו דומה …
העובדה ש”אנטיכריסט” העתידי, כפי שכינה את עצמו, ייוולד בעריסת הפרוטסטנטיות יוצרת פרדוקס שנצטרך לנסות לפתור.
כיצד, נצטרך לשאול, הפרוטסטנטיות הגרמנית טיפחה צפע כזה בחיקה? ”
ובשפת המקור באנגלית :
“That the future self-styled ‘Antichrist’ should be born into the cradle of Protestantism creates a paradox we shall have to try to resolve.
How was it, we will need to ask, that German Protestantism nursed such a viper in its bosom?
[ 4 .FRIEDRICH NIETZSCH : A Philosophical Biography : Julian Young P ]
אנו נידרש לסוגיה זו – בהמשך הדיון – ונפנה את הקוראים לפוסטי ההמשך לפוסט זה :
-
-
-
- ניטשה .Vs אלוהים : 02. הרהורי כפירה באלוהים ב”פורטה” המוסד החינוכי ההומניסטי ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ [ בהכנה ]
-
-
-
- ניטשה .Vs אלוהים : 03. “אלוהים מת – אני ואתה הרגנו אותו” [ בהכנה ]
-
-
2. משפחתו של פרידריך ניטשה
2.1 האב: קרל לודוויג ניטשה
קרל לודוויג ניטשה Karl Ludwig Nietzsche
במדי הכהונה שלו כ”פסטור” הכפר והכנסיה ברוקן
קרל לודוויג ניטשה, [ אביו של פרידריך ניטשה] , נולד בשנת 1813 בעירה בשם Eilenburg הסמוכה ללייפציג.
הוא היה בנו של בעל תפקיד בכנסיה הלותרנית: פרידריך אוגוסט לודוויג ניטשה, [סבו של פרידריך ניטשה ] שנשא בתפקיד של Superindendent, מעמד של “מפקח” בכנסיה הלוטרנית, ונשא תואר אקדמי של “דוקטור לתיאולוגיה”.
ביום 15.10.1844 כשבנו הבכור של קארל לודוויג נולד : קרא לו אביו על שם אביו [סבו של הרך הנולד] “פרידריך” וכיוון שאותו יום ממש היה יום הולדתו ה-49 של מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי – הוסיף האב לשם בנו גם את שמו של המלך והוא נקרא “פרידריך וילהלם ניטשה”.
במרוצת השנים, ביחוד לאחר שניטשה החל מסתייג מהלאמנות הגרמנית, מחק את השם השני “וילהלם” משמו.
כשנולד בנו בכורו של הפסטור של הכנסיה ברוקן, בירך האב את הרך הנולד בברכה דתית כיאה למעמדו כפסטור של כנסיית הכפר, לצד הערצתו למלך שהטיב עימו כאשר מינה אותו לתפקידו הפסטור של הכנסיה הצנועה של הכפר: נשא ברכה זו:
“חודש אוקטובר המבורך, בו התרחשו במשך שנים רבות כל האירועים החשובים בחיי, אך זה שאני חווה היום הוא האירוע הגדול והנפלא מכולם, הנה אני עומד להטביל את תינוקי הקטן ! הו, רגע מבורך, הו, עבודה קדושה שלא תתואר, היה מבורך בשם ה’ ! – בלב נרגש ביותר, אני קורא: לכן הבא לי את זה, ילדי היקר, כדי שאקדיש אותו לאדון. בני, פרידריך וילהלם, כך תיקרא עלי אדמות, לזכר מיטיבי המלכותי, שביום הולדתו נולדת.”
האב, קרל לודויג ניטשה, למד תיאולוגיה, ואת דרכו המקצועית החל כמורה ומחנך של הנסיכות בחצר הדוכסות של אלטנברג. בשנת 1842 לפי מצוותו של הוד מעלתו המלך וילהלם פרידריך הרביעי, הוא קבל את המינוי של “הפסטור” של הכנסיה ברוקן. עם המינוי הוא קיבל את דירת השירות הצמודה לכנסיה ברוקן ועבר להתגורר בה עם אימו ועם שתי אחיותיו הרווקות.
2.2 האם: פרנציסקה [ אוהלר Oehler ] ניטשה
ב 10 באוקטובר שנת 1842, ביום הולדתו השלושים, האב קרל לודוויג ניטשה נישא לביתו של חברו הפסטור David Ernst Oehler
הפסטור דוד-ארנסט אוהלר
אביה של פרנצסקה – אימו של פרידריך ניטשה
שכיהן כפסטור של הכפר הסמוך Pobles.
הכלה היתה אז כבת 17 – הבת השישית מבין 11 ילדי המשפחה, ושמה מבית הוריה היה : Franziska Ernestine Rosaura Oehler
פרנציסקה [אוהלר] ניטשה
לבני הזוג קרל לודוויג ופרנצסקה ניטשה נולדו שלושה ילדים:
-
- ביום 15.10.1844 – נולד בנם הבכור של קרל לודויג ניטשה ופרנצסקה אוהלר ניטשה, והם קראו לו פרידריך והוסיפו לשמו כשם שני את שם הקיסר וילהלם; – הוא מיודענו : הפילוסוף פרידריך ניטשה.
-
- ביום 10.7.1849 נולדה ביתם השניה של בני הזוג : אחותו הצעירה של ניטשה אליזבט, שלימים תמלא תפקיד מורכב בשימור מורשתו של אחיה המפורסם.;
-
- ובשנת 1848 נולד האח הצעיר לודוויג יוזף ניטשה – שלא האריך ימים , ומת בילדותו.
מתוך הסטוריה משפחתית זו ניתן ללמוד כי שני הוריו של פרידריך ניטשה, גם האב וגם האם, באו ממשפחות של אנשי דת פרוטסטנטיים – שנשאו בתואר “פסטור” . לבו של ניטשה, היה נתון, מימי ילדותו, להוויה הדתית כפי שהיתה נהוגה בבית אביו ובבית סבו [ אביה של אימו] : הפסטור דוד-ארנסט אוהלר, שניטשה אהב לקרוא בספריה הגדולה שבבית סבו זה.
הביטוי “פסטור” – מקורו עוד במאה ה 13 ומשמעו ההסטורי היה במקורו : “רועה צאן, מי שדואג לעדר”
בזמנים מודרניים יותר, יוחד כינוי זה ל: “מדריך רוחני, רועה נשמות, כומר או איש דת נוצרי”,
3. משפחת ניטשה בכפר Röcken – רוקן
בית מגורי המשפחה – היה בסמיכות למבנה הכנסיה ברוקן [ שיסודותיה עוד מהמאה ה 12 ].
נדמה שלא נגזים אם נאמר כי ילדותו של פרידריך ניטשה עברה עליו בצילה של הכנסיה – תרתי משמע !
משמאל: דירת-השירות – בצילה של הכנסיה בכפר רוקן [ Röcken ]
סימנו באדום את המעבר בין חצר דירת-השירות לבין חצר הכנסיה
בה שירת קרל לודוויג ניטשה, אביו של פרידריך
מתוקף תפקידו כ”פסטור” [ הכומר ] הממונה על הכנסיה.
בבית זה נולד פרידריך ניטשה
[ התצלום משנת 1900 ]
כאן תצלום המעיד על הקירבה המיידית בין חצר בית המגורים [ מימין ] לחצר הכנסיה ברוקן [ משמאל]
מעבר זה מוליך כיום לעבר קברו של פרידריך ניטשה
ליד קיר הכנסיה בה שירת אביו
ככתוב בשלט המסומן בכחול.
בית-משפחת-הפסטור קרל לודוויג ניטשה – הוא בית הולדתו של ניטשה בצילה של הכנסיה ברוקן
בסרטון וידאו זה מוצגים הקברים של שלושה בני משפחת ניטשה: פרידריך ניטשה, של אחותו אליזבט-פורסטר-ניטשה ושל האם פרנצ’סקה ניטשה, ליד קיר הכנסיה בה שימש אבי המשפחה כ”פסטור” בכפר רוקן:
על הקריירה של האב כפסטור יכתוב פרידריך ניטשה בספרו הסמי-אוטוביוגרפי : “הנה האיש”
“אבי נולד ב־1813 ומת 1849. בטרם נעשה לכומר ברקן שליד ליצן, עשה שנים אחדות בחצר הנסיכים של אלטנבורג, שם שימש כמורה לארבע הנסיכות. תלמידותיו הלא הן מלכת האנובר, הנסיכה הגדולה קונסטנטין. הנסיכה הגדולה של אולדנבורג והנסיכה טרזה סכסן־אלטנבורג.
אבא התייחס בהערצה עמוקה למלך הפרוסי פרידריך ווילהלם הרביעי ומידו קיבל את כהונתו ככומר: מאורעות 1848 דכדכוהו לבלתי נשוא. אנוכי עצמי, שנולדתי ביום הולדתו של אותו מלך, ב־11 באוקטובר, זכיתי כמובן לשאת את שמו ההוהנצולרני, פרידריך וילהלם. מכל מקום יתרון אחד ודאי שנודע מבחירתו של יום זה: בכל ימי ילדותי היה יום הולדתי חג לאומי.
היותי בן לאבא כזה, לזכות גדולה נחשב בעיני. אף נדמה לי שבכך נמצא הסבר מלא לכל שאר זכויות־היתר אשר לי. והחיים, אמירת ,”הן” הגדולה לחיים, אינם בכלל זה.”
[ “הנה האיש” בעמ’ 152 תרגום ד”ר ישראל אלדד ]
האב, קרל לודויג ניטשה, מילא את תפקידו כפסטור הקהילה הכפרית הקטנה של רוקן, בדבקות ובאמונה. הוא היה שמרן בהשקפותיו הדתיות – והמשפחה שלו נחשבה כשייכת לזרם ה”פיאטיסטי” בלותרניות הגרמנית.
הפיאטיזם Pietism הוא תנועה בתוך הלותרניות, המבססת את האמונה של המאמינים ברוחו של לותר – עם זיקה חזקה למקורות של הביבליה [ הנשענת על כתבי הקודש: “הברית הישנה” [ הוא התנ”ך כפי שתרגם לותר לגרמנית] , ועל “הברית החדשה”, בצירוף אדיקות אישית ודבקות באמונה באל ובשליחו.
ברוח נוצרית שמרנית ונוקשה זו חינך הפסטור קרל לודוויג את בנו הרך בשנים – ואמונה זו המשיכה להיות האמונה שרווחה בביתה של האם: פרנצסקה ניטשה גם לאחר שהאב מת.
האב, השתלם, כחלק מהכשרתו כ”פסטור”, גם בלימודי מוזיקה, כדי ללוות את התפילות והטקסים הדתיים שערך בכנסיה הקטנה בנגינה על העוגב, כחלק מהפולחן הלותרני הכולל שירת מזמורים, כפי שהנהיג מייסד הדת : מרתין לותר, שבעצמו הלחין מזמורים רבים, בעיקר לטקסטים מכתבי הקודש : הן מהברית הישנה, אותה תרגם לגרמנית והן מהברית החדשה: נציין כי גם פרידריך ניטשה למד מוזיקה ואף שלח ידו בהלחנת יצירות מוזיקליות לא מעטות.
מראה הכנסיה הכפרית הצנועה בכפר רוקן – לרבות העוגב, כחלק מהפולחן הדתי
הכנסיה ומגדל הפעמונים בכפר רוקן – בסמוך לבית בו נולד ניטשה
חצר הכנסיה בכפר רוקן – מימין מבנה הכנסיה ] ; משמאל – בית ה”פסטור”
בשנת 1849 הפסטור קרל לודוויג ניטשה – חלה במחלה שנסיבותיה אינן ברורות דיין, וביום 30.7.1849 מת.
בנו, פרידריך ניטשה היה אז כבן 4 שנים ו 9 חודשים. בספרו הסמי-אוטוביוגרפי “הנה האיש” מעלה ניטשה את זכרון אביו במילים אלו:
“אבי מת בגיל שלושים ושש: היה ענוג, חביב וחלוש, כברייה שלא נועדה אלא לחלוף. יותר בגדר זכרו חיים נעים מאשר חיים של ממש. ובאותה שנת חיים עצמה בה חייו שקעו, חיי נטו לשקוע: בשנת חיי השלשים ושש הגעתי לנקודת השפל של חיותי – עדיין חי הייתי, אך מבלי לראות דבר במרחק שלשה צעדים לפני. וזו היתה שנת 1879”
“הנה האיש” עמ’ 148 תרגום ד”ר ישראל אלדד
על מחלתו של אביו, ונסיבות מותו, מוצאים אנו התייחסות בספרו של הביוגרף של ניטשה : רונלד היימן:
“התינוק השלישי, [ של משפחת קרל לודוויג ופרנצסקה ניטשה – ו’ ] יוזף, נולד בפברואר 1848 ונקרא על שם הדוכס עצמו. אבל קודם שחלפה שנת המהפכה כבר היה הכומר חולה במחלת המוח, שעתידה היתה להביא עליו את מותו. באביב חש לעתים בטוב די הצורך להדריך בשיעורים לנערים העומרים להיכנס בברית הכנסייה, ואף לימד פעמים אחדות את פריץ, [ פרידריך הצעיר – ו’] שהתעניין כקריאה ובכתיבה מוקדם מכפי גילו, אבל בתחילת הקיץ היה הכומר שרוי בייסורים כמעט בלי הרף. הוא כתב צוואה, בה מינה את אחד מקרוביו, עורך־הדין דשל להיות אפוטרופוס לילדיו, וביקש מאמו לדאוג לפרנציסקה. וכך דיווח הממונה עליו, איש הכמורה הבכיר וילקה, במארס 1849 :
“מאז הסתיו האחרון לקה במתח עצבים ובדלקת של המוח. תחילה נזקק לסיועם של עמיתיו בלבד, ואחר־כך היה עליהם למלא את כל תפקידיו. ודאי הייתי רואה חובה לעצמי לדווח על כך קודם־לכן. אלא שבמחצית הראשונה של התקופה היה צפוי שינוי לטובה במצבו מדי שבוע בשבוע, ואולם במחצית השנייה אירעה פתאום החמרה מסתורית והמחלה אובחנה עכשיו כ״התרככות של המוח״. ואף־על־פי־כן, אותה הטבה במצבו הייתה עדיין צפויה מדי שבוע בשבוע, לפי דעת הרופאים.
בן שלושים ושש בלבד היה כשמת, בשעות הבוקר המוקדמות של 30 ביולי 1849. ניתוח שלאחר המוות עתיד היה לגלות, שכרבע מכלל מוחו נפגע מן ה״ההתרככות”[ רונלד היימן: ניטשה – חיים של ביקורת עמ’ 38-9 מאנגלית יוסי מילוא “דביר” הוצאה לאור ]
במכתב שכתב ניטשה לג’אורג’ ברנדס – מלומד יהודי מקופנהגן. שגילה את ניטשה והחל להפיץ את תורתו, הוא התייחס, במסגרת מה שכינה “קורות-חיי” גם לענין מחלתו של אביו: וכך כתב לו במכתב מיום 10 באפריל 1888:
“אבי מת בגיל צעיר מאוד, ( באותו גיל שבו אני הייתי על סף מוות). גם כיום אני נאלץ להיות זהיר ביותר, ישנם מספר תנאים אקלימיים ומטאורולוגיים שאינני יכול לוותר עליהם. אין זה מבחירה, אלא זהו ההכרח שבגינו אני מעביר את הקיצים באובראנגדין ואת החורפים בריביירה… בסופו של דבר מחלתי הביאה לי תועלת עצומה: היא הרתיקה אותי, היא העניקה לי את האומץ לפנות בחזרה לעצמי. בנוסף, אם לשפוט על־פי האינסטינקטים שלי, אני חיה אמיצה, אפילו לוחמת : ההתנגדות הארוכה חידדה את הגאווה שלי. האם אני פילוסוף ? אבל מה זה חשוב …”
“פרידריך ניטשה, “הנה האיש, מכתבים” ליקט, ערך והקדים יעקב גולומב – תרגם יפתח הלרמן-כרמל ] בעמ’ 398]
על חייו של ניטשה לאחר מות אביו כותב רונלד היימן:
“הכול שיערו, שפריץ יצטרף לכנסייה, כמוהו כאביו ושני סביו וכרבים כל־כך מאבותיו לפניו. פרנציסקה נתנה לו שיעורי קריאה נוספים ודודתו רוזלי לימדה אותו לימודי דת. הוא היה ילד רציני למראה, בעל שער בלונדי ארוך עד כתפיו, ועיניים גדולות אכל קצרות־ראייה. כבר כגיל צעיר סבל מכאבי־ראש, אף־על־פי שפרנציסקה היתה מכינה לילדיה מזון בריא ביותר, עשיר בפירות, בירקות ובעמילן, אבל בלא הרבה בשר ובלי בירה ויין, שבימים ההם היו נוהגים לתת אותם גם לילדים. היא אף לא נתנה להם
מעולם תרופות כלשהן; במחלות טיפלה בעורת תהבושוח קרות, מקלחות וטיולים באוויר הצח.
פריץ [ כינוי החיבה לפרדריך – ו’] נשלח ללמוד בכית־ספר יסודי מפני שסבתו סברה, שייטיב להכיר את החברה אם יאלץ להיות בחברת ילדים ממעמדות נמוכים משלו. אבל הוא היה מבודד ואומלל. הנערים התגרו בו וכינו אותו : “כומר קטן”, אפשר, שהחגרויותיהם היו לו אימון ראשון למה שכינה לימים “כיבוש עצמי”. אם אין הוא יכול להתגבר על הנערים האחרים, לפחות יש בכוחו להתגבר באמצעות כוח הרצון על צידו החלש של טבעו שלו. ובתוך כך אולי יצליח להוכיח את עליונותו על האחרים, על־ידי שיתעלה למדרגה גבוהה יותר של התנהגות טובה….”
רונלד היימן :ניטשה “חיים של ביקורת” מאנגלית יוסי מילוא – דביר הוצאה לאור בעמ’ 40 ]
לאחר מותו של הפסטור קרל לודוויג ניטשה, פקדה את המשפחה טרדיה נוספת כאשר הבן הקטן יוזף מת בילדותו. המשפחה של פרנצסקה חייבת היתה להחזיר את דירת השרות שבכפר רוקן, לכנסיה כדי לאפשר לפסטור המחליף להכנס לדירה ולתפוס את מקומו של אביו של ניטשה.
בחודש אפריל 1850 עברה פרנצסקה, אימו של ניטשה לעיר נאומבורג, יחד עם בנה פריץ בן החמש, וביתה אליזבט ובנאומברג מצאו מקום מגורים יחד עם אימה ERDMUNDE ושתי אחיותיה [ הרווקות : אוגוסטה ורוזלי ] עיר בה היתה לפרנצסקה משפחה.
4. מעבר משפחת ניטשה לעיר נומבורג
בית משפחתה של פרנצסקה ניטשה בנאומבורג
המבנה המחופה זכוכית שמימין – הוא מרכז הדוקומנטציה המוקדש לפילוסוף פרידריך ניטשה שנבנה בסמוך לבית המשפחה
על חייו ותחושותיו בתחילת דרכו בנאומברג, כתב ניטשה בן ה-14 מעין דין וחשבון על חייו. הנה תרגום מה שכתב תחת הכותרת :
” חיי (1858)
ילדותי המוקדמת עברה בשקט וללא כל הפרעה ועטפה אותי בעדינות, כמו חלום מתוק. השלווה הכללית והשלווה המקיפים את ביתו של כומר הותירו את שורשיהם החזקים בתודעתי, כפי שמגלים בדרך כלל שהרושם הראשוני שהנשמה מקבלת לעולם אינו נשכח.
לפתע, עם זאת, השמיים החשיכו; אבי האהוב חלה קשה וקבוע, וכך, שלוותנו השקטה והזהובה, אושר משפחתי רגוע, הוחלפה בפחד ובמתח. לבסוף, לאחר תקופה ארוכה, קרה האירוע הנורא: אבי נפטר!
אפילו עכשיו, המחשבה על כך נוגעת עמוק וכואב בתוכי; באותה תקופה, לא הבנתי את חשיבותו של אירוע זה כפי שאני מבין עכשיו.
– כאשר עץ נשדד מכתרו, אז הוא נראה צחיח ועצוב. באדישות, ענפיו נשמטים ארצה; הציפורים עוזבות את הענפים הצחיחים וכל החיים נעלמים. והאם זה לא היה המצב גם במשפחתנו?
כל השמחה נעלמה; כאב ויגון תפסו את מקומם. – לאחר חצי שנה עזבנו את הכפר השליו, והייתי ללא אב, ללא בית.
נאומבורג הציעה לנו מקום מגורים; גם אלוהים שלח אהבה רבה בדרכנו לשם; אולם כל געגועיי חוזרים לבית אבי היקר, ועל כנפי געגוע ונוסטלגיה, אני עף לעתים קרובות למקום בו פרח אושרי הראשון.
בנאומבורג החל חלק חדש בחיי. כאן פגשתי וזכיתי בחבריי היקרים פ. וק., אשר הפכו את נאומבורג ליקרה לי לנצח, למרות שבמקום זה חוותה גם משפחתנו אסונות רבים; אך עדיין ניתן היה לזהות את ידו המבורכת של אלוהים.
לאחר שלמדתי כמה קורסי הכנה במכון, התקבלתי ל Domgymnasium Naumburg (בית ספר תיכון שליד הקתדרלה של נאומבורג – ו’ ). שם, מורים נאמנים שאפו ללא הרף להגדיל ולטפח את ידיעותינו. אולם, גם הקשר בין התלמידים והדאגה שלהם זה לזה הפכו את המוסד הזה ליקר ערך ויקר מאוד.
הרגשתי כאן די טוב ובוודאי הייתי נשאר כאן עד שאלך לאוניברסיטה, אלמלא חכמת האל הייתה מחליטה אחרת, שכן לפתע הוצעה לנו מלגה עבורי בבית הספר “פורטה, ובכן, גם האב שבשמיים הדריך והנהיג אותי לכאן.”
אנדרטה לכבודו של פרידריך ניטשה בכיכר העיר בנאומברג
על המהפך בחייו של פרידריך ניטשה שהתחולל בהיותו תלמיד במוסד החינוכי “פורטה” שליד העיר נאומבורג
המוסד החינוכי ב”פורטה” שליד נאומברג
נרחיב בפוסט הבא:
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ
..
_____________________________________
פוסטים בנושא ” ניטשה .Vs אלוהים”
_____________________________________
01. ניטשה .Vs אלוהים : 01. ילדות פרוטסטנטית בצל כנפי-הכנסיה ;
0.2 ניטשה .Vs אלוהים : הרהורי כפירה באלוהים ב”פורטה” המוסד החינוכי ברוח ההומניזם
03.1 ניטשה .Vs אלוהים “האיש המטורף”: “אלוהים מת: אנחנו הרגנוהו ! אתם ואני ! כולנו רוצחיו !!!” – מבוא ורקע
.
