אנה קרנינה – בלט בתיאטרון מרינסקי – בסימן הרכבת

תמונות ודימויים המבוססים על הרומאן רחב ההיקף של טולסטוי “אנה קרנינה” –  שהם מועברים למדיום הבלט.

אמצעים טכנסיים ופעלולי במה משוכללים, לרבות הקרנות על גבי מסכים, בליווי מוזיקה המתארת את נפשה המתלטת, חסרת המנוח והמלנכולית של אנה קרנינה, והכל בסימן הרכבת – היא סמל הגורל האכזר – הנוכחת לאורכה של כל היצירה.

בתמונה ביתית נראה סריוז’ה, בנה של אנה משחק בקטר צעצוע, ואימו נחרדת מהמחשבה על בנה. [ נבואה המגשימה את עצמה ? ]

תמונה ביתית – הבן משחק עם רכבת צעצוע

ועד לתמונת הסיום בו נטרפים חייה של אנה קרנינה – מגלגלי הרכבת.

האם אנה התאבדה או היתה זו תאונה בלבד ?

דומה שטולסטוי ביקש להשאיר גם את אקורד הסיום של חייה, בסימן חוסר הודאות, כשם שחלפו עליה חייה הקצרים:

הנה ציטוט מ”אנה קרנינה” עמ’  976-7 בתרגום נילי מירסקי:

“היא ביקשה ליפול אל מתחת לאמצע הקרון הראשון, שכבר קרב אליה. אבל התיק האדום, שהחלה להסירו מעל ידה עיכב בעדה, והיא איחרה את המועד: האמצע כבר היה ממנה והלאה. צריך היה לחכות לקרון השני. אחזה בה תחושה דומה לזו שהייתה מרגישה בעומדה לטבול במי הנהר, והיא הצטלבה. התנועה המורגלת הזו של התוויית אות הצלב עוררה בה שורה שלמה של זכרונות מימי נעוריה וילדותה, החשיכה שכיסתה מפניה הכל נקרעה פתאום, ולרגע נצבו לפניה החיים במלוא יפעת שמחותיהם שנגוזו.

אבל היא לא גרעה עין מגלגלי הקרון השני הקרב ובא. ובעצם הרגע שהאמצע שבין הגלגלים חלף אל מולה, השליכה מעליה את התיק האדום, ובעודה מכנסת את ראשה בין כתפיה נפלה על ידיה אל מתחת לקרון, ובתנועה קלה, כמבקשת לקום מיד, כרעה על ברכיה. ובו-ברגע נתקפה פלצות ממה שהיא עושה.

“איפה אני ? מה אני עושה ? למה ?”

היא רצתה לקום, להטיל עצמה אחורנית ; אבל משהו כביר ועצום חבט בלי רחמים על ראשה והתחיל גורר אותה בגבה. “אלוהים , סלח לי על הכל !” אמרה בהרגישה שהמאבק לא אפשרי עוד.

מוז’יק קטן-קומה היה עמל וטורח על הברזל, ממלמל משהו.

והנר, שלאורו קראה בספר המלא מצוקה כזבים יגון ורשע, התלקח פתאום באור עז ובהיר יותר מאי-פעם. האיר לפניה כל מה שהיה שרוי קודם בעלטה, ומיד נתהבהב, התחיל דועך, וכבה לנצח”

אנה קארנינה והרכבת – תמנת הסיום