פדריקו גרסיה לורקה - כבן 30 בא לניו-יורק

2.

בחודש יוני 1929, עזב לורקה את ספרד בדרכו לניו-יורק  כדי להחלים מהדכאון שהשתלט עליו  עקב כשלונות חיי האהבה ההומוסקואליים שלו. באופן פורמלי נסע ללמוד באוניברסיטת קולומביה. את סבלותיו ודכאונו מן העיר האכזרית הזו הותיר בסדרת שירים מורכבים וקשים שקובצו בספר: Poeta en Nueva York
שתורגם לעברית כ: “משורר בניו יורק” (תרגום רמי סערי, הוצאת כרמל, 1999)

לבד מדכאונו ולימודים, בהם לא התענין במיוחד, הרבה לורקה להופיע בכינוסים של דוברי ספרדית בעיר. בפברואר 1930 באו לניו יורק הטוררו המפורסם, ידידו של לורקה איגנסיו סאנצ’ז מחיאס עם אהובתו “לה ארגנטיניטה”.

ב 20 לפברואר הוזמן סאנצ’ז להרצות על נושא שהיה בר-סמכא בו: “מלחמות שוורים” , בפני קהל דובר ספרדית ב “אינסטיטוטו דה לס אספנייס”.

לורקה הוזמן לקדם את פני גיבורו. הנה דברים שאמר לקדם את פניו.
הנה נבואה מרה שתתגשם כעבור כ 5 שנים בסאנצ’ס, ותמצא פורקן אומנותי מרוכז ומזוכך כעבור כ 6 שנים כאשר יכתוב את “הקינה על איגנסיו סאנצ’ס מחיאס”,
ב20 בפברואר 1930 אומר לורקה:

“לוחם שוורים. גיבור. שעון. גיבור מוגבל במסגרת זמן מדוד, זמן של כמו מקצב מוסיקלי. גיבור מוגבל במסגרת צרה של חוקי אמנות ומסגרת צרה עוד יותר, של חוקי מחילה.
בדור האחרון המופלא של לוחמי שוורים שהעניקה לנו ספרד, לאיגנסיו סנצ’ס מחיאס נועד כס האמונה. חוסליטו היה האינטלגנציה הצרופה, התבונה ללא רבב. בלמונטה בעל ההשראה, הרעבון החשוף של טריאנה, המחליף את שמחת אור השמש באורו הירוק והדרמטי של הגז.
סנצ’ס מחיאס הוא האמונה, הרצון, האדם, הגיבור הטהור. האמן הנפלא, שהיה שחקן והביטוי לנסיונות הטהורים ביותר בדרמה הספרדית, גמר עם נעיצת החרב ושם פניו אל הספרות.

סאנצ’ס מכניע שור בזירה : “גמר עם נעיצת החרב ושם פניו אל הספרות”

בימים אלה הוא כותב לתאטרון. בשלב חדש זה של חייו אמנותו היא נועזת, פיוטית ורבת דמיון, ומצטיינת בטעם טוב ובחן סגנוני המסגירים את מוצאו האנדלוסי. המחזות של סנצ’ס מחיאס, כמו של אחרים המביאים איתם ערכים חדשים וטהורים, מעוררים כבוד ומביסים את הלינארסים והבנונטים, גיבורי הבורגנות הספרדית הסנצ’ופנסית המשמימה.

וכך איפוא בשמחה גדולה אני מעניק לך את הזכות לעלות על הזירה הזו בניו-יורק.

איגנסיו, הזירה היא שלך. ברכותי!
{ מתוך חלום וברונזה, תרגום רינה ליטווין עמ’ 411 }

בחרנו מתוך הטקסט הזה מילים [ שהדגשנו באדום ] , המוטמעות בטקסט , וכפי שילמד העתיד – היתה בהן מעין נבואה. נבואה-נוטפת דם, ומבשרת את המוות העומד לבוא:

“לוחם שוורים. גיבור. שעון. גיבור מוגבל במסגרת זמן מדוד, זמן של כמו  מקצב מוסיקלי….”

____________________