ליאונרדו והאדם הויטרוביאני
1 ביוני, 2010ליאונרדו
והאדם הוויטרוביאני
1.
ליאונרדו נולד ביום 15.4.1452 בכפר קטן ושמו וינצ’י המרוחק כ 25 ק”מ מפירנצה מכאן שמו – ליאונרדו מ-וינצ’י. ליאונרדו נולד כילד “לא חוקי” לאמו, ששמה אינו מוכר ולאביו Ser Piero . האב, שהיה נוטריון, עשה חייל בפירנצה בירתה התרבותית והכלכלית של טוסקנה. ליאונרדו ידוע לכל כאיש-אשכולות. תל אביב, שכיבדה אותו גם היא ברחוב על שמו הכתירה אותו, בשלט הרחוב: “גאון אמני הרינסאנס באיטליה”.
2.
ליאונרדו שלח ידו בעיסוקים מגוונים ורבים. לכאורה אין קשר בינהם. לצד חקירותיו בתופעות האדם והטבע, המצאות ותכנונים רבים עסק גם בציור. פרסומו בא לו כאחד מהציירים הבולטים ברנסאנס האיטלקי.
3.
למרות שאביו היה נוטריון ומגון עיסוקיו של ליאונרדו היה רב – לא נותרו בידינו עדויות על עיסוק שעסק ליאונרדו במקצועו של אביו — ליבו הלך אחר ענינים אחרים הרי גורל וחובקי עולם,,,
4.
האדם הויטרוביאני
רישום זה (מידותיו 3.34 על 5.42 ס”מ) הנמצא כיום במוזיאון האקדמיה בונציה, צוייר בשנת 1485 בערך. זהו אחד מהרישומים והשרטוטים הרבים שערך ליאונרדו לעצמו. אלה מכונסים במעין יומן רעיונות ועבודות שפורסם כ:
The Notebookss of Leonardo
ברישום זה מתיחס ליאונרדו לארכיטקט רומי, בן המאה הראשונה לספירה ושמו ויטרוביוס ולחיבורו “על הארכיטקטורה”. כאיש רנסנס (תחיה והחייאה של תרבות יון ורומי), אך טבעי היה כי ליאונרדו ימצא ענין בספר זה.
ויטרוביוס כותב:
“תכנונו של מקדש מבוסס על סימטריה, ועל האדריכל להיצמד אל עקרונותיה בדייקנות. אלה נובעים מתוך פרופורציה, המכונה ביוונית ‘אנלוגיה’.
פרופורציה הינה היחס שבין מידותיהם של מרכיבים של יצירה שלמה, והיחס שבין כל המכלול לבין מרכיב אחד שנבחר לשמש מודול. מכאן נובע עקרון הסימטריה.
ללא סימטריה ופרופורציה לא יתקיימו עקרונות לתכנונם של מקדשים. כלומר לא יתקיימו יחסים מדויקים בין מרכיביהם, בדומה לאלה שבמבנה גופו של אדם”
למדנו, כי ארכיטקט רומי, בן מאה הראשונה, המבקש לתמוך טיעוניו בענין העקרונות הארכיטקטוניים לבנייתם של מקדשים – נזקק ל … מבנה גופו של האדם, וליחס המתקיים בין אבריו השונים.
5.
ויטרוביוס מתעמק באותם יחסים, בין אברי הגוף השונים והתייחסותם אל הגוף השלם. הוא מבטא יחסים אלה בנוסחאות מספריות השואפות אל הדיוק:
“לגוף האדם נתן הטבע צורה שבה: ממרכז החזה עד לשיא הקודקוד – רבע האמה – רבע רוחב החזה – גם כן רבע ליתר האיברים יש מידות פרופורציוניות דומות, והשימוש שנעשה בהם בידי הציירים והפסלים מפורסמים של ימים עברו, הביאם לידי הצטיינות רבה ומופלגת.”
6.
לא נותרו רישומים או שרטוטים מספרו של ויטרוביוס, בן המאה הראשונה לספירה; ספרו ימתין איפה עוד כאלף וחמש מאות שנה, עד אשר יבוא אמן הרנסנס, ליאונרדו דה-וינצ’י ויעצב את רעיונותיו של ויטרוביוס וירשום אותם ברישום, שיהפף להיות מן המפורסמים ברישומיו של ליאונרדו, והפך ברבות השנים סימלן של חברות רבות והוא מככב במקומות שוני בעולם. זהו הרישום של : “האדם הויטרוביאני” או “האדם לפי ויטרוביוס” בכתב ידו המיוחד, הכתוב בשיטל “כתיבת-ראי”, כלומר הכתוב נקרא כאילו מונח לידו ראי ובו משתקף ומתהפך הכתוב – רושם ליאונרדו דה וינצ’י :
“ויטרוביוס הארכיטקט, אומר בעבודתו De Architectura כי במידות של גוף האדם מתחלקות על ידי הטבע כדלקמן:
ארבע אצבעות יוצרות כף-יד אחת [palm]
ארבע כפות-יד יוצרות רגל אחת [foot] ;
שש כפות-יד יוצרות אמה [cubit]
ארבע אמות יוצרות גובה אדם [ Man’s Height ] ;
אמות יוצרות צעד [pace];
ארבעים ושתים כפות ידיים יוצרות קומת אדם.
ובמידות אלה הוא השתמש בבנינים שבנה.
7.
ליאונרדו ממשיך ובודק את שאר אברי הגוף; ואת היחסים המספריים והגיאומטריים הנוצרים בין איבר למשנהו:
“הרוחב המקסימלי של הכתפיים שוה לרבע מהגובה מלוא כף היד שוה לעשירית הגובה אבר-המין מתחיל במרכז האדם. כל חלק מן השלם חייב להיות בפרופורציה לשלם אותם דברים חלים וישימים על כל בעלי החיים ועל הצמחים”
8.
ליאונרדו משרטט עתה את הריבוע ואת המעגל החוסמים את גופו של אדם:
“אם תפתח את רגליך עד כדי הנמכת גובהך ב 41 / 1 ותפשוט ותרים את זרועותיך כך שהאצבעות האמצעיות של ידך תהינה בגובה אחד עם הראש, עליך לדעת כי הטבור [ navel ] יהיה מרכז של מעגל אשר הזרועות הפרושות נוגעות בהיקפו [circumference ] והשטח שבין הרגליים יצור משולש שווה צלעות [ equilateral ]המרווח בין ידיו הפשוטות של אדם זהות לגובהו ויוצרות לכן ריבוע.”
ליאונרדו מפליג במסקנתו וכותב:
“מן הציורים המשרתים את העין, האצילי בחושים, עולה הרמוניה של פרופורציה כשם שמגוון קולות שונים, המתאחדים לכלל שירה בו-זמנית, יוצרים הרמוניות פרופורציוניות המעניקות לחוש השמיעה אותו סיפוק המותיר את המאזין רתוק בחבלי קסם והערצה כאילו היה נתון בעלפון חושים. ואולם, ההשפעה של הפרופורציות היפות של פני – מלאך בציור, הינה רבה יותר, שהרי פרופורציות אלה יוצרות הרמוניה כה תואמת, המגיעה אל העין באופן סימולטני, כשם שצליל של מוזיקה משפיע על האוזן. ואם הרמוניה יפהפיה זו תוצג לאוהב שיופיה של אהובתו תיפרס לפניו, ישאר אותו אוהב, שבוי בקסמיה של אהובתו ובהארה ובאושר ללא שיעור, וללא השוואה לכל ריגוש אחר”
9.
סוד חיוכה המסתורי של המונה-ליזה , לא פוענך עד היום, אך היופי הקורן מן התמונה המפורסמת, יכול להסביר משהו מהרהוריו של ליאונרדו, בדבר ריגושיו של האוהב, שמצאו ביטויים גם בקטע שצוטט לעיל.
את הקשר המיוחד שבין ליאונרדו והגברת המופיעה בציור ניסה לפענח מעריץ אחד ואת הסברו (?) המיוחד אנו מביאים בקישור זה.
עד כאן ויטרוביוס ועד כאן ליאונרדו.
10.
ומה למדנו ממנו?
ויטרוביוס נזקק, לגוף האדם, כדי לשכנע בענין שלכאורה כלל אינו קשור:
הדרכים הנאותות לבניית מקדש. ליאונרדו מגייס את הקולות המתמזגים להרמוניה, כדי לשכנע בכוחו של הציור לרגש.
11.
ללמדך, כי הקשר בין דברים, בין המלה לסימן ולמסומן, יכול להיות עקיף, אסוציאטיבי, פנימי, אישי, מבטא את מאוייו של יוצר הקשר, יותר מאשר את הקשר עצמו
כגון הקשר בביטוי “בוחן כליות” ו – “לב” …
12.
ועל כן — והקשר ??
– אם בכלל נחוץ קשר הוא קשר של רמז; קשר שיש בו זיק של אסוציאציה; ניצוץ של ריחוף, הקשר אינו חד-משמעי; אינו חד-כיווני אינו חד-כתער ובאחת אינו חד ויתכן שכלל אינו. אך הקשר אינו שקר ; אינו מקסם-סתם של מלים אינו רק שכבה של דימויים.
אם קיים קשר בין התלוי-והחבל, בין הדלי והבאר בין האקדח במערכה הראשונה והרצח במערכה השלישית, במחזותיו של צ’כוב; בין המים והאש בין הים והכחול בין אדם ואדמה ובין אדם ומקדש בין ציור למוזיקה “ארכיטקטורה היא מוזיקה שקפאה,” כתב מי שכתב. אל קשר כזה שהוא יותר הקשר אנו מכוונים ב”מילים” שלנו.
—————————–
