.

ליד הציור  DIE INSLE DER TOTEN

בגלריה הגרמנית – בהרמיטאג’ [ 20-7-2013]

יש ומראה נצרב בתודעה וקובע לעצמו מושב-של-קבע; שם הוא מסתתר בין נקיקי הזכרון עד לרגע בו ניצוץ של אור יאיר עליו ויעירו מתנומתו, ואז יבליח ויפרוץ לעולם של הוויה.

והנה : בבוא היום, ואף שהבל-המעש ושיגרון-השיגרה, נושפים בעורפך, ואם בחשכת הליל, וחרדה קיומית רודפת אותך במהלך חלום-מסוייט, תמונות-עבר חוזרות ומציפות את ישותך- אתה תוהה:

מה הזניקן הלום, ועל שום מה ?

על שום מה ניגלו-פתע, ומדוע נמוגו כהרף עין ?

ועד שתנסה לעמוד על קנקנה של הופעתו הסעורה והבלתי מתוזמנת של אותו שביב, זקיק-זכרון, הבהוב, הבלחה – כבר ימוג ויעלם וישקע לתהום הנשיה, ותדע כי התפרצות זו של הזכרון הלא רצוני, המקרי, האקראי, המופיע שלא כבקשר-הגורדי של סיבה ומסובב [ כדרכן של התכתבויות ספרותיות או אלוזיות שיריות ] – נותר סמוי וחידתי, ויוותר עלום בחביונו החשך.

אך יקרה כי מפגש-פתאום, ארוע אקראי שלא תוזמן, יצית את זכר אותה תמונה, ובת דמותה שלפתע תחשף לממשותה – תגלה לך, את זכרה הבהיר המלא והממשי של זו ששכנה לה מבויישת, כאבן שאין לה הופכין, מטבע חסרת שימוש, בין כפלי הזכרון – עד להתיצבותה המלאה בפניך במלוא הדרה ובמלוא נוכחותה – ועתה אינך יכול לדחוק אותה לפינה אלה היא כבר נוכחת ומשתלטת על תודעתך.

חוויה מעין זו, חוייתי, באחד ממסדרונותיו האין-סופיים של מוזיאון ההרמיטאג’, שסבך אולמות התצוגה הרבים-מנשוא ופיתולי המזדרונות המתפצלים מהם כמו שבילים בגן-שאין-לו סוף, מביאים עליך את הסחרחרה והבילבולת, ששיטוט מקרי, לא מתוכנן, מוליך אותך מצייר לתקופה ומסגנון לחבל-ארץ, וסביבך קבוצות קבוצות, אגודות אגודות של מביטים כמוך, מסוחררים מן השפע הבלתי נגמר הזה, של בדים, צבעי צבעים ומסגרות זהב נוגות ומפוארות.

וכך במהלך שיטוט של כה וכה, במה שמכונה המוזיאון בעל האוסף הגדול בעולם, האוצר למעלה ממליון ציורים בני כל התקופות, נקלעתי, נמלט מקבוצות מודרכות המאזינות בעינים מתגלגלות להסברן של מדריכות -יודעות-כל, המבדלות את קבוצתן לקבוצה אחרת בדגלון שבידן, והן משדרות דרך מיקרופון התלוי להן כזרבובית מול פיהן את דבריהן לאוזניות של חברי קבוצתן, אל מסדרון אחד המתהדר להיות “הגלריה לאמנות גרמנית” – וכך מצאתי עצמי ניצב, מול ציור הזוהר באופל המיסתורין שלו – העונה לכיתוב DIE INSLE DER TOTEN באותיות גרמניות מובהקות לאמור “אי המתים” – שזווג כאן, שלא בטובתו כחלק מהאוסף הגרמני של המוזיאון – שכולל ציירים גרמניים מובהקים כמו לוקאס קראנאך הצעיר והזקן, הולביין, ואפילו קאספר דוד פרידריך, מאבות הרומנטיציזם הגרמני.

 זה הציור שאני ניצב לידו בהרמיטאג’ שבסנקט-פטרסבורג, ביום 20 ליולי 2013 – המוצג בראש פוסט זה .

 

 

♦

מפגש בלתי צפוי זה, מפתיע ולחלוטין לא מתוכנן, הוליך אותי באחת כ-10 שנים אחורנית במנהרת הזמן, למועד בו נחשפתי לראשונה לציור פרי מכחולו של הצייר השוויצרי ארנולד בוקלין [ Arnold Bocklin 1827-1901], במהלך שיטוט במוזיאון לאומנות בעיר לייפציג בגרמניה, מפגש שזכרתי כי הונצח בתצלום, מיום 22.4.2003, תצלום שיגעתי וגם מצאתי, עם שובי לביתי, ואני מציגו בזאת:

 

 

♦

 

בעומדי שם, באחד מאולמות התצוגה בהרמיטאג’, לנוכח הציור – זכרתי במעורפל כי נחשפתי בעבר לרפרודוקציות של גירסאות אחדות של אותו ציור – אלא ששם, בעודי מנסה לעקוב אחר משיכות הצבע המעודנות של הצייר במפגש בין הסלע ובין המים, לא הצלחתי להזכר בפרטי ריבוי הגירסאות של “אי המתים” והנחתי לענין זה עד לשובי לביתי, מ”הבירה הצפונית”.

 

 

 

♦ ♦

 

ארנולד בוקלין, נולד בעיר באזל שבשוויץ ב 16 באוקטובר 1827.

בשנת 1846 החל בוקלין את לימודי הציור שלו באקדמיה לאומנויות בדיסלדורף שבגרמניה.

 

ארנולד בוקלין – דיוקן עצמי בתחילת דרכו כצייר

 

עד מהרה נתגלה כתלמיד מוכשר ולכן שלחוהו מוריו, כמיטב מסורת הציור אז, להתאמן בהעתקתם של גדולי הציור ההולנדי והפלמי. משם עבר לפאריז והמשיך במלאכת העתקת ציורי גדולי הציירים – בגלריה של הלובר. עיסוק סזיפי זה יניב לימים את פירותיו בטכניקה הציור המיוחדת שפיתח בוקלין, כצייר בוגר ובשל.

בשנת 1850 עבר בוקלין לרומא והחל לספוג את נופיה של איטליה ואת עתיקותיה ואלה הפכו להיות נושאי הציור העיקריים שילוו אותו בהמשך הקריירה שלו.

בשנת 1853 נשא לאשה את אנג’לה רוזה לורנצה פאסקוצ’י:

 

 

אנג’לה בוקלין – 1854

 

– דבר המעיד מצד עצמו, על הקשר העמוק שנוצר בינו ובין איטליה שנופיה החלו תופסים חלק גדל והולך בציוריו.

ואכן, אם עוקבים אחר התפתחותו כצייר ניתן להצביע על כך כי הוא ראה עצמו כצייר של נופים מצד אחד ושל סיטואציות המתארות סצינות שמקורן בדמויות מן המיתולוגיה היוונית-רומית. מענין לציין את מיעוטם הבולט של ציורים בהם מוצגים נושאים מהברית הישנה או החדשה.

את הסיור הקצר בהתפתחות ציוריו אתחיל בציור שצוייר בשנת 1849 – המציג “חורבות באור ירח” שרוח של מיסתורין ועגמומיות שורה עליו. המשיכה, שתגבר עם השנים להצגת מבנים חרבים – מודגשת כבר בתחילת דרכו. מה שניתן לאמר על ציור זה שהנוף הנשקף ממנו הוא עדיין נוף-אירופאי – המבנה החרב שוכן לא הרחק מהים או מחופו של אגם, והעננים התלויים מעליו מבשרים את הסערה שתתרגש עוד מעט.

 

חורבות באור הירח – 1849 

הציור הבא שאני מציג בזאת צוייר בשנת 1864 – ושינויי הנוף – הפיזי והנפשי שעבר בוקלין ניכרים בו. ה”וילה ליד הים” המצויירת כאן, מצויירת בנוף אופיני לאיטליה, הצמחיה היא צמחיה ים תיכונית, הוילה היא מבנה הבנוי בסגנון קלאסי עם עמודים ופסלים המעלים בדמיון וילה בסגנון ניאו-קלאסי המודגשת בצבעים בהירים. ציור זה מציג את התמורה שחלה בבוקלין כאשר עבר לאיטליה ובפועל הפך והיה לצייר נופים איטלקיים אופיניים.

וילה ליד הים 1864 

 .

אהבתו של בוקלין לנופי איטליה, לצמחיה האופיינית לאיזור בו חי ולנופים מהם הושפע – תמצא ביטויה בחזרתו של בוקלין לנושאים האהובים עליו: כמו בציור “וילה ליד הים” שצוייר בין השנים 1871-4 ונראה כוואריאציה או חזרה לנושא של הציור הקודם:  המבנה [ הוילה ] שלחופו של הים, העצים הגבוהים [ מכאן ואילך ימשיכו הברושים להזדקר בציוריו ] והצבעים יהפכו חמים יותר. יחד עם זאת – ויתכן כניגוד לנוף הפיזי – לא תעלם מהציורים הדמות הבודדה שתזכיר את נושא הבדידות וההרהורים שבוקלין חוזר ומציב כמראה לעיני הצופה.

 וילה ליד הים 1871-4

 .

נושא זה של “וילה ליד הים” יחזור על עצמו בציור נוסף שצוייר בשנת 1878 – הפעם הקוים ברורים יותר המבנה מוצג בצורה ריאליסטית יותר, עצי הברוש הגבוהים הסוככים עליו נעים ברוח הקלה – והדמות הבודדה – המהרהרת והמלנכולית של האשה המצפה, לא נעדרת גם מתמונה זו אלא שכאן היא ניצבת ליד מבנים עתיקים העומדים בשיממונם ובחורבנם שנים רבות והרוח והמים נתנו אותותיהם בלבנים האדומות השרופות – רמז לעתיקות מהתקופה הרומאית תקופה בה שימשו לבניי-טרה-קוטה שרופות כחומר הבניה חשוב.

וילה ליד הים – 1878

 .

צעד נוסף את עבר מה שיאפיין את בוקלין כצייר בוגר – הצגת ברושים – וצמחיה בכלל – וכן מבנים חרבים על רקע שמיים דרמטיים – כמו בציור זה המכונה “חורבות ליד הים” משנת 1881 – לא כציור נוף כשלעצמו אלא כנושא מסרים אחרים כאלה שמעבר לאובייקטים המופיעים בציור – כלומר אל עבר סגנון ה”ציור הסימבוליסטי” – מופיעות בציור זה שצוייר במקביל לציור “אי המתים” [ גירסה ראשונה וגירסה שניה , עליהם נרחיב להלן ]. קיימים כמה וכמה מוטיבים החוזרים בשני הציורים. החורבות המוצגות כמזבח עגול – השוכן ליד הים עד כי המים מגיעים עד ליסודותיו, הברושים הנטועים במרכזו של ה”מזבח” אוירת הנכאים שהשמים הקודרים משרים . כל אלה מעבירים ציור זה מהיותו “ציור של נוף” ליצירה בעלת מסרים ואיכויות שמעבר לכך.

חורבות ליד הים – 1881 

 .

בציורים נוספים שצויירו באותה תקופה חוזרים המוטיבים הקודמים – והם נראים כמעין ואריאציות על הציור הקודם: חורבות ליד הים, ברושים מתנועעים ברוח, שמים קודרים למרות קרני השמש המצהיבות עדיין על קירות המבנה – ולא נעדרת כאן כמובן גם להקת העורבים הטסה מעל החורבות. כאשר עורבים מצוירים בדרך כלל ליד מתים וקברים, כציפורים שחורות העטות לנקר את הבשר מהגופות שהושארו בשדה.

חורבות ליד הים – 1881

.

בציור הבא, יחליפו את העורבים הרבים נשרים הדואים וממתינים לטרפם.

 

 חורבות טירה עם נשרים

.

אסיים מסע קצר זה בין דוגמאות לציורי הנוף של ארנולד בוקלין בציור שכונה “פרומתיאוס” – שצוייר בשנת 1883 – במקביל לציור הגירסה השלישית של אי המתים – וגם בו ניכר ה”מזבח” העגול בדמות סלעים נישאים המוקפים בימימי הים המגיעים עד לבסיס האבן של הסלע.

פרומתיאוס – 1883 

♦

 

בשנת 1873 הנציח את עצמו ארנולד בוקלין בדיוקן עצמי – ודמותו דמות של איטלקי פלורנטיני – בדומה לגיבורי הרנסנס שראה בגלריות פירנצה.

 

 

♦

 

סיפורו הציור המכונה “אי המתים”

 

1.    “אי המתים” הגירסה הראשונה – צוירה במאי 1880

         [ כיום נמצאת בבאזל ]

 

הגירסה הראשונה של הציור המוכר כיום בשם “אי המתים” צויירה בעת שהותו של הצייר ארנולד בוקלין בפירנצה.

 

גירסה ראשונה- באזל 1880

 

הציור צוייר במקורו לפי הזמנת הפטרון שלו. בעת שהציור היה בתהליך איטי של עבודה על הכן בסטודיו של בוקלין בפירנצה. הוא זכה לביקורה של אלמנה צעירה שהתאלמנה מבעלה, איש הכספים ד”ר גורג’ ברנה, בסמוך לאחר חתונתם. האלמנה באה במטרה להזמין מבוקלין ציור. לאחר שסיפרה לו על בדידותה הרבה לאור הסתלקותו של בעלה, הציע לה בוקלין כי יצייר עבורה ציור עליז ואופטימי כגון פסטיבל אביב עם ילדים מרקדים או נושא דומה לכך. אך האלמנה – גב’  Marie Berna שראתה בסטודיו של בוקליין על הכן את הציור שיוודע לימים כ”אי המתים” והרושם שעשה עליה הציור הלא מוגמר היה חזק והיא ביקשה כי הציור שיצייר לה יהיה של “נוף עליו יכול אדם לחלום”.

 

2.   “אי המתים” הגירסה השניה – צוירה ביוני שנת  1880

[ כיום נמצאת בניו יורק ]

 

בוקלין נעתר לבקשתה והכין עותק נוסף של הציור שהוא כינה אותו : (“Die Gräberinsel (“Tomb Island כלומר “אי-הקברים”. שהעבודה עליו היתה אז בעיצומה והוסיף,  הפעם כשהציור מצוייר בצבעי שמן על לוח עץ –  בפועל לשני הציורים –  את הסירה המתקרבת אל האי  (שכבר היה מצוייר) ועליו ארון המתים עם המלווה המסתורי שלו ועם החותר המוליך את הסירה במשוטיה.

 הסירה עם ארון המתים הדמות המיסתורית והחותר בשתי הגירסאות

 שני הציורים, דומים באופיים ובאווירה המיסתורית העולה מהם, כאשר הקומפוזיציה שלהם דומה, אף שניכרים הבדלים אחדים בין שתי התמונות. הסתיימו וכאשר הסתיימה העבודה ובוקלין פגש שנית את המזמינה והציג לה את הציור שהזמינה – היא הגירסה השניה – זו המצויה כיום בניו יורק אמר לה: “ביקשת ציור של חלום. הנה לך ציור שההשפעה שלו כה חרישית עד כי אדם ייחרד ( startled  ) אם ישמע לפתע נקישה על הדלת” 

 כאשר ראתה אלמנה את הציור עם תוספת הספינה ועליה דמות החותר ודמות המלווה בלבן את ארון המתים למנוחת עולמים – פירשה זו האלמנה כהענות של בוקלין להזמנתה וכאילו הציור מתאר את דרכו האחרונה אל מנוחת עולמים של הבעל האהוב שנפטר בטרם עת.

 

3.   “אי המתים” הגירסה השלישית צוירה ביוני שנת  1883

        [ כיום נמצאת בברלין ]

 

 

גירסה שלישית צויירה ב 1883 כיום בברלין

גירסה שלישית זו הוצעה במכירה פומבית שנערכה בשנת 1933 למכירה ומי שרכש אותה היה אדולף היטלר, שראה עצמו כמעריץ גדול של ארנולד בוקלין אותו “סיווג” כצייר ארי. היטלר היה גאה מאוד ברכישה זו ותלה את התמונה בלישכה שלו בברלין.

מתמונה שצולמה ביום 8.11.1940 בה נראה היטלר בפגישה עם מולוטוב, שר החוץ הרוסי, נראית על הקיר תמונה :

תצלום מיום 8.11.1940 היטלר מארח את מולוטוב בליכתו ותמונת בוקלין על הקיר

.

התצלום הנ”ל הינו תצלום מטושטש וקשה להבחין בו בפרטי הציור שעל הקיר, ולנוכח ההבדלים המועטים את המשמעותיים הקימים בין הגירסאות השונות של הציור ביצעתי נסיון להשואת הגירסה השלישית של הציור אל מול הגדלה בפרופורציות מתאימות של הקטע מהתצלום מיום 8.11.1940 . מתחתי קיום אדומים כדי להראות כי שלושה כתמים לבנים הניכרים היטב בתצלום מופיעים באותם מקומות בתצלום ובתמונה בגירסה השלישית.

 השוואת הגירסה השלישית של בוקלין עם התצלום מהלשכה של היטלר בברלין.

 

 

 

 

4.   “אי המתים” הגירסה הרביעית  צוירה ביוני שנת  1884

        [ הציור הושמד במהלך מלחמת העולם השניה ]

כל מה ששרד מהגירסה הרביעית של הציור שצייר בוקלין הוא תצלום בשחור-לבן של התמונה שהיתה שייכת לאוסף של התעשיין הגרמני טיססן. הציור נשרף כתוצאה מאחת מההפצצות של בנות הברית, וזה התצלום של התמונה כפישצולם לפני המלחמה.

 

תצלום בשחור לבן של הציור של גירסה 4 שהלך לאיבוד בלחמת העולם השניה

.

 

 

“אי המתים” הגירסה החמישית צוירה ביוני שנת  1886

 [ כיום נמצאת בעיר לייפציג בגרמניה] 

הגירסה הנוספת של הציור הנחשבת כגירסה מס’ 5 צוירה על ידי בוקלין בשנת 1886 והיא נמצאת כיום במוזיאון לאומנות בלייפציג שבגרמניה.

 

גירסה מס’ 5 של הציור משנת 1886 – לייפציג גרמניה.

♦

 

הגירסה שבהרמיטאג’

לפי מחקר זה שערכתי – והמקובל על כל החוקרים של ציוריו של ארנולד בוקלין – בוקלין עצמו צייר רק 5 גירסאות של הציור כפי שהן מובאות לעיל.

כסיימתי את המחקר הקטן הזה, התלחתי לבדוק בעין בוחנת יותר את הציור שכה הרשים אותי בביקורי בהרמטאג. ניסיתי לדלות מתוך אתר האינטרנט של מוזיאון ההרמיטאג’ פרטים על הציור הזה – ולא הצלחתי למצוא עליו פרטים. ברשת כמעט ואין איזכורים שלו והאיזכור המשמעותי היחידי שגיליתי ברשת שלו הוא הקישור הבא שהוא אתר של צלם שביקר בסנקט פטרסבורג ומציג מבחר של תצלומים שצילם בעיר ובינהם גם כצה תצלומים ברורים של ציורים המצויים בהרמיטאג ובין השאר תצלום של הציור הזה – כאשר הצלם מציין כי הציור צוייר על ידי Arnold and Carlo Bocklin

הציור של ארנולד וקרלו בוקלין – ההרמיטאג’

 ואכן, לאחר שהוסבה תשומת ליבי לעובדה זו חזרתי ובדקתי את סידרת הצילומים שצילמתי שם בהרמיטאג’ וגילי תצלום אחד בו צילמתי את הזיהוי של הציור כפי שתלוי ליד הציור ואני מביאו בזאצ:

ארנולד וקרלו בוקלין – בהמיטאג’

 הנה הפתרון לתעלומה:

ארנולד בוקלין צייר 5 גירסאות של הציור המכונה “אי המתים” בנו קרלו בוקלין עסק גם הוא בציור והתפרנס, בין השאר, מביצוע העתקות אומנותיות של ציורי אביו. אחד העותקים הללו – מעשה ידיו של הבן קרלו הגיע להרמיטאג – כפי שמצויין עליו – כחלק מאוסף פרטי.

 ♦

ציורו של בוקליין היה לציור רב השפעה הן בתחום הציור והדיו הגיעו גם לספרות ואף שימש השראה לכמה קומפוזיטורים שהלחינו יצירות בהשפעת הציור של בוקלין.

____________________

על משמעויותיו של הציור ועל השפעותיו של הציור ביחוד בתחום המוזיקה בפוסט נוסף הנמצא בשלבי הכנה.

 

__________________________