1/4 ואגנר/הריינגולד – [1] מיתוס ה”מיתוסים”
1 בספטמבר, 2012
תחריט של Theodor Pixis משנת 1869 – המתאר את גיבורי הריינגולד
רבים נוטים ליחס את “סיפור-העלילה” של יצירתו רבת ההיקף של ואגנר Der Ring des Nibelungen ובתרגום לעברית “הטבעת של הניבלונג” [ ובקיצור “הרינג” או “הטבעת” ] למקורות מן המיתולוגיות הנורדיות והטבטוניות – מהן שאב ואגנר את חומר הגלם ממנו פיתח את סיפורי העלילה להן הלחין את המוזיקה שלו.
אכן, כאשר נעקוב אחר סיפור העלילה של כל אחת מהאופרות המרכיבות את מכלול ה”טבעת” [“הטטרה-לוגיה] :
הריינגולד Das Rheingold [ זהב הריין ] המשמשת כפתיחה – ומושמעת ברצף אחד בלא הפסקות
הוואלקירה – Die Walkure – הערב הראשון של הפסטיבל
זיגפריד – Siegfried הערב השני של הפסטיבל
דמדומי האלים – Gotterdamerung – דמדומי האלים – הערב המסיים של הפסטיבל
הדבר הראשון שיזדקר לנגד עיננו יהיו סיפורי אגדה מיתיים שמקורם בעלילותיהם הדמיוניות של אלים ויצורים אחרים, בעלי אופי מיתולוגי קדמון – שמקורותיו צפוניים, נורדים וטבטוניים.
מה שמחזק רושם זה היא העובדה כי סיפורי העלילה המסופרים בארבע דרמות מוזיקאליות אלה אכן מספרות את עלילותיהם ומעליליהם של דמויות שהן ברובן דמויות בלתי טבעיות, “על-אנושיות” ו”אל-אנושיות” ובינהן: נימפות [ בנות-הריין ] , גמדים, [הניבלונגים] ענקים [ האחים פאפנר ופאסולט ] מפלצות [ אלברייך המתגלגל בדמותו של דרקון מזרה אימים ] אלים ואלות [ ווטאן ופריקה ] ואלקירות, ומעט מאוד בני אנוש, שגם התנהגויותיהם מוזרות אם לא משונות.
הסיפור מתחיל ב”ריינגולד” בו אנו פוגשים לראשונה את שלושת בנות הריין שהן נימפות [ חלקן דמות אנוש וחלקן דמות דג ] השומרות על הזהב, בצורתו הטבעית, ואת אלבריך [ שהוא גמד בן גזע הניבלונגים – שוכני המעמקים] אשר גונב מבנות הריין את הזהב, ויוצק ממנו טבעת שתעניק לו שלטון ללא מיצרים על העולם, ולאחר מכן נפגוש שני ענקים: האחים פאפנר ופטסולט שהבטיחו לאבי האלים ווטאן לבנות עבורו טירה רבת רושם – היא הוואלהלה, ועוד אלים ככהנה וכהנה , עד כי ניטה להאמין כי אכן אגדה מימי קדם מספר לנו כאן ואגנר…
אך, לצד ראיה פשוטה [ ונוסיף – פשטנית ] זו של סיפוריו של ואגנר קמו חוקרים אחדים והסירו מעל היצירה את הילת המיתוס והוכיחו כי חלקים חשובים מהיסודות הסיפוריים שב”ריינגולד” הם פרי דמיונו היוצר של ואגנר ואינם מופיעים באף אחד מהמקורות המיתולוגיים הספרותיים ששימשו אותו בבואו לכתוב את היצירה.
לפי מחקרים אלה האמונה הרווחת אצל רבים כי ואגנר רק חיבר מוזיקה למיתוסים קיימים, אותם רק “עיבד” – היא עצמה אינה אלא מיתוס ה”מיתוסים”
אכן אין ספק כי מקורות ההשראה וחומר הבסיסי שעמד לרשות ואגנר לרקיחת סיפורי-הרינג, מבוסס על מקורות מן המיתולוגיה הטבטונית.
“Teutonic” חשוב לציין – אינו מתיחס ל”גזע” מסויים, אלא לייחוד לשוני המאחד את קבוצות העמים שמקורותיה של שפתם מן השפות ההינדו-אירופאיות והוא כולל את השפות : האיסלנדית, הנורבגית, השוודית, הדנית, הפינית, ההולנדית, הפלמית, הגרמנית והאנגלית ;
את הליברית לאופרות שברינג כתב ואגנר בשפה גרמנית ספרותית עתיקה [ המכונה STABREIN ] שפה בהן נכתבו חלק מהיצירות ששימשו לו מקור השראה.
ואלה המקורות הספרותיים העיקריים שבהם מצא ואגנר את החומרים לחיבור עלילות “טבעתו של הניבלונג”:
DAS NIEBELUNGLIED .1.
“שירת הניבלונגים”- טקסט אנונימי מהמאה ה 12 שחובר באוסטריה – הכתוב בגרמנית גבוהה;
THIDRIKS SAGA OF BERN .2
סיפור אנונימי בפרוזה המבוסס על חומרים גרמניים, שקובץ בנורווגיה בשנים 1260-70 – טקסט זה אינו עוסק באלים אלה בגיבורים גרמניים ובינהם זיגפריד ;
POETIC EDDA .3
קובץ שירים אנונימי שקובץ בסקנדינביה ובאיסלנד [ שהיתה אז מושבה נורווגית ] בשנים 1150-1270 המספרים את עלילות האלים וגיבורים שונים ובינהם זיגפריד [ בשמו הנורדי SIGURD בנו של SIEGMUND
VOLSUNGA SAGA .4
סיפור אנונימי בפרוזה המספר את סיפורם של סיגורד וזיגמונד, וגם על חלק מהאלים, כמו האל אודין [ הוא ווטאן ] האלה פריג היא פריקה והאל לוקי הוא לוגה
PROSE EDDA .5
ספור הדרכה למשוררים שחובר על ידי SNORRI STURLUSON הכולל סיפורים בפרוזה על האלים וכוללים גם את סיפורו של סיגורד
אפשר להרחיב בנקודה זו לרדת לעומק הסוגיה לחקור את המקורות הספרותיים הללו ולהראות אחד לאחד מה מצוי במקורות ומה הוסיף ואגנר. את המתעניינים נפנה למחקרו של המחבר Derick Cooke דייריק קוק בספרו I SAW THE WORLD END
בו מוכיח המחבר, באותות ומופתים, כי נושאים רבים שמופיעים ב”רינג” של ואגנר כלל לא מוזכרים באף אחד מהמקורות ששימשו אותו לחיבור הרינג.
דייריק קוק מוליך למסקנה כי נושאים אלה הם פרי המצאתו של ואגנר. ובמובן זה אינם “מיתוס” אלא סיפור ועלילות ב”נוסח-מיתוס” שרקח וערבב ומיזג ואגנר עם אלמנטים מתוך המיתוסים השונים שימשו לו רקע ספרותי ורעיוני לחיבור היצירה שלימים תיקרא “הטבעת של הניבלונג” – המורכבת מ 4 האופרות כנזכר לעיל, הכוללת 37 סצינות 34 דמויות – 16 מהן נחשבות דמויות עיקריות, וזמן המשעתה הכולל מגיע לכדי 18 שעות המתפרסים על ארבעה ימי פסטיבל;
כך למשל מציין המחבר דירק קוק כי אף אחד משמונת האלמנטים הבאים – המופיעים כולם בתמונה הראשונה של ה”ריינגולד” – אינם מופיעים באף אחד מהמיתוסים הנ”ל :
– כולם הינם פרי המצאתו ודימיונו הקודח של ואגנר.
אם נוציא מתוך סיפור הריינגולד את שמונת האלמנטים הללו [ פרי המצאתו של ואגנר ] כמה “מיתוס” יישאר ?
1. הריין ;
2. נערות-הריין ;
3. אלבריך ;
4. נסיונו הכושל של אלבריך לחזר אחר נערות-הריין ;
5. זהב-הריין ;
6. האפשרות להפוך את זהב-הריין לטבעת המעניקה שלטון בעולם;
7. כוחות אלה יתכנו רק אצל מי שיתכחש לאהבה;
8. גניבת הזהב על ידי אלבריך ;
אם נמשיך לעקוב אחר עלילת הרינג נראה כי מיצירת הפתיחה – משתששלת כל הדרמה שתתפתח לאחר מכן, עד לסיומה כאשר הזהב הגנוב חוזר לרשותן של בנות הריין לקראת סיום האופרה הרביעית “דמדומי האלים” . בדרך ירצח אח את אחיו, והטבעת תיגנב, ואלבריך יתחפש לדרקון כדי להגן על הטבעת שברשותו, ויוולד גוגפריד מיחסים שבין זיגמונד וזיגלינדה שהם אח ואחות וברונהילדה תשקע בתרדמה מאגית ועוד כהנה וכהנה עלילות , כל אלה מסופרים במהלך היצירה כדי לאפשר לואגנר, המסתתר מאחרי סיפוריים “כמו מיתולוגיים”, לפרוס את רעיונותיו, הגיגיו וטיעוניו לענין החיים והעולם.
– וכך ראוי להתיחס ליצירה, ולא להסתפק בראיה כאילו לפנינו מוזיקה שחוברה לסיפורי אגדה המתארים את עלילות האלים ובנות זוגן…
אכן, הרקע שבו משמש ואגנר – ליצירת האוירה [ והאשליה ] כי מדובר בסיפורי מיתוס, הוא שימוש באלמנטים מיתולוגיים, הן באוירה, הן במרקם המוזיקלי, הן בהוראות הבימוי שכתב בצד הטקסטים שחיבר, והן בסיפורי העלילה עצמם – באמצעים אלה מבקש ואגנר לשכנע אותנו באותנטיות כאילו לפנינו רקע מיתולוגי קדמון, אך הסיפור עצמו ורעיונות מרכזיים בו – הינם פרי המצאתו של ואגנר – המצאות שבאו להעביר את המסרים של ואגנר באמצעות ודרך היצירה.
על כך, אל נתפלא כי בנות הריין שרות במעמקי הריין – כשפיהן מלא מימי הנהר, וכי מן המעמקים עולה לפתע גמד בדמותו של אלברייך שהוא בפועל מלכם האכזר של הניבלונגים – שהם גמדים-עבדים החוצבים זהב במעמקי האדמה שבתחתית הנהר, וכי בעזרת קסדת קסמים TRENHELM [ שתופיע בתמונה השלישית ] ישנה אלבריך הגמד את צורתו ויהפך לרואה ובלתי נראה [ קרפדה זעירה ] או לנחש-מפלצת-אימים [ דרקון ] רב-מימדים … כל אלה סיפורי אגדה שמשרתים את המטרה העיקרית של ואגנר והיא: הפצת הרעיונות שהעסיקו את ואגנר תקופה ארוכה של כ 25 שנה – בה עמל על השלמת היצירה.
אגב, אם עד עתה ואם לא העלינו בעצמנו את השאלה “הכיצד יכולות בנות-הריין לשיר במעמקי הנהר, כשמים ממלאים את פיותיהן” – סימן הוא שהמוזיקה, התפאורה והתאורה, הצליחו להלך עלינו קסם ואנו שבויים כבר, לצהלת-ליבו של הקומפוזיטור-המשורר, בתוך התחבולה האומנותית שרקח לנו.
חוש הביקורת שלנו כהה ואנו בשלים להמשיך ולהתמסר, כמאזינים כנועים, לעלילות בהם יככבו יצורים אגדתיים: אלים, ענקים, גמדים ונימפות. למה הדבר דומה ?
לכוחה של העלילה בסיפור מרתק אותה זורק לנו הסופר כפי שגנב זורק עצם לכלב-השמירה, כדי שיהיה עסוק בה, והסופר יוכל לגנוב את דעתנו בקלות.
במילים אחרות – לא סיפורי מיתוס דוגמת האודיסיאה מוצגים בפנינו אלה אלגוריות המבטאות את השקפותיו של ואגנר על ה”חיים” ועל ה”עולם” כפי שהחלו להתגבש במוחו בתקופה המהפכנית של חייו – עת השתתף באופן פעיל במהפכה בעיר דרזדן בשנת 1849 ועד לסיום היצירה כעבור כ 25 שנות עבודה עליה [ עם הפסקות בהן נוצרו יצירות נוספות כמו “טריסטאן ואיזולדה ” ו “המייסטרזינגר מנירינברג” ].
גם תהפוכות חייו של ואגנר עצמו והתמורות שחלו בהשקפותיו ממורד המשתתף במהפכה בעלת אופי סוציאליסטי-אנרכיסטי עד להסתופפות בצל פטרונותו של מלך באוואריה – המלך לודוויג השני, הממן את כיסוי חובותיו של ואגנר ואת בנית התיאטרון בעיירה ביירויט בה מוצג הרינג לראשונה כמכלול 1876, ועד ימינו אלה – מוצאים הד ביצירת ענקים זו.
♣
____________________________________
רשימת הפוסטים בנושא הרינג:
______________________________________________
1/4 הריינגולד – [1] מבוא: מיתוס ה”מיתוסים”
1/4 הריינגולד – [2] סיפור-העלילה [ סינופסיס]
1/4 הריינגולד – [3] אלגוריה ופרשנויות אחדות
