הצץ ב”הציץ ונפגע” 

.

פרידריך ניטשה ב”פוזה” צבאית

האיש הגדול של ההמון [ 1878 ]

המתכון למה שההמון מכנה איש גדול, קל לתיתו.

בכל הנסיבות יש לספק לו משהו שינעם לו מאוד, או לשכנעו שדבר זה או אחר אין כמוהו לנעימות, ואזי לתיתו לו.

אולם בשום פנים ואופן לא מיד, שכן יש להשיגו בעמל רב או להעמיד פנים שהוא מושג ביגיעה רבה.

בקרב ההמון צריך להווצר הרושם שמתקיים כאן כח רצון אדיר, בלתי מנוצל.

כך עליו להראות מכל מקום.

את הרצון החזק מעריץ כל אחד, כיוון שאין כמוהו לשום איש, וכל אחד אומר לעצמו שלו היה לו רצון כזה, אזי לא היה עוד גבול, לו עצמו ולאנוכיותו.

אם נראה עכשיו שרצון כה חזק, במקום להיענות לצווי תשוקותיו, מעניק להמון משהו נעים ביותר, שב ההמון ותמה, ומאחל לעצמו אושר.

פרט לכך, האיש הגדול ניחן בכל תכונות ההמון:

כך ההמון אינו נבוך בנוכחותו, מה שעושה אותו יותר פופולארי.

ובכן: עשוי הוא להיות 

אלים,

קנאי,

הרפתקני,

מחרחר מדנים,

חנפן,

מלחך פנכה,

נפוח,

לפי הנסיבות – הכל.

מצוטט מתוך:  פרידריך ניטשה : אנושי, אנושי מידי ספר לחופשיים ברוח [ פורסם לראשונה בסוף אפריל 1878] תרגום לעברית יעקב גוטשלק ואדם טננבאום – הוצאת מאגנס – פרגמנט 460 בעמ’ 229