פרנץ קפקא כבן 29 תצלום משנת  1912

חודש ספטמבר 1913 היה מלא פעלתנות עבור הדוקטור יוריס, פרנץ קפקא, עורך-הדין העובד במוסד המלכותי של בוהמיה לביטוח  עובדים מפני תאונות עבודה. 

פרנץ קפקא, והממונה עליו במוסד לביטוח עובדים שמשכנו בפראג, נוסעים יחד להשתתף בועידה הבין לאומית השניה בנושא עזרה-ראשונה ומניעת תאונות עבודה שנתכנסה בוינה. 

באותם ימים עצמם מה 2 עד ה 9 בספטמבר, 1913, התכנס בוינה גם קונגרס נוסף: הוא הקונגרס הציוני ה 11. 

פרנץ קפקא, מתפנה משליחותו המקצועית והולך לאולמי הקונגרס. 

לשם מה הלך ? 

על תחושותיו ורשמיו מקונגרס זה הותיר לנו כמה עדויות קצרות, תמציתיות, כמעט טלגרפיות, מעט המחזיק את המרובה. רישומים קצרים של הלך נפש גדול. 

לא חסרים פרשנים המבקשים לקרוא את יצירתו של קאפקא כיצירה המבטאת את המשבר העובר על היהודי העוזב את מורשת אבותיו והופך, בגלל אותה נטישה, תלוש וכעלה נידף במסדרונות הבירוקרטיה.. אחרים מחפשים בכתביו סימנים דווקא לרקע היהודי שלו. יש המפרשים את הסיפורים, כמסע אל הציונות. 

העדויות הקצרות שרשם – בקוים חדים, בתמציתיות , בצינה ועם מידה גדושה של ביקורת – שופכים אור על רשמיו מן הארוע החשוב של הציונות המעשית – שחגגה בוינה של 1913 את הקונגרס ה 11: 

הנה מה שרשם ביומנו ביום 8.9.1913: 

“הקונגרס הציוני. 

טיפוסים חובשי כובעים קטנים עגולים, לחיים חזקות. משלחת הפועלים מפלסטינה, רעש מתמיד. הבת של הרצל. המנהל הקודם של הגימנסיה ביפו. 

על המדרגות, זקוף, זקן-מרופט, כובע.

[ מי הוא אותו זקן-מרופט בכובע מן המשלחת של הפועלים מפלסטינה ?  

אני מנחש כי קפקא ראה שם על המדרגות  את אהרון דוד גורדון, שהשתתף כציר באותו קונגרס ואת חוייותיו שלו  הותיר א.ד. גורדון ברשימות אותן ניתן לקרוא בקישור זה] .

וקאפקא ממשיך:

“נאומים בלתי-פורים בגרמנית. הרבה עברית. רוב העבודה נעשית בועדות קטנות. ליזי ו. פשוט נגררת על ידי כל ההתרחשות מבלי להשתתף, מטילה כדורי-ניר לתוך האולם, חסרת תקוה…” 

כעבור יום, יחזור ויכתוב את רשמיו מהקונגרס. הפעם במכתב לפליצה באואר – אותה צעירה יהודיה, שפגש בבית הוריו של ידידו מקס ברוד – שנה קודם לכן ביום 13.9.1912 .

במכתב הראשון שכתב לה, כעבור 7 ימים, הוא מזכיר לה ….. למקרה שאינה זוכרת מי הוא הכותב, את הבטחתם ההדדית לצאת, כעבור שנה, יחד למסע לפלסטינה 

“ ולבסוף, ביד הזאת שהוא מקיש בה כעת על המקשים, החזיק את כף-ידה, שבאמצעותה נתנה יתר תוקף להבטחתה שבשנה הבאה היא רוצה לצאת עמו למסע לפלסטינה”. 

[ פרנץ קפקא, מכתבים לפליציה – המכתב הראשון מיום 20.9.1912 ] 

וכך, במקום לנסוע עם פליצה למסע בפלסטינה, והוא “מדווח” לה על רשמיו מהקונגרס הציוני: בתמצית. בלאקוניות. בחוסר ענין בולט: 

“הבוקר הלכתי לקונגרס הציוני. אין לי קשר ממשי. אני מרגיש זאת במובנים מסוימים, וכן בתמונה הכוללת, אך לא בחלק המהותי. — 

עד עתה לא היתה לי אפילו דקה ליומן” 

פרנאץ. 

9.9.1913  

[ Letters to Felice, p 319 ] 

___________________

תוספת מיום 6.6.2017

באתר הספריה הלאומית בירושלים התפרסם כי נתגלתה פרסומת שפרסם פרנץ קאפקא בקשר למפעל אזבסט שהיה שותף בו בפראג – בעתון הציוני DER WELT המודעה פורסמה במהלך או בסמוך לימי הקונגרס הציוני – וניתן להניח כי קאפקא שוכנע לרכוש את הפרסום האמור, כתרומה מסוימת מצידו ל”מפעל הציוני” על ידי תמיכה כספית צנועה בבטאון התנועה הציונית. לא נראה כי היתה תועלת של ממש לפרסם בעתון וינאי בדבר מפעל אזבסט בפראג.

רצ”ב תצלום המודעה:

המודעה שפרסם קאפקא בוינה למפעל האזבסט בפראג 

עד כאן תוספת מיום 6.6.2017

___________________

מוינה ממשיך פראנץ קאפקא לונציה, ומשם ישגר לידידו מקס, גלויה. גם אותו הוא משתף בחוייותיו מן הקונגרס: 

מקס יקר שלי, 

אינני מספיק הגיוני כדי לכתוב משהו הגיוני. רוצה הייתי לתלוש את הימים שהייתי בוינה מחיי, לתלוש אותם מן השורש. קשה לדמיין משהו חסר תכלית כמו קונגרס שכזה. ישבתי בקונגרס הציוני, כאילו היה זה ארוע זר לי לחלוטין, הרגשתי עצמי דחוק ומבולבל מדברים רבים שהתרחשו שם (ברגע זה אדם צעיר וגונדולייר מביטים בי דרך חלוני), ואם לא השלכתי מטוסי-נייר לעבר הצירים, עשתה זו נערה אחת בגלריה מולי. הייתי משועמם מידי לכך.. אשר למשכילים שהיו שם אינני יודע עליהם דבר. הייתי איתם רק פעמיים, ואם ברמה מסוימת הם עשו עלי רושם, לא חיבבתי אף אחד מהם, פרט אולי לשטוזינגר פליקס  [1889-1954  סופר ועורך ] אשר …. נזדמן לוינה 

16.9.1913 – מכתב של קאפקא למקס ברוד 

Letters to friends, family and editores p. 100 

מונציה ימשיך לטרייסט.  ב 2 לספטמבר 1913 יכתוב לפליצה כי הוא מתכוון לסוע לעיירת הנופש ריווה. 

במכתב זה הוא כבר מלא היסוסים. 

הקונגרס לא הפיח בו רוח. דיווחיו הקצרים מצביעים על שיממון שאחז בו שם. על חוסר ענין. על דכדוך ושממה רוחנית. הוא כותב לה עוד שני מכתבים קצרים. לאקוניים. מסכת הכתיבה נעצרת. המכתב הבא יהיה רק כעבור למעלה מחודש כאשר יחזור לפראג, ב 29 באוקטובר 1913; 

בין לבין הוא ‘נשאב’ להרפתקה עם נערה שוויצרית בריווה. לאחר ש”עבר את הרוביקון” ועוד לפני הקונגרס בוינה, אזר אומץ והציע לפליצה נשואין, היה נחוץ לו זמן לחשבון נפש – וגם… ליידע בשרים.  את היידע הזה רכש בעירת המרפא ריווה. 

ועל כך ניתן לקרוא בפוסט נוסף בסדרת פוסטים : “קפקא -סדר נשים” 

_______________