מיטות המתרפאים בדאבוס 

תוכניותיו של תומאס מאן לכתוב הפעם משהו עליז וקצר כ”נובלת-נגד” לקדרות של “המוות בונציה” עלו גם הפעם על שרטון…

כבר בתחילת הדרך, מוטיבים של מוות חודרים לסיפורו.

כזכור בוונציה ה”גונדולה” היא המקדמה את פניו של גוסטאב פון אשנבאך, הבא בתעלותיה:

“כלי השיט המופלא, שצורתו לא נשתנתה מימים קדמונים אפופי-אגדות, והוא שחור כל-כך, שאין לך דבר שחור ממנו בעולם זולת ארון-מתים“

{ “מוות בוונציה” מתוך מוות בוונציה וסיפורים אחרים, תרגום נילי מירסקי בעמ’ 26 הוצאת הקיבוץ המאוחד}

גונדולה בלגונה – Francesco Guardi

תומאס מאן לא ביקש, ויתכן כי אף לא יכול היה להשתחרר מצילו של יוהן וולפגנג פון גיתה שב”אפיגרמים הוונציאניים” שלו הטביע את ההקבלה בין הגונדולה לארון-המתים:

{ תירגם מגרמנית שמעון זנדבנק , פורסם ב”תרבות וספרות” – “הארץ” מיום 29.3.2010 }

כאן, בהרי דאבוס הגבוהים, הרחק מן הים והתעלות, קידמה את פניו של הנס קאסטורפ – האורח-לרגע, מגלשת-המתים…

“בית-ההחלמה שלנו שוכן עוד בגובה רב יותר מן הכפר, כפי שאתה רואה בעניך” הוסיף ואמר יואכים. “חמישים מטר הפרש. בפרוספקט כתוב ‘מאה’, אבל אינו אלא חמישים. הגבוה ביותר הוא הסנטוריום שאצאלפ שם מעבר לעמק, אי אפשר לראותו מכאן, הללו אנוסים לשגר את מתיהם על גבי מגלשת, מכיוון שהדרכים משובשות”.

{ תומאס מאן, הר-הקסמים, עמ’ 16 }

ותמונת המתים המשוגרים במגלשה, היישר מן הברגהוף אל תחתיות ארץ השפלה…תחזור אליו ולא תרפה;

כשיסעדו במסעדה והמארח והאורח ישוחחו על החיים שהשאיר הנס קאסטורפ שם, מאחור, בעיר המבורג מכורתם, שאצל המים, ועל תוכניות הפיתוח להסטת מימי נהר האלבה העובר בעיר – המתוכננות שם, תשוב ותחזור ותכה בו תמונת:

“המעשה בגוויות שהיו משגרים למטה על גבי מגלשת, הוכרח לתאר שנית ולהבטיחו ובמפורש, כי מיוסד הוא על אדני אמת.”

{ תומאס מאן, הר-הקסמים, עמ’ 21 }

 

וכאן בסרטון על הסנטוריום לשעבר השאצאלפ – כיום המלון שאצאלפ, מספרת אחת העובדות על תעלה נסתרת ממרתף המלון ששימשה להברחת הגוויות מעיני המתרפאים…

אלא שכאן, בספר, בסמיכות לא מקרית לדעתי, מפתח תומאס מאן רמז, ( שיבשיל לאחר דפים רבים) , בעודו מרחיק מעל עצמו את אימת המוות ומחליפו בצחוק צוהל:

“מאחר שהנס קסטורפ הותקף מחדש על ידי צחוק צוהל, צחק גם הוא, ונראה כנהנה בכל לבבו, אף השמיע עניינים אחדים של חוכא בשביל להוסיף חומר לפרץ ההשתעשעות . מעשה שיושבת עמו ליד שולחן אחד אדונית אחת ושמה מרת שטר, אגב חולה במידה ניכרת, אשת מוזיקאי מקנשטט – והיא נבערת מכל הנשים שנפגש עמהן מעולם”

{ תומאס מאן, הר-הקסמים, עמ’ 21 }

וכאשר הנס העייף נופל למשכב בחדרו שתומאס מאן מזמן לו – את המספר רב המשמעות “34”  והוא מהרהר במיטתו לפני השינה שתיפול עליו,  חוזרת “מיטת-המוות”  להטריד את מנוחתו:

“הנס קאסטורפ התקין עצמו בחופזה לשנת הלילה. אך כיבה את מנורת שידת הלילה נפלה עליו תרדמה, אבל התפעם וילפת כשעלה בזכרונו, כי שלשום מת אדם במיטה זו. “ובוודאי לא בפעם הראשונה” אמר אל נפשו, כאילו היה מחזיר אליו את שלוות רוחו “הוא הדבר שמיטה זו אינה אלא מיטת-מוות, מן הפשוטות שבמיתות המוות“, וירדם”

{ תומאס מאן, הר-הקסמים, עמ’ 24 }

לקולו של המוות הבא בדימוי עגלת – מיטת המוות יפתח תומאס מאן את סיפור דאבוס שהתכוון להיות משעשע ועליז ולקול

“מכת רעם היסטורית , (תיזכר בקול דממה דקה), שזיעזעה את מוסדי הארץ, אבל בשבילנו היא מכת הרעם, שפוצצה את הר-הקסמים …“

{ תומאס מאן, הר-הקסמים, חלק ב’  עמ’ 333 }

יסיימו לאחר 640 עמודים גדושים ומלאים לצלילי אותו שיר גרמני – שמילותיו על שפתי הנס קאסטורפ לפני שיעלם בשדות הקטל את מלחמת העולם הראשונה:

קישור ישיר לשיר ה”לינדנבאום”

וכאן סרטון המתאר את הסנטוריום “שאצאלפ” תוך הזכרת אותה תעלה דרכה היו משלחים את גופות המתים מן ההר למטה אל הכפר

.

______________________________

06.3 הר הקסמים – קריאות ופרשנות

______________________________

.

.